DTOWN מעניק פטיפון איכותי מתנה לאחד הגולשים!

[dtown]

שרשור תגובות עבור המאמר: DTOWN מעניק פטיפון איכותי מתנה לאחד הגולשים!

​

 

[רוזי1]

גם אם יתנו לי פטיפון ששעולה פי 4 כסף מזה - אני לא אקח.
גם ככה התחביב הזה שם אותי על סף השפיות וההתנהגות הנורמאלית.
פטיפון במערכת = אישפוז בכפייה

בהצלחה למתמודדים וברכותי לזוכה

 

[oferT]

ברכות למי שיזכה בפטפון.

זאת חוויה וכניסה לעולם קסום - שמצריך אומנם הרבה זמן/סבלנות
אבל מי שיש לו את זה? יקבל תמורה מלאה.

ולמה אני מברך מראש? פשוט - אתן למי שאין פטפון ליהנות מהחוויה הזו. (אני כבר יש לי פטפון נחמד)

 

[אורי74]

סבתא

אני לא מאמין שאני רואה את הפטיפון הזה באתר שלכם...
זה הפטיפון שעבר במשך דורי דורות במשפחתי, ואבד לסבתי אי שם במרוקו, וחשבנו שלעולם לא ישוב אלינו... :בהלם:
מלך מרוקו העניק את הפטיפון הכה ייחודי הזה לסבתא רבא-רבא-רבא-רבא-רבא שלי בשנת 1652, כתשורה על נאמנותה. מהרגע הראשון שהיא חיברה אותו לסטאפ שלה, המלאח לא ידע עוד עצב, והצלילים שהפיק עינגו את כל השכנים. מאז נודעה משפחתי באהבתה לרכיבי אודיו איכותיים ובמשך מאות שנים יהודי מרוקו עלו לביתנו לרגל, על מנת לשמוע תקליטים.
לקראת קום המדינה ביקשה סבתי לעלות לארץ הקודש וכל שהספיקה לארוז בשעת לילה מאוחרת היתה המערכת שעברה במשפחה. אולם כשהאוניה עזבה את הנמל, החינה סבתי שאמנם הרמקולים, המגבר והממיר דיגיטלי לאנלוגי ארוזים במזוודתה, אולם הפטיפון נשכח מאחור... ומאז ועד עצם היום הזה לא נשמע תקליט בביתה, שכן היא ממאנת להתנחם בפטיפון אחר. היא חשה שאכזבה דורות רבים.
אנא מכם, השיבו לסבתי את הפטיפון האהוב, על מנת להשיב אליה את שמחת החיים שכה חסרה לה...

 

[kopelistus]

יום טוב, ובהצלחה לכל מי שינסה את מזלו וכתיבתו

 

[kopelistus]

מלך מרוקו העניק את הפטיפון הכה ייחודי הזה לסבתא רבא-רבא-רבא-רבא-רבא שלי בשנת 1652, כתשורה על נאמנותה

מצויין!

 

[חומוס]

אהה, זה ברור ופשוט מדוע הפטיפון הזה צריך למצוא בית חם פה אצלי: אין כמו התקליטים השחוקים שלי כדי לבדוק את העמידות של הזרוע ואת כח הסיבולת של המחט. רק מכשיר רגיש ומופלא כזה יוכל לתת למאזין (לי) את החוויה המלאה של קירקושים, חריקות, שריטות הרים וגבעות מסולעים כמו הריגה הזה.
כמו כן, הוא יראה ממש טוב עם הפונו סטייג' שמיותם ואוסף אבק עם ערימת החורקים אצלי כבר לא יודע כמה זמן, ושניהם עושים פרצופים. באמת שכבר הגיע הזמן להשמיש את העניין הזה – הפטיפון המופלא הזה מגיע עם ערכת ניקוי תקליטים?
אם אין די בכך, בעוד פחות מחודש אני משתלט על ערימת תקליטים קלאסיים שלא ראו סאונד כבר איזה 30 שנה (לרבות בוקס סט של אותלו שאם זכרוני אינו מטעני, מעולם לא נפתח – עדיין בניילון), וזה יהיה פשוט מעניין וסופר מגניב לשמוע אותם. . . יוזמה ברוכה

 

[ofirc1]

כי כשהפועל חוטפת כל שבוע שלישיה אני צריך קצת נחמה עם תקליט טוב.

