כבר כתבתי סיכום מתוקצר משם בפוסט אחר, אבל עכשיו בבית, לצלילי המוסיקה שאני באמת אוהב לשמוע, בא לי לפרט יותר, בכל חדר כמעט היה משהו שאהבתי ולא בא לי לדרג
אבל קודם כל זה לא מובן מאליו שבמקום קטן כמו שלנו ועם מספר לא גדול של משוגעים מרימים תערוכה כזו, באמת המון תודה לכל מי ששותף לעניין, נמר, ליאור וצוות האתר וכל המציגים תודה רבה לכם, כיף גדול.
לטעמי,
בחדר של ערן אודיופריק, למג'יקו, רמקולים מיוחדים, יש פרזנטציה יוצאת דופן, הם לא אלופי הפירוט או הפאנצ'יות וכמובן גם לא laid back. יש בהם איזו קשיחות שקשורה אולי להרכב התיבות שלהם עם הרזוננס המסויים שלהם, אני צריך לעכל אותם.
לדעתי הם נשמעו טוב רק עם הקומפקט דיסק, הפטיפון של מישל נחשף באופן לא כ"כ מחמיא על ידי הסט-אפ הזה שנשמע טוב אבל לדעתי לא בכל סוגי המוסיקה והרבה פחות ממה שציפיתי.
הסט-אפ השני עם הלקסמן מנורות שמבוסס על ציוד של לקסמן משנות ה-70 היה להרגשתי עוטף וחמים, היה קל להתמכר אליו, כמובן כמו כל סט מנורות היתה לו מגבלת דינמיות מסויימת בקטעים מהירים אבל פיצוי גדול באוירה. האופי הטבעי וה"נכון" של הליוינג וויס הוא באמת שידוך מצוין, אבל להרגשתי הדגם הזה לא היה ברמה של הסט-אפ והיו פה ושם צרימות קלות.
אצל לוני מאורק סט-אפ שנתן שואו-אוף, למי שאוהב, גם במראה וגם באופי של הצליל, מאוד מודגש, מפורט, דינמי ועם רזרבות של כוח ואפיל, במה גדולה והרבה סטייל, אולי קצת יותר מדי. אי אפשר היה להחמיץ אף פרט במוסיקה, וגם לא להירגע אפילו לשניה. שני מובונובלוקים היברידיים 140 וואט ב class A ב 8 אוהם
Ianus Monaural Hybrid של Aries Cerat ופרה של אותה חברה, המקור היה ממיר בריטי קטן ומעניין שעשה עבודה מרשימה.
כשהייתי היתה רק מוסיקת הדגמות ותערוכות, הייתי שמח לשמוע את הסט-אפ הזה עם מוסיקה מאתגרת הן מוסיקלית והן טכנית, גם כך "אביא לך" של אהוד בנאי בהופעה שלוני חזר עליו מספר פעמים (כנראה מודע היטב לאפקט שלו) עשה לי עור ברווז.
אצל דני בכור היו שילובים מצויינים לדעתי בין רמקולים אלקטרוסטטים לבין ציוד יד 2 וציוד מנורות של למפיזטור. שאלתי את עצמי כמה פעמים למה עדיין לא היה לי רמקול כזה בבית. במיוחד הרשים אותי הסט אפ שהיו משולבים בו המגנה פלנר 1.7 שדני מתמחר ב 13 אלף שח, שמבחינות מסויימות היו לו איכויות שהיה קשה למצוא גם בסט-אפים של 300 אלף שח.
אצל יגאל סבו, ההרבט שהיו מחוברים למגבר mc אצל היו שידוך מאוד מוסיקלי לטעמי למי שמוכן לוותר על התחום המאוד תחתון כדי לקבל צליל יותר מדוייק. הרבה עידון היה בצליל, אולי אף איפוק אבל מהסוג הטוב, לא הקפוץ. הם היו כמעט מרגשים אבל לא הצליחו ממש לגעת בי, לפחות לא עם המוסיקה שנוגנה שם. יכול מאוד להיות שעם המוסיקה שאני אוהב לשמוע הייתי נשבה.
לגבי אודיו זיפ אני ממש מסכים עם עדיאל שהגיב לפני, צליל חד, קשוח ומאוד לא מתחנף, גם המוסיקה לא מתחנפת. זה גם החדר שביליתי בו הכי הרבה כי אפשר היה לשמוע בו מוסיקה אמיתית.
באופן אישי אני לא משתגע על רמקולים קרמיים אבל היכולת של זיו לחתור לצליל מסויים ולשמור על הקו הזה וגם חוסר ההתפשרות על מוסיקה, או על המקור האנלוגי מעוררים הערכה.
אני מניח שריכוך באחד המרכיבים בשרשרת בטח היתה גורמת לי לאהוב את הסט אפ הזה.
גם לגבי החדר של naim אני מסכים עם עדיאל, הייתי זמן קצר והלכתי משם, צליל חנוק, סתום, משהו שם לא עבד, היה לי דחף להציץ מאחור לבדוק אולי משהו השתבש בחיבורים.
סאונדקווסט מגלים בעקביות קו אמיץ, מוצרים שמשדרים פשטות הן במראה והן בצליל ועולים לא מעט כסף (יחסית). אהבתי את הטבעיות של הסט-אפ ואת הנינוחות שלו אבל משהו הפעם הרגיש לי קצת יבש ורזה, אולי כי גבי בחר להדגים עם מגבר משולב ועם הדאק הפנימי שלו ועם דגם ביניים של ספנדור. ואולי זו הסכנה שאורבת לשילוב של האיפוק הבריטי (ספנדור) הדיוק הגרמני (סטרימר AVM) והקור הנורווגי (Hegel). זה קצת בצחוק וקצת ברצינות.
היה עוד אבל התעייפתי מלכתוב.
תודה שוב על החוויה המאוד מהנה
היו חסרים מאוד מאסטרו אודיו, יגאל לסרי וארמה. מקווה מאוד שישתתפו בפעם הבאה.
בהצלחה
אוהד