תיאור / סימון המהירות שבה יש לנגן קטע מוסיקאלי
"שנית, מה ההתנגדות האוהמית שלך, בדיוק של 10%+/-, להיחשף לסוגים נספים לאלה שמנית?"
עמיר - תרגיע .... אם תתחיל להכנס לכל מיני פינות איזוטריות והסברים מלומדים בני 2 עמודים תבריח את כולם. לך לאט לאט . לנגסם. אנדנטה.
כולה ניסיתי לדמיין את נמר לוקח אוהם-מטר ומתחיל למדוד התנגדויות
ולבקשתך, הנה עוד כמה הסברים -- מי שזה ארוך / מסובך לו, שיידלג (ובמיפגשים זה הולך אחרת מאשר בכתב)
:
השפה ה"רישמית" של הוראות למבצע של יצירה מוסיקאלית (מהר/לאט, חזק/חלש, עם-אש/במתיקות/בתשוקה, וכד') היא איטאלקית. רק ממאהלר ואחריו התחילו להשתמש באופן שוטף כל אחד בשפת הלאום שלו.
Langsam היא מילה
גרמנית, שפירושה "לאט", אבל אין הגדרה מדוייקת/מקובלת לכמה לאט יחסית להוראות ביצוע אחרות.
לעומת זאת, המילה
האיטאלקית Andante פירושה "בקצב הליכה", שזה קצת איטי, אבל לא מאוד. איטי בפירוש זה Adagio, ועוד יותר ויותר לאט זה Largo (איטי ורחב) , Lento, ו-Grave.
אבל גם כשייש מילה או צירוף מילים לתאר מהירות באופן מילולי (כמו "איטי, אבל לא מדי" - Adagio, ma non troppo), זה עדיין לא אומר הרבה -- מה שאיטי לאחד מהיר מידי לאחר.
אז מה עושים?
בנאדם בשם יוהאן נפומוק מלצל (Maelzel, בניקוד כמו "חבר'ה") המציא מכשיר בשם "מטרונום" -- משקולת קטנה על מוט קטן (מטוטלת), שמשמיעה תיקתוק כל פעם שהיא מתנדנדת מימין לשמאל וחזרה. את תדירות התיקתוקים (כמה בדקה) ניתן לקבוע בעזרת משקולת נוספת שאותה מכוונים לפי שנתות, ולפי זה מציינים את ה"מהירות המוחלטת" של הנגינה -- כמה פעמים בדקה יש לנגן אורך מסויים של תו. למשל 60 פעם תו של "רבע" (פירט על זה בהזדמנות אחרת), ואת זה מציינים בציור התו = המספר, עם או בלי האותיות MM (מטרונום צלצל).
דרך אגב, מלצל הנ"ל הייה ידידו של בטהובן, ובנה עבורו עזרי שמיעה כשהתחיל להתחרש.
בטהובן גם מחקה את תיקתוקי המטרונום בפרק השני של הסימפונייה השמינית שלו.
על סימון המהירות המוחלטת נפתח עולם שלם של ויכוחים --
לפי המדידה או לפי האוזן? -- כשבין ערימות הטיעונים לכאן ולכאן כדאי להזכיר אולי את העניין שכנראה נצרכים למהירות שונה כשמנגנים באולם מהדהד ובאולם "יבש".
האם כל זה חשוב?
זה בהחלט דומה לוויכוחים כאן על "
לפי המדידה או לפי האוזן".
כמו של
מתכנני/בוני/יצרני ציוד אודיו חשובות המדידות ו
לא למאזינים (נטולי האובססיות לעניין), כך גם תיאורי וסימוני המהירות -- אלה הן הוראות
למבצע, וחשובות עבורו אבל
לא למאזינים (נטולי האובססיות לעניין).
יש כאלה שבאים עם התווים לבדוק אם הביצוע "נכון" או שהם יכולים להסביר למבצע שהוא לא הבין את המלחין.
אולי יש משמעויות מישניות לתיאורים המילוליים של המהירות, כמו
:
- לצורך זיהוי על מה מדברים -- למשל "פרק האנדאנטה של הסימפונייה" -- במשמעות "הפרק האיטי", כשהסימון בפועל לאו דווקא אנדאנטה -- יכול להית אדג'ו או משהו אחר
- כדי לדעת למה לצפות, אם זה מעניין, אם הולכים לשמוע משהו איטי או מהיר
- לפעמים ליצירה אין שם, והיא נקראת רק על-פי תיאור המהירות -- למשל "האדאג'ו של בארבר"
תיהנו!
עמיר
