diz1
חבר משקיען
- הודעות
- 1,656
- מעורבות
- 1
- נקודות
- 0
כדי לחסוך למי שלא רוצה לקרוא :
בולאני –ואוווווווווווווווווווווו
למרות שפורומי אודו אינם עוסקים באמת במוזיקה ואודיופיל אמיתי הוא כזה שיעדיף ללטף את המערכת שלו או לנסוע קילומטרים כדי להקשיב למערכת אודיו,אבל לא יעשה את אותו מאמץ להקשיב למוזיקה חיה, בכל זאת, התחשק לי לכתוב משהו בהקשר של מוזיקה לאחר ההופעה אתמול.
קצת פרופורציות: אני מכיר ג'אז טוב. האמת, מאוד טוב.
25 שנה של הקשבה אובססיביות לכל סוג ג'אז, איסוף אלפים רבים של הקלטות ,שהייה בעשרות הופעות בשנה, בארץ ובחו"ל.
את ניצן קרמר המנהל האומנותי של סידרת הג'אז באופרה אני מכיר המון זמן, עוד בזמנים שהיה מוכר דיסקים בחנות קורוס בתל אביב , חנות שנסגרה לפני מעל לעשור.
מלבד זה שלבחור יש "מחלה קשה" ושמה צ'ט בייקר , הבחור יודע לחלום. לאורך שנים הצליח להביא הנה אומנים רלוונטיים לג'אז עכשיוי ולא דווקא שמות שכל קונה דיסקים מכיר , כמו אומן מזדקן שימיו מאחוריו אבל שמו ימכור מספיק כרטיסים, או זמרת לבנה עם שיער בלונדיני, שאין ביקורת אודיופילית, אשר לא משתמשת בהקלטותיה.
אז בזכותו החלו להופיע כאן כל מיני אומני ג'אז לאו דווקא מהמיין סטריים , אבל , כאילו שהיה להם משהו מוזיקלי רענן להגיד (ג'מיל מונדוק ואחרים) וקהל ישראלי מצומצם (מאות בודדות) , נחשף למוזיקה רלוונטית ואיכותית.
לא כל מי שמפורסם הוא כזה שבאמת יש לו מה לומר מבחינה מוזיקאלית-זה די ברור.
המחלה שלו עם בולאני החלה לפני שנים, בזמן שהבחור היה נגן איטלקי צעיר , לא מאוד מפורסם, שהוקלט בעיקר כמלווה לאחרים.
באותם שנים יצא לי להכיר את בולאני באותו אופן, בהופעה באומבריה של חצוצרן שנקרא הנריקו ראבה, ניגן בפסנתר ספק ליצן ספק קוסם.
למרות שעד אז הכרתי טוב את העבודה של כל פסנתרני הג'אז לדורותיהם, על סגנונם ואפיונם- היה בבחור הזה משהו מעניין שעד היום קשה לי להסביר לעצמי.
ניצן החליט שהוא מביא את הבולאני הזה לארץ לפני כמה שנים וכך היה. הוא החל להגיע לארץ באותה תקופה בה כוכבו כמוביל הרכב החל וחברות החלו להקליט אותו. אני זוכר את ההופעה הראשונה שלו כאן עם כמה המאות בודדות של מאזיני ג'אז שרופים.
מאז כמעט כל שנה הוא כאן, בהרכב כזה או אחר, נותן מהקסם שלו, ולא משנה באיזה פורמט מוזיקאלי.
בשנים הללו הוא נהפך מגה כוכב עולמי .
לניצן היה הרבה זמן מחשבה לחבר את בולאני למוזיקה של סשה ארגוב.
אפשר לומר שהמוזיקה של ארגוב התאפיינה ביכולת הלחנה של מוזיקאי אמיתי עם איכויות בסדר גודל שונה מכותבי לחנים הרגילים . ארגוב כתב בהרמוניות מיוחדות, מהלכי שירים עם שינויים מעניינים ולעיתים בלתי אפשריים.
בקיצור , ניצן דחף לבולאני הזה דיסק של שירי ארגוב ואחר תווים ובולאני זרם וזרם ונכנס לפרויקט הזה.
שנתיים עבודה ואתמול התוצאה.
