arye.gur
חבר משקיען
- הודעות
- 2,592
- מעורבות
- 882
- נקודות
- 113
אני כבר די הרבה שנים לא אודיופיל. איכות הצליל חשובה לי מאוד כשאני מאזין בבית, אבל ציוד הפסיק לעניין אותי בכלל. אני גם לא חושב שיש היום איזו המצאה מעניינת בתחום האודיו כמו למשל ההתרגשות הגדולה שעוררה הופעתו של הלינגו, אותו ספק מפורסם של הלין. גם בתערוכות האחרונות המהנות שעורך אתר Dtown, לא קרה ששמעתי מערכת סופר מודרנית וחשבתי לעצמי - וואוו! דבר כזה לא שמעתי מימי. אני חושב ששמעתי הכל - לא ברזולוציות כמו של נמר (אני אריה מלך, שהנמרים יעשו את העבודה המלוכלכת) אבל הרעיון ברור.
נכון גם העיר לי אחד החברים לאחת התגובות שלי, שמלחמת וייטנאם כבר הסתיימה ובכל זאת אני מביא קצת מההיסטוריה כפי שחוויתי אותה, כי היא חשובה וגם מפני שאני שואל את עצמי האם היא השתנתה, או במילים אחרות, האם בריטניה שהייתה פעם מעצמה גם בתחום הסאונד והיום היא לא מעצמה באף תחום, גרמה לשינוי בהתייחסות שלנו למערכות סטריאו ברמה הכללית.
איפה שהוא בשנות ה 70 היה ויכוח עז בין אנשי העולם העגול לאנשי העולם השטוח.
אנשי העולם העגול טענו שמערכת צריכה "להעתיק" את ההקלטה לחלל החדר. העתקה שכזו היא לא עניין של מה בכך, ומערכות סופר יקרות שחזרו את ההקלטה באופן מדהים. הייתי מאזין למערכת כזו ושומע כל צליל, כל תיו. מיקום הכלים בחלל היה כל כך מדוייק עד שחשתי שאני יכול לקום מהכסא ולגעת בכל כלי. מדהים. שתי הנציגות הקלאסיות של הגישה הזו היו לטעמי מארק לווינסון במקום המאוד ראשון ו קרל.
אנשי העולם השטוח טענו שלמוסיקה יש מסר ומה שחשוב זה לא הדיוק בשחזור אלא היכולת להעביר את המסר המוסיקלי של ההקלטה. המונח הוא Prat קיצור של Pace Rhythm and Timing שרק אם קיים במערכת, המסר המוסיקלי עובר.
אני נדבקתי בחיידק העולם השטוח. בתחילת דרכי היו לי כמה מגברים יפנים שבשלב מאוחר יותר גיליתי שהם שייכים אולי לעולם השלישי, לא היה בהם לא דיוק ולא שמץ מהעולם השטוח.
המגבר הראשון "שהיכה" אותי היה מגבר בריטי זול למדי - QED (לא QUAD, זו לא טעות). המגבר המסכן הזה עם שני כפתורים בסך הכל, ווסת עוצמה וניתוב כניסות עמד משועמם באיזו חנות ולמוכר לא היה מה לעשות איתו. מכר לי אותו במחיר זול להפליא, התפתיתי בגלל המחיר ונשביתי בעולם שעד לאותו רגע לא הכרתי. זה היה משהו אחר מכל מגבר יפני שהוא. ההמשך מהמגבר הזה ל NAIT2 היה טבעי כאשר הנייט היה כמובן קלאסה מהרמות הגבוהות.
כשקניתי את הנייט המערכת שלי הייתה "מעורבבת". מהר חדרה בי ההכרה שאם אני מרוצה מהנייט - וזה עניין של פילוסופיה של תפיסת הצליל, למה שלא תהייה כל המערכת של NAIM? והשאר הסטוריה.
