מוזיקליות VS דיוק

[Dan-Cinemart]

אפשר להמשיך :

האם יש עוד מחקרים שמגבים זאת או רק הרמן,טול ואוליב?

לא, זה ממש לא רק הרמן, טול ואוליב.
כן, יש עוד המון מחקרים וגופים שמגבים זאת. אמנם טול, אוליב ואנשי ה-NRC הקנדי הניחו את היסודות, אך הממצאים שלהם אומתו, שוכפלו והורחבו על ידי תעשייה שלמה:

• חוקרים עצמאיים: אקוסטיקאים ופיזיקאים מובילים (כמו ד"ר ארל גדס וזיגפריד לינקוויץ) שהגיעו לאותן מסקנות לגבי חשיבות הפיזור וההיענות מחוץ לציר.
• גופי תקינה בינלאומיים: גופים כמו איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU) דורשים בפירוש את אותם פרמטרים אקוסטיים עבור חדרי בקרה אולפניים.
• סטנדרט מדידה עולמי: מערכות המדידה של חברת Klippel הגרמנית, שהן כיום תקן התעשייה למדידת רמקולים, מבוססות על מפות פולאריות ומדידות של 360 מעלות שמייצרות בדיוק את אותם נתונים (Spinorama).
• יצרניות אודיו מקצועי: חברות כמו Genelec או Neumann מתכננות את המוניטורים האולפניים שלהן בדיוק לפי העקרונות הללו (שליטה בכיווניות, פיזור אחיד והיענות שטוחה).

בקיצור, זה לא רק מחקר של חברה אחת, אלא קונצנזוס מדעי והנדסי רחב מאוד בעולם האודיו.

1. חוקרים ואקוסטיקאים עצמאיים​

• ד"ר ארל גדס (Earl Geddes): פיזיקאי ואקוסטיקאי שחקר לעומק את תצורת הפיזור של רמקולים. המחקריו (GedLee) הוכיחו כי שליטה מדויקת בכיווניות (Directivity) באמצעות Waveguides מחושבים היא קריטית לא פחות מהיענות שטוחה בציר. גדס הראה שהחזרים מוקדמים זהים ספקטרלית לצליל הישיר הם תנאי הכרחי למניעת עייפות האזנה ולקבלת תמונת סטריאו אמינה.
• זיגפריד לינקוויץ (Siegfried Linkwitz): ממציא פילטר ה-Linkwitz-Riley המפורסם. מחקריו בנושא אינטראקציית רמקול-חדר הראו כי היענות הכוח המרחבית (Power Response) משפיעה באופן דרמטי על תפיסת הצליל במוח, וכי על הרמקול להקרין אנרגיה בצורה חלקה ועקבית לכל הכיוונים.

2. גופי תקינה בינלאומיים ותקני מדידה​

• תקן ITU-R BS.1116: איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU) ואיגוד השידור האירופי (EBU) ניסחו תקנים מחמירים ביותר להערכת איכות שמע בחדרי בקרה אולפניים. התקנים הללו דורשים באופן מפורש טולרנסים צרים מאוד של היענות תדר בציר הראשי, לצד הנחיות ברורות לגבי פיזור אקוסטי מחוץ לציר, כדי להבטיח שדה רברברציה (Reverberation Field) ניטרלי.
• מערכות Klippel (וולפגנג קליפל): פרופ' קליפל, חוקר מוביל בתחום האלקטרואקוסטיקה, פיתח את מערכת ה-Near-Field Scanner (NFS). המערכת המדעית הזו הפכה לסטנדרט התעשייה החדש למדידת רמקולים, והיא בנויה כולה על ההבנה שיש למדוד את הרמקול ב-360 מעלות כדי לייצר מפות פולאריות (Polar Maps) מדויקות. הנתונים שמערכות קליפל מפיקות משמשים לייצור תקן ה-Spinorama (כיום CTA-2034-A), שהוא תקן תעשייה בינלאומי ולא "תקן של הרמן".

3. יצרניות אודיו מקצועי ומוניטורים אולפניים​

חברות המייצרות כלים עבור מהנדסי הקלטה ומיקס אינן מסתמכות על קסמים אלא על הנדסה מדידה.

• Genelec ו-Neumann: למרות שהן מבוססות על מסורת אירופאית של מחקר אקוסטי (ולא על ה-NRC הקנדי), הפילוסופיה ההנדסית של חברות אלו זהה לחלוטין לממצאי טול/אוליב. הן משתמשות בטכנולוגיות כיווניות (כמו ה-DCW של ג'נלק) כדי להבטיח מעבר חלק בתדרי הקרוסאובר, היענות אנכואית שטוחה ופיזור אחיד מחוץ לציר.

4. חברות מחקר לאלגוריתמיקה וכיול חדר (DSP)​

חברות שמתמחות בתיקון אקוסטי דיגיטלי (Room Correction) מבוססות על אותה פסיכואקוסטיקה.

• אלגוריתמים מתקדמים של כיול (כמו Dirac Live או Trinnov) עושים שימוש בטכניקות תיקון Mixed-Phase המטפלות בנפרד בצליל הישיר (Impulse Response) ובהשתהות האנרגיה בחדר. עקומות המטרה (Target Curves) של מערכות אלו נשענות בדיוק על אותה ספרות מדעית: הן שואפות להחליק את ההיענות בנקודת ההאזנה מבלי להרוס את תכונות הפיזור הטבעיות של רמקול איכותי, תוך שימור הירידה ההדרגתית (Tilt) בתדרים הגבוהים שהאוזן מצפה לה בחדר מטופל.

 

[Dan-Cinemart]

חייב להוסיף שיש דיון ותיק האם עדיף נשלט ורחב או נשלט וצר - זהה בגדול תלוי חדר ומיקום ישיבה. אבל על נשלט אין עוררין .

אני מציע לפתוח תת פורום ושמו אודיו/פילוספיה ודיונים ברומו של עולם.

