ni-ro
חבר משקיען
- הודעות
- 1,327
- מעורבות
- 691
- נקודות
- 113
בגדול; נהנתי מאוד מהתערוכה השנה, למה?
הרעב- העובדה שלא הייתי מס שנים
האיכות- נהנתי מאוד (חברות ישנות עם מוצרים חדשים, חברות חדשות עם מוצרים ישנים...).
החברה- במהלך התערוכה אני נוהג להסתובב לבד (בקצב ולפי הטעם שלי) אבל בערבים, למזלי לנתי במלון עם דני (בכור) ומלון ליד ניסן וספיר (ממשיך השושלת ובחור מקסים בפני עצמו- מפיוז)... הכרתי את; אורי (כתבנו הנפלא ואיש שיחה מדהים...), דני "השפוי" (פייר סתם ציירו אותו loco), ואת חיים (שינדו/ למפיזדור)...
יאללה לתובנות;
1. ציון כולל לתערוכה- 9.
2. החדר הטוב ביותר לטעמי- mbl ובגדול (להרחבה ראה למטה...).
חדרים הוספים; קרמה, וילסון עם נגרה, מג'יקו (סדרת הm), מרטן עם ג'ורמה.
3.הקומה הטובה ביותר- קומה ראשונה . נכון לא ציינתי אף חדר מקומה 1 בקטגוריית החדר הטוב ביותר, אבל כמותית, נהנתי בקומת כניסה יותר משני הקומות העליונות יחד.
היה חדר עם פטיפון בגודל בית (עם מונובלוקים של ויטוס...) חלום (לא מצליח להעלות תמונות בינתיים ... האתר מציין שהקבצים גדולים). אנסה מהבית.
4. מגמה-
4.1 הסי.די.ממש, אבל ממש לא מת! למעשה רוב החדרים נגנו גם עם סי.די. נכון, לא ראיתי דגמים חדשים יותר מידי, אבל מהמצאי הקיים- תענוג.
4.2. רמקולים הורנים- חברים, ההרונים זה הקרמים החדשים. מרביתם נשמעו מעולה, לטעמי. והיו הרבה...
4.3 טייפ סלילים- לא הפיל אותי. היה כיף לשמוע. במיוחד בהדגמה של ear ו- nagra אבל 300 דולר למדייה, רבאק וכל ההתעסקות עם הסליל. למות. לא שווה לטעמי....
5. המערכת שהייתי רוצה- ליוינג ווייס. למזלו הרע, הוא הדגים בקומה 4 המווברצת. אבל איזה פוטנציאל. הרמקול הכי נכון(שוב לטעמי), מערכת נוספת , כמובן mbl הגדולים.
6. סוגייה- דיגטל- חברים, רק אני חושב שהמלך הוא ערום?
שומעים סבבה, נכון. אבל, לא בר השוואה לסי.די. ולכל מדיה פיזית אחרת. לטעמי, פספוס. בחדרים כמו מג'יקו (שלא יצרני דיגיטל לא מבין למה להתעסק בקבצים), הקבצים נשמעו בהרבה פחות טוב מהתקליט, כך גם ב mbl. לא בר השוואה בכלל (מול סי.די).כך כמעט בכל חדר שהייתי (מרטן, ווילסון עם הנגרה וכו).
Mbl-הרחבה:
המערכת שהכי נהנתי להאזין לה. כל סשיין שהייתי נוכח בו היה גימיק.
פעם אחת הביאו בעל לייבל מאיטלייה (ברח לי השם אני אחפש מאוחר יותר) שהסביר בכל קטע שהודגם; כיצד הוקלט ומה רצה להשיג. ולאחר מיכן השמיעו את ההקלטה. היהה מעניין ומועיל.
פעם שנייה, הביאו נגן צ'לו שהסביר על מוסיקת הברוק לרבות העובדה שהיו בעבר צריכים לסרס גברים (בעיקר ילדים ממשפחות עניות) על מנת שיוכלו להגיע לווקאל של אישה (באותם ימים היה אסור לנשים לשיר), מזכיר אותנו 2-3 מאות מאוחר יותר. עצוב.
