מתוך הבלוג שלי, The SideMan:
בסוף השבוע האחרון הלך לעולמו אחד מאחרוני ``ענקי הג`אז`` – נגן סקסופון הטנור Johnny Griffin. בניגוד לאמני ג`אז רבים, Griffin הלך לעולמו בשיבה טובה (יחסית, בגיל 80) ובזמן שהיה עדיין מוסיקאי פעיל. למעשה היתה לו הופעה קבועה לעוד יומיים.
את Johnny Griffin יצא לי לראות בפסטיבל הג`אז בים הצפוני לפני מספר שנים. הוא הופיע שם עם Roy Hargrove ונתן הופעה מחשמלת. למרות גילו הוא היה מלא אנרגיה ומרץ ובעיקר שמחה. ההנאה שלו על הבמה היתה מדבקת ממש, וזה לא דבר פשוט לשמר את האנרגיה הזו אחרי שניגנת עם כולם.
אז גם הבנתי מדוע כונה ``Little Giant``. הטנור פשוט הגיע לו עד הברכיים כמעט.
מכל מקום, לרגל מותו אסקור כאן מספר אלבומים שלו ברובם הוא הלידר אבל יש גם יוצא מן הכלל. אינני בטוח שהם הטובים ביותר או המייצגים ביותר שלו, אבל הם ליוו אותי במשך השנים ומבחינתי – הם שהגדירו עבורי את המוסקאי הנהדר הזה.
Griffin הקליט לא מעט, בהרכבים מאד מגוונים, הן כלידר והן כ Sideman, תחת לייבלים שונים.
ראשון ושני, הם האלבומים Introducing Johnny Griffin ו Congregation שהקליט Griffin ל BlueNote בשנת 1956 ובשנת 1957 (בהתאמה). Introducing הוא האלבום הראשון של Griffin עבור BlueNote (ואחד הראשונים שלו בכלל כלידר) וחוץ ממנו ומהאלבום Congregation לא הקליט Griffin ברביעייה עבור BlueNote. Griffin שהיה בן 28 שהקליט את האלבומים הללו נשמע בשל לגמרי, המוסיקה שלו מלאת שמחה ומאד אלגנטית, וניתן לשמוע שרידים של ההשפעות העיקריות עליו: Coleman Hawkins ו Dexter Gordon.
באלבום Introducing מנגנים יחד עם Griffin גם Wynton Kelly בפסנתר, Curley Russel בבאס ו Max Roach בתופים. התקליט הזה פשוט נפלא בעיניי.
באלבום השני מנגנים עם Griffin הפסנתרן Sonny Clark הנהדר, שוב Paul Chambers בבאס ו Kenny Davis בתופים.
האלבום השלישי הוא האלבום המפורסם ביותר של Griffin עבור BlueNote, הלא הוא Blowing Session שמשום מה גם נקרא vol. 2 (ואין, לא היה ולא יהיה Volume 1. בדקתי !) האלבום הזה שהוקלט בשנת 1957 נראה על הנייר כמו חלום. טוב מדי בכדי להיות אמיתי. מנגנים בו, מלבד Griffin, גם Hank Mobley ו John Coltrane, מה שמעמיד את מספר הטנוריסטים כאן על 3, וכולם ראויים. כדי לחזק ב Brass מצטרף Lee Morgan (מעט מבוגר מגיל 18 בעת ההקלטה) והוא, כנראה מרגיש את גודל המעמד, כי הוא מחצרץ את נשמתו ב session הזה. את כל הרכבת הזו מניעים Wynton Kelly, Paul Chambers ו Art Blakey.
הבעיה היחידה באלבום הזה היא שרף הציפיות למקרא שמות המשתתפים בו מרקיע שחקים (לא סתם צולמה להקת ציפורים טסה מעל Griffin על עטיפת האלבום). מעצם החיבור בין שלושה מוסיקאים, שכולם מנגנים באותו כלי נוצרת תחרות (הגם ש Griffin מתעקש להכחיש) ובתחרות הזו Griffin מוכיח ללא ספק שהוא הטנור המהיר במערב והסאונד שלו (במיוחד ברגיסטר הנמוך) מזכיר שהוא אמנם צעיר יחסית אבל שייך לחבורת ה Tenor Titans.