 

[MOAR]

שלום לכולם
לאחר שידרוג המערכת והוספה של ברווז לסטאפ עמדתי בפני החלטה האם לוותר על הפטיפון האהוב שלי כמקור שווה ביו שווים,
כמובן שהקונפליקט הוא קשה והחלטה היא קשה איך אפשר לוותר על כל אוסף התקליטים והסואנד המיוחד שבתקליט?
מיכוון שבני הקטן חשב שהזרוע של הפטפון זה סוג של כלי נשק הוא פשוט תלש כמעט את הראש ,החלטתי שאין לי יותר ממון לתקן או לשדרג את הפטיפון ושמתי את אוסף התקליטים למכירה בלוחות בלב כבד, מקווה שאף אחד לא יתקשר ובמקביל פוזל לאפשרויות ביד שניה של פטיפונים ופונו סטייג.
ועכשיו שאני קורא על המייזם שאתם עושים אני חושב שזה יכול להתאים לי כמו כפפה ליד וזה יציל אותי מהשיטפון הדיגטלי ששותף אותי ויחזיר מעט נשמה לסטאפ שלי.

יום טוב ובהצלחה מוטי

 

[kopelistus]

ארוך אחי ,קראתי את המילה אלטק ,חשבתי אולי מעניין ,סתם אכזבה!

סורי..אבל כמו שאמרתי
זבש"ך

 

[crazydiamond]

אני אוהב את הצליל של תקליטים במיוחד עם הרעשים בתחילת התקליט.
כשהייתי חייל תפרן ולא היה באפשרותי לרכוש דיסקים של מוזיקה הייתי הולך לכל חנויות התקליטים המשומשים וקונה שם אוצרות במחירים שהיום הם דמיוניים והייתי המאושר באדם, כלכך התלהבתי שהייתי הולך לפחות פעם בשבוע ואפילו גם פעמיים ותמיד נהניתי מהביקור וגם תמיד קניתי לפחות שלושה תקליטים, גם כשהייתי הולך בלי שום כיוון מה אני רוצה לקנות תמיד הייתי קונה... ונהנה.
היום במבט לאחור אני יודע ומבין שאין כמו הצליל האנלוגי ובנוסף לפי דעתי כמובן יש לצליל הזה הבוקע מתקליטים ישנים משהו שמשפיע לטובה על נפש האדם, אותי לפחות הוא מרגיע ומכניס אותי לאוירה אחרת - וינטאג'ית. אני גדלתי על תקליטים, זה מה שהיה לנו בבית ותמיד אהבתי את ההרגשה לשים תקליט על הפטיפון ולהאזין לו.

אני מאוד חושק בפטיפון הזה מאחר ואני יודע שהוא ישפיע על הרגשתי לטובה וגם סוף סוף יהיה לי פטיפון טוב שאוכל להאזין לתקליטים שלי כראוי.

 

[kyroz]

לפני כשנה וחצי התחלתי את המסע הזה, עם אמי, מתוך תהיה מוזרה של "מעניין איך ישמעו רמקולים יקרים - הרי מה כבר יכול להצדיק סכומים כאלו על סט-אפים?

מאז ומתמיד, אמי הייתה הבן אדם הקרוב לליבי, החל מהאהבה הראשונה שהבאתי הביתה ועד הדמעות שזה נגמר, לא מתוך מחסור בחברה בגילי - תמיד הייתי מוקף, אך אמא תמיד הייתה הבן אדם הראשון אליו נפתחתי ושיתפתי.