מיותר לציין שחברות רציניות בתחום האודיו - כמו טידל,מג'יקו ועוד הרבה עושות כל מה שאפשר כדי לשמר את המטרות האילו ולקלוע בקרוס ככל שניתן כדי להבטיח פיזור אחיד .זוהי בדיוק נקודת הכשל שפוגעת בשליטה בכויווניות.
מג'יקו עם הטוויטר רב העוצמה והפיזור שלו וטידל עם המרחק המאוד קצר לטוויטר וגודלו .
כמובן שיש עוד הרבה חברות נוספות שהולכות לשם וכפי שאמרתי לפני מעל 3 שנים -נראה יותר מנחה תדר וכו- וזה בדיוק מה שקורה. החברות הטובות מנסות להשיג את הבסיס הקריטי הזה.זה לא עניין של דעה או טעם.( מדובר בבסיס - לא בהמלצת רכישה - אלא לדעת מה מתחיל גרוע ומה מתחיל טוב )

 

[AK1]

גם שאלתי את ג'מיני :
האם יש הסכמה גורפת שרמקולים מסוג מסוים מועדפים על רוב בני האדם -הכוונה בסוג היא :
גרף העינות על הציר
פיזור אחיד וכו


התשובה הקצרה היא כן, בהחלט. בעולם האודיו המבוסס-מדע (Science-Based Audio), קיימת כיום הסכמה גורפת המגובה בעשרות שנות מחקר אקדמי ותעשייתי. ההסכמה הזו נשענת ברובה על מבחני האזנה בעיוורון כפול (Double-Blind Listening Tests) שנערכו על ידי חוקרים כמו ד"ר פלויד טול (Floyd Toole) וד"ר שון אוליב (Sean Olive) במועצת המחקר הלאומית של קנדה (NRC) ובהמשך בחברת Harman.

המחקרים הללו הוכיחו שוב ושוב שרובם המכריע של בני האדם – ללא קשר לגיל, מגדר, תרבות, ניסיון מקצועי או סוג המוזיקה אליה הם מאזינים – מעדיפים רמקולים בעלי מאפיינים אקוסטיים ומדידים ספציפיים מאוד. היכולת לנבא העדפה אנושית על בסיס מדידות אובייקטיביות (כמו מפות פולאריות ומדידות Spinorama) מגיעה לדיוק של כ-86%.

להלן הפרמטרים המדעיים המרכיבים את סוג הרמקול המועדף על רוב בני האדם:

1. היענות שטוחה וחלקה על הציר (Flat and Smooth On-Axis Response)​

רמקול מועדף יציג גרף היענות תדר (Frequency Response) על הציר הראשי (On-Axis) שהוא כמה שיותר שטוח וחלק, ללא פיקים (Peaks) או שקעים (Dips) רחבים או צרים.

• היעדר תהודות (Absence of Resonances): האוזן האנושית רגישה מאוד לתהודות בעלות פקטור Q גבוה (High-Q Resonances) הגורמות ל"צביעה" של הצליל. רמקול שמועדף בסקרי האזנה יהיה חף מתהודות מכניות או אקוסטיות בולטות בתיבה או באלמנטים.

2. פיזור אחיד והיענות חלקה מחוץ לציר (Smooth Off-Axis Response & Directivity)​

זהו אולי הנתון הקריטי ביותר שמבדיל בין רמקול "בסדר" לרמקול עילית, והוא מתייחס לאופן שבו הרמקול מקרין צליל למרחב. מכיוון שבחדר טיפוסי רוב הצליל שמגיע לאוזן הוא צליל מוחזר (Reflected Sound) ולא רק הצליל הישיר מהרמקול, ההיענות מחוץ לציר חייבת להיות איכותית.

• בקרת כיווניות (Directivity Control): גרף ההיענות מחוץ לציר צריך להיות דומה בצורתו לגרף על הציר, אך עם ירידה הדרגתית וחלקה (Smooth Roll-off) בתדרים הגבוהים.
• אסור שיהיו קפיצות פתאומיות במדד הכיווניות (Directivity Index - DI). במקומות שבהם יש חיתוך בקרוסאובר (Crossover), מעבר רציף ואחיד מבטיח שההחזרים המוקדמים (Early Reflections) מהקירות, הרצפה והתקרה יהיו בעלי חותמת צליל (Timbre) זהה לצליל הישיר. אם הצליל המוחזר שונה דרסטית מהצליל הישיר, המוח מזהה זאת כעיוות או כצליל "לא טבעי".

3. חלון האזנה (Listening Window) יציב​

חלון ההאזנה הוא ממוצע המדידות בטווח של 10± מעלות בציר האנכי ו-30± מעלות בציר האופקי סביב הציר הראשי. הרמקולים המועדפים ביותר שומרים על עקומת חלון האזנה חלקה וכמעט זהה לעקומה על הציר. הדבר מבטיח שה"סוויט ספוט" (Sweet Spot) יהיה רחב ושהביצועים לא יקרסו ברגע שמזיזים את הראש מעט.

4. עקומת הספק הקול (Sound Power) והיענות בחדר​

• Sound Power: סך כל האנרגיה שהרמקול מקרין לכל הכיוונים (360 מעלות) צריך לרדת בצורה חלקה וליניארית ככל שהתדר עולה.
• Target Curve בחדר (In-Room Response): כתוצאה מהשילוב של היענות חלקה על הציר ופיזור נכון ויורד הדרגתית, גרף ההיענות המועדף בנקודת ההאזנה בחדר מטופל או סלון סטנדרטי אינו שטוח, אלא מציג שיפוע יורד קלות (Downward Tilted) – בדרך כלל עם הגבר קל בתדרים הנמוכים (Room Gain/Bass Boost) וירידה מתונה מאוד בתדרים הגבוהים.

לסיכום:ההסכמה הגורפת והמדעית קובעת שהאדם יעדיף באופן עקבי רמקול המציג היענות תדר חלקה על הציר, בשילוב עם כיווניות נשלטת ואחידה המייצרת החזרים בעלי גוון צליל זהה למקור. סטנדרטים אובייקטיביים כמו CEA-2034 (המכונים גם Spinorama) נוצרו בדיוק כדי למפות נתונים אלו ולהבטיח שניתן יהיה לבחון, לכייל ולהעריך ציוד קצה בצורה מקצועית, שקופה ומדויקת, ללא צורך בהתרשמויות סובייקטיביות בלבד.

זה בתוך "ההסכמה הגורפת" שמסתמכת על מחקר אחד, שציינתי במפורש מה הבעיות האקוטיות בטענה שלו שמדובר בהעדפות/אהבת הסאונד.
ואם לא שמת לב, "ההסכמה הגורפת" מתייחסת רק ל"עולם האודיו המבוסס-מדע (Science-Based Audio)", שאלה מראש אנשים שזו דעתם.

כך שלכל זה אין שום משמעות לגבי אהבות/העדפות של בני אדם באופן כללי.
אני לא אומר שזה לא נכון שרוב האנשים מעדיפים צליל "טבעי" -- כנראה שבהחלט כן -- אבל זו לא האפשרות היחידה הקבילה.

 

[AK1]

אפשר להמשיך :

האם יש עוד מחקרים שמגבים זאת או רק הרמן,טול ואוליב?