בשלב התפתחותי מסויים המערכת שלי כללה NAIT72 + ספק HICAP + מגבר הספק NAP140. ברור שאז כבר הייתי שבוי לחלוטין בתפיסת "העולם השטוח" ש NAIM היו לדעתי הנציגים הבכירים ביותר של התפיסה. בכל זאת, רציתי לשמוע את העולם העגול. יבואנים נחמדים של מארק לווינסון שישבו אז ביפו, הסכימו שאבוא להאזנה למרות שהבהרתי מראש שלא אקנה. לא אקנה מפני שרק הכבל מהמגבר (משולב, אגב) לרמקולים עלה 5,000$ סכום בלתי נתפס באותה העת.
כמו שתיארתי בפתיחה, המערכת הזו אפשרה ייצוג של הכלים במרחב באופן שקשה לתאר אותו. מי שלא חווה את התופעה הזו, שימהר לבדוק איפה אפשר. זה לא יאמן. אבל, ככל שזה מפליא זה לא ממש מרגש. עד כמה שזה יכול להשמע משונה, לא הייתי מחליף את הניים הצנוע שלי במערכת הבומבסטית הזו.
הרבה שנים מאוחר יותר, שמעתי שוב מערכת של מארק לווינסון אצל אפי. הוא הלך לסידורים שלו והשאיר אותי עם המערכת וכמה דיסקים בחדר ההאזנה. ההתרשמות שלי הייתה שבהיבט תפיסת הצליל, מארק לווינסון עברו שינוי מהותי בין לבין. הצליל היה מאוד חם, פחות אנליטי, עדיין בכמה רמות טוב יותר מ NAIM בהיבט של במה ומיקום כלים, אבל הרבה יותר קרוב ל NAIM פחות אנליטי, פחות קר - הרבה יותר חם וכייפי. זהו כנראה הניצחון האחרון של האימפריה הבריטית והשתלטות תפיסת העולם השטוח.
אני לא יודע אם יש היום עדיין מערכות של העולם העגול. עד כמה שאני זוכר, דברו אז על כך שמבחינה טכנולוגית יצרן יכול להיות או פה או שם. הטכנולוגיה של היום מאפשרת אולי לבטל את ההבחנה הזו. מה שכן, אני חושב שלכל מאזין צריכה להיות איזו תפיסה של מה שהוא מצפה מהצליל. אם התפיסה מגובשת, לדעתי מערכת מאותו היצרן, צריכה לספק את התפיסה במלואה. אם יש למערכת פחות באס או פחות טרבל, זה בעיני לא משמעותי. תקופה ארוכה היו כאלה שלגלגו עלי כשהשתמשתי ברמקולים IBL חסרי באס, לעומת אנשים שמאוד העריכו את הצליל של המערכת. לדעתי קורה שאנשים מתרשמים יותר מידי מפרטים ופחות מהתמונה הכוללת. הניסיון לתקן פרטים מהתמונה הכוללת מביא לשדרוגים לא נכונים שמפרנסים בכבוד הרבה יצרנים ומשווקים אבל לא בהכרח תורמים לחווית ההאזנה.
לסיכום - התפיסה שלי: מערכת צריכה להעביר את החוויה שבמוסיקה. ניתן לרכוש ממש בזול מערכות כאלה. הן לא מהנות פחות ממערכות מאוד "מדוייקות" ולפעמים הן הרבה יותר טובות על אף שהן זולות. אם מזדהים עם תפיסה מסויימת, אפשר ללכת על מערכת שהיא כולה על טהרת יצרן אחד.
לפני הרבה שנים (אני מספר את הסיפור הזה 100 פעם אבל לא משנה...) אפי ועמית, הציגו בתערוכה שתי מערכות. אחת של REGA ואחת מערכת אקטיבית של LINN. המערכת של REGA עלתה כנראה פחות מהכבלים שב LINN. אבל עדיין ה REGA נשמעה ברמות הרבה יותר טוב. ברור שה LINN הייתה יותר מפורטת ויותר ככה ויותר אחרת אבל הכל בולשיט. ב REGA שמעו מוסיקה. בדוגמה הזו אותם אנשים הציבו את שתי המערכות - כך שההבדל היה נטו מערכת. שוחחתי איתם לאחר מכן, והם עצמם הודו שאני צודק.
לסיכום 2: לא צריך להשקיע הרבה כסף במערכת, ואם כבר כן להשקיע, אז מהר, לפני שהיא תשתנה, לכו על NAIM
אריה
עריכה: תיקון המושגים העולם השטוח והעולם העגול בתגובה להערה של עומר.
נכון גם העיר לי אחד החברים לאחת התגובות שלי, שמלחמת וייטנאם כבר הסתיימה ובכל זאת אני מביא קצת מההיסטוריה כפי שחוויתי אותה, כי היא חשובה וגם מפני שאני שואל את עצמי האם היא השתנתה, או במילים אחרות, האם בריטניה שהייתה פעם מעצמה גם בתחום הסאונד והיום היא לא מעצמה באף תחום, גרמה לשינוי בהתייחסות שלנו למערכות סטריאו ברמה הכללית.
איפה שהוא בשנות ה 70 היה ויכוח עז בין אנשי העולם העגול לאנשי העולם השטוח.
אנשי העולם העגול טענו שמערכת צריכה "להעתיק" את ההקלטה לחלל החדר. העתקה שכזו היא לא עניין של מה בכך, ומערכות סופר יקרות שחזרו את ההקלטה באופן מדהים. הייתי מאזין למערכת כזו ושומע כל צליל, כל תיו. מיקום הכלים בחלל היה כל כך מדוייק עד שחשתי שאני יכול לקום מהכסא ולגעת בכל כלי. מדהים. שתי הנציגות הקלאסיות של הגישה הזו היו לטעמי מארק לווינסון במקום המאוד ראשון ו קרל.
אנשי העולם השטוח טענו שלמוסיקה יש מסר ומה שחשוב זה לא הדיוק בשחזור אלא היכולת להעביר את המסר המוסיקלי של ההקלטה. המונח הוא Prat קיצור של Pace Rhythm and Timing שרק אם קיים במערכת, המסר המוסיקלי עובר.
אני נדבקתי בחיידק העולם השטוח. בתחילת דרכי היו לי כמה מגברים יפנים שבשלב מאוחר יותר גיליתי שהם שייכים אולי לעולם השלישי, לא היה בהם לא דיוק ולא שמץ מהעולם השטוח.
המגבר הראשון "שהיכה" אותי היה מגבר בריטי זול למדי - QED (לא QUAD, זו לא טעות). המגבר המסכן הזה עם שני כפתורים בסך הכל, ווסת עוצמה וניתוב כניסות עמד משועמם באיזו חנות ולמוכר לא היה מה לעשות איתו. מכר לי אותו במחיר זול להפליא, התפתיתי בגלל המחיר ונשביתי בעולם שעד לאותו רגע לא הכרתי. זה היה משהו אחר מכל מגבר יפני שהוא. ההמשך מהמגבר הזה ל NAIT2 היה טבעי כאשר הנייט היה כמובן קלאסה מהרמות הגבוהות.
כשקניתי את הנייט המערכת שלי הייתה "מעורבבת". מהר חדרה בי ההכרה שאם אני מרוצה מהנייט - וזה עניין של פילוסופיה של תפיסת הצליל, למה שלא תהייה כל המערכת של NAIM? והשאר הסטוריה.
בשלב התפתחותי מסויים המערכת שלי כללה NAIT72 + ספק HICAP + מגבר הספק NAP140. ברור שאז כבר הייתי שבוי לחלוטין בתפיסת "העולם השטוח" ש NAIM היו לדעתי הנציגים הבכירים ביותר של התפיסה. בכל זאת, רציתי לשמוע את העולם העגול. יבואנים נחמדים של מארק לווינסון שישבו אז ביפו, הסכימו שאבוא להאזנה למרות שהבהרתי מראש שלא אקנה. לא אקנה מפני שרק הכבל מהמגבר (משולב, אגב) לרמקולים עלה 5,000$ סכום בלתי נתפס באותה העת.