הכל התחיל יום אחד, תכננתי לעשות יום "מרוכז" שכזה, לבקר בכמה חנויות ובעיקר להאזין לרמקולים איכותיים. היה איזשהו "יריד מבצעים" באחת החנויות בפתח-תקווה, נסענו - ראינו, לצערנו בעל החנות לא היה במקום - לא היה מי שידגים את זוג ה-Morelים הרצפתיים שהיו שם בתצוגה.

משם המשכנו ל"פיוז" - גבעתיים, קיבל את פנינו בחור בשם ניסן, שלאחר מכן התברר שהוא בעל החנות. ציינו בפניו את התקציב (שבזמנו היה "דמיוני" - לא חשבנו שרמקול אכן יצדיק סכום כזה) ניסן הכניס אותנו לחדר ההדגמה, הכנסתי את הדיסק עם השירים האהובים - בעיקר Pink Floyd לנגן CD של רוטל שהיה בחדר ההדגמה.

התחלנו עם מס' דגמים של רמקולים, בין החברות היו Monitor Audio, B&W, Focal.
מאוד התלהבנו מהמוניטור אודיו RX6, הצליל היה מפורט, עוטף - חמים אפילו.
ניסן ראה את ההתלהבות שלי ושל אמי, חייך - וחיבר רמקול רצפתי של Focal מסדרה 8, שמלכתחילה עמד בפינת החדר, וידעתי מראש שהוא לא קרוב למסגרת ה"תקציב", כששאלתי אותו "ניסן... למה אתה מחבר אותו? הוא יקר בהרבה ממה שאנחנו יכולים להרשות" - ניסן חייך ואמר "אל דאגה".

אני זוכר את ההרגשה כששמענו לראשונה את הצליל שבקע מהרמקול, אני זוכר את העיניים של אמא, את החיוך... האמת? מה שאני הרגשתי זה בעיקר "לעזאזל, איך אני חוזר לשמוע בלוג'יטק שמחוברים לי למחשב בבית?!" - הייתי חייב לעצור אחרי 10 דקות של האזנה - אך הנזק כבר נעשה, בערך כמו ש-ניאו ("מטריקס" - 1999) לקח את הגלולה האדומה ממורפיאוס, אין חזרה מכאן.

ניסן הציע לאמא עסקה שלא יכלה לסרב לה, ולמרות שהתקציב מלכתחילה היה "דמיוני",
מצאנו את עצמנו חוזרים הביתה עם אותם Focal ורסיבר קולנוע ביתי, שמאחר וכל כך רציתי לשחזר את הצליל שהושמע בחדר ההדגמה, נסעתי עוד כמה פעמים ל"פיוז" על-מנת לבדוק רסיברים אחרים, עד שמצאתי את הרסיבר שההתאמה הסונית לרמקול הייתה מושלמת.

לאחר מס' שבועות, אמא עברה ניתוח שגרתי בבטן התחתונה.
באותו ניתוח התגלה גוש סרטני בבטן, שלאחר כמה שבועות אובחן כ"סרקומה", ומסתבר שזה לא מספיק, גם ל"סרקומה" יש "סדרות", ולכל סדרה יש כמה שלבים - מהראשון ועד הרביעי,
לאמא יש סוג של סרקומה נדיר מאוד, שככל הנראה יש מקרים בודדים כאלו בארץ, והשלב היה 3.

מכירים את זה, שכשבסרטים אנחנו נתקלים באיזשהו מצב שאפשר לומר שהסוף ידוע מראש, כולנו מרגישים חכמים גדולים? "איך הגיבור בסרט לא רואה שזה הולך לקרות?! תעשה משהו!!!".
אני תמיד הייתי החכם הגדול, זה שמצליח לצפות מהלכים מראש ותמיד להתרברב ולהתעצבן שבסוף קורה המובן מאליו.