הרכב שכולל נגנים משלל הרכבים הפחות מפורסמים של בולאני כמו החברה הסקנדינאבים
http://www.allaboutjazz.com/php/article.php?id=20468
הקלרניתן הנפלא ניקו גורי האיטלקי
http://www.musicweb-international.com/jazz/2006/Bollani_LBLC 6666.htm
ועוד איזה משופע איטלקי מסרדיניה שמנגן אקורדיון
http://italia.allaboutjazz.com/php/article.php?id=732
http://www.amazon.com/Lorchestra-del-Titanic/dp/B0028EMKRM/ref=dm_ap_alb1
החברים הצטרפו למחשבה של בולאני ולעיבוד שלו את המוזיקה של ארגוב.
זה מדהים שפרויקט כזה מורכב , שדורש תשומת לב מיוחדת וכל זה עבור קונצרט אחד.
לגבי מה שהיה בקונצרט- מוזיקה של סשה ארגוב שימשה כמנוע למוזיקה וליכולות המוזיקאליים של ההרכב הזה. מה שיפה הוא שהבנתם את המוזיקה נטולה את ההקשר של המילים בשירים אותם הם מלווים. נטו מוזיקה.
התוצאה הייתה מהממת. עם על החדשנות בגישה המוזיקאלית עדיין אי אפשר היה שלא להתפעל שוב ושוב מהמוזיקה של ארגוב בהקשרים המוזיקאלים ובאונברסליות שבה.
הקונצרט הכי טוב של בולאני שנכחתי בו (והיו כמה וכמה כולל בחו"ל)- רעננות, חופש ומוזיקאליות מדהימים.
דווקא לנו ככאילו שמכירים את השירים והמוזיקה- הביצועים הללו והיכולת לקחת את השירים של ארגוב ולתת להם קונטקסט רחב אחר והקשר אחר-יכולים להבין את היכולות הגבוהות של הנגנים.
הקהל מילא את האולם. רובו לא פרצופים שאני רואה בהופעות ג'אז , חלקו אפילו קהל מבוגר , כזה של יום שישי בערב. בולאני וההרכב כישפו את הקהל שהפעם לא עזב את האולם בחצי השני של המופע ואפילו לא לפני או בין ההדרנים.
סאונד- היה לי דין ודברים עם האחראים במשכן אומנויות הבמה וגם אילו בעריית תל אביב לגבי בעיות בסאונד בקונצרטים אחרים בעונת הג'אז במשכן.
עשיתי להם בלגן לא קטן והם אפילו זרקו לי כמה כרטיסים בכדי להרגיע אותי.
הפעם הגיע הסאונד מן האיטלקי של בולאני למשכן. הסאונד היה ממש טוב , למעשה הכי טוב שמעתי במשכן להרכב כזה. מה שאומר שצדקתי.
השימוש בסאונדמן שלא מבין מספיק בקונצרטים אחרים הוא הגורם הראשי לאיכות סאונד לא מספיק טובה.
לא נותר לי לקוות שהחברים במשכן יביאו תגבור תוצרת חוץ לעניין הזה גם בהופעות אחרות עד אשר ימצא הסאונדמן הישראלי שידע להתעסק עם האולם הזה.
נחזור לג'אז. יש הרבה פסנתרני ג'אז מדהימים. יש מעט מאוד כאילו שיודעים לפרוץ גבולות מעבר למוזיקה שהם מכירים או מתעסקים בה.
עדין לא שמעתי פסנתרן שיכול לקחת מוזיקה באשר היא , סקנדינאבית, איטלקית, גרשווין, קלאסית, קאמרית, ארגוב-ולעשות לה שוב ושוב אותה הדבר: לעשות בה קסם כאילו זו המוזיקה היחידה שאותו פסנתרן ניגן מאז ומעולם.
הקונצרט אתמול היה קונצרט הג'אז הטוב ביותר שהיה כאן בעשור האחרון.
נדמה לי שהוא הוקלט, לכן,,,,מי שלא היה ,אולי, יוכל לבדוק מערכות איתו בעתיד.
ולאותו ניצן שחולם פרויקטים מדירה צנועה בכפר סבא עם מערכת שמע שלא מקנה אפשרות אפילו להתבונן בפורומי אודיופליה-מי אמר שחלומות לא מתגשמים.