לא, זה ממש לא רק הרמן, טול ואוליב.
כן, יש עוד המון מחקרים וגופים שמגבים זאת. אמנם טול, אוליב ואנשי ה-NRC הקנדי הניחו את היסודות, אך הממצאים שלהם אומתו, שוכפלו והורחבו על ידי תעשייה שלמה:

• חוקרים עצמאיים: אקוסטיקאים ופיזיקאים מובילים (כמו ד"ר ארל גדס וזיגפריד לינקוויץ) שהגיעו לאותן מסקנות לגבי חשיבות הפיזור וההיענות מחוץ לציר.
• גופי תקינה בינלאומיים: גופים כמו איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU) דורשים בפירוש את אותם פרמטרים אקוסטיים עבור חדרי בקרה אולפניים.
• סטנדרט מדידה עולמי: מערכות המדידה של חברת Klippel הגרמנית, שהן כיום תקן התעשייה למדידת רמקולים, מבוססות על מפות פולאריות ומדידות של 360 מעלות שמייצרות בדיוק את אותם נתונים (Spinorama).
• יצרניות אודיו מקצועי: חברות כמו Genelec או Neumann מתכננות את המוניטורים האולפניים שלהן בדיוק לפי העקרונות הללו (שליטה בכיווניות, פיזור אחיד והיענות שטוחה).

בקיצור, זה לא רק מחקר של חברה אחת, אלא קונצנזוס מדעי והנדסי רחב מאוד בעולם האודיו.

1. חוקרים ואקוסטיקאים עצמאיים​

• ד"ר ארל גדס (Earl Geddes): פיזיקאי ואקוסטיקאי שחקר לעומק את תצורת הפיזור של רמקולים. המחקריו (GedLee) הוכיחו כי שליטה מדויקת בכיווניות (Directivity) באמצעות Waveguides מחושבים היא קריטית לא פחות מהיענות שטוחה בציר. גדס הראה שהחזרים מוקדמים זהים ספקטרלית לצליל הישיר הם תנאי הכרחי למניעת עייפות האזנה ולקבלת תמונת סטריאו אמינה.
• זיגפריד לינקוויץ (Siegfried Linkwitz): ממציא פילטר ה-Linkwitz-Riley המפורסם. מחקריו בנושא אינטראקציית רמקול-חדר הראו כי היענות הכוח המרחבית (Power Response) משפיעה באופן דרמטי על תפיסת הצליל במוח, וכי על הרמקול להקרין אנרגיה בצורה חלקה ועקבית לכל הכיוונים.

2. גופי תקינה בינלאומיים ותקני מדידה​

• תקן ITU-R BS.1116: איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU) ואיגוד השידור האירופי (EBU) ניסחו תקנים מחמירים ביותר להערכת איכות שמע בחדרי בקרה אולפניים. התקנים הללו דורשים באופן מפורש טולרנסים צרים מאוד של היענות תדר בציר הראשי, לצד הנחיות ברורות לגבי פיזור אקוסטי מחוץ לציר, כדי להבטיח שדה רברברציה (Reverberation Field) ניטרלי.
• מערכות Klippel (וולפגנג קליפל): פרופ' קליפל, חוקר מוביל בתחום האלקטרואקוסטיקה, פיתח את מערכת ה-Near-Field Scanner (NFS). המערכת המדעית הזו הפכה לסטנדרט התעשייה החדש למדידת רמקולים, והיא בנויה כולה על ההבנה שיש למדוד את הרמקול ב-360 מעלות כדי לייצר מפות פולאריות (Polar Maps) מדויקות. הנתונים שמערכות קליפל מפיקות משמשים לייצור תקן ה-Spinorama (כיום CTA-2034-A), שהוא תקן תעשייה בינלאומי ולא "תקן של הרמן".

3. יצרניות אודיו מקצועי ומוניטורים אולפניים​

חברות המייצרות כלים עבור מהנדסי הקלטה ומיקס אינן מסתמכות על קסמים אלא על הנדסה מדידה.

• Genelec ו-Neumann: למרות שהן מבוססות על מסורת אירופאית של מחקר אקוסטי (ולא על ה-NRC הקנדי), הפילוסופיה ההנדסית של חברות אלו זהה לחלוטין לממצאי טול/אוליב. הן משתמשות בטכנולוגיות כיווניות (כמו ה-DCW של ג'נלק) כדי להבטיח מעבר חלק בתדרי הקרוסאובר, היענות אנכואית שטוחה ופיזור אחיד מחוץ לציר.

4. חברות מחקר לאלגוריתמיקה וכיול חדר (DSP)​

חברות שמתמחות בתיקון אקוסטי דיגיטלי (Room Correction) מבוססות על אותה פסיכואקוסטיקה.

• אלגוריתמים מתקדמים של כיול (כמו Dirac Live או Trinnov) עושים שימוש בטכניקות תיקון Mixed-Phase המטפלות בנפרד בצליל הישיר (Impulse Response) ובהשתהות האנרגיה בחדר. עקומות המטרה (Target Curves) של מערכות אלו נשענות בדיוק על אותה ספרות מדעית: הן שואפות להחליק את ההיענות בנקודת ההאזנה מבלי להרוס את תכונות הפיזור הטבעיות של רמקול איכותי, תוך שימור הירידה ההדרגתית (Tilt) בתדרים הגבוהים שהאוזן מצפה לה בחדר מטופל.

רק סעיף מס' 1 מזכיר מחקרים ספציפיים של מה שאנשים מעדיפים, אז יחד עם טול & אוליב יש לנו 3 מחקרים.

השאר הם דברים שמסתמכים על ההנחה -- הסבירה, שלא חלקתי עליה -- שרוב האנשים מעדיפים צליל "טבעי", אבל בלי לחקור/לבדוק את ההנחה הזו.

 

[AK1]

עוד ג'מיני
כמה מכלל המאזינים *בעולם* הם ב"עולם האודיו המבוסס-מדע (Science-Based Audio)", כולל המאזינים לטלפונים, למערכות קטנות, וכו', לא רק אודיופילים מומחים, אלא באוכלוסיה העולמית הכללית?

התשובה -- שים לב לשורה התחתונה -- שזה בדיוק מה שאני טוען:

אם נחלק את עולם השמע להגדרות המדעיות והאובייקטיביות שלו — כפי שהוגדרו בעשרות שנות מחקר פסיכואקוסטי (למשל על ידי ד"ר פלויד טול וד"ר שון אוליב ב-Harman/Samsung) — התשובה לשאלה שלך מפתיעה ומורכבת משני כוחות מנוגדים: מודעות מול העדפה מולדת.