כשכבר כל המשפחה הייתה עמוק בכל המחלה של אמא, אני מצאתי לי פינה במערכת.
לא יכול לומר שמאז ומתמיד הייתי חובב מוסיקה גדול, וקיבלתי חינוך מוסיקלי מגיל שנה, אך תמיד אהבתי איכות, חלמתי על טלויזיה דקה בסלון עוד כשראיתי אב-טיפוס ראשון, ומערכת קולנוע ביתית, עם לייזר דיסק של קנווד גם הייתה לנו, אך מעולם ייחסתי חשיבות גדולה למוסיקה.

מאחר ולא יכולתי להתמודד - יש שיאמרו שהנפש לא יכלה, ברחתי למוסיקה, לרמקולים בסלון,
התאהבתי בטוויטר הייחודי של פוקאל, בהמשך הוספתי סאבוופר, נסעתי ברחבי הארץ על-מנת לשמוע מגבר סטריאו לאחר שהבנתי שרסיבר ק"ב לא יכול לספק את החוויה של מגבר סטריאו ייעודי, שמעתי מעל ל-15 מגברים, ובסוף מצאתי את המגבר.

לצערי, שכבר מצאתי את המגבר, אמא הייתה מאושפזת ב"איכילוב".

הייתי יכול לבקר אותה ללא הפסקה, כמו שהיא בטח הייתה עושה אם המצב היה הפוך, אך במקום בחרתי לברוח לרמקולים ולצלילים. והיא כמובן הבינה ודרבנה אותי להמשיך, ושהכל יהיה בסדר.

לאחר מס' חודשים של מאבק בו ניצחה את הגרורה שהגיעה לראשה ופרצה מחוץ לגולגולת בגודל של תפוז, אך כשהסרטן הגיע לשלב 4 והתפשט בכל הבטן התחתונה - אמא נשברה.

אמא נפטרה באפריל 2012, שנה שעברה.

בתור מעצב גרפי שנמצא יחסית בתחילת הדרך, יצא לי לעבוד על כמה פרויקטים נחשבים עבור עיריית אשדוד, פרויקט אחד עבור האודישנים של "כוכב נולד" שהיו בזמנו בלוס אנג'לס - עיצבתי את ההזמנה לאודישנים. כסף אפשר לעשות מהמקצוע, אך היו לקוחות גם שלא ממש אהבו לשלם, ובתור פרילנסר צעיר שטעם סכומים יחסית גדולים עבור פרויקטים בודדים - היה קשה לי מאוד לחפש עבודה ולעבוד בשכר מינימום בשביל "השלמת הכנסה".

מביטוח החיים של אמא כל האחים קיבלו סכום כסף.
אני מניח שלא תצטרכו מס' רב של ניחושים על-מנת לדעת על מה הוא "בוזבז".

אני יכול לומר, שעכשיו - כמעט שנה אחרי, בסלון יש כבר רמקולים אחרים של Focal,
מסדרת Utopia.
עם מגבר סטריאו שעלה לא מעט, בתוספת ממיר דיגיטלי-אנלוגי שגם עלה לא מעט, עם כבלים שגם הם לא עלו מעט.
אני חושב, שלאחר השקעה כזו שהגיעה לסכום של מכונית חדשה, הייתי שמח לקבל משהו 'בחינם', ופטיפון עדיין אין לי.

לצערי אמא כבר לא תשמע את המערכת, כואב מאוד לדעת שצליל כזה היא לא זכתה לשמוע, אבל אני מאמין ש"למעלה" אלוהים דאג להם לפחות לאיזה Grande Utopia.

