- הודעות
- 20,097
- מעורבות
- 4,248
- נקודות
- 113
כל פעם שמגיע אלי רכיב חדש למערכת אני באטרף של האזנות. לא יכול לישון, וכשאני מצליח אני מחכה לרגע שאתעורר ואדליק את המערכת. סוג של אובססיה למערכת שלי. משהו שכמעט לא ניתן להסביר במילים.
אתמול החלטתי להתבודד. רק אני והמערכת שלי. שלחתי את אישתי והילדה לארוחת הערב המסורתית עם ביתנו המקסימה. ואני נותרתי לכמה שעות עם המערכת. עשינו לנו ערב רומנטי. רק אני והיא והתקליטים.
זה סידר לי יופי של בילוי במיוחד לאור העובדה שקיבלתי ביום חמישי את כבלי הרמקולים החדשים שלי (ארחיב על העניין בפוסט נפרד). התחלתי את ההאזנה בשעה 18:00 עד שעה 22:00. הכבלים החדשים הביאו את המערכת שלי לאיזון כזה שלא ניתן להתעייף ממנה בשום שלב, באף עוצמה והכי חשוב, אינני מפספס אפילו פרט אחד. אולי אפילו מקבל יותר. אבל זה לא העניין, זה רק מקדם ההנאה מהמערכת. אני מדבר על ההתמכרות לה. ההתמכרות הזו שגורמת לך לא לקום מהכורסא ולא לעמוד בהבטחה לעצמך שזה התקליט האחרון וזהו, הולך לישון.
השעה 4:00 לפנות בוקר. התינוקת מסמנת בקולה שיש לי משהו כמו 10 שניות לשחרר לה ארוחה אחרת הווליום עולה. כשזה מתרחש, לא ניתן להישאר אדישים. אפילו הטידל הבהמות שלי נשמעים כמו זוג אוזניות לעומתה. אחרי שאכלה וחזרה לישון הנחתי עוד תקליט על הפטיפון. מה הבעיה לשמוע תקליט אחד, איזה פסנתר טוב, ולחזור לישון. איזה לישון ואיזה בתיך. אני כאן, בשעה 6:30 בבוקר, ואני לא רואה את עצמי חוזר לישון.
כמה שזה נשמע טוב, כמה שזה ממכר, כמה שזה אדיר.
קדימה. הולך לשמוע את ה-34 של ברהאמס.
בוקר טוב לכולם ושבת שלום.
אתמול החלטתי להתבודד. רק אני והמערכת שלי. שלחתי את אישתי והילדה לארוחת הערב המסורתית עם ביתנו המקסימה. ואני נותרתי לכמה שעות עם המערכת. עשינו לנו ערב רומנטי. רק אני והיא והתקליטים.
זה סידר לי יופי של בילוי במיוחד לאור העובדה שקיבלתי ביום חמישי את כבלי הרמקולים החדשים שלי (ארחיב על העניין בפוסט נפרד). התחלתי את ההאזנה בשעה 18:00 עד שעה 22:00. הכבלים החדשים הביאו את המערכת שלי לאיזון כזה שלא ניתן להתעייף ממנה בשום שלב, באף עוצמה והכי חשוב, אינני מפספס אפילו פרט אחד. אולי אפילו מקבל יותר. אבל זה לא העניין, זה רק מקדם ההנאה מהמערכת. אני מדבר על ההתמכרות לה. ההתמכרות הזו שגורמת לך לא לקום מהכורסא ולא לעמוד בהבטחה לעצמך שזה התקליט האחרון וזהו, הולך לישון.
השעה 4:00 לפנות בוקר. התינוקת מסמנת בקולה שיש לי משהו כמו 10 שניות לשחרר לה ארוחה אחרת הווליום עולה. כשזה מתרחש, לא ניתן להישאר אדישים. אפילו הטידל הבהמות שלי נשמעים כמו זוג אוזניות לעומתה. אחרי שאכלה וחזרה לישון הנחתי עוד תקליט על הפטיפון. מה הבעיה לשמוע תקליט אחד, איזה פסנתר טוב, ולחזור לישון. איזה לישון ואיזה בתיך. אני כאן, בשעה 6:30 בבוקר, ואני לא רואה את עצמי חוזר לישון.
כמה שזה נשמע טוב, כמה שזה ממכר, כמה שזה אדיר.
קדימה. הולך לשמוע את ה-34 של ברהאמס.
בוקר טוב לכולם ושבת שלום.