Coltrane הוא Coltrane ואני מת על התקופה המוקדמת שלו (כאן בהפוגה מהתקופה הראשונה עם Miles (ההקלטות ב Prestige) לתקופה השניה (ההקלטות ב Columbia)). הנפגע העיקרי הוא Mobley שפשוט נותר חסר נשימה נוכח שני החבר`ה שלידו.
באופן מפתיע (נוכח ההרכב) לקח לי זמן להתרגל לאלבום הזה (קצת עמוס מדי, קצת מהיר מדי), אבל ההתמדה משתלמת, ולמי שאוהב לעשות השוואות בין סגנונות נגינה שונים – יש כאן בית ספר מצויין.
באלבומים הרביעי והחמישי, Thelonious In Action ו misterioso, Griffin (שניהם עבור הלייבל Riverside) אמנם אינו הלידר אבל אי אפשר לערוך רשימת אלבומי Griffin בלעדיהם. האלבום מתעד שיתוף פעולה של Griffin עם Thelonious Monk הפסנתרן הכי אינדיווידואליסט בג`אז. השניים הקליטו ביחד בהופעות ב Five Spot Café ב New York בשנת 1958 . אציין גם כי קיים אלבום אולפן בו שיתפו Monk ו Griffin פעולה, יחד עם Art Blakey וה Jazz Messangers באלבום שיצא ב Atlantic, אבל הוא לא מדגדג אפילו את ההופעה הנ``ל).
באופן מפתיע מתברר שהשילוב של Griffin ו Monk מספק את הסחורה אפילו יותר טוב מאשר השילוב בין Monk ומי שהיה לאחר מכן הסקסופוניסט הקבוע שלו: Charlie Rouse. ואני יודע שאני לא היחיד שחושב כך... היכולת הטכנית הפנומנלית של Griffin מסייעת לו להשתלב ולנגן את כל הקטעים ממש מהשרוול והצליל שלו פשוט מתאים למוסיקה של Monk כמו כפפה. למרות ששיתוף הפעולה ביניהם היה קצר למדי, Griffin מרגיש נוח לחלוטין עם המוסיקה של Monk ומצליח גם להחדיר בה את סגנונו האישי. שילוב חד פעמי ונדיר ! בנוסף מנגנים כאן גם Ahmed Abdul Malik בבאס ו Roy Haynes בתופים.
המשך בוא יבוא...
בסוף השבוע האחרון הלך לעולמו אחד מאחרוני ``ענקי הג`אז`` – נגן סקסופון הטנור Johnny Griffin. בניגוד לאמני ג`אז רבים, Griffin הלך לעולמו בשיבה טובה (יחסית, בגיל 80) ובזמן שהיה עדיין מוסיקאי פעיל. למעשה היתה לו הופעה קבועה לעוד יומיים.
את Johnny Griffin יצא לי לראות בפסטיבל הג`אז בים הצפוני לפני מספר שנים. הוא הופיע שם עם Roy Hargrove ונתן הופעה מחשמלת. למרות גילו הוא היה מלא אנרגיה ומרץ ובעיקר שמחה. ההנאה שלו על הבמה היתה מדבקת ממש, וזה לא דבר פשוט לשמר את האנרגיה הזו אחרי שניגנת עם כולם.
אז גם הבנתי מדוע כונה ``Little Giant``. הטנור פשוט הגיע לו עד הברכיים כמעט.
מכל מקום, לרגל מותו אסקור כאן מספר אלבומים שלו ברובם הוא הלידר אבל יש גם יוצא מן הכלל. אינני בטוח שהם הטובים ביותר או המייצגים ביותר שלו, אבל הם ליוו אותי במשך השנים ומבחינתי – הם שהגדירו עבורי את המוסקאי הנהדר הזה.
Griffin הקליט לא מעט, בהרכבים מאד מגוונים, הן כלידר והן כ Sideman, תחת לייבלים שונים.
ראשון ושני, הם האלבומים Introducing Johnny Griffin ו Congregation שהקליט Griffin ל BlueNote בשנת 1956 ובשנת 1957 (בהתאמה). Introducing הוא האלבום הראשון של Griffin עבור BlueNote (ואחד הראשונים שלו בכלל כלידר) וחוץ ממנו ומהאלבום Congregation לא הקליט Griffin ברביעייה עבור BlueNote. Griffin שהיה בן 28 שהקליט את האלבומים הללו נשמע בשל לגמרי, המוסיקה שלו מלאת שמחה ומאד אלגנטית, וניתן לשמוע שרידים של ההשפעות העיקריות עליו: Coleman Hawkins ו Dexter Gordon.
באלבום Introducing מנגנים יחד עם Griffin גם Wynton Kelly בפסנתר, Curley Russel בבאס ו Max Roach בתופים. התקליט הזה פשוט נפלא בעיניי.
באלבום השני מנגנים עם Griffin הפסנתרן Sonny Clark הנהדר, שוב Paul Chambers בבאס ו Kenny Davis בתופים.
האלבום השלישי הוא האלבום המפורסם ביותר של Griffin עבור BlueNote, הלא הוא Blowing Session שמשום מה גם נקרא vol. 2 (ואין, לא היה ולא יהיה Volume 1. בדקתי !) האלבום הזה שהוקלט בשנת 1957 נראה על הנייר כמו חלום. טוב מדי בכדי להיות אמיתי. מנגנים בו, מלבד Griffin, גם Hank Mobley ו John Coltrane, מה שמעמיד את מספר הטנוריסטים כאן על 3, וכולם ראויים. כדי לחזק ב Brass מצטרף Lee Morgan (מעט מבוגר מגיל 18 בעת ההקלטה) והוא, כנראה מרגיש את גודל המעמד, כי הוא מחצרץ את נשמתו ב session הזה. את כל הרכבת הזו מניעים Wynton Kelly, Paul Chambers ו Art Blakey.
הבעיה היחידה באלבום הזה היא שרף הציפיות למקרא שמות המשתתפים בו מרקיע שחקים (לא סתם צולמה להקת ציפורים טסה מעל Griffin על עטיפת האלבום). מעצם החיבור בין שלושה מוסיקאים, שכולם מנגנים באותו כלי נוצרת תחרות (הגם ש Griffin מתעקש להכחיש) ובתחרות הזו Griffin מוכיח ללא ספק שהוא הטנור המהיר במערב והסאונד שלו (במיוחד ברגיסטר הנמוך) מזכיר שהוא אמנם צעיר יחסית אבל שייך לחבורת ה Tenor Titans.
Coltrane הוא Coltrane ואני מת על התקופה המוקדמת שלו (כאן בהפוגה מהתקופה הראשונה עם Miles (ההקלטות ב Prestige) לתקופה השניה (ההקלטות ב Columbia)). הנפגע העיקרי הוא Mobley שפשוט נותר חסר נשימה נוכח שני החבר`ה שלידו.
באופן מפתיע (נוכח ההרכב) לקח לי זמן להתרגל לאלבום הזה (קצת עמוס מדי, קצת מהיר מדי), אבל ההתמדה משתלמת, ולמי שאוהב לעשות השוואות בין סגנונות נגינה שונים – יש כאן בית ספר מצויין.
באלבומים הרביעי והחמישי, Thelonious In Action ו misterioso, Griffin (שניהם עבור הלייבל Riverside) אמנם אינו הלידר אבל אי אפשר לערוך רשימת אלבומי Griffin בלעדיהם. האלבום מתעד שיתוף פעולה של Griffin עם Thelonious Monk הפסנתרן הכי אינדיווידואליסט בג`אז. השניים הקליטו ביחד בהופעות ב Five Spot Café ב New York בשנת 1958 . אציין גם כי קיים אלבום אולפן בו שיתפו Monk ו Griffin פעולה, יחד עם Art Blakey וה Jazz Messangers באלבום שיצא ב Atlantic, אבל הוא לא מדגדג אפילו את ההופעה הנ``ל).
באופן מפתיע מתברר שהשילוב של Griffin ו Monk מספק את הסחורה אפילו יותר טוב מאשר השילוב בין Monk ומי שהיה לאחר מכן הסקסופוניסט הקבוע שלו: Charlie Rouse. ואני יודע שאני לא היחיד שחושב כך... היכולת הטכנית הפנומנלית של Griffin מסייעת לו להשתלב ולנגן את כל הקטעים ממש מהשרוול והצליל שלו פשוט מתאים למוסיקה של Monk כמו כפפה. למרות ששיתוף הפעולה ביניהם היה קצר למדי, Griffin מרגיש נוח לחלוטין עם המוסיקה של Monk ומצליח גם להחדיר בה את סגנונו האישי. שילוב חד פעמי ונדיר ! בנוסף מנגנים כאן גם Ahmed Abdul Malik בבאס ו Roy Haynes בתופים.
המשך בוא יבוא...
)
).