 

[ashke151]

לשכן שלי

האמת שהייתי מעוניין להעניק את הפטפון הזה לחבר שלי שהוא גם השכן שלי.
הבחור אוסף כל החיים תקליטים ויש לו כמה מאות ,אפילו את כל התקליטים שלי העברתי לו.
העניין שהיו לו כמה פטפונים וחלקם לא רעים לנקו L55 והיום יש לו גרוטתה.
שדרוג של פטפון עבורו יכול לעלות את הרמה,כי בייננו כמו שהוא שומע היום אולי היה כדי
בכלל לא להשמיע.קחו בחשבון שאני שכן שלו ושומע את הניסורים מהמערכת
שדרוג כזה יכול להציל חברות של שנים ואולי גם אני אוכל להנות מהצלילים הבוקעים מהבית שלו
שלו לדבר על הכלבה שלי שפשוט תוכל לשכב בשקט ולא ליילל לצלילי המסור.

 

[TakeOne]

כמה דקות אחרי השעה אחת בלילה נשמעה דפיקה חזקה בדלת.
תחילה התעלמתי, אבל אחרי דפיקה נוספת, צלצול ועוד דפיקה, קמתי ופתחתי את הדלת.

"TakeOne?" שאל אותי השוטר שעמד בפתח הבית, יחד עם חברו לסיור.
"כן זה אני", השבתי בקול מפוהק.

"מר TakeOne ", אמר השוטר, "קיבלנו תלונה משכנים על צעקות נוראיות מהבית שלך, אחת השכנות טוענת ששמעה זעקות 'אני ארצח אותך, אני ארצח אותך'. באנו לבדוק מה קורה אצלך בבית".

"זה התקליטים", אמרתי, "אני כבר לא יודע מה לעשות, המריבות שלהם עם הדיסקים הורגות אותי, אולי אתם תצליחו להרגיע אותם. אולי כדאי לערב כאן עובדת סוציאלית".

אחרי שנים של שתיקה ולאחר שנדמה היה לי כי השלימו עם מעמדם הנחות, אוסף תקליטי הוויניל שלי התעורר מתרדמה ממושכת, התקומם כנגד מעמדו כ"פריט מוזיאוני" ותבע לממש את זכותו ההיסטורית להשמעה עצמאית.

את המחאה הזאת הם ניתבו נגד אוסף הדיסקים שלי. תחילה הסתפקו בקריאות "די לייאוש, די לכיבוש" וגם : " תקליטים- דורשים – צדק - חברתי", אבל מהר מאוד המצב הידרדר עד כדי אינתיפאדה של ממש, ששיאה היה בניסיון פיגוע של תקליט מתאבד.

מי שלא שמע תקליט ויניל מאובק של מוצרט מתכסח עם דיסק חדש של בטהובן, לא שמע מהומה מימיו. כאן לא מדובר בסונטה לשני כלים בארבעה פרקים. זו לא מריבה של חנונים מנוזלים מצפון תל אביב. כאן מדובר בקונצ'רטו גרוסו רווי יצרים. מהומת אלוהים מבית היוצר של משפחת דון קורליאונה. אחרי הכל, הרבה כבוד רמוס וגאווה פגועה עומדים מאחורי מלחמות הדמים הללו.

מי ניצח בקרב?
ומי ינצח במערכה?

במשך שנים ארוכות אוסף הדיסקים הגדל שלי דחק את רגליו של אוסף התקליטים הוותיק. מתח השתרר בספרייה, כשהדיסקים החדשים התנחלו בבית, והתקליטים הוותיקים נאלצו להלחם על מקומם. התקליטים שהוזנחו העלו אבק ונפגעו עד עמקי נשמתם. תחושה קשה של בגידת בעל הבית שררה בספרייה הישנה. העובדה שלאורך השנים מסרתי את רוב התקליטים לאחרים, רק החריפה את תחושות הקיפוח של מי שנותרו לבדם.

פעם היה לי פטיפון טורנס חביב, ששרת אותי נאמנה בימים של טרום הדיסק ומעט אחריהם.
לתקליטים שליוו אותי מראשית גיל ההתבגרות הייתה עדנה. חלקם ליוו אותי מבית הורי, חלקם נרכשו במיטב כספי כחייל ובהמשך כסטודנט תפרן. באותם ימים מאושרים המערכת שכללה גם רמקולים של Kef ומגבר של Rotel ניגנה רק ויניל.

