שאלה קטנה לגבי קצב הנתונים של דיסקי מוזיקה
- פותח הנושא eladh7
- פורסם בתאריך
לא ממש הבנתי את השאלה שלך.
אבל ככה
קבצי מוסיקה ב דיסקים הם 16 ביט על 44.1 KHZ.
את הקבצים עצמם לרוב בסטודיו עצמו עושים כיום ברמה של 192KHZ ו 24 ביט (ולאחרונה גם 32 ביט), ולאחר מכן שמעבירים לפורט של דיסק מורידים ל פורמט שיתאים לדיסק.
בכל מקרה, הם נשמרים בפורמט PCM (מוזמן לקרוא בWIKIPEDIA לגביו או מקומות אחרים), וכן כיום יש DOWNSAMPLE מן המקור לפורמט של דיסק, כי דיסק יכול להכיל כפי שאמרתי כמות מידע הרבה יותר קטנה ממה שמשתמשים בה באולפני הקלטות כיום.
(יש כבר אולפנים שגם פועלים בקצבים הרבה יותר גבוהים מ 192KHZ, והרבה מעבר ל 24 ביט גם - אבל שוב זה רק לצורך הקלטות ומיקסינג, לב דווקא שישמע יותר טוב, אלא יותר נוח לעבוד "מתמטית" עם קבצים כאלו)
אבל ככה
קבצי מוסיקה ב דיסקים הם 16 ביט על 44.1 KHZ.
את הקבצים עצמם לרוב בסטודיו עצמו עושים כיום ברמה של 192KHZ ו 24 ביט (ולאחרונה גם 32 ביט), ולאחר מכן שמעבירים לפורט של דיסק מורידים ל פורמט שיתאים לדיסק.
בכל מקרה, הם נשמרים בפורמט PCM (מוזמן לקרוא בWIKIPEDIA לגביו או מקומות אחרים), וכן כיום יש DOWNSAMPLE מן המקור לפורמט של דיסק, כי דיסק יכול להכיל כפי שאמרתי כמות מידע הרבה יותר קטנה ממה שמשתמשים בה באולפני הקלטות כיום.
(יש כבר אולפנים שגם פועלים בקצבים הרבה יותר גבוהים מ 192KHZ, והרבה מעבר ל 24 ביט גם - אבל שוב זה רק לצורך הקלטות ומיקסינג, לב דווקא שישמע יותר טוב, אלא יותר נוח לעבוד "מתמטית" עם קבצים כאלו)
ואוו
כמה שאלות!
צריך לרשום פה עשרות דפים כדי לענות לך להכל!
תראה, KHZ וביטים זה קבצי דגימה וכמה מכניסים בכל דגימה וכו'
מה זה אומר?
תקרא באתרים אחרים לפרטי פרטים, כי קשה להתחיל להסביר מאפס מה זה אומר וכל זה.
אבל כעיקרון - כמה שיותר גבוהה יותר טוב (עד גבול מסויים)
מה שאתה אומר - לגבי דחיסה - אז לא, CD הוא לא דחוס כמו שנניח MP3 דחוס.
אבל כן דחוס ביחס למה שבאולפנים יש להם "פיזית" ביד.
שוב
זה ממש הסבר פשטני ולא מדוייק, יש המון מה לקרוא וללמוד בנושא, גם בפורום פה רשום וגם במקומות אחרים ברשת.
כמה שאלות!
צריך לרשום פה עשרות דפים כדי לענות לך להכל!
תראה, KHZ וביטים זה קבצי דגימה וכמה מכניסים בכל דגימה וכו'
מה זה אומר?
תקרא באתרים אחרים לפרטי פרטים, כי קשה להתחיל להסביר מאפס מה זה אומר וכל זה.
אבל כעיקרון - כמה שיותר גבוהה יותר טוב (עד גבול מסויים)
מה שאתה אומר - לגבי דחיסה - אז לא, CD הוא לא דחוס כמו שנניח MP3 דחוס.
אבל כן דחוס ביחס למה שבאולפנים יש להם "פיזית" ביד.