כמו שתיארתי בפתיחה, המערכת הזו אפשרה ייצוג של הכלים במרחב באופן שקשה לתאר אותו. מי שלא חווה את התופעה הזו, שימהר לבדוק איפה אפשר. זה לא יאמן. אבל, ככל שזה מפליא זה לא ממש מרגש. עד כמה שזה יכול להשמע משונה, לא הייתי מחליף את הניים הצנוע שלי במערכת הבומבסטית הזו.
הרבה שנים מאוחר יותר, שמעתי שוב מערכת של מארק לווינסון אצל אפי. הוא הלך לסידורים שלו והשאיר אותי עם המערכת וכמה דיסקים בחדר ההאזנה. ההתרשמות שלי הייתה שבהיבט תפיסת הצליל, מארק לווינסון עברו שינוי מהותי בין לבין. הצליל היה מאוד חם, פחות אנליטי, עדיין בכמה רמות טוב יותר מ NAIM בהיבט של במה ומיקום כלים, אבל הרבה יותר קרוב ל NAIM פחות אנליטי, פחות קר - הרבה יותר חם וכייפי. זהו כנראה הניצחון האחרון של האימפריה הבריטית והשתלטות תפיסת העולם השטוח.
אני לא יודע אם יש היום עדיין מערכות של העולם העגול. עד כמה שאני זוכר, דברו אז על כך שמבחינה טכנולוגית יצרן יכול להיות או פה או שם. הטכנולוגיה של היום מאפשרת אולי לבטל את ההבחנה הזו. מה שכן, אני חושב שלכל מאזין צריכה להיות איזו תפיסה של מה שהוא מצפה מהצליל. אם התפיסה מגובשת, לדעתי מערכת מאותו היצרן, צריכה לספק את התפיסה במלואה. אם יש למערכת פחות באס או פחות טרבל, זה בעיני לא משמעותי. תקופה ארוכה היו כאלה שלגלגו עלי כשהשתמשתי ברמקולים IBL חסרי באס, לעומת אנשים שמאוד העריכו את הצליל של המערכת. לדעתי קורה שאנשים מתרשמים יותר מידי מפרטים ופחות מהתמונה הכוללת. הניסיון לתקן פרטים מהתמונה הכוללת מביא לשדרוגים לא נכונים שמפרנסים בכבוד הרבה יצרנים ומשווקים אבל לא בהכרח תורמים לחווית ההאזנה.
לסיכום - התפיסה שלי: מערכת צריכה להעביר את החוויה שבמוסיקה. ניתן לרכוש ממש בזול מערכות כאלה. הן לא מהנות פחות ממערכות מאוד "מדוייקות" ולפעמים הן הרבה יותר טובות על אף שהן זולות. אם מזדהים עם תפיסה מסויימת, אפשר ללכת על מערכת שהיא כולה על טהרת יצרן אחד.
לפני הרבה שנים (אני מספר את הסיפור הזה 100 פעם אבל לא משנה...) אפי ועמית, הציגו בתערוכה שתי מערכות. אחת של REGA ואחת מערכת אקטיבית של LINN. המערכת של REGA עלתה כנראה פחות מהכבלים שב LINN. אבל עדיין ה REGA נשמעה ברמות הרבה יותר טוב. ברור שה LINN הייתה יותר מפורטת ויותר ככה ויותר אחרת אבל הכל בולשיט. ב REGA שמעו מוסיקה. בדוגמה הזו אותם אנשים הציבו את שתי המערכות - כך שההבדל היה נטו מערכת. שוחחתי איתם לאחר מכן, והם עצמם הודו שאני צודק.
לסיכום 2: לא צריך להשקיע הרבה כסף במערכת, ואם כבר כן להשקיע, אז מהר, לפני שהיא תשתנה, לכו על NAIM
אריה
עריכה: תיקון המושגים העולם השטוח והעולם העגול בתגובה להערה של עומר.
נערך לאחרונה ב:
