תוצאות החיפוש

אני חושש שזה לא תיאור מדויק של מה שבאמת קרה. ה-B&W היה לגמרי הכיוון שלי כבר מההתחלה, והשאיפה הייתה לצליל אמיתי ומדויק, כמה שיותר דומה למה ששומעים באולפני ההקלטות של המוזיקה שאני שומע (קלאסית). וזה באמת עבד מבחינתי במשך כל השנים האלה. זה מה שאהבתי ובאמת נהניתי ממנו, לא שלא מצאתי את הכיוון. כן...

ערכתי לבקשתך, אבל אני מבקש שתפסיק לתת לי עצות "פסיכולוגיסטיות". אתה לא בעמדה לעשות את זה משום בחינה, ואתה לא יכול להכחיש ש*זה* אכן יומרני ומתנשא. לא שאלות לשאול ולא לנשום ולא שום דבר מסוג זה. ואם אתה רוצה שיכבדו אותך, כבד את הקהילה כולה. בינתיים כבר חמישה מאמרים אתה בעיקר מלכלך על כל הקהילה.

זו לא הפעם הראשונה או העשירית שבה אני מתייחס לעניין הפסיכולוגיסטים שיש מיליון בגרוש כמותם באינטרנט, ושהם חושבים שהם מגלים לעולם את "האמת", ושהם הכי מיותרים בפורום אודיו, ושזה לכתוב על הכותבים ולא על אודיו. לא, אדוני הפסיכולוגיסט, אני לא צריך לשאול את עצמי את השאלות הטיפשיות האלה, כי: זה לא "לא...

שוב אתה חושב שאתה מבין כל מיני דברים. לא עסקתי בלחפש או למצוא את עצמי בתיאורים, ולא המאמר מנסה להראות -- הוא לא יכול לנסות ולא יכול להראות -- אלא אתה, ועשית את זה, לדעתי, בצורה שמהמאמר הראשון לא הייתה ניטרלית, אלא תיארה אודיופילים באופן שלילי ומעליב. שוב אתה מבין? אתה לא מבין שזה לא מובן...

לא התייחסי בכלל לשאלה האם יש או אין דפוסים, ובכל מקרה, גם אם יש, זה רק אצל חלק מהאודיופילים, חלק מהזמן. התייחסתי רק לזה שהמאמר שלך מכליל את מה שנראה לך כדפוסים של אודיופילים, מציג אותם באופן שלילי, מייחס להם פרשנויות פסיכולוגיסטיות קלישאתיות, וחושב שאתה מגלה את "האמת" על אודיופילים ואודיופיליה...

אין כאן שום הוכחה לשום דבר. ולמעשה, הוא לא *יכול* להוכיח את נכונות דבריו כי כולם פרשנויות אישיות שלו, וגם הרבה קטעים שם ממש מופרכים. אם נקח לדוגמה את הציטוט לעיל: בואו נשים את זה על השולחן, השאלה האם אודיופילים באמת נהנים יותר ממוסיקה, או שהם פשוט נהנים מדברים אחרים, איננה נוחה. *** הדבר...

מה שאת מפספס באופן עקבי הוא שהכוונה שלך קיימת רק אצלך בראש, ואינה אפילו רלוונטית לדיון. *כל* מה שרלוונטי הוא *רק* מה שכתוב בפועל. אם אין הבהרה מפורשת בטקסט שמדובר רק בחלק מהאודיופילים, חלק מהזמן, הפרשנות היחידה ההגיונית היא שהטקסט -- בניגוד למחשבות שפנימיות רק לך -- מתייחס לכ‑ו‑ל‑ם, כל הזמן...

שוב חוזר הפער בין הכתוב למה שאתה חושב שכתוב. הנה סתם הקטע הראשון שבנקרה נתקלתי בו בחיפוש אחורנית. האם לדעתך המלומדת מדובר בו על חלק מהאודיופילים, ואולי אפילו לא על מדגם מייצג שלהם, או על כל האודיופילים באשר הם? מתוך סדרת הכתבות "מחשבות על אודיופיליה" בואו נשים את זה על השולחן, השאלה האם...

גם אם/אחרי שהוא יעשה את זה. מתחת לרצפה. והוא לא מודע ולא מקבל שזה מה שהוא עושה כבר חמישה מאמרים.

רק שפספסת את זה שלא אני יזמתי את ה"הסטה", ומה שכתבתי היה בתגובה ישירה וספציפית למשהו שמישהו אחר כתב. מה גם שזה שאתה כותב דברים כלליים לכאורה, אבל משתמש בדוגמאות של דברי אנשים ספציפיים, מהווה התייחסות אליהם כבני אדם, גם אם יותר עקיפה. וזה שהבאת "נימוקים" לא הופך את זה ליותר נכון או פחות קלישאות...

מה שאתה בעליל לא מבין ולא מעוניין להבין זה ענייני מתודולוגיות של מחקרים מדעיים, ואת זה שהמתודולוגיה היא גורם מכריע לגבי איך צריך להתייחס לתוצאות המחקר. זה נראה לך מתיש, מאוד מתיש, ותורות ופילוסופיות, אבל זה חלק מאוד מהותי וחשוב. למשל לפני כמה שנית התפרסם בעיתו ועשה הרבה רעש מחקר מדעי על כך...

כנראה שלא הייתי ברור מספיק. א. יש להבחין בין שתי הגדרות של "העדפות מאזינים" ו"מה שמאזינים אוהבים" בענייני סאונד: סאונד שגורם להם להתרגש, להישאב יותר למוזיקה, לערב אותם, ושהוא מענג בזכות עצמו. סאונד שקיבל ציונים גבוהים בתנאים ספציפיים, שאינם קשורים להגדרה הקודמת, כי במסגרת הניסוי לא היו דברים...

אני לא מונה אותם לא כי אני חושש לפגוע בפרנסתך. גם אם אפשר לתת הסבר "פסיכולוגיסטי" למה אין לך חופש להבין הסבר פשוט גם בגלל זה, איזכור ה"הסבר" הפסיכולוגיסטי לא יפגע בה. אני פשוט לא רוצה ללכת בכיוון הזה כי לדעתי כל הפסיכולוגיזמים האלה פסולים. זה עיסוק בדוברים במקום בדבריהם, וזה בעצם סוג של ad...

לא נראה לי שזה יעבוד. בשביל זה צריך רמת מודעות מינימלית, כדי בכלל להבחין בכך שהוא מלכלך על אודיופילים בכלל ועל אנשים ספציפיים בפרט, אבל המודעות הזו לא קיימת. יש פער עקבי וגדול בין מה שהוא חושב שהוא כתב לבין מה שהוא כתב בפועל, אבל הוא מכחיש ולא מקבל את זה, ומאשים אחרים בחוסר מודעות...

בכל הקלישאות יש הרבה ממה שנראה ברמה השטחית כמו "אמת", אחרת לא היו ממחזרים אותן כל כך הרבה :) לא עצם זה שאתה משתמש במדידות, אלא זה שאתה אומר שיש אמת מוחלטת, ויש טוב ורע, שצריך לשאוף לאובייקטיבי, שזה יותר כייפי, וכד' ואתה לא תוך ב"high END" אלה ב"hi FI", ואומר את זה במפורש. אני השקעתי באקוסטיקה...

"רוח הכתבה החדשה של תמיר" לא בהכרח עומדת לטובתך, ויכולה להצביע על כמה מניעים "פסיכולוגיסטיים" -- לכאורה חזקים מאוד -- אפילו ברמת הפרנסה -- שאולי גורמים, או לפחות לא מאפשרים לך, את החופש להשתכנע מהיגיון ישיר ופשוט. דרך אגב, לא הפרכת אף סעיף בהיגיון הזה, רק אמרת שאתה לא מסכים, שכל העולם חושב...

שוב, יש פער ניכר בין מה שאתה אומר שהתכוונת לבין מה שכתבת, הצבעתי על זה בהרבה מקרים קודמים. אולי אני צריך לייצר איזה הסבר פסיכולוגיסטי על הסיבות המעמיקות למה אתה לא מודע לפער בין מה שאתה מתכוון לבין הטקסט הכתוב, ולמה אתה לא מקבל את זה שיש פער -- אולי אפילו יש כאן בעייה אמיתית -- אבל אני לא רוצה...

ובמחשבה שניה, בעצם כל הסידרה הזו היא התעסקות בפסיכולוגיה -- מסע אישי שלך כשבדרך אתה מלכלך על חלקים שלמים במה שאתה מכנה "קהילה" בכל מיני צורות ובכל מיני רמות -- ומעלה שאלות שמעניינות אותך ועונה להן בצורה הלפעמים מעוותת שלך, כשלכל האורך מתברר שמה שאתה כותב לא במתאם מלא למה שאתה אומר שאתה מתכוון או...

שוב, יש פער בין מה שאתה חושב שכתבת ו/או התכוונת, לבין מה שכתוב. הרי הבאת ציטוטים מדברי כותבים ספציפיים, אז אתה לא יכול להתחמק מזה שפועל גם ניתחת אנשים ספציפיים, אלא אם אתה מרמה את עצמך. והרתיעה שלי היא כללית מכל הפסיכולוגיזמים ברשת, זה רק מקרה פרטי, ומיותר. אני לא בטוח שזו שאלה שצריכה להישאל...

אני קורא עכשיו ביוגרפיה של הפסנתרן John Ogdon, בשם Piano Man, מאת הסופר Charles Beauclerk. זה היה פסנתרן מעולה, שאפילו חלק את המקום הראשון בתחרות צ'ייקובסקי היוקרתית במוסקבה יחד עם Vladimir Ashkenazy -- כבוד גדול. היו לו חיים מעניינים, כולל זה שהוא סבל ממחלות נפש קשות עם הרבה אשפוזים, והיה...