שוב
זה ממש הסבר פשטני ולא מדוייק, יש המון מה לקרוא וללמוד בנושא, גם בפורום פה רשום וגם במקומות אחרים ברשת.
יו כמה שאלות!
הויכוח הזה של פטייפון לעומת CD הוא ויכוח אין סופי!
שוב אתה שואל שאלות שהן שאלות שיש פורומים (אם לא פה, אז במקומות אחרים בפורומים בעולם) שהתשובות וויכוחים לגביהין נפרשות על גבי עשרות עמודים.
פטייפון זה אחרת מ CD.
זה מה שיש לי להגיד, ואני לא מומחה גדול בכלל לפטייפון - תשאל פה אחרים שכן מבינים בנושא יותר ממני.
הויכוח הזה של פטייפון לעומת CD הוא ויכוח אין סופי!
שוב אתה שואל שאלות שהן שאלות שיש פורומים (אם לא פה, אז במקומות אחרים בפורומים בעולם) שהתשובות וויכוחים לגביהין נפרשות על גבי עשרות עמודים.
פטייפון זה אחרת מ CD.
זה מה שיש לי להגיד, ואני לא מומחה גדול בכלל לפטייפון - תשאל פה אחרים שכן מבינים בנושא יותר ממני.
לצורך העניין הנגן שלי VLC איך בדיוק אני רואה את זה? יש לי הרבה מוזיקה בלוסלס ואני מת לדעת אם הכל אמיתי אם הכל באמת לוסלס כי בחלק מהאלבומים האיכות לא משהו לא נראה לי ומה שלא לוסלס אני רוצה למחוק..
שמעתי שיש תוכנות כאלה האם זה נכון?
שמעתי שיש תוכנות כאלה האם זה נכון?
נערך לאחרונה ב:
כפי שכבר נכתב, הקבצים על תקליטורים CD הם בפורמט 44.1/16 שמשמעותו היא שתדר, או קצב הדגימה הוא 44.1 קה"ץ ועומק הדגימה הוא 16 ביט.
על תקליטורי CD אין דחיסה במובן כמו שיש בפורמט mp3 או zip , אבל יש דחיסה במובן של Compression , שהיא דחיסת עוצמות, או דחיסת המנעד הדינאמי. בשנים האחרונות, חברות התקליטורים מתחרות ביניהן על אוזן המאזין והן מבצעות דחיסה רבה יותר ויותר – הנשמעת כעוצמה גבוהה יותר, אבל פוגמת מאד באיכות.
לגבי קבצים המורדים מהרשת, גם אם הם כרגע בפורמט 44.1/16 , אין כל דרך לדעת אם מקור הביניים שלהם אינו פורמט נמוך יותר, כמו mp3 .
לעניין ההבדל בין תקליטי ויניל לתקליטורי CD .
הנושא שנוי במחלוקת.
לאוזניי, תקליטי ויניל נשמעים הטבעי ביותר ועדיין לא מצאתי שום מקור דיגיטאלי היכול להתקרב לאיכות שלהם, גם לא SACD – לפחות לא הנגנים שבדקתי עד כה.
מאידך, רבים מעדיפים תקליטורי CD על פני תקליטי ויניל, מסיבות שונות ומגוונות.
בסוגיה זאת, הבחירה היא אישית לחלוטין – אין הסכמה גורפת לצד זה או אחר.
על תקליטורי CD אין דחיסה במובן כמו שיש בפורמט mp3 או zip , אבל יש דחיסה במובן של Compression , שהיא דחיסת עוצמות, או דחיסת המנעד הדינאמי. בשנים האחרונות, חברות התקליטורים מתחרות ביניהן על אוזן המאזין והן מבצעות דחיסה רבה יותר ויותר – הנשמעת כעוצמה גבוהה יותר, אבל פוגמת מאד באיכות.
לגבי קבצים המורדים מהרשת, גם אם הם כרגע בפורמט 44.1/16 , אין כל דרך לדעת אם מקור הביניים שלהם אינו פורמט נמוך יותר, כמו mp3 .