אם נסתכל על האוכלוסייה הכללית, הנתונים מתחלקים בצורה ברורה:

1. ברמת ההעדפה הטבעית (בלי לדעת שהם כאלה): כ-64% עד 80% מהאנושות​

אם תיקח אדם אקראי ברחוב, תנחית אותו במעבדת בדיקה עיוורת ותשמיע לו טלפון, רמקול או אוזניות — הוא יבחר כמעט תמיד במוצר שמתוכנן לפי עקרונות עולם האודיו המבוסס-מדע.

מחקרי העדפת המאזינים של Harman הראו נתון מדהים: אין הבדל מהותי בהעדפת איכות הסאונד הבסיסית בין מאזין מומחה למאזין לא מיומן.

• 64% מהאוכלוסייה הכללית מעדיפים באופן מובהק את עקומת היעד המדעית (Harman Target) המציגה היענות תדרים ניטרלית עם הגבר פסיכואקוסטי קל בבאס ובטרבל.
• 15% נוספים מעדיפים את אותו קו ניטרלי-מדעי, רק עם מעט יותר באס (בעיקר צעירים).
• 21% מעדיפים אותו עם מעט פחות באס (בעיקר מאזינים מבוגרים יותר).

כלומר, למעלה מ-99% מהאוכלוסייה הכללית מעדיפה סאונד שמתוכנן על פי מדע אובייקטיבי (היענות תדרים חלקה, עקביות אוף-אקסיס, ועיוות נמוך) על פני סאונד "צבוע" או פגום, פשוט כי ככה בנויה מערכת השמיעה האנושית.

2. ברמת הצרכנות בפועל (רכישת מכשירים): כ-85% מהשוק ההמוני​

כשמדובר בטלפונים (אפל, סמסונג), אוזניות TWS המוניות (AirPods, Galaxy Buds) ומערכות קטנות, רוב הציבור הרחב נמצא עמוק בתוך עולם האודיו המבוסס-מדע מבלי שהוא בכלל מודע למונח.

ענקיות הטכנולוגיה מחזיקות מעבדות אקוסטיות מתקדמות, משתמשות במערכות מדידה של מדע אובייקטיבי (כמו מחוללי תדרים וסימולטורים של ראשים וצינורות שמיעה) ומיישרות קו עם תקנים מדעיים כדי למקסם את שביעות הרצון של המוני הלקוחות. הצרכן שקונה אייפון או אוזניות של סוני לא קורא גרפים של עיוות הרמוני (THD), אבל המכשיר שהוא מחזיק תוכנן ונמדד במעבדה קפדנית כזו.

3. ברמת המודעות הפילוסופית ("אובייקטיביסטים"): פחות מ-1%​

אם הגדרת השאלה מכוונת לאנשים שמגדירים את עצמם באופן אקטיבי כחלק מתרבות ה-"Science-Based Audio" (קוראים את Audio Science Review, בודקים גרפי מדידות של דאקים, ומבינים את המושג "שמע מבוסס מדע" מול הגישה הסובייקטיבית-אזוטרית) — כאן מדובר בברירת מחדל זעירה במיוחד.

בתוך נישת האודיופילים הכללית (שהיא כשלעצמה שבריר אחוז מהאוכלוסייה), הקהילה המדעית-אובייקטיבית צמחה דרמטית בעשור האחרון, אך בתוך האוכלוסייה הגלובלית כולה היא זניחה סטטיסטית.

בשורה התחתונה:

מבחינת העדפה ביולוגית ומכשירים בכיס — רוב העולם הכללי (סביב 80%) נמצא בתוך עולם האודיו המבוסס-מדע. מבחינת הבנה ומודעות קוגניטיבית — כמעט אף אחד מהאוכלוסייה הכללית לא יודע שזה המדע שמנהל לו את האוזן.

 

[Dan-Cinemart]

אני מחזק את הצורך בפתיחת הפורום הפילוסופי.
אני לא הייתי מחכה יום אחד - אני חושב שהוא יכול לפרוח.

 

[Audionut]

שאלתי את Gemini: איך מתפלגים באחוזים בעולם אלה שאין להם אמצעי להאזנה למוזיקה, כאלה שיש להם רק טלפון, כאלה שיש להם טרנזיסטור קטן, כאלה שיש להם מיני מערכת זולה, כאלה שיש להם מערכת אלמנטרית, כאלה שיש להם מערכת טובה, וכאלה עם היי אנד.

התשובה:

אין מחקר סטטיסטי רשמי אחד בעולם שמחלק את האוכלוסייה בדיוק לפי הקטגוריות האודיופיליות האלה, מכיוון שגופי מחקר (כמו IFPI או Statista) נוטים לבדוק פלטפורמות דיגיטליות (סטרימינג) או הכנסות מתעשיית האודיו, ולא את סוג הרמקולים או המגברים שיש לאנשים בבית.

עם זאת, בהתבסס על נתוני תפוצת סמארטפונים בעולם, נתוני עוני גלובלי, והערכות שוק של תעשיית ה-Hi-Fi וה-Hi-End, ניתן להרכיב תמונת מצב משוערכת ומקורבת מאוד של ההתפלגות העולמית:

קטגוריה	סוג הציוד / אמצעי ההאזנה	הערכה באחוזים מאוכלוסיית העולם	הסבר ומאפיינים
ללא אמצעי בכלל	אין סמארטפון, רדיו או גישה לחשמל/אינטרנט.	כ-10% – 15%	מדובר בעיקר באוכלוסיות החיות בעוני קיצוני (מתחת לקו העוני הגלובלי) באזורים מתפתחים, ללא תשתית בסיסית.
רק טלפון (אוזניות פשוטות/רמקול פנימי)	סמארטפון זול או טלפון מקשים (Feature Phone) ללא שום ציוד היקפי.	כ-55% – 60%	הרוב המוחלט של האנושות. עבור מיליארדי אנשים, הטלפון הנייד הוא המחשב, הרדיו ומערכת הסטריאו גם יחד. ההאזנה היא דרך הרמקול של המכשיר או אוזניות כפתור פשוטות שהגיעו בקופסה.
טרנזיסטור או רדיו קטן	מכשירי רדיו עצמאיים (סוללות/חשמל), ללא חיבור לרשת.	כ-5% – 10%	נפוץ מאוד באזורים כפריים במדינות מתפתחות (אפריקה, חלקים מאסיה) שבהם הרדיו הוא עדיין מקור המידע והבידור המרכזי, וכן בקרב אוכלוסיות מבוגרות מאוד ברחבי העולם.
מיני-מערכת סלון / רמקול בלוטות' בסיסי	מערכות "הכל באחד" ישנות, Soundbars פשוטים, או רמקול BT נייד יחיד (כמו JBL Go וכדומה).	כ-15% – 20%	מעמד הביניים הגלובלי. אנשים שרוצים קצת יותר ווליום או נוכחות בסלון או בחדר השינה, אך לא מחפשים איכות סאונד גבוהה או הפרדת סטריאו אמיתית.
מערכת אלמנטרית (Hi-Fi בסיסי)	זוג רמקולים מדפיים אקטיביים, או רסיבר קולנוע ביתי בסיסי עם רמקולים תקציביים.	כ-2% – 4%	חובבי מוזיקה בסיסיים. אנשים שחשוב להם לשמוע בסטריאו, אולי מחזיקים פטיפון מודרני פשוט (כמו Audio-Technica LP60) ומבינים את ההבדל בסאונד, אך לא משקיעים בכך הון.
מערכת טובה (Mid-Fi / Hi-Fi רציני)	הגברה ייעודית (מגבר משולב), רמקולים איכותיים, טיפול אקוסטי בסיסי, מקורות דיגיטליים או אנלוגיים ברמה גבוהה.	כ-0.5% – 1%	כאן מתחילים חובבי האודיו האמיתיים. אנשים שמשקיעים אלפי דולרים במערכת שלהם, רוכשים רכיבים נפרדים, ומתעניינים באיכות ההקלטה וההפקה.
היי-אנד (Hi-End / Ultra High-End)	רכיבי קצה, פרוססורים מתקדמים, קדמי-מגבר ייעודיים, פטיפונים ומחטים ברמת קצה, טיפול אקוסטי ומערכות תיקון חדר.	פחות מ-0.1%	הנישה של הנישה. קהילה גלובלית מצומצמת מאוד של אודיופילים מושבעים ואנשים בעלי אמצעים, שבה המערכות נמדדות בעשרות או מאות אלפי דולרים, והשאיפה היא שחזור מושלם ונאמן למקור של האות המוזיקלי.

מגמות מרכזיות שמשנות את המפה:​

1. הסמארטפון בלע את העולם: הנתון המשמעותי ביותר הוא הגידול הדרמטי בקטגוריית "רק טלפון". בעשרים השנים האחרונות, הטלפון החליף לחלוטין את ה"טייפים", ה"ווקמנים" ומערכות המיני שהיו נפוצות בבתים.
2. היעלמות ה-Mid-Fi: שוק מערכות הביניים (המערכות ה"אלמנטריות" וה"טובות") התכווץ מאוד בעשורים האחרונים לטובת רמקולים אלחוטיים חכמים (כמו Sonos או Apple HomePod). רוב הציבור מעדיף נוחות ועיצוב על פני איכות שמע סטריאופונית קלאסית, מה שהופך את קטגוריות ה-Hi-Fi וה-Hi-End לקהל אקסקלוסיבי וממוקד עוד יותר מבעבר.

=======================
שאלה נוספת: כמה מאלה שמתייחסים ברצינות לסאונד מגדירים עצמם כמעוניינים במה שנשמע טוב, לעומת כאלה שמתעניינים ספציפית ב"נאמנות למקור"

התשובה:
בתוך הקהילה המצומצמת של אנשים ש"מתייחסים ברצינות לסאונד" – כלומר, חובבי אודיו, אודיופילים וטכנאי קול – קיימת חלוקה אידיאולוגית עמוקה ומרתקת. למרות שאין מפקד אוכלוסין רשמי של אודיופילים, השיח בפורומים המקצועיים, בתערוכות ובספרות האודיו (כמו Stereophile, The Absolute Sound ועוד) מראה חלוקה די ברורה בין שתי האסכולות האלה.

ההערכה הרווחת היא שהיחס נע סביב 70% עד 80% שרודפים אחרי "מה שנשמע טוב" (האסכולה ההדוניסטית/מוזיקלית), לעומת 20% עד 30% בלבד שמתעקשים על "נאמנות מוחלטת למקור" (האסכולה הפוריסטית/מדעית).

כדי להבין למה החלוקה הזו מתפלגת כך, צריך להסתכל על מה שכל קבוצה באמת מחפשת:

1. אסכולת "מה שנשמע טוב" (The "Pleasure First" Camp) – כ-75%​

הרוב המכריע של חובבי הסאונד, גם אלו שמשקיעים הון עתק במערכות שלהם, מחפשים בסופו של דבר חוויה רגשית, מעוררת, "גדולה מהחיים" או פשוט נעימה לאוזן.

• הפילוסופיה: המערכת נועדה לשרת את המוזיקה ואת המאזין, לא את המיקרופון של טכנאי ההקלטה.
• העדפות נפוצות: קבוצה זו תעדיף לרוב הגברת מנורות (שמוסיפה הרמוניות זוגיות נעימות ו"חום"), פטיפונים ומחטים בעלי אופי מסוים, או רמקולים עם הדגשה קלה בתדרים מסוימים (כמו ה-"BBC dip" המפורסם שמקנה אופי סלחני ומוזיקלי למיד-רנג').
• הגישה להקלטות: הם מבינים שרוב ההקלטות בעולם, כולל כמה מיצירות המופת הגדולות ביותר, לא הוקלטו בצורה מושלמת. לכן, הם מעדיפים מערכת שתגרום גם להקלטה בינונית או "קשה" משנות ה-60 וה-70 להישמע עשירה, עמוקה ומהנה, ולא כזו שתחשוף ותעניש אותם על פגמי המאסטר.

2. אסכולת "הנאמנות למקור" (The "High-Fidelity / Science" Camp) – כ-25%​

זוהי קבוצת הגרעין הקשה, פוריסטים שמבחינתם המושג High Fidelity (נאמנות גבוהה) הוא חוק בל יעבור. הגדרה זו קרובה מאוד למשמעות המקורית של האודיופיליה, אך היא דורשת משמעת עצמית גבוהה ומוכנות לפשרות הנאה.

• הפילוסופיה: המערכת היא חלון שקוף לחלוטין. היא לא אמורה להוסיף דבר, לא לגרוע דבר, ולא "לייפות" את המציאות. המטרה היא לשחזר בדיוק את מה שיצא מחדר הבקרה באולפן או את מה שנקלט במיקרופונים באולם הקונצרטים.
• העדפות נפוצות: הגברת Solid State נקייה לחלוטין עם עיוות (THD) אפסי, תגובת תדר שטוחה לחלוטין (Flat Response), שעונים דיגיטליים מדויקים (Low Jitter), ובעיקר – טיפול אקוסטי ומערכות מתקדמות לתיקון חדר (Room Correction) כדי שהחלל לא "יצבע" את הסאונד.
• הגישה להקלטות: הקבוצה הזו מוכנה לחיות עם האמת הכואבת. אם ההקלטה חדה, יבשה או רזה – המערכת צריכה להציג אותה בדיוק כך. הריגוש שלהם מגיע מהיכולת להפריד את כלי הנגינה באופן מושלם, לזהות את ה"אוויר" ואת המימדים של האולם המקורי, ולדעת שהם שומעים את כוונת המשורר (והטכנאי) במדויק.

למה הפער כזה גדול?​

הסיבה שמרבית האנשים נוטות לכיוון "מה שנשמע טוב" היא פרקטית: נאמנות מוחלטת למקור היא שאיפה קשה, מתסכלת ולעיתים קרובות יקרה ואכזרית מאוד.

ככל שמערכת הופכת ליותר "שקופה" ונאמנה למקור, כך היא הופכת לפחות סלחנית. חובב אודיו שמחזיק מערכת פוריסטית כזו ימצא את עצמו לעיתים קרובות מוגבל ל-5% מהתקליטים או הקבצים שלו – רק אלו שהוקלטו בצורה פנומנלית (כמו הקלטות HIP בחברות קצה, או הדפסות אודיופיליות מיוחדות). שאר המוזיקה שהוא אוהב פשוט תישמע רע בגלל מגבלות ההקלטה המקורית.

רוב האנשים, גם הרציניים שבהם, מעדיפים בסופו של דבר להנות מהמוזיקה שלהם, ולכן הם בוחרים במודע או שלא במודע בציוד ובכיול שמייצר סאונד "טוב" ומערב, גם אם הוא מעגל פינות פה ושם בהשוואה לאות המקורי.

שמח להיות בקבוצת המיעוט מבין האודיופילים

 

[eran-bar]

ואיי ואיי איזו אכילת ראשים פר אקסלנס על נושאים מוגמרים .
מה היה באולפן לא מעניין . מעניין המדיה שיש לך - איתי כבר אמר.

המון חפירות וכנראה גם ימשיכו לאחר מכן .

המממ...

 

[Audionut]

ואיי ואיי איזו אכילת ראשים פר אקסלנס על נושאים מוגמרים .
מה היה באולפן לא מעניין . מעניין המדיה שיש לך - איתי כבר אמר .

עכשיו , המחקרים מראים דבר אחד .
מאזינים מנוסים ולא מנוסים אוהבים אותו דבר כשהם לא רואים מה הם שומעים .
הדגש על אוהבים ( לא גרפים ) .
זה שלמה שהם אוהבים יש גרפים דומים - זה כבר דיטו אחר וחשוב .

המון חפירות וכנראה גם ימשיכו לאחר מכן .

לא מדובר בתעלומה מיסטית לגבי מה הוא סאונד טוב ומה לא .
אבל ברגע שמתחילים הקולות בראש ….. שם זה מתחיל להסתבך … ושגנב אגו, הרגלים ומחיר … או אה… שם זה כבר ממש מאבד את זה …
נוסיף את הקולות בראש .. ואז … אז כבר הכל הולך …

צודק
אם איתי אמר אז אין בכלל למה המשיך לדון
ומבחינתי אם מתנוש יגיד משהו בכלל יהיה אפשר לסגור את השרשור
מי אני שאתווכח?

 

[AK1]

אני מחזק את הצורך בפתיחת הפורום הפילוסופי.
אני לא הייתי מחכה יום אחד - אני חושב שהוא יכול לפרוח.

אני מבין שכל דבר מעל כמה שורות שאינו מצטמצם להבעת דעה נחרצת על משהו הוא בחזקת "פילוסופיה" עבורך, אבל:

1. אחוז גבוה מאי ההסכמות בין אנשים נובע מאי הסכמה על הגדרות, ולא תמיד במודע
   
   
2. אחוז גבוה מהמחקרים אינם מוכיחים את מה שהם טוענים שהם מוכיחים, אם בגלל בעיות במתודולוגיה ‑‑ במקרה של המחקר של טול ואוליב הניסויים לא באמת מודדים את מה שהם מתיימרים למדוד ‑‑ אהבה/העדפה לסאונד ‑‑ ו/או בגלל בעייתיות בניסוחים ובשימוש במילים ומושגים ‑‑ הם קראו אהבה/העדפה למשהו אחר לגמרי ממה שאנשים מתכוונים כשהם משתמשים במונחים האלה לגבי סאונד.

הפוקוס של טול ושות' לא היה השפעת הסאונד על הרגשות של אנשים (תזכורת: אהבה היא רגש), אלא:

1. preserving art ‑‑ לשמר את מה שהמבצעים עושים ולשחזר אותו בנאמנות ככל האפשר ‑‑ אבל הוא התעלם מכך שההקלטות לא משמרות את האומנות, כך שאין שום אפשרות מעשית "לשחזר" את מה שלא נשמר
   
   
2. להפוך דעות לעובדות עקביות וניתנות לחזרה ‑‑ מה שלא כל כך אפשרי כשהדעות הן רגשות, לא השקפות לוגיות על דברים, שאיתן אפשר לחזור על אותו דבר בעקביות. במוזיקה, אם מישהו אוהב קטע מסוים, ועבור המחקר חוזרים עליו שוב ושוב בזמנים שאינם מתאימים למאזין, הקטע האהוב יהפוך למאוס, והדעה עליו תשתנה.
   
   
3. לבטל prejudice/bias, מה שהוא עשה מצוין עם double blind, החלפות מהירות וכד'
   
   
4. למצוא את התנאים שבהם אנשים הכי רגישים להבדלים ‑‑ מונו, מוזיקה שחושפת הבדלים, קטעים של 30 שניות בלופ, וכד' ‑‑ אבל אלה לא תנאי האזנה רגילים ‑‑ מונו שולל חלק משמעותי מהחוויה הרגשית, וגם המוזיקה לא בהכרח מרגשת את המאזין, וגם אם כן, 30 שניות תוך החלפות כדי לשמוע הבדלים לא מאפשרות התפתחות של רגשות. הפוקוס של המאזינים אינו על אהבה והנאה אלא על הבדלים ודירוגים

בשורה התחתונה ‑‑ הוא דיבר על אהבה והעדפות, אבל מדד דברים אחרים.

ואולי כל זה "פילוסופיה", אבל דברים מסוג זה הם בדיוק מה שקובע אם כדאי וצריך להתייחס למחקר הזה בפרט ולמחקרים בכלל ‑‑ לא לפי איך שעורכי המחקר מציגים אותו, אלא לאור מה ואיך נעשה במחקר.

 

[Dan-Cinemart]

אתה ממשיך כהרגלך לבלבל את המוח ללא הרף וגם ללא טעם .
מעולם לא היה רמקול שהועדף במונו אך לא בסטריאו על פני רמקול אחר - זה משהו שלא קורה - לא במחקר זה ולא באחרים .