תודה
ניר
אנסה להעלות תמונות מהבית
הרעב- העובדה שלא הייתי מס שנים
האיכות- נהנתי מאוד (חברות ישנות עם מוצרים חדשים, חברות חדשות עם מוצרים ישנים...).
החברה- במהלך התערוכה אני נוהג להסתובב לבד (בקצב ולפי הטעם שלי) אבל בערבים, למזלי לנתי במלון עם דני (בכור) ומלון ליד ניסן וספיר (ממשיך השושלת ובחור מקסים בפני עצמו- מפיוז)... הכרתי את; אורי (כתבנו הנפלא ואיש שיחה מדהים...), דני "השפוי" (פייר סתם ציירו אותו loco), ואת חיים (שינדו/ למפיזדור)...
יאללה לתובנות;
1. ציון כולל לתערוכה- 9.
2. החדר הטוב ביותר לטעמי- mbl ובגדול (להרחבה ראה למטה...).
חדרים הוספים; קרמה, וילסון עם נגרה, מג'יקו (סדרת הm), מרטן עם ג'ורמה.
3.הקומה הטובה ביותר- קומה ראשונה . נכון לא ציינתי אף חדר מקומה 1 בקטגוריית החדר הטוב ביותר, אבל כמותית, נהנתי בקומת כניסה יותר משני הקומות העליונות יחד.
היה חדר עם פטיפון בגודל בית (עם מונובלוקים של ויטוס...) חלום (לא מצליח להעלות תמונות בינתיים ... האתר מציין שהקבצים גדולים). אנסה מהבית.
4. מגמה-
4.1 הסי.די.ממש, אבל ממש לא מת! למעשה רוב החדרים נגנו גם עם סי.די. נכון, לא ראיתי דגמים חדשים יותר מידי, אבל מהמצאי הקיים- תענוג.
4.2. רמקולים הורנים- חברים, ההרונים זה הקרמים החדשים. מרביתם נשמעו מעולה, לטעמי. והיו הרבה...
4.3 טייפ סלילים- לא הפיל אותי. היה כיף לשמוע. במיוחד בהדגמה של ear ו- nagra אבל 300 דולר למדייה, רבאק וכל ההתעסקות עם הסליל. למות. לא שווה לטעמי....
5. המערכת שהייתי רוצה- ליוינג ווייס. למזלו הרע, הוא הדגים בקומה 4 המווברצת. אבל איזה פוטנציאל. הרמקול הכי נכון(שוב לטעמי), מערכת נוספת , כמובן mbl הגדולים.
6. סוגייה- דיגטל- חברים, רק אני חושב שהמלך הוא ערום?
שומעים סבבה, נכון. אבל, לא בר השוואה לסי.די. ולכל מדיה פיזית אחרת. לטעמי, פספוס. בחדרים כמו מג'יקו (שלא יצרני דיגיטל לא מבין למה להתעסק בקבצים), הקבצים נשמעו בהרבה פחות טוב מהתקליט, כך גם ב mbl. לא בר השוואה בכלל (מול סי.די).כך כמעט בכל חדר שהייתי (מרטן, ווילסון עם הנגרה וכו).
Mbl-הרחבה:
המערכת שהכי נהנתי להאזין לה. כל סשיין שהייתי נוכח בו היה גימיק.
פעם אחת הביאו בעל לייבל מאיטלייה (ברח לי השם אני אחפש מאוחר יותר) שהסביר בכל קטע שהודגם; כיצד הוקלט ומה רצה להשיג. ולאחר מיכן השמיעו את ההקלטה. היהה מעניין ומועיל.
פעם שנייה, הביאו נגן צ'לו שהסביר על מוסיקת הברוק לרבות העובדה שהיו בעבר צריכים לסרס גברים (בעיקר ילדים ממשפחות עניות) על מנת שיוכלו להגיע לווקאל של אישה (באותם ימים היה אסור לנשים לשיר), מזכיר אותנו 2-3 מאות מאוחר יותר. עצוב.
תודה
ניר
אנסה להעלות תמונות מהבית