הי!
אני לא איש טכני, כך שלא ארחיב מעבר לשווי 2 הסנטים שלי:
ראשית פרה+פאוואר זו לא החלוקה היחידה לעומת מגבר משולב. לפעמים מפרקים את הפרה לספק כוח נפרד, כמובן פונו-סטייג' נפרד, וכו', את הפאוור למונו בלוקים וכו'
זה לא ש"צריך" קונפיגוראצייה א' או ב', לא מההיבט הטכנולוגי ולא מההיבט הצרכני, אלא יש כאן trade-off בין אספקטים שונים.
למשל מההיבט הטכנולוגי, יש מצד אחד יתרונות להפרדה, כדי להקטין את ההפרעה ההדדית בין רכיבים, אם מבחינת חלוקת עומס בין ספקי כוח שונים, השראות/הפרעות בין רכיבים, שיקולי טמפרטורות אופטימאליות לרכיבים שונים, איוורור וכו'. מצד שני, כשייש הפרדה, נוצרות בעיות של ה-interfacing בין החלקים, הכללת רכיבים נוספים (יציאות, אינטרקונקטים, כניסות) ב-critical signal path, תיאומים בין הרכיבים שצריכים להיות פתוחים לחיבור רכיבים אחרים (עבודה עם פרה/פאוור אחר, אולי אפילו לא מאותה חברה) במקום לעשות אופטימיזאצייה מירבית וקצרה לחיבורים בין החלקים השונים במשולב, וכד'. יש יצרנים שכדי להקטין את בעייתיות ה-interface מגדירים אחד מיוחד משלהם, כמו CAST של Krell.
כנראה שמבחינה טכנולוגית נטו זה לא שדרך אחת "יותר טובה" מהשנייה, אלא, כמו בכל מקרה של trade-off, המשתנה העיקרי הוא כישרונם/גאונותם של המתכננים לפתרון/הקטנת הבעיות והעצמת הייתרונות. רוב החברות מעדיפות לתת פתרונות מרובות-רכיבים, מה שפשוט מאפשר להם למכור יותר חומרה ויותר ביוקר.
מבחינה צרכנית, המגבר המשולב פשוט יותר, מסיר דאגות של interfacing ושל אי התאמות בין רכיבים, ויכול לתת יחס עלות/תועלת טוב יותר (לא משלמים כפול ויותר על רכיבים משותפים, כמו ספקי כוח וכו'). הפירוק דורש התאמה בין הרכיבים (שני רכיבים שהם מופלאים כל אחד בנפרד יכולים לא לעבוד טוב יחד), אינטרקונקטים יקרים, חוטי חשמל ושקעים, מקום/מדפים וכו', אך מאפשר החלפת רכיבים ויותר גמישות.
בדרך כלל, נראה שכלל האצבע הוא שכשהתקציב מוגבל ולא גבוה, עדיף ללכת על המשולב הטוב ביותר שאתה יכול להשיג, אולי לעלות ל-line יותר גבוה של אותה חברה. כשהתקציב גבוה, עדיף בדרך כלל ללכת על הפרדה, כי פשוט שם יש יותר פתרונות-על, ולו רק בגלל האינטרסים האמורים של החברות.
trade-off, לשיקולך.
בהצלחה בכל דרך שתבחר!
עמיר