או שאתה רוצה להיכנס לגובה הזמר והאם הוא נשמע לווייתני או לא כתלות ברמקול ?
כל המחקרים הראו את אותו דבר - לא רק של טול .

כל המטרה במחקר הוא לייצר תנאים מדדים , שלא תוכל לייצר אותם בבית ,
ממתי המדד בבית הוא מדד שאפשר לקדם איתו משהו ?
מניח שמתן אוהב מאוד את המערכת שלו ולכן רכש אותה , אך בחדר אחר - פחות התחבר .
זה אומר משהו על המערכת שלו ? לא !
צריך לייצר תנאים מסוימים כדי לבצע מחקר .

אתה מצייר את זה כמשהו מניפולטיבי , כאשר אתה יודע שהמחקר הזה התחיל בגלל שהאמן קיבלו ביקורת סובייקטיביות לא טובות ( חשבו שרק על הציר משנה למאזין )
בווליומים שונים שכל אחד אוהב ועוד קשקושי מוח שרשמת פה ובפוסטים אחרים .

בקיצור עמיר , כתוצאה מ overthinking או אולי עץ אחר שעלית אתה מפספס את המציאות ואת מה שהעולם מגדיר כסטנדרט נכון - אתה משליך את זה על תחביב שלם , מייצר תיאורים הזויים לאוידפיליה ובעיקר מייצר פה המון המון מלל ריק מתוכן .יש פה שרת שלם של מלל שלא אומר דבר .

אין לי ספק שאתה הולך להמשיך לייצר פה מלל , שתוכן לא יהיה בו שוב ושוב ושוב ….

 

[AK1]

אתה ממשיך כהרגלך לבלבל את המוח ללא הרף וגם ללא טעם .

אני מצטער עבורך שאתה לא רואה טעם בנימוקים שאתה לא מצליח לסתור אותם, ומתייחס רק לזה שזה עבורך בלבול מוח.

מעולם לא היה רמקול שהועדף במונו אך לא בסטריאו על פני רמקול אחר - זה משהו שלא קורה - לא במחקר זה ולא באחרים .

תזכורת: אנחנו לא מדברים על איזה רמקול יותר טוב. אנחנו מדברים על מדידת האהבה/העדפה של סאונד. כדי למדוד את זה, יש צורך בתנאים רלוונטיים שבהם האהבה/העדפה באה לידי ביטוי: כשאנשים מתרגשים, המוזיקה נוגעת בהם יותר, וכו', ולסטריאו -- לבמה וכל מה שכרוך בה -- יש חלק עמוק ומהותי בזה. המונו חותך את כל המרכיב המהותי הזה, ושאר תנאי הניסוי חותכים הרבה מהמרכיבים המהותיים של התפתחות אהבה/העדפה לצליל במשמעות הרגילה, עד שהיא לא באה לידי ביטוי כמעט בכלל.

המאזינים אכן עסוקים באיזה רמקול יותר טוב, לשמוע הבדלים ולתת דירוגים, בסופו של דבר על פי הניטרליות.

בהחלט יש קשר בין ניטרליות לאהבה/העדפה במשמעות הרגילה של המונחים, אבל הניסוי הזה לא הוכיח את *זה*.

או שאתה רוצה להיכנס לגובה הזמר והאם הוא נשמע לווייתני או לא כתלות ברמקול ?

אינפורמציית הגובה לא מיוצגת ע"י הקלטות סטריאו, ויש צורך להקליט אותה בנפרד ולהשמיע אותה ע"י רמקולים גבוהים יותר ו/או נמוכים יותר, אבל יש עולם שלם של במה וכל מה שיש בסטריאו, שלא בא לידי ביטוי במונו.

כל המטרה במחקר הוא לייצר תנאים מדדים , שלא תוכל לייצר אותם בבית ,

זה מראה על מידת השטחיות של ההסתכלות שלך על הדברים -- אתה לגמרי מבלבל את היוצרות: המטרה של מחקר היא לבדוק/להוכיח דברים ספציפיים. התנאים המדידים הם האמצעים, לא המטרות.

ממתי המדד בבית הוא מדד שאפשר לקדם איתו משהו ?

לא מדובר ספציפית על בית, אבל מדובר ספציפית על אהבה/העדפה, שהם דברים שמאוד קשה למדוד במציאות, ולכן הטענות לגביהם, בהסתמך על כך שלא מדדו אותם ישירות, הן חלשות מבחינה מדעית.

מניח שמתן אוהב מאוד את המערכת שלו ולכן רכש אותה , אך בחדר אחר - פחות התחבר .
זה אומר משהו על המערכת שלו ? לא !
צריך לייצר תנאים מסוימים כדי לבצע מחקר .

אכן, צריך תנאים, אבל אם לא מצליחים למצוא את התנאים ואת הדרך למדוד/להוכיח את מה שרוצים, המחקר לא מוכיח/מודד את מה שרוצים או אומרים שרוצים, אלא דברים אחרים, שיכולים להיות קרובים, אבל אינם בדיוק מה שנדרש/נאמר.

אתה מצייר את זה כמשהו מניפולטיבי , כאשר אתה יודע שהמחקר הזה התחיל בגלל שהאמן קיבלו ביקורת סובייקטיביות לא טובות ( חשבו שרק על הציר משנה למאזין )
בווליומים שונים שכל אחד אוהב ועוד קשקושי מוח שרשמת פה ובפוסטים אחרים .

לא דיברתי על מניפולציות, אלא על הסיבות שבגללן המחקר הזה לא מוכיח/מודד את מידת האהבה/העדפה במשמעות הרגילה שלהם, אלא במשמעות ספציפית שהוגדרה ע"י החוקרים, והיא שונה.

בקיצור עמיר , כתוצאה מ overthinking או אולי עץ אחר שעלית אתה מפספס את המציאות ואת מה שהעולם מגדיר כסטנדרט נכון - אתה משליך את זה על תחביב שלם , מייצר תיאורים הזויים לאוידפיליה ובעיקר מייצר פה המון המון מלל ריק מתוכן .יש פה שרת שלם של מלל שלא אומר דבר .

אין כאן שום דבר הזוי, ואין פיספוס של המציאות, אלא דיוק שלה, שאתה לא מתחבר אליו כי אתה לא מתמודד עם הנימוקים כפי שהם, אלא מתייחס אליהם כאל בלבול מוח, או מעוות אותם ומסביר שהעיוות לא נכון.

אין לי ספק שאתה הולך להמשיך לייצר פה מלל , שתוכן לא יהיה בו שוב ושוב ושוב ….