בולאני –ואוווווווווווווווווווווו
למרות שפורומי אודו אינם עוסקים באמת במוזיקה ואודיופיל אמיתי הוא כזה שיעדיף ללטף את המערכת שלו או לנסוע קילומטרים כדי להקשיב למערכת אודיו,אבל לא יעשה את אותו מאמץ להקשיב למוזיקה חיה, בכל זאת, התחשק לי לכתוב משהו בהקשר של מוזיקה לאחר ההופעה אתמול.
קצת פרופורציות: אני מכיר ג'אז טוב. האמת, מאוד טוב.
25 שנה של הקשבה אובססיביות לכל סוג ג'אז, איסוף אלפים רבים של הקלטות ,שהייה בעשרות הופעות בשנה, בארץ ובחו"ל.
את ניצן קרמר המנהל האומנותי של סידרת הג'אז באופרה אני מכיר המון זמן, עוד בזמנים שהיה מוכר דיסקים בחנות קורוס בתל אביב , חנות שנסגרה לפני מעל לעשור.
מלבד זה שלבחור יש "מחלה קשה" ושמה צ'ט בייקר , הבחור יודע לחלום. לאורך שנים הצליח להביא הנה אומנים רלוונטיים לג'אז עכשיוי ולא דווקא שמות שכל קונה דיסקים מכיר , כמו אומן מזדקן שימיו מאחוריו אבל שמו ימכור מספיק כרטיסים, או זמרת לבנה עם שיער בלונדיני, שאין ביקורת אודיופילית, אשר לא משתמשת בהקלטותיה.
אז בזכותו החלו להופיע כאן כל מיני אומני ג'אז לאו דווקא מהמיין סטריים , אבל , כאילו שהיה להם משהו מוזיקלי רענן להגיד (ג'מיל מונדוק ואחרים) וקהל ישראלי מצומצם (מאות בודדות) , נחשף למוזיקה רלוונטית ואיכותית.
לא כל מי שמפורסם הוא כזה שבאמת יש לו מה לומר מבחינה מוזיקאלית-זה די ברור.
המחלה שלו עם בולאני החלה לפני שנים, בזמן שהבחור היה נגן איטלקי צעיר , לא מאוד מפורסם, שהוקלט בעיקר כמלווה לאחרים.
באותם שנים יצא לי להכיר את בולאני באותו אופן, בהופעה באומבריה של חצוצרן שנקרא הנריקו ראבה, ניגן בפסנתר ספק ליצן ספק קוסם.
למרות שעד אז הכרתי טוב את העבודה של כל פסנתרני הג'אז לדורותיהם, על סגנונם ואפיונם- היה בבחור הזה משהו מעניין שעד היום קשה לי להסביר לעצמי.
ניצן החליט שהוא מביא את הבולאני הזה לארץ לפני כמה שנים וכך היה. הוא החל להגיע לארץ באותה תקופה בה כוכבו כמוביל הרכב החל וחברות החלו להקליט אותו. אני זוכר את ההופעה הראשונה שלו כאן עם כמה המאות בודדות של מאזיני ג'אז שרופים.
מאז כמעט כל שנה הוא כאן, בהרכב כזה או אחר, נותן מהקסם שלו, ולא משנה באיזה פורמט מוזיקאלי.
בשנים הללו הוא נהפך מגה כוכב עולמי .
לניצן היה הרבה זמן מחשבה לחבר את בולאני למוזיקה של סשה ארגוב.
אפשר לומר שהמוזיקה של ארגוב התאפיינה ביכולת הלחנה של מוזיקאי אמיתי עם איכויות בסדר גודל שונה מכותבי לחנים הרגילים . ארגוב כתב בהרמוניות מיוחדות, מהלכי שירים עם שינויים מעניינים ולעיתים בלתי אפשריים.
בקיצור , ניצן דחף לבולאני הזה דיסק של שירי ארגוב ואחר תווים ובולאני זרם וזרם ונכנס לפרויקט הזה.
שנתיים עבודה ואתמול התוצאה.
