איש יקר, שאהבתי ומאוד הערכתי מקצועית.
הכרנו שנים רבות, עוד לפני שהפך ל"עוסק בתחום", בסצנת האודיו הקטנה באותם ימים בירושלים - אני סטודנט צעיר, תפרן ומתלבט, והוא כבר בעל נסיון וידע גדול.
איל היה מהראשונים בארץ שדיברו על כל מה שסובב את הציוד - חשמל, כבלים, שיכוך, העמדה, אקוסטיקה....רבים זלזלו ואפילו צחקו עליו ועל התובנות שחלק עם כולם בשיחות או בכתיבה. באותה תקופה הדברים נחשבו למוזרים עדי כדי ביזאריים. לימים למדו גם המבקרים שהוא פשוט ידע והבין יותר, ולפני כולם.
היה חכם, הקפיד לדבר רק על מה שמבין בו ובדק אותו ולא התרברב בנושאים בהם לא הבין.
את הדוקטורט שלו בפיזיקה כמעט והחביא, בטח לא נפנף בו כמשהו שנותן תוקף רב יותר לדעותיו ביחס לציוד אודיו.
בניגוד גמור לדמותו כפי שהשתקפה לעיתים בפורומים, היה רגיש וצנוע בצורה בלתי רגילה.
מעל לכל היה נאמן לדרכו האודיופילית: לאיל היה טעם ו"קו" מובחנים מאוד מבחינה מוסיקלית ומבחינת הצפיות שלו ממערכת האודיו. הוא לא אהב כל דבר ולכן גם לא מיהר למכור כל דבר. היה שיפוטי מאוד והחלטי לגבי הדברים שנחשבו אצלו לאיכותיים וללא איכותיים. כבר כשהחל לפעול מסחרית ייבא לארץ חברות שעד אז נחשבו לחלום או שהיו בגדר איזוטריה.
יכולת לאהוב או לא לאהוב את הקו שלו ואת הציוד שלו, אבל אי אפשר היה לפקפק בנאמנות שלו לטעם המובחן ולסגנון ההגשה שאהב.
מקצוען, שתרם לתחום ידע עצום וגישה רצינית. לא עוד חנות אלקטרוניקה שמוכרת "רסיבר פצצה" ליד מכונת כביסה, אלא מומחה אודיו רציני, שמאפשר ללקוח חווית האזנה מוקפדת, בציוד איכותי שנבחן אצלו בצורה מדוקדקת.
כשרצה להמחיש את טענתו, שפטיפון טוב ומאובזר כהלכה, עם תקליט איכותי ושמור, נשמעים טוב יותר מכל מקור דיגיטלי, הושיב אותך מול המערכת, חיבר את המקור הכי טוב שהיה אצלו, ואת הפטיפון שאהב (נוטניגהם ופלטשר כמובן), הלך למטבח להכין קפה ונתן לך להתרשם ולהחליט לבד.
כשפרסם את האתר שלו, המשיך את הקו - לא רק תמונות וכמה מילים מפוצצות על המכשיר, אלא גם רקע והרחבה על מה שנדרש מציוד אודיו איכותי, מה חשוב לבדוק ומה פחות חשוב, מה ההבדל בין הטופולוגיות השונות ועוד. בכך תרם לדעתי לחיזוק התחום ולהנחלת ידע חשוב למאות, אולי אלפי אודיופילים בישראל.
כשהתלבטתי לגבי מכשיר, עזר לי ואפשר לי לקחת הביתה כ 10 (!) מכשירים שונים מכל מה שהיה לו בתצוגה, על מנת שאוכל להשוות בבית, בשקט ועם עצמי בלבד. וזה קרה יותר מפעם אחת...... וכשהתלבטתי לגבי כבל מסוים, או העמדה, עבר דרכי בנסיעותיו השבועיות לתל אביב, הקשיב יחד איתי וסייע בעצה טובה. כשחיפשתי "מציאה" לבן משפחה שנכנס לתחום ורוצה להתחיל בלי למשכן את החסכונות, טרח ומצא משהו ביד שנייה או מתצוגה.
עדיין חושב עליו המון, ובכל התלבטות מצטער שהוא לא בסביבה.
נפטר בגיל צעיר מידי והוא חסר לי, מאוד.
ובשולי הדברים, למי שלא יודע, אוסיף שגם נמר וגם שלמה סעדו את איל בימי הגסיסה האחרונים שלו.
כל אחד מהם בילה שעות, לעיתים לילה שלם, ליד המיטה של איש כואב ודואב, רוב הזמן ללא הכרה או בהכרה מעורפלת. חבר, שעד לאחרונה היה דמות ללמוד ממנה מבחינה מקצועית, וכעת היה כמעט שבר כלי. אין מילים לתאר את המסירות, החמלה והנדיבות של שני המלאכים האלה, בשעותיו הכי קשות של איל. אני לא אשכח להם את זה לעד.
שמח וגאה שהאתר הזה מקפיד וטורח לציין את זכרו של איל פור ז"ל ושהחברים כאן מקפידים, הלכה ולמעשה, שזכרו ישאר עימנו ואכן יהיה ברוך.