הרבה תקליטים התנגנו בלילות. בנות באו והלכו, ואני למדתי בשקדנות ובחושך מבוא לאנטומיה נשית על רקע מוזיקה של הפינק פלוייד, לד זפלין, ניל יאנג, שלום חנוך, שהתנגנו על הפטיפון הנהדר שלי.
התקליטים ליוו את ימי ההתבגרות שלי ברגעים הכי אינטימיים.
קצת מצחיק לחשוב היום, שדור שלם למד אז את רזי המשחק המקדים, בהתאמה מלאה לזמן הנגינה של צד אחד בתקליט. לא פעם נאלצנו להפסיק באמצע ולהחליף צד (בתקליט, תרגיעו), כי לא רצינו שאת צלילי המוזיקה יחליפו קולות אחרים, שיביכו את ההורים מעבר לדלת, ובעתיד את השותפים לדירות הסטודנטים.

עם השינויים הטכנולוגיים הצטרף למערכת קומקפט דיסק אליו הוצמד בהמשך הממיר של DPA.

הפטיפון הנאמן החל להעלות אבק ויחד איתו העלו אבק גם התקליטים האהובים שלי.
לפני שהפטיפון היקר ימות לי משברון לב ארזתי אותו היטב, עטפתי בשמיכות עבות כדי שלא יתקרר חלילה, והעברתי אותו אחר כבוד לתנומה ממושכת בבוידעם.

היום המערכת מנגנת עם קומפקט דיסק שאני מאוד אוהב. לדיסקים הייתה עדנה, אבל לי פחות. הגעגועים לתקליטים התגברו, במיוחד על רקע הטכנולוגיה המתקדמת של האנאלוג.

בשנים האחרונות, כשאני מאזין למוזיקה במערכת שעושה שימוש בפטיפון טוב ומושקע, אני נמס ומתרגש. לא יעזור. זה הצליל הנכון. ככה צריך לשמוע מוזיקה. הצליל שבוקע ממערכות כאלה נשמע לי טבעי ומאוזן יותר מכל דבר אחר. מערכת טובה עם פטיפון טוב מצליחה לרגש ולערב אותי כמאזין.
כמו באולם הקונצרטים, אני לא מחפש שם ניואנסים, אני שומע שם מוזיקה.
בדיוק מה שאני מצפה ממערכת אודיו טובה.

כשיהיה לי שוב פטיפון, המעגל ייסגר.
הדיסקים אולי נצחו בקרב, אבל התקליטים יחזרו למקומם הנכון וכנראה ינצחו במערכה.

וחוץ מזה, הגיע הזמן לרחם על השכנים ולהשכין שלום אמת בין התקליטים והדיסקים שלי.
תנו להם פטיפון ויש אצלי בבית מזרח תיכון חדש.

 

[007]

הנה הסיבה האמיתית שלי למה הפטיפון הנ"ל יהיה שלי בעזרת השם.
עוד שהייתי קטן בן 12+נהגתי לשבת עם אחי הגדול ולהאזין לתקליטים נפלאים שהיו ברשותו,אני מדבר על שנת 89 90
והחוויה הזו לא נשכחת מליבי עד עצם היום הזה...
לצערי הרב אחי עבר גירושים לא נעימים כלל והגברת גיסיתי לשעבר... העלימה באופן מסתורי לפחות 200 תקליטים בערך.
אבל לשמחתי הרבה נשארה עוד כמות של למעלה משלוש מאות תקליטים אצל אחי היקר.
גדלתי ונדבקתי בחיידק האודיופילה והיום יש ברשותי מערכת שגזלה ממני זמן וכסף יקר של המון שעות עבודה...
לפני כחצי שנה ביום של שמש שבת וחמימה החלטתי שבא לי לקנות פטיפון ולהתחיל לחזור לאותה תקופה יפה.
התקליטים נחתו בביתי נכון אישיתי עשתה המון פרצופים...אבל זה מה יש היא יודעת שהיא התחתנה עם מכור לסטריאו.
אז במקום לחפש פטיפון ולהשקיע זמן יקר שאין לי וכסף רב אשמח לקבל את הפטיפון במתנה לרגל יום הולדתי ה 35 אשר יחול בתאריך 23.02.13
אני מחזיק אצבעות שזה יהיה אני וגם אם לא אז ברכות לזוכה המאושר ותודה ענקית על היוזמה של האתר בשיתוף עם היבואן...דרך אגב מבטיח לעלות תמונות של אוסף התקליטים שברשותי לאחר זכיה...
שלכם 007

 

[Tamir Ivan]

בעוד שיש מי שימצאו פטיפון ותקליטים מיושנים, או שימתגו אותם כאופנה חולפת, אני פשוט מאוהב בתקליטים!
אני אוהב את הנוסטלגיה שכרוכה בשימוש בטכנולוגיה ישנה. את ההרגשה שאוכל לחוות מוזיקה באופן בו סבי חווה.

סבי בן ה- 91 אוהב מוסיקה. יש לו אוסף תקליטים מגוון וגדול, שמעלה בי זכרונות על האופן בו השמיע לי מוסיקה בילדותי. הוא היה מניח את אחד התקליטים האהובים עליו, מניף אותי באויר ורוקד עימי.

עם הגיל, נדבקתי גם אני באהבה למוסיקה, וסבי אשר זיהה זאת, העניק לי לאחרונה כמות נכבדת מתקליטיו הישנים ואפילו כסף לרכוש פטיפון. מאד התרגשתי שקיבלתי משהו כה חשוב לנצור בליבי.

אולם משהו קרה בחורף האחרון שגרם לאוסף התקליטים להפוך למשמעותי ביותר בשבילי. כשסבי הגיע לבקר אותי, וראה בביתי את קובץ התקליטים שנתן לי, ביקש ממני לשים תקליט. כך מצאתי את עצמי משוחח עימו שעות, על שירותו בצבא, השיר האהוב עליו, העיתוי בו התאהב בסבתי, ואפילו גילה שכשלא מפריעים להם, הם שמים תקליטים נוסטלגים ורוקדים יחדיו בסלון.

לקראת סוף השיחה חשתי כי הוא דומע, ואומר לי "אני אוהב מוסיקה. מוסיקה היא חלק ממני. היא גורמת לי להרגיש עירני וצעיר."

וזה, חברים, בדיוק הסיבה מדוע אני אוהב מוסיקה: ללא המוסיקה לא היתה לי השיחה המרתקת והבלתי נשכחת עם סבי. בלעדיו, לעולם לא הייתי מכיר את השיר שלקצבו סבי וסבתי רוקדים עד עצם היום הזה.

בשבילי, הפטיפון אינו מהווה רק תזכורת לימים בהם הוא היווה המקור היחיד למוסיקה. זהו הקשר למי שהייתי רוצה להידמות אליו ביום מהימים.

האזנה למוסיקה המנוגנת מפטיפון בעודי רוקד עם אהובת ליבי, גורמת לי להרגיש צעיר. אני בטוח שעם הצליל האנלוגי המשובח של Rega, החוויה תהיה משמעותית עוד יותר!

