המסע נמשך אל ה"מפל"

[genvirt]

מסכים, השאלה היא כמה אנשים בכלל זוכים לחוות את השבת שהם חולמים עליה...

כול אחד עם המערכת האהובה עליו
תיהנה!

 

[itay123]

"לגמרי"
הנה יצא לי...

 

[גיא]

למה ימותו ?
שיחיו ויסבלו

חחחחחחחחחחחחחחחח.... לגמרי!
טוב אתה.

 

[Raanan grey]

תגיד eran-bar או מי שתהיה מתחפש ומתחבא
מאחורי פרופילים פיקטיביים כמו זקן סנילי מרטיב… ״סקרתי את מאות הפוסטים…״
״הצלבתי עדויות…״ אתה מבין שאתה נשמע כמו
זקן מציצן לנערות בשירותים של שפת הים?!
כנראה שיש לך אובססיה לאנשים שאוהבים ומעריכים את התחביב שלהם ואתה כנראה מתגרד מקינאה וכל מה שיש לך לכתוב בפורומים הוא רק שלילי. יחסית לפרופיל שנפתח רק ב 02/06/26 ואתה ״סקרת והצלבת״ אתה המועמד האולטימטיבי לבדיקה אצל פסיכוגריאטר ועם המלצה שלו תקבל ממני עובדת זרה לטיפול 24 שעות + הליכון מתנה מיד שרה.

 

[itay123]

בוקר טוב ושבוע טוב
מדובר בטרול, ולכן אין באמת טעם להיגרר לדיון או להתרגש מהדברים שנכתבים.

מדובר בתופעה מוכרת שידועה לכל, שפועל מתוך תסכול, צרות עין וצורך מתמיד למשוך תשומת לב, ולא מתוך רצון אמיתי לנהל שיח ענייני ומכבד.
התגובה הנכונה היא בדרך כלל לא כעס ולא התגוננות, אלא פשוט להתעלם ולהמשיך הלאה.
בסופו של דבר, הדברים ש"היוזרים" הרבים שלו כותבים מעידים הרבה יותר על מצבו ועל עולמו הפנימי.

במקום לכעוס, עדיף לרחם מעט, להבין שיש אנשים שנמצאים במקום של תסכול, צרות עין, שעמום ו/או מצוקה, ולזכור שלא כל תגובה מחייבת התייחסות.

לפעמים ההתעלמות היא התשובה הטובה, המכובדת והחזקה ביותר.

 

[itay123]

MSB Cascade DAC השקט שאחרי השקט

לפעמים הדרך הטובה ביותר להבין "מוצר חדש" היא לא דרך השעות הראשונות איתו, אלא דרך כל מה שקדם לו.

הסיפור שלי עם MSB ו-Cascade לא התחיל ביום שבו הוא נכנס למערכת.
למעשה, הוא התחיל שנים רבות קודם.
הוא התחיל דרך אינספור שעות האזנה, אינספור ניסויים, לא מעט שדרוגים, ובעיקר דרך הרצון המתמיד להתקרב עוד קצת למוזיקה עצמה.

לאורך השנים היו לא מעט ציודים/שילובים שהגיעו והלכו, חלקם מצוינים, חלקם יוצאי דופן, אך היו גם כאלה שהפכו לאבני דרך אמיתיות במסע.

ה-MSB SELECT 2 (ספינת הדגל לשעבר של החברה) היה ללא ספק אחד מהם והסט Reference + Digital Director שהגיע "כמחליף זמני" והרגיש שמקומו גם להשאר.

היו מאותם מוצרים נדירים שמצליחים לשנות את נקודת המבט שלך על מה שאפשר להשיג מהקלטה דיגיטלית.

ה-Select 2 במוחד, הוא היה עבורי נקודת הייחוס. מוצר שהצליח פעם אחר פעם להזכיר לי מדוע התאהבתי בתחביב הזה מלכתחילה.

התוצאה המשיכה להתפתח, להשתפר ולהתחדד.

כל צעד הביא איתו עוד יציבות, עוד בשלות, עוד תחושת סדר.
בשלב הזה כבר הייתי במקום שבו באמת האמנתי שאני מבין היטב מה MSB מסוגלת לעשות.
חשבתי שאני מכיר את התקרה.

אבל במקביל, חלום נוסף התחיל להרקם
יעד שהיה נראה רחוק, כמעט בלתי מושג.
חלום שבשלב מסוים אפילו הפסקתי לחשוב שיתממש.
ואז, באופן די מפתיע, הרגע הזה הגיע.
לא בתכנון המקורי.
לא בלוח הזמנים שדמיינתי.
אבל הוא הגיע.

וכשזה קרה, הבנתי מהר מאוד שלא מדובר בעוד תחנה במסע, אלא במשהו שחיכיתי לו הרבה יותר זמן ממה שהייתי מוכן להודות בפני עצמי.
ואז הגיע Cascade.

הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שה Cascade אינו נשמע כמו מהפכה שמנסה להרשים אותך בכוח.
אין כאן אפקט של חמש דקות.
אין כאן הדגשה מלאכותית של פרטים.
אין כאן טריק שמנסה לגרום לך לחשוב שאתה שומע יותר.
בפועל קורה בדיוק ההפך.
ככל שמאזינים יותר, כך מבינים יותר.
וככל שמבינים יותר, כך קשה יותר לחזור אחורה.
הדבר הראשון שתפס אותי היה תחושת הטבעיות.
המוזיקה פשוט זורמת נכון יותר.
יש פחות תחושה של עיבוד.
פחות תחושה של מנגנון.
פחות תחושה של מערכת.
הכל נשמע מחובר יותר.
שלם יותר.
משכנע יותר.
הבמה אינה רק גדולה עוד יותר.

היא יציבה עוד יותר.
אמינה יותר.
הדמויות המוזיקליות מקבלות נוכחות מוחשית יותר.
החלל סביבן ברור יותר.
והמרחקים ביניהן הופכים קלים יותר להבנה.

הרקע שקט בצורה יוצאת דופן.
לא שקט שמושך תשומת לב לעצמו.
שקט שמאפשר למוזיקה להתקיים ללא הפרעה.
שקט שמאפשר לשמוע את ההבדל בין היעדר צליל לבין נוכחות של חלל.

וכאן נכנס אחד המרכיבים המעניינים ביותר ב Cascade.

BDT.
Bit Diffusion Technology.

על הנייר קל מאוד לפספס את המשמעות שלו.
בהאזנה קשה מאוד לפספס את ההשפעה שלו.
הטכנולוגיה הזו מטפלת באופן שבו המידע הדיגיטלי עובר ומעובד בתוך המערכת לפני שלב ההמרה.
התוצאה אינה עוד חדות.
אינה עוד פירוט.
ואינה עוד רזולוציה.
התוצאה היא נכונות.

הקשר בין הצלילים נשמע טבעי יותר.
הקצב נשמע משוחרר יותר.
המעברים זורמים יותר.
הדעיכות של הצלילים נמשכות באופן משכנע יותר.
המוזיקה כולה מרגישה פחות מכנית ויותר אנושית.

ב Free של George Michael אפשר לשמוע זאת כבר מהשניות הראשונות. הקול מופיע במרחב באופן יציב לחלוטין, כאשר שכבות הליווי והרקע נפרשות סביבו מבלי להתערבב או להתחרות זו בזו.

ב Familiar של Agnes Obel, העומק והאווירה מקבלים ממד כמעט פיזי. שכבות ההדהוד אינן רק נשמעות אלא יוצרות תחושת חלל אמיתית.

ב Without Words In The Way של Beth Hart, הפסנתר נשמע מלא יותר, חי יותר ונוכח יותר. המעברים הדינמיים מרגישים טבעיים לחלוטין, ללא שום תחושת מאמץ.

ב Keith Don't Go של Nils Lofgren, ניתן לשמוע כיצד כל פריטה וכל רטט קטן בגיטרה מקבלים משמעות מוזיקלית גדולה יותר. לא משום שיש יותר מידע, אלא משום שהמידע מוצג בצורה נכונה יותר.

ב Deutschland של Rammstein, גם בעומסים עצומים, נשמרת תחושת סדר נדירה. הכוח נשאר אדיר, אבל המורכבות אינה קורסת לרגע.

מה שמרשים אותי יותר מכל הוא שלאורך השנים שדרוגים רבים גרמו לי לשמוע יותר פרטים.

Cascade גרם לי להבין טוב יותר את המוזיקה.

זה הבדל מהותי.
הוא לא מנסה להרשים אותך.
הוא לא צועק את יתרונותיו.
הוא פשוט מצמצם עוד שכבה בינך לבין ההקלטה.
וכשזה קורה, אתה מוצא את עצמך יושב שעות, עובר מאלבום לאלבום, לא כדי לבדוק את המערכת אלא כדי לגלות מחדש את המוזיקה שאתה מכיר כבר שנים.

בעיניי, זהו הסימן הברור ביותר למוצר יוצא דופן. לא כזה שגורם לך לדבר עליו, אלא כזה שגורם לך להפסיק לחשוב עליו ולהתחיל להקשיב.

ארחיב עוד יותר בהמשך, תוך כדי האזנה...שבוע טוב לכולם.

 

[exupgh12]

תתחדש ותהנה.

 

[gayle]

תתחדש!
אז מה יותר טוב: WADAX או MSB?
יש גם את DCS.
כל אחת מהן בונה מגדלים.
מה עם איזה TAIKO OLYMPUS או PINK FAUN כפול בתור טרנספורט דיגיטלי?

 

[itay123]

תתחדש!
אז מה יותר טוב: WADAX או MSB?
יש גם את DCS.
כל אחת מהן בונה מגדלים.
מה עם איזה TAIKO OLYMPUS או PINK FAUN כפול בתור טרנספורט דיגיטלי?

תודה רבה.
למען האמת, אני פחות מתחבר לניסיון לדרג מוצרים מהסוג הזה לפי "מי טוב יותר". ברמות הללו, לכל יצרן יש תפיסה הנדסית ופילוסופיה משלו, ולכל אחד מהם יש קהל שמתחבר למה שהוא עושה.
אני משתדל להתמקד פחות בהשוואות תיאורטיות ויותר במה שאני שומע אצלי, במערכת שלי, בחדר שלי ולאורך זמן...ושנים של ניסיון פיזי בפירוש המשתנים...
בסופו של דבר, המטרה מבחינתי אינה לבנות את "המגדל הגבוה ביותר של ציוד", אלא להגיע לחיבור עמוק יותר למוזיקה.

 

[shaisound]

MSB Cascade DAC השקט שאחרי השקט

לפעמים הדרך הטובה ביותר להבין "מוצר חדש" היא לא דרך השעות הראשונות איתו, אלא דרך כל מה שקדם לו.

הסיפור שלי עם MSB ו-Cascade לא התחיל ביום שבו הוא נכנס למערכת.
למעשה, הוא התחיל שנים רבות קודם.
הוא התחיל דרך אינספור שעות האזנה, אינספור ניסויים, לא מעט שדרוגים, ובעיקר דרך הרצון המתמיד להתקרב עוד קצת למוזיקה עצמה.

לאורך השנים היו לא מעט ציודים/שילובים שהגיעו והלכו, חלקם מצוינים, חלקם יוצאי דופן, אך היו גם כאלה שהפכו לאבני דרך אמיתיות במסע.

ה-MSB SELECT 2 (ספינת הדגל לשעבר של החברה) היה ללא ספק אחד מהם והסט Reference + Digital Director שהגיע "כמחליף זמני" והרגיש שמקומו גם להשאר.

היו מאותם מוצרים נדירים שמצליחים לשנות את נקודת המבט שלך על מה שאפשר להשיג מהקלטה דיגיטלית.

ה-Select 2 במוחד, הוא היה עבורי נקודת הייחוס. מוצר שהצליח פעם אחר פעם להזכיר לי מדוע התאהבתי בתחביב הזה מלכתחילה.

התוצאה המשיכה להתפתח, להשתפר ולהתחדד.

כל צעד הביא איתו עוד יציבות, עוד בשלות, עוד תחושת סדר.
בשלב הזה כבר הייתי במקום שבו באמת האמנתי שאני מבין היטב מה MSB מסוגלת לעשות.
חשבתי שאני מכיר את התקרה.

אבל במקביל, חלום נוסף התחיל להרקם
יעד שהיה נראה רחוק, כמעט בלתי מושג.
חלום שבשלב מסוים אפילו הפסקתי לחשוב שיתממש.
ואז, באופן די מפתיע, הרגע הזה הגיע.
לא בתכנון המקורי.
לא בלוח הזמנים שדמיינתי.
אבל הוא הגיע.

וכשזה קרה, הבנתי מהר מאוד שלא מדובר בעוד תחנה במסע, אלא במשהו שחיכיתי לו הרבה יותר זמן ממה שהייתי מוכן להודות בפני עצמי.
ואז הגיע Cascade.

הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שה Cascade אינו נשמע כמו מהפכה שמנסה להרשים אותך בכוח.
אין כאן אפקט של חמש דקות.
אין כאן הדגשה מלאכותית של פרטים.
אין כאן טריק שמנסה לגרום לך לחשוב שאתה שומע יותר.
בפועל קורה בדיוק ההפך.
ככל שמאזינים יותר, כך מבינים יותר.
וככל שמבינים יותר, כך קשה יותר לחזור אחורה.
הדבר הראשון שתפס אותי היה תחושת הטבעיות.
המוזיקה פשוט זורמת נכון יותר.
יש פחות תחושה של עיבוד.
פחות תחושה של מנגנון.
פחות תחושה של מערכת.
הכל נשמע מחובר יותר.
שלם יותר.
משכנע יותר.
הבמה אינה רק גדולה עוד יותר.

היא יציבה עוד יותר.
אמינה יותר.
הדמויות המוזיקליות מקבלות נוכחות מוחשית יותר.
החלל סביבן ברור יותר.
והמרחקים ביניהן הופכים קלים יותר להבנה.

הרקע שקט בצורה יוצאת דופן.
לא שקט שמושך תשומת לב לעצמו.
שקט שמאפשר למוזיקה להתקיים ללא הפרעה.
שקט שמאפשר לשמוע את ההבדל בין היעדר צליל לבין נוכחות של חלל.

וכאן נכנס אחד המרכיבים המעניינים ביותר ב Cascade.

BDT.
Bit Diffusion Technology.

על הנייר קל מאוד לפספס את המשמעות שלו.
בהאזנה קשה מאוד לפספס את ההשפעה שלו.
הטכנולוגיה הזו מטפלת באופן שבו המידע הדיגיטלי עובר ומעובד בתוך המערכת לפני שלב ההמרה.
התוצאה אינה עוד חדות.
אינה עוד פירוט.
ואינה עוד רזולוציה.
התוצאה היא נכונות.

הקשר בין הצלילים נשמע טבעי יותר.
הקצב נשמע משוחרר יותר.
המעברים זורמים יותר.
הדעיכות של הצלילים נמשכות באופן משכנע יותר.
המוזיקה כולה מרגישה פחות מכנית ויותר אנושית.

ב Free של George Michael אפשר לשמוע זאת כבר מהשניות הראשונות. הקול מופיע במרחב באופן יציב לחלוטין, כאשר שכבות הליווי והרקע נפרשות סביבו מבלי להתערבב או להתחרות זו בזו.

ב Familiar של Agnes Obel, העומק והאווירה מקבלים ממד כמעט פיזי. שכבות ההדהוד אינן רק נשמעות אלא יוצרות תחושת חלל אמיתית.

ב Without Words In The Way של Beth Hart, הפסנתר נשמע מלא יותר, חי יותר ונוכח יותר. המעברים הדינמיים מרגישים טבעיים לחלוטין, ללא שום תחושת מאמץ.

ב Keith Don't Go של Nils Lofgren, ניתן לשמוע כיצד כל פריטה וכל רטט קטן בגיטרה מקבלים משמעות מוזיקלית גדולה יותר. לא משום שיש יותר מידע, אלא משום שהמידע מוצג בצורה נכונה יותר.

ב Deutschland של Rammstein, גם בעומסים עצומים, נשמרת תחושת סדר נדירה. הכוח נשאר אדיר, אבל המורכבות אינה קורסת לרגע.

מה שמרשים אותי יותר מכל הוא שלאורך השנים שדרוגים רבים גרמו לי לשמוע יותר פרטים.

Cascade גרם לי להבין טוב יותר את המוזיקה.

זה הבדל מהותי.
הוא לא מנסה להרשים אותך.
הוא לא צועק את יתרונותיו.
הוא פשוט מצמצם עוד שכבה בינך לבין ההקלטה.
וכשזה קורה, אתה מוצא את עצמך יושב שעות, עובר מאלבום לאלבום, לא כדי לבדוק את המערכת אלא כדי לגלות מחדש את המוזיקה שאתה מכיר כבר שנים.

בעיניי, זהו הסימן הברור ביותר למוצר יוצא דופן. לא כזה שגורם לך לדבר עליו, אלא כזה שגורם לך להפסיק לחשוב עליו ולהתחיל להקשיב.

ארחיב עוד יותר בהמשך, תוך כדי האזנה...שבוע טוב לכולם.

איתי
ראשית תתחדש רכשת מוצר קצה ללא ספק.
אני משער שאני יודע מה אתה מרגיש
אני גם עברתי ושידרגתי את דרכי בmsb מאנלוג ועד הרפרנס
השדרוג מהדיסקרט לפרמייר היה גדול
ומהפרמייר לרפרנס היה ענק
והענק זו התחושה שתיארת מילה במילה ואפילו יותר
אז משער שהשדרוג שעשית מהרפרנס לקסקד הוא ענקי במיוחד שהיה לך בדרך את הסלקט 2 שנתן לך פרספקטיבה לאן הכיוון הולך.
ללא ספק msb יודעים לשאוב אותך אל תוך המוזיקה ומה שנשאר זה להתרווח על הספה ולהינות
אז תתחדש ותהינה מגיע לך על כל ההשקעה והדרך

 

[itay123]

תודה רבה שי היקר.