הרכב שכולל נגנים משלל הרכבים הפחות מפורסמים של בולאני כמו החברה הסקנדינאבים
http://www.allaboutjazz.com/php/article.php?id=20468
הקלרניתן הנפלא ניקו גורי האיטלקי
http://www.musicweb-international.com/jazz/2006/Bollani_LBLC 6666.htm
ועוד איזה משופע איטלקי מסרדיניה שמנגן אקורדיון
http://italia.allaboutjazz.com/php/article.php?id=732
http://www.amazon.com/Lorchestra-del-Titanic/dp/B0028EMKRM/ref=dm_ap_alb1
החברים הצטרפו למחשבה של בולאני ולעיבוד שלו את המוזיקה של ארגוב.
זה מדהים שפרויקט כזה מורכב , שדורש תשומת לב מיוחדת וכל זה עבור קונצרט אחד.
לגבי מה שהיה בקונצרט- מוזיקה של סשה ארגוב שימשה כמנוע למוזיקה וליכולות המוזיקאליים של ההרכב הזה. מה שיפה הוא שהבנתם את המוזיקה נטולה את ההקשר של המילים בשירים אותם הם מלווים. נטו מוזיקה.
התוצאה הייתה מהממת. עם על החדשנות בגישה המוזיקאלית עדיין אי אפשר היה שלא להתפעל שוב ושוב מהמוזיקה של ארגוב בהקשרים המוזיקאלים ובאונברסליות שבה.
הקונצרט הכי טוב של בולאני שנכחתי בו (והיו כמה וכמה כולל בחו"ל)- רעננות, חופש ומוזיקאליות מדהימים.
דווקא לנו ככאילו שמכירים את השירים והמוזיקה- הביצועים הללו והיכולת לקחת את השירים של ארגוב ולתת להם קונטקסט רחב אחר והקשר אחר-יכולים להבין את היכולות הגבוהות של הנגנים.
הקהל מילא את האולם. רובו לא פרצופים שאני רואה בהופעות ג'אז , חלקו אפילו קהל מבוגר , כזה של יום שישי בערב. בולאני וההרכב כישפו את הקהל שהפעם לא עזב את האולם בחצי השני של המופע ואפילו לא לפני או בין ההדרנים.
סאונד- היה לי דין ודברים עם האחראים במשכן אומנויות הבמה וגם אילו בעריית תל אביב לגבי בעיות בסאונד בקונצרטים אחרים בעונת הג'אז במשכן.
עשיתי להם בלגן לא קטן והם אפילו זרקו לי כמה כרטיסים בכדי להרגיע אותי.
הפעם הגיע הסאונד מן האיטלקי של בולאני למשכן. הסאונד היה ממש טוב , למעשה הכי טוב שמעתי במשכן להרכב כזה. מה שאומר שצדקתי.
השימוש בסאונדמן שלא מבין מספיק בקונצרטים אחרים הוא הגורם הראשי לאיכות סאונד לא מספיק טובה.
לא נותר לי לקוות שהחברים במשכן יביאו תגבור תוצרת חוץ לעניין הזה גם בהופעות אחרות עד אשר ימצא הסאונדמן הישראלי שידע להתעסק עם האולם הזה.
נחזור לג'אז. יש הרבה פסנתרני ג'אז מדהימים. יש מעט מאוד כאילו שיודעים לפרוץ גבולות מעבר למוזיקה שהם מכירים או מתעסקים בה.
עדין לא שמעתי פסנתרן שיכול לקחת מוזיקה באשר היא , סקנדינאבית, איטלקית, גרשווין, קלאסית, קאמרית, ארגוב-ולעשות לה שוב ושוב אותה הדבר: לעשות בה קסם כאילו זו המוזיקה היחידה שאותו פסנתרן ניגן מאז ומעולם.
הקונצרט אתמול היה קונצרט הג'אז הטוב ביותר שהיה כאן בעשור האחרון.
נדמה לי שהוא הוקלט, לכן,,,,מי שלא היה ,אולי, יוכל לבדוק מערכות איתו בעתיד.
ולאותו ניצן שחולם פרויקטים מדירה צנועה בכפר סבא עם מערכת שמע שלא מקנה אפשרות אפילו להתבונן בפורומי אודיופליה-מי אמר שחלומות לא מתגשמים.
נערך לאחרונה ב:
