matanoosh
חבר משקיען
- הודעות
- 4,068
- מעורבות
- 1,564
- נקודות
- 113
מישל קפץ אלי אתמול עם הדאק החדש שלו, LAMPIZATOR BIG7 SE.
דגדג לי קצת לשמוע אותו כי מאז החלפת הרמקול והראש, הדיגיטל נשאר הרחק מאחור.
זאת לא פעם ראשונה שאני מקבל מכשיר שאמור לתת פייט רציני לוייס. עד היום היו מספר מועמדים ואף אחד מהם לא היכה אותו שוק על ירך. והפעם?
(כיף גדול שהפוסט הזה לא מתיימר להיות "סקירה" או "מאמר" רציני, ועל כך אני יכול להיות כמה יסודי שבא לי. מאד, כלל לא, או איפשהו באמצע)
בקיצור, הבחור הגיע אליי - כהרגלו - עם קופסת קרטון ענקית בידיים - שהלב נקרע רק מלראות אותו עומד איתה בדלת. פשוט מסמך אנושי קשה.
הורדנו את הקופסה של משהו שנראה ונשקל כמו מגבר משולב לפחות, ואז החל שלב ה- UNBOXING (למישהו יש מינוח הולם בעברית לזה?).
עדויות מהתופת לפניכם:
אני חושב שהדאק הזה יותר גדול מהפרה LUXMAN 900 שלי, ובהחלט שוקל לא פחות. בנוי כמו טנק ומכיל את כל הפאסונים האודיופיליים הקלאסים: משקל, מנורות פוזה שיוצאות מהגוף כלפי מעלה, אלומיניום מוברש, ברגי אלן סקסיים, והכי חשוב - רגליות לא שגרתיות.
מישל מייד החל במלאכת ההרכבה של המנורות, הכבלים, וחשוב לא פחות - הצבה של המפלץ על רגליות מגניבות עם גולות. כבר קלטתי את השריטה - מישל אוהב גולות.
ישנם כמה הבדלים מהותיים בין המכשיר הענק הזה לבין הוייס הקטן והחמוד שלי, מעבר למימדים:
1. הוייס עובד ב- FIREWIRE ולמפיזייטור ב- USB (המצריך התקנת דרייבר).
2. הוייס יוצא ב- BALANCED לפרה (XLR), בעוד שהלמפיזייטור הוא single ended (מתחבר ב- RCA).
3. המפלץ מכיל מנורות. הוייס הוא טרנזיסטורי מלא.
4. הלמפיזייטור תומך ב- DSD מלא, נייטיב, בלי המרות מ- PCM. מעניין? אחרים אולי. אותי לא.
התחלנו להאזין לקטעים, ואני התענגתי על העובדה שאני יכול בלחיצת כפתור (ועשרים לחיצות כפתור עכבר) להעביר בין המכשירים.
דבר ראשון שהיה מאד מפתיע הוא הבדל גדול בגיין. גם ב- 4V ביציאת ה- BALANCED, הוייס עדין היה בגיין נמוך יותר מאשר הלמפיזייטור.
דבר שני שהיה מעניין, הוא שההבדלים החלו להיות ניכרים יותר ויותר ככל שההאזנה נמשכה, אבל בהתחלה זה לא היה כ"כ ברור. זה לדעתי הוכחה נוספת לכל גאוני הדור שחושבים שמבחן עיוור הוא כלי אמין: במבחן עיוור שעשינו בהתחלה לא יכולנו לזהות מי מנגן (עשינו אותו בטעות, אגב, כי פשוט לא זכרתי איזה כניסה של הפרה מנגנת). אחרי כחצי שעה זה היה ברור כשמש, אז עשינו את המבחן שוב. אחד מאיתנו החליף כניסות ושיחק עם ההגדרות של תוכנת הניגון, והשני (הנבחן) הלך בינתיים לשירותים. אחרי שלושה ניסיונות הבנו שמיותר להמשיך.
אז מה שומעים?
ובכן, בהתחלה החזה שלי התנפח קצת כי חשבתי שבאמת ההבדלים הם לא כאלה תהומיים ובטח לא מצדיקים עבורי שידרוג. (מחיר המכשירים כחדשים הוא דומה, בעלות של כ $7000 לוייס לפני כ- 6 שנים וכ- 8000 יורו ללמפיזייטור היום). אבל ככל שעובר הזמן ואנחנו מחליפים שוב ושוב, ושומעים שוב את אותם קטעים, מספר דברים נהיו ברורים כשמש, ובעיקרם: הלמפיזייטור נגן עדיף, אך האופי המנורתי שלו הוא משהו שעוד לא החלטתי אם הוא בא לי טוב או לא.
רוב האנשים הרציניים שעושים כאן סקירות אוהבים לחלק אותן לפי האלבומים ששמעו. אני לא מתחבר לשיטה הזאת אז אציג דברים מפרספקטיבה אודיופילית נטו - החלוקה היא על פי מספר פרמטרים אודיופיליים שכולנו מכירים:
* פירוט: לדעתי, אחת הסיבות שהיה קשה לכולנו להבדיל בהתחלה בין שני המכשירים היא שרמת הפירוט שלהם באמת דומה. אין עדיפות לאף אחד מהם. אולי האופי המעט יבש ואנליטי יותר של הוייס אפילו משחק לטובתו כאן, כי הדיוק הזה מאפשר להציץ יותר פנימה לתוך תמונת הצליל.
* במה: כאן קל לשמוע, שבהקלטות שבהן יש עומס גדול יותר, והן מוקלטות רחב יותר (או במילים אחרות, מיקס עם panning יותר) הלמפיזייטור לוקח בגדול. הפרזנטציה שלו יותר גדולה יותר ומרשימה יותר, לכל הכיוונים.
* מהירות: דומה בשניהם. לא הרגשתי טרזיינטים מהירים יותר באחד מהמכשירים.
* תחום דינמי: גדול עלי. עזבו אותי באמא שלכם. במוסיקה ששמענו, היה קשה מאד להגיד למי יש יותר גדול. אני חושב שזה הלמפיזייטור אבל זה יכול להיות רושם מוטעה בגלל פרמטרים אחרים. היה מעניין שדווקא הגיין והדרייב של הלמפיזייטור היה עדיף, למרות שהיה מחובר ב- RCA.
הלמפיזייטור דווקא הצטיין בלהביא את היתרונות המנורתיים, כלומר צליל גדול יותר ופחות מעייף (לא היה שמץ של חריפות), מרקם יותר עשיר ובס יותר גדול ובשרני. הדברים האלה ייצרו חוויה מוסיקלית מעניינת ומרשימה יותר. היה פירוט מצויין, כזה שלא שמעתי טוב ממנו אצלי בבית, למרות שעוד לא הבאתי מכשירים ברמות גבוהות יותר. היתרון היחיד של הוייס, איפוא, היה תצוגה מעט יותר מסודרת של הכלים במרחב.
עם זאת, בשביל לעשות את המעבר מהמכשיר הישן לחדש, ולקרוא לחדש "שלי" עלי להיפרד מכמה עשרות אלפי שקלים. בודדים, אך עדין. חבילת היתרונות שמציג הלמפיזייטור לא שווה לי את ההפרש בין הישן לחדש, כי אני מחפש דברים מעט אחרים. אני מחפש להתקדם עוד בדיוק, עוד בגודל הבמה ובנפח הבס, עוד במיקרו דינמיקה ובטונאליות. לקבל את כל אלה, בנוסף למה שמציע הלמפיזייטור. נו, אז כנראה שזה יעלה לי קצת יותר מכמה עשרות אלפים בודדות.
מה למדתי?
1. אם הייתי בפוזיציה לקנות את אחד מהם חדש, הלמפיזייטור היה הבחירה ראשונה. הוא מוזיקלי, הוא ענק, הוא עושה נעים בטחול.
2. כשידרוג מהוייס, עבורי? לא. הוא פשוט לוקח אותי באלכסון הצידה, ולא קו ישר קדימה. אני לא אוהב לזגזג.
3. הלמפיזייטור הראה לי לראשונה מה עושה מכשיר טוב יותר מהוייס, ויותר מכך - במה הוייס חלש. מה חסר לי בו. מה מונע ממני להנות איתו עד הסוף (כמו שיש לי עכשיו באנלוג, לדוגמא). ועל כך, נשארה הסקרנות למכשירים היותר יקרים שלהם. מקווה שמישקה יבוא אותם פעם לארץ.
תודה, מישל. למדתי והחכמתי.
דגדג לי קצת לשמוע אותו כי מאז החלפת הרמקול והראש, הדיגיטל נשאר הרחק מאחור.
זאת לא פעם ראשונה שאני מקבל מכשיר שאמור לתת פייט רציני לוייס. עד היום היו מספר מועמדים ואף אחד מהם לא היכה אותו שוק על ירך. והפעם?
(כיף גדול שהפוסט הזה לא מתיימר להיות "סקירה" או "מאמר" רציני, ועל כך אני יכול להיות כמה יסודי שבא לי. מאד, כלל לא, או איפשהו באמצע)
בקיצור, הבחור הגיע אליי - כהרגלו - עם קופסת קרטון ענקית בידיים - שהלב נקרע רק מלראות אותו עומד איתה בדלת. פשוט מסמך אנושי קשה.
הורדנו את הקופסה של משהו שנראה ונשקל כמו מגבר משולב לפחות, ואז החל שלב ה- UNBOXING (למישהו יש מינוח הולם בעברית לזה?).
עדויות מהתופת לפניכם:
אני חושב שהדאק הזה יותר גדול מהפרה LUXMAN 900 שלי, ובהחלט שוקל לא פחות. בנוי כמו טנק ומכיל את כל הפאסונים האודיופיליים הקלאסים: משקל, מנורות פוזה שיוצאות מהגוף כלפי מעלה, אלומיניום מוברש, ברגי אלן סקסיים, והכי חשוב - רגליות לא שגרתיות.
מישל מייד החל במלאכת ההרכבה של המנורות, הכבלים, וחשוב לא פחות - הצבה של המפלץ על רגליות מגניבות עם גולות. כבר קלטתי את השריטה - מישל אוהב גולות.
ישנם כמה הבדלים מהותיים בין המכשיר הענק הזה לבין הוייס הקטן והחמוד שלי, מעבר למימדים:
1. הוייס עובד ב- FIREWIRE ולמפיזייטור ב- USB (המצריך התקנת דרייבר).
2. הוייס יוצא ב- BALANCED לפרה (XLR), בעוד שהלמפיזייטור הוא single ended (מתחבר ב- RCA).
3. המפלץ מכיל מנורות. הוייס הוא טרנזיסטורי מלא.
4. הלמפיזייטור תומך ב- DSD מלא, נייטיב, בלי המרות מ- PCM. מעניין? אחרים אולי. אותי לא.
התחלנו להאזין לקטעים, ואני התענגתי על העובדה שאני יכול בלחיצת כפתור (ועשרים לחיצות כפתור עכבר) להעביר בין המכשירים.
דבר ראשון שהיה מאד מפתיע הוא הבדל גדול בגיין. גם ב- 4V ביציאת ה- BALANCED, הוייס עדין היה בגיין נמוך יותר מאשר הלמפיזייטור.
דבר שני שהיה מעניין, הוא שההבדלים החלו להיות ניכרים יותר ויותר ככל שההאזנה נמשכה, אבל בהתחלה זה לא היה כ"כ ברור. זה לדעתי הוכחה נוספת לכל גאוני הדור שחושבים שמבחן עיוור הוא כלי אמין: במבחן עיוור שעשינו בהתחלה לא יכולנו לזהות מי מנגן (עשינו אותו בטעות, אגב, כי פשוט לא זכרתי איזה כניסה של הפרה מנגנת). אחרי כחצי שעה זה היה ברור כשמש, אז עשינו את המבחן שוב. אחד מאיתנו החליף כניסות ושיחק עם ההגדרות של תוכנת הניגון, והשני (הנבחן) הלך בינתיים לשירותים. אחרי שלושה ניסיונות הבנו שמיותר להמשיך.
אז מה שומעים?
ובכן, בהתחלה החזה שלי התנפח קצת כי חשבתי שבאמת ההבדלים הם לא כאלה תהומיים ובטח לא מצדיקים עבורי שידרוג. (מחיר המכשירים כחדשים הוא דומה, בעלות של כ $7000 לוייס לפני כ- 6 שנים וכ- 8000 יורו ללמפיזייטור היום). אבל ככל שעובר הזמן ואנחנו מחליפים שוב ושוב, ושומעים שוב את אותם קטעים, מספר דברים נהיו ברורים כשמש, ובעיקרם: הלמפיזייטור נגן עדיף, אך האופי המנורתי שלו הוא משהו שעוד לא החלטתי אם הוא בא לי טוב או לא.
רוב האנשים הרציניים שעושים כאן סקירות אוהבים לחלק אותן לפי האלבומים ששמעו. אני לא מתחבר לשיטה הזאת אז אציג דברים מפרספקטיבה אודיופילית נטו - החלוקה היא על פי מספר פרמטרים אודיופיליים שכולנו מכירים:
* פירוט: לדעתי, אחת הסיבות שהיה קשה לכולנו להבדיל בהתחלה בין שני המכשירים היא שרמת הפירוט שלהם באמת דומה. אין עדיפות לאף אחד מהם. אולי האופי המעט יבש ואנליטי יותר של הוייס אפילו משחק לטובתו כאן, כי הדיוק הזה מאפשר להציץ יותר פנימה לתוך תמונת הצליל.
* במה: כאן קל לשמוע, שבהקלטות שבהן יש עומס גדול יותר, והן מוקלטות רחב יותר (או במילים אחרות, מיקס עם panning יותר) הלמפיזייטור לוקח בגדול. הפרזנטציה שלו יותר גדולה יותר ומרשימה יותר, לכל הכיוונים.
* מהירות: דומה בשניהם. לא הרגשתי טרזיינטים מהירים יותר באחד מהמכשירים.
* תחום דינמי: גדול עלי. עזבו אותי באמא שלכם. במוסיקה ששמענו, היה קשה מאד להגיד למי יש יותר גדול. אני חושב שזה הלמפיזייטור אבל זה יכול להיות רושם מוטעה בגלל פרמטרים אחרים. היה מעניין שדווקא הגיין והדרייב של הלמפיזייטור היה עדיף, למרות שהיה מחובר ב- RCA.
הלמפיזייטור דווקא הצטיין בלהביא את היתרונות המנורתיים, כלומר צליל גדול יותר ופחות מעייף (לא היה שמץ של חריפות), מרקם יותר עשיר ובס יותר גדול ובשרני. הדברים האלה ייצרו חוויה מוסיקלית מעניינת ומרשימה יותר. היה פירוט מצויין, כזה שלא שמעתי טוב ממנו אצלי בבית, למרות שעוד לא הבאתי מכשירים ברמות גבוהות יותר. היתרון היחיד של הוייס, איפוא, היה תצוגה מעט יותר מסודרת של הכלים במרחב.
עם זאת, בשביל לעשות את המעבר מהמכשיר הישן לחדש, ולקרוא לחדש "שלי" עלי להיפרד מכמה עשרות אלפי שקלים. בודדים, אך עדין. חבילת היתרונות שמציג הלמפיזייטור לא שווה לי את ההפרש בין הישן לחדש, כי אני מחפש דברים מעט אחרים. אני מחפש להתקדם עוד בדיוק, עוד בגודל הבמה ובנפח הבס, עוד במיקרו דינמיקה ובטונאליות. לקבל את כל אלה, בנוסף למה שמציע הלמפיזייטור. נו, אז כנראה שזה יעלה לי קצת יותר מכמה עשרות אלפים בודדות.
מה למדתי?
1. אם הייתי בפוזיציה לקנות את אחד מהם חדש, הלמפיזייטור היה הבחירה ראשונה. הוא מוזיקלי, הוא ענק, הוא עושה נעים בטחול.
2. כשידרוג מהוייס, עבורי? לא. הוא פשוט לוקח אותי באלכסון הצידה, ולא קו ישר קדימה. אני לא אוהב לזגזג.
3. הלמפיזייטור הראה לי לראשונה מה עושה מכשיר טוב יותר מהוייס, ויותר מכך - במה הוייס חלש. מה חסר לי בו. מה מונע ממני להנות איתו עד הסוף (כמו שיש לי עכשיו באנלוג, לדוגמא). ועל כך, נשארה הסקרנות למכשירים היותר יקרים שלהם. מקווה שמישקה יבוא אותם פעם לארץ.
תודה, מישל. למדתי והחכמתי.
