ביקור אצל ערן אודיו פריק רעננה

ערן מהיבואנים הראשונים שהכרתי כשנכנסתי לעולם האודיופיליה וההיי אנד. החיבור שלי עם ערן היה מהיר ותמיד הרגיש לי משהו אחר בגלל מספר דברים ותכונות בולטות שעבורי תמיד היו ועודן שונות בנוף של 'קהילת העוסקים בתחום'. העיסוק של ערן כמו 99% מהעוסקים בתחום נולד מאהבה ותשוקה אישית למוזיקה ולתחום בכלל. אבל כאן "הפרופיל הטיפוסי" של ערן מסתיים ומפאת השנים הרבות שאנו מכירים ורמת הפתיחות בינינו אני מרשה לעצמי לפרוט כאן את הפאן הפרסוני והאישי באופן פתוח יותר והרבה פחות רשמי.

אז קודם כל, מעולם לא שמעתי אצל הפריק "מוזיקת תערוכות" כדוגמת איזה אוסף נקישות ופריטה וחצי של גיטרה אקוסטית עם שירה של איזו זמרת יפנית בקול צלול על סף הסינטטי ברמה מעצבנת ונטולת קול אנושי עמוק. אצל הפריק כשמו כן הוא, תמיד שמעתי מוזיקה אמיתית בלי רסנים ופנפונים אודיופיליים מיותרים והביקור הנוכחי הוא עוד עדות אמיתית למי הוא הפריק עבורי. עוד אחזור לנקודה הזו בהמשך.

גם בפאן המסחרי-עיסקי, ערן משייט מחוץ למסלולים המהירים הגנריים או הטיפוסיים. החל מהפעם הראשונה בה נפגשנו שבה לקחתי כבל זול לבדיקה והכל ברוח קלילה כאילו קפצתי לקחת כוס חלב מהשכן ועד לשיחות ארוכות על רכישות כבדות במרוצת השנים. לא משנה במה היה מדובר ומה ההיקף הכלכלי תמיד האינטראקציה המסחרית עימו היא קלילה לאין שיעור. מעולם לא פגשתי (נכון גם להיום) עוסק בתחום עם רמת נינוחות מסחרית כמו זו של ערן. אני מכיר פרפרים שמייצרים יותר לחץ סביבתי ממנו. אז עד כמה זה ייחודי? אספר לכם סיפר קטן מן העבר הלא רחוק שבו התחלתי תהליך מורכב וממושך של שדרוג במערכת שלי המבוססת על רמקולים קיימים של TIDAL שכמובן רכשתי מערן. באופן טבעי השיחה הראשונה שלי עם עוסק בתחום הייתה לערן ובאופן עוד יותר טיבעי שוחחנו ארוכות על אופציות פוטנציאליות בארסנל הנציגויות שלו עבור הרמקולים שלי. וכאן כנראה ההיכרות העמוקה היא דו-סטרית כאשר בלי הרבה פוליטיקה מסחרית ערן אומר לי "עזוב, מה שאני מביא זה לא מה שאתה מחפש. זה לא מתאים לך" (לא למערכת עצמה אלא לא מתאים לך עצמך), ומשם המשכנו ודיברנו ארוכות במשך תקופה לא מבוטלת על כל מיני אופציות שכולן כמובן לא בייבוא שלו. ערן למעשה ליווה אותי בצורה שהתאימה לי בתהליך מורכב שהוא כלל לא לקח בו חלק מסחרי. עכשיו תגידו לי איזה יבואן יתנהל בצורה כזו? הפריק הוא עוסק בתחום עם גישה אחרת. הפאן מסחרי הוא תוצר נלווה (חשוב ללא ספק) אך הוא איננו קו מנחה by default ב-100% מהמקרים.

לפני כמה חודשים הפריק מרים לי טלפון ואומר "אולי תבוא? הגיעו S5 חדשים שאני מפעיל עם סט הטופ של Luxman. תבוא לבקר." ואני, איך אסרב...? סגרנו שיגמור הרצה ואז יחכה עוד חודש ככה ליתר בטחון ואז אבוא וכך היה.

* מזה תקופה ארוכה שאינני סוקר וכותב מסיבות טכניות נטו ואני שמח לומר שתום התקופה הזו נראה קרוב ואני משתוקק לשוב לסקור, לכתוב, ליזום מפגשים ולשוב להיות פעיל ולהניע את התחום שאותו אני כל כך אוהב. הביקור אצל הפריק הוא התחלת שובי.

תמיד כיף להיכנס לחלל של הפריק. יש מגוון דברים שונים אבל לעולם לא עמוס מדי וניכר שכאן שומעים מוזיקה ונהנים נטו. האווירה שם תמיד מרגישה לי נטולת אלמנטים סינתטיים ולא נמצא שם אוויר פסגות הרים אנטי סטטי שיותר אנשים דרכו על הירח מאשר אלו שנשמו אותו. בקיצור, האקזוטיקה בהחלט ישנה אבל היא גולמית ונטולת פוזה. פה שומעים מוזיקה.

אז מה בתפריט היום?

רמקולים רצפתיים מסדרת האמצע של Magico דגם S5 2024

קדם מגבר של Luxman (הדגם הבכיר) C-10X

מגבר סטריאו של Luxman (הדגם הבכיר) M-10X

מקור נגן דיסקים של Luxman מדגם D-7X

מקור ממיר סטרימר של Brinkmann מדגם Nyquist

כבילה של Inakustik

גם לביקור ההאזנה הזה הגעתי עם המדיה האהובה עלי: דיסקים. מה לעשות... עבורי זה ה-דבר. אני מאוד מכבד אנלוג משובח ומוקפד אך אני נהנו ממנו אצל אחרים. דיגיטל כדוגמת TIDAL וקבצים אני נהנה גם במערכת הפרטית שלי אולם כשאני רוצה למקסם את ההנאה, דיסקים הם הבחירה האישית שלי. אוסף הדיסקים שלי התחיל בגיל צעיר ועודנו ממשיך לגדול. אומנם בקצב הרבה יותר איטי מפעם אבל אני עדיין רוכש.

אדלג על כל שלב הנימוסים ושיחות החולין עם הגעתי לפריק ואכנס לתכלס. הגעתי עם כמה אלבומים קבועים שעימם אני גם סוקר וגם מאזין בקביעות בבית. אני מתחיל עם Convergence של Malia. אלבום מיוחד שעיקרו ניחן בצלילים דיגיטליים בעיבוד מטמטם יחד עם שירתה של מליה עצמה. אלבום שאני מכיר על בוריו ויתרה מזו מכיר היטב את המורכבות של העברת כל הצלילים הדיגיטליים שבו בצורה נכונה וממכרת. כאופייני לעולם הצלילים הדיגיטליים, טווחי תחום הנמוכים יכולים לרדת לטווחי השמיעה של לווייתנים במעמקי הים וריסוק קירות בטון. אומנם האלבום הזה לא ישבור לכם את השכונה אבל יעיר את השכנה בבניין הסמוך בהינתן מערכת בעלת יכולות וזה חלק מהעניין באלבום הזה. יש בו ריבוי שכבות, צלילים מרחפים וקולה של מליה במקום לפלח את החלל הוא משייט ומרחף בו וסוחף את המאזין בקלילות ממכרת כזו שמהר מאוד אני מוצא עצמי מניח את ראשי לאחור ונכנס לניתוק הזה שאליו המוזיקה לוקחת אותי כאשר מוצבת מולי מערכת טובה או טובה מאוד(!) וזה בדיוק מה שהמערכת הזו עושה כאן. ההגשה של המערכת כאן שונה מהמערכת שלי באופי שלה אך לא בטיב שלה. החוסר מאמץ הזה שאני רגיל אליו מהבית קיים גם כאן אך בתצורה מעט שונה, דבר שאני מייחס כמובן גם לחלל וגם לאופי המערכת עצמה. החוסר מאמץ הזה בזרימת המוזיקה החוצה על כל רבדיה, הניואנסים המזעריים שהם למעשה עולם ומלואו (לבטח באלבום הזה), כל אותם פרטים ומיקרו פרטים, ריחוף הצלילים בחלל והאיזון בקולה של מליה נותנים כאן ביצוע ברמה הנאה למערכת בקליבר הזה. למען האמת אם אני לרגע חומרי נטו, לא הייתי מצפה לקבל משהו פחות מזה ממערכת ברמת מחיר כזו. אממה, בתחום התחביב הזה, זה ממש אבל ממש לא מובן מאליו. בכל כך הרבה מקרים תג המחיר והמיתוג אינם עולים בקנה אחד עם התוצאה בסוף. מקרים כאלו יש בשפע ופה זה כמובן לא המקרה. השילוב בין רכיבי המערכת פשוט עובד והתוצאה באלבום הזה מסמנת לי V כמעט על כל השורות. מה שפחות התחברתי אליו היה עבורי כבר עניין של טעם אישי ולא שאלה של יכולת ואיכויות ביצוע.

Blackhawk down - Soundtrack

אני ממשיך לאלבום פסקול של סרט (שצפיתי בו בפעם הראשונה בשירות הסדיר במהלך הפוגה מבצעית במבצע חומת מגן. בסיום הצפייה כולנו אמרנו פה אחד שזהו 'סרט המלחמה' הכי מציאותי שראינו בחיינו. עבורי זה עדיין המצב). בכל אופן, ישנו הבדל ניכר בין לחוות פסקול של סרט במהלך הצפייה בסרט עצמו אל מול האזנה לפסקול המוזיקלי שלו במערכת נטו. בקיצור בלי המסך. בודדים פסי הקול שאני יכול לחשוב עליהם שאני נהנה להאזין אליהם מתחילתם ועד סופם כאלבום מוזיקה נטו. הפסקול הזה הוא אחד הבודדים הללו. האלבום פרי יצירתו של לא אחר מהאנס זימר האגדי. אלבום עם סגנון מוזיקה אותנטי המבוסס ברגעי השיא על קולות אדם בעלי עומק ומיימדים אדירים. יש פה ביצועים שבקלות רבה יפילו מערכת לא איכותית דיה. במערכת בעלת יכולות מתאימות מתקבלת כאן חוויה מטמטמת. שחזור קולות שירת אדם היא שם המשחק כאן והמערכת של הפריק גם כאן עושה זאת שונה ממה שאני רגיל, אך בו זמנית הביצוע מספק את הסחורה עם גודל במה, רזולוציה וקולות שירה קסומים שמרתקים אותי למושבי.

הסיום שהפך בעצם להתחלה

עד השלב הזה האזנו לכמה וכמה אלבומים שהבאתי עימי וכל מה שניגן בסט אפ הזה ואני בכוונה מתייחס לסט אפ כולו ולא למערכת בלבד כי התוצאה כאן היא של סט אפ שלם הכולל את החדר עצמו על כל מרכיביו מהשטיח ועד למנורה וכמובן רכיבי המערכת עצמה. ההאזנה כאן היא למכלול ולא לחלק. אז עד השלב הזה כל מה שהאזנתי לו הופק ברמה המצופה מסט אפ ברמה הזו. בתכלס, לא חדשות מרעישות ומהיכרותי את מרכיבי המערכת ואת הפריק בפרט אז לא באמת ציפיתי לפחות מזה. אממה, כעת עברנו לעולם אחר. עולם המטאל שאצל הפריק ברמה האישית והפרסונית מדובר בשיוט בחופי הבית שלו. זה ניכר עם הפריטה הראשונה. יש מערכות שמעבירות מטאל ויש מערכות שעושות מטאל. ההבדל הוא משהו שצריך לחוות כדי להבין אותו. מערכות שעושות מטאל אני יכול לספור על כף יד אחת כמה שמעתי בחיי. החל מעוסקים בתחום, בעלי מערכות "נחשבות" ועד לתערוכות נחשבות בחו"ל לרבות מקרים בהם שהניחו לי את השלט ביד וסגרו מאחורי את הדלת בסוף יום... בודדות המערכות שחוויתי בחיי שעושות מטאל כמו שמטאל צריך ויכול להיות. כל חיי סגנון המוזיקה הזה לא היה ממש כוס הסודה שלי (לא ממש שותה תה...) עד ששמעתי מטאל במערכת שעושה את זה כמו שזה אמור להיות. האמת, אותו כנ"ל תופס גם למוזיקה קלאסית גדולה. האלבום השחור של מטליקה הוא לא פחות מאבן יסוד בעולם מוזיקת המטאל ועבורי גם בתחום האודיו היי אנד בפרט.