 

[wood]

שאפו על היוזמה ועל ה-boost לעולם האנאלוגי.
אז ככה...
בילדותי שררה מוזיקה בבית באופן קבוע (בעיקר שירי שונת ה-70) ובשבת בבוקר פק"ל "אותי זה מצחיק" (מערכונים ברשת ב').
מאחר ואבי עסק בתחום מכשירי החשמל יכלנו "להרשות לעצמנו" להיות הבעלים הגאים של טיונר, מגבר, טייפ, רמקולים ואפילו אוזניות של SONY המהוללת בזמנו, "פאר היצירה" של יפן של שנות ה-70
כשאי אפשר היה לשמוע מוסיקה דרך רמקולים (חברים של ההורים מתכנסים בסלון ומעשנים לעייפה), האוזניות ניחמו אותי, אפילו אם ציפוי הסקאי (שהיה דומה לזה של הספות), היה מתקלף ונותר מסביב לאוזני
אם רק הייתי יכול לשים את ידי על המגבר והטיונר הזה אחרי שאבי השליך אותם ללא סנטימנטים עודפים ... :כועס:
כפי שאתם מבינים, מעולם לא זכית לארח פטיפון (וכמובן לא להאזין לו על בסיס קבוע) בביתי.
אבל בשנה האחרונה, ולאחר שמצאתי עשרות תקליטים מהדייר הקודם בבית, וכמיהה למשהוא שאני לא ממש מכיר (כמשל הכמיהה לציון בגולה), צברתי עוד תקליטים מהורי חברים שונים ונותרתי עם תחמושת ללא נשק.
מודה על עצמי שהייתי מראשוני מאמצי הלייזר דיסקים בארץ (משכורת קבע ראשונה נשתתה לצורך זה אי שם בשנות ה-90 של המאה הקודמת), לאחר התפעמות מאיכות הסרטים (הוא עדיין נמצא במרתף שלי...).
כמאמץ טכנולוגיות חדשות (ועוסק בכך גם בעבודת היום יום) כגון שליטה על ה-reciever מה-iphone, גם על ה-boxee, zone1,2,3 וכו', הגיע הזמן לתת כבוד גם למקורות.
כעבד hi-tech, בתעשיה עם מעט נשמה אך לא מעט עבדות ונוגשות מוסרית :עצוב:, אני פונה ללב שלכם , עיזרו לי להחזיר עטרה ליושנה ולאמץ לליבי את הפטיפון הזה ולו ל-rega.

ושוב, סחתיין

 

[שניצל]

הרשו לי לפנות בזעקה קורעת לב ללבכם הרחום ,
קיימת אצלי הפרעה פסיכולוגית נדירה הגורמת לי איכשהו לעצבן את כולכם ,כל פניותי לרופאים מומחים לעניין לא נשאו פרי,
למעט פסיכיאטר אחד שסבור שעלי להפנות את זעמי כלפי חפץ כל משהוא במקום לאנשים בשר ודם ,
והרי אין משהו שיכול לעצבן אותי יותר מפטפון ,אבל כנראה שהוא המזור לתחלואי המשונים ,
אין דבר יותר מרגיע מלכוון עד 4 בבוקר איזה אזימוט וטרקינג במחט ובזרוע ,
עיסוק בפטפון יחסל כלילה את נטיותי המשונות ויביא רווחה לציבור הקדוש והרחום הקורא את תחינותי הנואשות ,
הפטפון בשבילי הוא כמים לתועה במדבר ,
אנא עזרתכם ורחמיכם!

 

[efi1965]

תפילה לקבלת פטפון במתנה (במאה מילים) :
בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה ...............
בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה ...............
בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה ...............
בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה ...............
בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה ...............
בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה ..............
בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה...............
בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה ..............
בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה .............
בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה ............

 

[zariel]

שלום
הייתי בשנות ה70 בחנות היבואן של חברת BOSE ובדיוק שהגעתי הניחו תקליט שבמרכזו היה משולש בצבע כחלחל,
לפתע פרצו מהרמקולים "צלצולים של שעונים ופעמונים" משהו שבחיים שלי לא שמעתי ,זה עשה עלי רושם עז,
שעד היום (אני אומר בליבי) שבמידה ויהיה לי פטיפון אני חייב לרכוש את התקליט (הצד האפל של הירח) של פינק פלויד
ולחזור לאותו יום מאושר...