יש בו תוכן, שאין לך כוח או עניין להיכנס אליו, ואתה מעדיף לנפנף ולהגחיך אותו. אתה יכול להמשיך בזה ככל שתרצה -- זו צורת [אי] התמודדות קלסית -- אבל שום דבר ממה שכתבת, בפוסט האחרון או בכל הפוסטים הקודמים, אינו מוכיח שמה שאני טוען אינו נכון ו/או שהוא חסר משמעות. סורי.

 

[eran-bar]

אתה ממשיך כהרגלך לבלבל את המוח ללא הרף וגם ללא טעם .
מעולם לא היה רמקול שהועדף במונו אך לא בסטריאו על פני רמקול אחר - זה משהו שלא קורה - לא במחקר זה ולא באחרים .

או שאתה רוצה להיכנס לגובה הזמר והאם הוא נשמע לווייתני או לא כתלות ברמקול ?
כל המחקרים הראו את אותו דבר - לא רק של טול .

כל המטרה במחקר הוא לייצר תנאים מדדים , שלא תוכל לייצר אותם בבית ,
ממתי המדד בבית הוא מדד שאפשר לקדם איתו משהו ?
מניח שמתן אוהב מאוד את המערכת שלו ולכן רכש אותה , אך בחדר אחר - פחות התחבר .
זה אומר משהו על המערכת שלו ? לא !
צריך לייצר תנאים מסוימים כדי לבצע מחקר .

אתה מצייר את זה כמשהו מניפולטיבי , כאשר אתה יודע שהמחקר הזה התחיל בגלל שהאמן קיבלו ביקורת סובייקטיביות לא טובות ( חשבו שרק על הציר משנה למאזין )
בווליומים שונים שכל אחד אוהב ועוד קשקושי מוח שרשמת פה ובפוסטים אחרים .

בקיצור עמיר , כתוצאה מ overthinking או אולי עץ אחר שעלית אתה מפספס את המציאות ואת מה שהעולם מגדיר כסטנדרט נכון - אתה משליך את זה על תחביב שלם , מייצר תיאורים הזויים לאוידפיליה ובעיקר מייצר פה המון המון מלל ריק מתוכן .יש פה שרת שלם של מלל שלא אומר דבר .

אין לי ספק שאתה הולך להמשיך לייצר פה מלל , שתוכן לא יהיה בו שוב ושוב ושוב ….

אדם כזה מתואר לרוב כ**"טרול רשת" פנסיונר** או כחובב ויכוחים עיקש. הוא משתמש בוויכוחים כזירת התגוששות אינטלקטואלית כדי להפיג בדידות, למלא זמן פנוי, או לספק צורך עמוק בשליטה ובוולידציה. [1, 2]
ניתן לאפיין את התנהגותו בכמה דרכים עיקריות:

• מומחה מטעם עצמו: הוא ניחן בביטחון עצמי מופרז המוביל אותו להתווכח על כל נושא, תוך שהוא מסתמך על חיפוש מהיר בגוגל כדי לייצר אשליה של מומחיות. [1]
• אובססיית ה"מילה האחרונה": הוויכוח עבורו הוא משחק סכום אפס. הוא לא מחפש ללמוד מהזולת, אלא מונע מתוך עיוות חשיבה שבו הודאה בטעות שוות ערך לחולשה. [1, 2]
• חוסר מודעות עצמית: הוא לעיתים קרובות נופל למלכודת המוכרת כאפקט דאנינג-קרוגר, שבה חוסר ידע מעמיק מונע ממנו להבין את גבולות הבנתו, מה שגורם לו להיראות נחרץ מאוד. [1, 2]
• צייד העובדות: הוא משקיע זמן רב בחיפוש מקורות ברשת לא כדי ללמוד, אלא כדי "לתפוס" אחרים בטעות ולהוכיח עליונות.

ברמה הפסיכולוגית, הרדיפה הבלתי פוסקת אחר צדקנות וסתירת דעות של אחרים משמשת לו לעיתים קרובות כדרך לפרוק תסכול, או כפיצוי על אובדן תחושת המשמעות והסמכות שמגיעה לעיתים עם היציאה לגמלאות.

 

[itay123]

כבר באמת אין כוח לקשקשת הזאת...

כל ההצגה הזו עם "ערן" ו"אודיודוג" כבר נהייתה מביכה.
כולם יודעים שזה אותו טרול שמנהל שיחה עם עצמו מכמה יוזרים, בחייאת...

 

[AK1]

כבר באמת אין כוח לקשקשת הזאת...

כל ההצגה הזו עם "ערן" ו"אודיודוג" כבר נהייתה מביכה.
כולם יודעים שזה אותו טרול שמנהל שיחה עם עצמו מכמה יוזרים, בחייאת...

זה יכול להסביר את השנאה הפתולוגית והאובססיבית -- הרי הייתי בין הגורמים להשעייתו של הדוג בגלגול הקודם, רק שהפעם אני לא נלחם בו. לא שזה משנה משהו לכאן או לכאן.

עכשיו הוא גייס AI לשמש כפסיכולוג אינטרנטי בגובה דשא, ושכח להביא את הפופקורן. את הפתולוגיה שלו עצמו הוא לא רואה

פיהוק אחד גדול.

 

[eran-bar]

כבר באמת אין כוח לקשקשת הזאת...

כל ההצגה הזו עם "ערן" ו"אודיודוג" כבר נהייתה מביכה.
כולם יודעים שזה אותו טרול שמנהל שיחה עם עצמו מכמה יוזרים, בחייאת...

זה מסביר את השנאה הפתולוגית והאובססיבית -- הרי הייתי בין הגורמים להשעייתו של הדוג בגלגול הקודם, רק שהפעם אני לא נלחם בו.

עכשיו הוא גם מינה את עצמו שוב לפסיכולוג אינטרנטי בגובה דשא, ושכח להביא את הפופקורן.

פיהוק אחד גדול.

אין לי איך להוכיח שאינני Audiogod אבל תודה שהעלתם חיוך על פניי, לראות שני גאונים כמוכם שאפילו לא מסוגלים להבחין בין שני אנשים שונים.

 

[itay123]

קרקס מדראנו.

 

[Audionut]

כבר באמת אין כוח לקשקשת הזאת...

כל ההצגה הזו עם "ערן" ו"אודיודוג" כבר נהייתה מביכה.
כולם יודעים שזה אותו טרול שמנהל שיחה עם עצמו מכמה יוזרים, בחייאת...

בפעם האחרונה שבדקתי לא היה לי פיצול אישיות

 

[itay123]

חזק ביותר

 

[Audionut]

חזק ביותר

אפשר פירוט של המערכת שלך?
לא יכול לראות הפרופיל שלך חסום, בשבילי לפחות