לעניין ההבדל בין תקליטי ויניל לתקליטורי CD .
הנושא שנוי במחלוקת.
לאוזניי, תקליטי ויניל נשמעים הטבעי ביותר ועדיין לא מצאתי שום מקור דיגיטאלי היכול להתקרב לאיכות שלהם, גם לא SACD – לפחות לא הנגנים שבדקתי עד כה.
מאידך, רבים מעדיפים תקליטורי CD על פני תקליטי ויניל, מסיבות שונות ומגוונות.
בסוגיה זאת, הבחירה היא אישית לחלוטין – אין הסכמה גורפת לצד זה או אחר.
קל לחשב את קצב הנתונים של מוסיקה ב-CD:
סטנדרט ה-CD מוכתב בקצב דגימה של 44.1KHz (כלומר, 44100 דגימות לשנייה).
כל דגימה ודגימה מיוצגות ע"י 16 ביט.
מכיוון שהמוסיקה סטריאופונית בהפרדה מלאה - קיימים שני ערוצי מוסיקה - שמאל וימין.
קצב תזרים המידע איפוא יהיה:
44100 דגימות לשניה * 16 סיביות לדגימה * 2 ערוצים = 1411200 ביטים לשנייה.
כלומר 1.41 Mbps (או: 1411 Kbps)
כידוע: Kbps = Kilobits per second
לא מופעלת כל דחיסת מידע ב-CD. במילים אחרות, ה-CD הוא RAW Audio, ולכן פשוט לחשב את קצב הזרימה.
אגב, כן מופעל קידוד EFM ליצירת יתירות סטטיסטית לשם הגדלת חסינות המידע בפני שגיאות.
ב-MP3, למשל, מופעלת דחיסה מושכלת על-מנת שקצב הנתונים יהיה לכל היותר 320 Kbps. ואז ניתן לשדרו ברוחב פס נמוך יותר בערוץ התקשורת, או לאחסנו בקבצים בעלי נפח קטן יותר.
האלגוריתמים המופעלים לשם דחיסת ה-MPEG הם מתוחכמים ומאוד מרשימים. אבל הם Lossy - כלומר גורמים לאיבוד מידע: גלי הקול משתנים, ע"י מציאת יתירות סובייקטיבית במידע המוסיקלי וויתור עליה (להבדיל מיתירות סטטיסטית ב-FLAC, למשל, שמאפשרת דחיסת Lossless, כלומר שחזור מושלם לגל הקול המקורי).
במקור, ה-MP3 (ו- MPEG בכלל) פותחו בתחילת שנות התשעים לצרכי תקשורת לוויינית, שם ניתן לראות ע"י חישוב פשוט שקצב העברה של 1411 קילוביט/שנייה רק בשביל ערוץ אודיו - הוא גבוה מדי ולא כלכלי לתשדורת, ומכאן הגיעה המוטיבציה להפעיל דחיסה מאסיבית של פי 8 ויותר. נכון לעכשיו, רק דחיסה Lossy מאפשר יחסי דחיסה גדולים כאלה.
יש לציין שב-MP3, למשל, קצב הנתונים כולל מידע נוסף שלא החשבתי ב-CD, למשל תיקון שגיאות, מטא-מידע (שם השיר, שם האלבום, ID3Tag וכו'). גם ב-CD, בשכבה הפיסית, קצב הזרימה "ברוטו" הוא יותר גדול מקצב הזרימה המוקדשת נטו למידע האודיו.
אין כל קשר לדחיסת הטווח הדינאמי (Audio Level Compression) שיהושע הזכיר - זוהי דחיסה במובן אחר לגמרי - מדובר על דחיסת עוצמת המוסיקה ולא על דחיסת נתונים - זהו אמצעי שמופעל משיקולים אומנותיים בעת המיקס וההקלטות באולפן לתפקידים שונים בתצורות שונות, לכל סוגי המוסיקה הפופולארית (בקלאסית כמעט אף-פעם לא), באופן אנלוגי או דיגיטלי. בשימוש מושכל, אמצעי זה הוא חיוני למיקסינג, על-מנת לגרום למוסיקה הפופלארית להשמע טוב יותר. אבל כן, לאחרונה השיקוליים המסחריים גוברים על השיקולים האומנותיים, וקיימת תחרות בין המפיקים לדחוף לכלל המוסיקה עוצמה גדולה יותר, על-חשבון דינאמיקה, ועושים זאת ע"י דחיסה מוגזמת. אבל כאמור, אין לכך כל קשר לדחיסה במובן של דחיסת קצב הזרמת הנתונים.
לשאלתך בהמשך השרשור, בעת השמעת ה- MP3, הוא נפרש מקצב דחוס של 128 קילוביט-שנייה, למשל, לתזרים של 1.411 מגה-ביט, שזורמים הישר להשמעה. כמובן שהאיכות שאבדה כתוצאה מהדחיסה ה-Lossy (שנעשתה בעבר) כבר לא תשוב.
סטנדרט ה-CD מוכתב בקצב דגימה של 44.1KHz (כלומר, 44100 דגימות לשנייה).
כל דגימה ודגימה מיוצגות ע"י 16 ביט.
מכיוון שהמוסיקה סטריאופונית בהפרדה מלאה - קיימים שני ערוצי מוסיקה - שמאל וימין.
קצב תזרים המידע איפוא יהיה:
44100 דגימות לשניה * 16 סיביות לדגימה * 2 ערוצים = 1411200 ביטים לשנייה.
כלומר 1.41 Mbps (או: 1411 Kbps)
כידוע: Kbps = Kilobits per second
לא מופעלת כל דחיסת מידע ב-CD. במילים אחרות, ה-CD הוא RAW Audio, ולכן פשוט לחשב את קצב הזרימה.
אגב, כן מופעל קידוד EFM ליצירת יתירות סטטיסטית לשם הגדלת חסינות המידע בפני שגיאות.
ב-MP3, למשל, מופעלת דחיסה מושכלת על-מנת שקצב הנתונים יהיה לכל היותר 320 Kbps. ואז ניתן לשדרו ברוחב פס נמוך יותר בערוץ התקשורת, או לאחסנו בקבצים בעלי נפח קטן יותר.
האלגוריתמים המופעלים לשם דחיסת ה-MPEG הם מתוחכמים ומאוד מרשימים. אבל הם Lossy - כלומר גורמים לאיבוד מידע: גלי הקול משתנים, ע"י מציאת יתירות סובייקטיבית במידע המוסיקלי וויתור עליה (להבדיל מיתירות סטטיסטית ב-FLAC, למשל, שמאפשרת דחיסת Lossless, כלומר שחזור מושלם לגל הקול המקורי).
במקור, ה-MP3 (ו- MPEG בכלל) פותחו בתחילת שנות התשעים לצרכי תקשורת לוויינית, שם ניתן לראות ע"י חישוב פשוט שקצב העברה של 1411 קילוביט/שנייה רק בשביל ערוץ אודיו - הוא גבוה מדי ולא כלכלי לתשדורת, ומכאן הגיעה המוטיבציה להפעיל דחיסה מאסיבית של פי 8 ויותר. נכון לעכשיו, רק דחיסה Lossy מאפשר יחסי דחיסה גדולים כאלה.
יש לציין שב-MP3, למשל, קצב הנתונים כולל מידע נוסף שלא החשבתי ב-CD, למשל תיקון שגיאות, מטא-מידע (שם השיר, שם האלבום, ID3Tag וכו'). גם ב-CD, בשכבה הפיסית, קצב הזרימה "ברוטו" הוא יותר גדול מקצב הזרימה המוקדשת נטו למידע האודיו.
אין כל קשר לדחיסת הטווח הדינאמי (Audio Level Compression) שיהושע הזכיר - זוהי דחיסה במובן אחר לגמרי - מדובר על דחיסת עוצמת המוסיקה ולא על דחיסת נתונים - זהו אמצעי שמופעל משיקולים אומנותיים בעת המיקס וההקלטות באולפן לתפקידים שונים בתצורות שונות, לכל סוגי המוסיקה הפופולארית (בקלאסית כמעט אף-פעם לא), באופן אנלוגי או דיגיטלי. בשימוש מושכל, אמצעי זה הוא חיוני למיקסינג, על-מנת לגרום למוסיקה הפופלארית להשמע טוב יותר. אבל כן, לאחרונה השיקוליים המסחריים גוברים על השיקולים האומנותיים, וקיימת תחרות בין המפיקים לדחוף לכלל המוסיקה עוצמה גדולה יותר, על-חשבון דינאמיקה, ועושים זאת ע"י דחיסה מוגזמת. אבל כאמור, אין לכך כל קשר לדחיסה במובן של דחיסת קצב הזרמת הנתונים.
לשאלתך בהמשך השרשור, בעת השמעת ה- MP3, הוא נפרש מקצב דחוס של 128 קילוביט-שנייה, למשל, לתזרים של 1.411 מגה-ביט, שזורמים הישר להשמעה. כמובן שהאיכות שאבדה כתוצאה מהדחיסה ה-Lossy (שנעשתה בעבר) כבר לא תשוב.
נערך לאחרונה ב:
אני אנסה לפשט את ההסברים בלי מספרים.
הקו השחור זה גל הקול שלך שיוצא מן הפה שלך (לצורך העיניין מוסיקה) זה גם מה שחרוט על התקליט של הפטיפון. הקווים האופקיים זה איך הגל שלך הוקלט על הדיסק CD בגלל הקצב דגימה וכל מה שנאמר למלעה(כך גם נראה WAVE FLAC וכד'). מה שמחוק בכחול זה מידע שנעבד כאשר עשיתה המרה לMP3. לשאלתך השנייה אם הורדתה סתם קובץ FLAC מן האינטרנט אין לך שום אפשרות לדעת האם זה קובץ שהומר לפני ל MP3 ואחריכן לFLAC .
מה שכן זה שאם הורדתה דיסק שלם שצורף אליו קובץ CUE וLOG שיוצרו ע"י התוכנה בזמן שנעשתה ההמרה אז ניתן לדעת אם זה ירד מדיסק, נדמה לי גם שניתן לדעת אם הדיסק צרוב או מקורי אך בזה אני לא בטוח
הקו השחור זה גל הקול שלך שיוצא מן הפה שלך (לצורך העיניין מוסיקה) זה גם מה שחרוט על התקליט של הפטיפון. הקווים האופקיים זה איך הגל שלך הוקלט על הדיסק CD בגלל הקצב דגימה וכל מה שנאמר למלעה(כך גם נראה WAVE FLAC וכד'). מה שמחוק בכחול זה מידע שנעבד כאשר עשיתה המרה לMP3. לשאלתך השנייה אם הורדתה סתם קובץ FLAC מן האינטרנט אין לך שום אפשרות לדעת האם זה קובץ שהומר לפני ל MP3 ואחריכן לFLAC .
מה שכן זה שאם הורדתה דיסק שלם שצורף אליו קובץ CUE וLOG שיוצרו ע"י התוכנה בזמן שנעשתה ההמרה אז ניתן לדעת אם זה ירד מדיסק, נדמה לי גם שניתן לדעת אם הדיסק צרוב או מקורי אך בזה אני לא בטוח
תיקון קל.
פעמים רבות, בפרט בשנים האחרונות, דחיסת הטווח הדינאמי נעשית גם משיקולים מסחריים.
במוסיקה קלאסית, אם נעשית דחיסת עוצמות, היא נעשית רק במידה ההכרחית להבאת הטווח הדינאמי של התזמורת אל תוך הסד המוכתב מהטווח הדינאמי האפשרי בפורמט CD (לאחר קיזוז רעש הדיגיטיזציה של 2 הביטים האחרונים).
קרא היטב, כתבתי בדיוק את זה. ("לאחרונה השיקוליים המסחריים גוברים על השיקולים האומנותיים...")