ההגדרות האילו לא מאוד חשובות לדעתי.
מנסיוני יש הרבה אנשים נורמאלים שאוהבים מוזיקה כפי שהיא חיה באולמות הקונצרטים ומתקיימת במציאות. בצר להם, הם מוכנים להתפשר בחלק מהזמן על מוזיקה מושמעת דרך מכשירים.
מי שמעדיף להקשיב למוזיקה במערכת שלו על פני המציאות, הוא נכה נפשית.
לצערי התחביב הזה גם גורף הרבה אנשים שאינם בריאים בנפשם המפתחים אובססיות ופרנויות שבו העיסוק במוזיקה או מיכשור הוא רק האמצעי בכדי להתמודד עם בעיות נפשיות חמורות
יש צורות הסתכלות שונות על דברים
אתה, מסיבות השמורות עמך ו/או בהשפעת ספר, מעדיף להגדיר מי שמעדיף להקשיב למוזיקה במערכת שלו על פני המציאות כמישהו שהוא נכה נפשית, והרבה אנשים אחרים כבעלי בעיות נפשיות חמורות.
ישנו לעתים קרובות העניין של "
הפוסל -- במומו פוסל".
זה מזכיר לי באסוציאצייה טענה של חבר שלי שאמר שחתול היא חייה שאינה לומדת. למה? כי החתולים האלה כל הזמן נדרסים!! (הוא לא שם לב שלא מדובר באותו חתול).
בצורת החשיבה שלך יש לפחות bug אחד עקרוני ומהותי: לא מדובר על
אותה מציאות. לא מדובר על אנשים שייש להם האופצייה לשבת במקום טוב באולם אמיתי ולשמוע את גדולי המבצעים live, ומשום טירופם ונכותם הנפשית הם מעדיפים לשמוע את
אותו אירוע אצלם בביית מתוך מכשירים.
מדובר על אירועים
מהעבר, בלתי ניתנים לשיחזור, ש
אותם שומעים מתוך מכשירים.
חוצמזה, אם אני רוצה לשמוע מוסיקה live, אני צריך לשמוע את מה שמגיע לכאן, באקוסטיקה שייש לנו כאן, ובמחירים ובזמנים שייש לנו כאן, כשהתוכניות נקבעות לא על פי טעמי ולא על פי מתי מתחשק לי לשמוע משהו אחד ומתי לא מתחשק לי לשמוע דבר אחר למרות שאני אוהב אותו בזמנים אחרים.
"פעם ב-" אני יכול להגיע להופעות בחו"ל, אבל לא תמיד יש מקומות טובים או מקומות בכלל למה שאני רוצה. הייתי בקונצרטחבאו פעמיים -- פעם בשורה 1 בצד ופעם בשורה מי-זוכר-איזו בסוף. האולם והתזמורת מהטובים בעולם. האם זו הייתה חוויית סאונד? לא ממש.האם עדיף בביית? מבחינתי, כנראה שכן (נראה כשיגיע ה-SACD שהוקלט באותם קונצרטים).
בקונצרט חי גם צריך "לחוות" את השיעולים, מחיאות הכפיים שלא בזמן, הזקנה שפותחת צלופן במשך חצי שעה ואחר כך שומעים את הסוכרייה נוקשת בשיניה התותבות, השכן שנשען עליך תוך כדי נחירות קלות והשכן השני שמזייף עם (או בפיגור אחרי) המוסיקה, אלה שמפטפטים, אלא שמחליפים פתקים ברעש, אלה שמתופפים או קופצים בכסאם ומנדנדים את כל השורה, גם לא תמיד בקצב, שלא לדבר על להיות בתוך כל הזיוף הסנובי של תצוגת האופנה/פרוות וכאלה.
אני לא אוהב את כל זה!!!
שלא לדבר על זיופים, טעויות, קטע שהייה יפה או עם משהו מיוחד ואני רוצה לחזור לרגע לראות מה קרה שם, או קטע שנמאס ממנו ורוצים לקפוץ לקטע הבא, וכו'.
לעומת זאת בביית, עם מערכת טובה, אני יכול לשמוע מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, להפסיק בכל רגע, בלי לחשוש שמא אצטרך לשירותים באמצע ברוקנר ואצטרך להקים את כל השורה. אני יכול לבחור לשמוע את הביצועים הטובים ביותר, שבחלק מהמקרים אין כאלה יותר ב-live בעולם, בלי כל תופעות הלוואי האמורות, ובמחיר של קונצרט אחד, אני יכול לקנות כמה דיסקים שייתנו לי חוויות חוזרות ושאוכל להעמיק בהם. האם
זו נכות נפשית? תמהני על מי שמגדיר זאת כך.
עמיר