* אינני זוכר בדיוק באיזה שלב זה קרה, אך זה היה לפני השלב הנוכחי, הפריק הכניס לחגיגה את הממיר של ברינקמן ובכך למעשה הנגן CD של לקסמן שימש כטרנספורט בלבד. האירוע הזה לקח את המערכת לרמה אחרת לחלוטין. איפשהו בהמשך הערב חזרנו חזרה וזה היה בלתי אפשרי. הברינקמן פשוט לקח את המערכת לביצועים מטמטמים. פשוט בלתי אפשרי היה לחזור אחורה משם.

עם השניות הראשונות יורד ענן על החדר וברור שהאירוע כאן תפס שינוי כיוון דרמטי ומשהו הולך להתרחש. השאלה היא האם האדמה תזוז או לא. האם יהיה כאן מטאל. זו שאלה של כן או לא והתשובה תגיע מאוד מאוד מהר. בן רגע הפריק ואני נכנסים ל-mode. הראש נכנס לקצב תנועה קבוע, וכפות הרגליים זזות בקצב תוף הרגל. אצל הפריק גם פרק היד נכנס לקצב הפריטות של הטפילד (הסולן). המטאל כאן מחשמל את החלל וניכר שאני והפריק בזרמים בכל הגוף. הסט אפ משגר אותנו בין רגע ללב ליבו של הביצוע והווליום רק עולה כי כשזה טוב אז הלחיצה על כפתור הווליום בשלט היא בלתי נשלטת. המערכת הזו עושה מטאל כמו שמטאל צריך ויכול להיות. המהירות, הדינמיקה, האימפקט, הפריטים והגודל הם משהו ברמה אחרת מכל מה ששמענו עד כה באותו ערב. ניקח את כל זה ונעטוף הכל בתחום תחתון חזק, מהיר, מדויק ועם זמני התאוששות של מכונית F1 ואני נותר ללא מילים. ביצועי המערכת הזאת בנקודה הזו חותמים עבורי את הערב ומבחינתי הוא התחיל והסתיים כאן בביצוע של האלבום השחור שפשוט אומר לי את כל מה שאני צריך ולא צריך לדעת על המערכת הזו ובאופן שלא צפיתי (הפריק כמובן שכן...). מה גם שהבנתי באופן פרטני מה יודע לעשות הממיר של ברינקמן שהוא מכשיר מטמטם!

לסיכום

אני מחלק את החוויה של הערב הזה לשניים, כאשר הראשון היה לא פחות ממשחק מקדים לבאות. אומנם בהחלט משחק מקדים ברמה גבוהה מאוד אבל אחרי שחוויתי את החלק השני של הערב עם האלבום השחור של מטליקה וכל מה שתיארתי מעלה, החלק השני הוא האירוע האמיתי של הערב והוא מפגן מכלול היכולות של הסט אפ הזה ורכיבי המערכת עצמה. הפריק שוב הוכיח שמותגים ומוצרים מפוצצים אינם הבטחה לתוצאה ברמות שיש כאן, אלא צריך ניסיון וידע עמוקים על מנת לדעת לשלב רכיבים שונים למכלול אחד שעובד יחד בצורה נכונה וברמה כפי שיש כאן. המערכת הזו היא משהו מיוחד לא רק בכותרות ובמיתוג שלה שבתכלס לא לשם זה באתי. מותגים וכותרות יש לנו בשפע בארץ. אבל מערכת שעושה את מה שהמערכת הזו יודעת לעשות בחלל של יבואן יש בודדות בארץ. בודדות.