כתב: שמעון בוזגלו
ביום שישי האחרון מצאתי באוזן השלישית תקליט בשם:
SINNERS, RATHER THAN SAINTS
(מהדורה מוגבלת של 500 תקליטים בלבד, בהוצאת NoBusiness, לייבל ייחודי מווילנה, ליטה).
שלושה דברים גרמו לי לעצור עליו:
א. ההרכב המינימליסטי של כלי נגינה אהובים עליי מאוד (שני קטעי סולו לקונטרה-בס, שני קטעים לקונטרה-בס ולסקסופון בריטון, וקטע לקונטרה-בס ולפלוטופון, Fluteophone).
ב. סקרנות עזה ביותר לשמוע תקליט מודל 2009, שהוקלט בשנת 2009 (לא רמסטרינג!).
ג. סקרנות עזה לא פחות לשמוע מה עושים היום.
קניתי את התקליט, שמחירו 129 ₪. לא זול, אבל מקביל למחיר חו"ל כולל משלוח.
הגעתי הביתה ובהתרגשות הנחתי את התקליט על הפטפון.
מוזיקה
מוזיקה פרועה, פראית ועם זאת אינטלקטואלית מאוד נשמעה בין הרמקולים. לרגעים היה נדמה לי שהיא גולשת למוזיקה תוכניתית, אבל לרוב היתה שם סמי קקופוניה, שבאופן מפתיע נשמעה משכנעת ולפעמים היתה בה מן הליריות. מוזיקה מעניינת מאוד, ומין תערובת של ג'ז פרוגרסיבי, אלתור חופשי, ומוזיקה אמנותית מודרנית.
ברור שהמוזיקה הזאת איננה משקפת את הזרם המרכזי בימינו בסוגה הזאת, וברור גם שיש קפיצה משמעותית ואיכותית מן החארטה של חלק גדול בג'ז הפרוגרסיבי משנות השמונים.
המלחינים הם המוזיקאים עצמם: Barry Guy הלחין וניגן את הקטעים לקונטרה-בס, ומר Mats Gustafsson חיבר את הקטעים לשני הכלים האחרים.
הקלטה
איזה תענוג! דינמיות ללא גבולות, טרנזיינטים חסרי כל מעצור, פירוט נפלא, שקט מצוין הן מן התקליט והסרט והן בין הצלילים והכלים. מכל מקום, ההקלטה דיגיטלית (לשמחתי, נמסר לי מחברת התקליטים שהם מתכננים לעבור להפקה אנלוגית מלאה), וזה מתבטא ברזון מסוים במרקם הטונלי של הקונטרה-בס והסקסופון בריטון. עם זאת, התוצאה הצלילית הסופית בהחלט משביעת רצון.
ללא ספק: שום נגן CD מוכר לי לא היה מצליח להעביר את מה ששמעתי בפטפון, ורוב הסיכויים שאילו שמעתי את המוזיקה הזאת לראשונה על גבי תקליטור, הייתי בוודאי מזנק בשלב מוקדם מאוד על הנגן ומכבה אותו לפני שאוזניי ידממו אותי למוות.
כל זה מעביר אותי לשני נושאים נוספים:
א. לכך שגם הקלטות דיגיטליות באות בחשבון, אם הן מוגשות בפורמט אנלוגי, קרי, על גבי תקליט.
ב. כפועל יוצא מכך: מי ירים כבר את הכפפה וידאג להקליט (אפילו דיגיטלית) על גבי תקליטים את הביצועים העכשוויים למוזיקת הברוק הנפלאה, מי?
ביום שישי האחרון מצאתי באוזן השלישית תקליט בשם:
SINNERS, RATHER THAN SAINTS
(מהדורה מוגבלת של 500 תקליטים בלבד, בהוצאת NoBusiness, לייבל ייחודי מווילנה, ליטה).
שלושה דברים גרמו לי לעצור עליו:
א. ההרכב המינימליסטי של כלי נגינה אהובים עליי מאוד (שני קטעי סולו לקונטרה-בס, שני קטעים לקונטרה-בס ולסקסופון בריטון, וקטע לקונטרה-בס ולפלוטופון, Fluteophone).
ב. סקרנות עזה ביותר לשמוע תקליט מודל 2009, שהוקלט בשנת 2009 (לא רמסטרינג!).
ג. סקרנות עזה לא פחות לשמוע מה עושים היום.
קניתי את התקליט, שמחירו 129 ₪. לא זול, אבל מקביל למחיר חו"ל כולל משלוח.
הגעתי הביתה ובהתרגשות הנחתי את התקליט על הפטפון.
מוזיקה
מוזיקה פרועה, פראית ועם זאת אינטלקטואלית מאוד נשמעה בין הרמקולים. לרגעים היה נדמה לי שהיא גולשת למוזיקה תוכניתית, אבל לרוב היתה שם סמי קקופוניה, שבאופן מפתיע נשמעה משכנעת ולפעמים היתה בה מן הליריות. מוזיקה מעניינת מאוד, ומין תערובת של ג'ז פרוגרסיבי, אלתור חופשי, ומוזיקה אמנותית מודרנית.
ברור שהמוזיקה הזאת איננה משקפת את הזרם המרכזי בימינו בסוגה הזאת, וברור גם שיש קפיצה משמעותית ואיכותית מן החארטה של חלק גדול בג'ז הפרוגרסיבי משנות השמונים.
המלחינים הם המוזיקאים עצמם: Barry Guy הלחין וניגן את הקטעים לקונטרה-בס, ומר Mats Gustafsson חיבר את הקטעים לשני הכלים האחרים.
הקלטה
איזה תענוג! דינמיות ללא גבולות, טרנזיינטים חסרי כל מעצור, פירוט נפלא, שקט מצוין הן מן התקליט והסרט והן בין הצלילים והכלים. מכל מקום, ההקלטה דיגיטלית (לשמחתי, נמסר לי מחברת התקליטים שהם מתכננים לעבור להפקה אנלוגית מלאה), וזה מתבטא ברזון מסוים במרקם הטונלי של הקונטרה-בס והסקסופון בריטון. עם זאת, התוצאה הצלילית הסופית בהחלט משביעת רצון.
ללא ספק: שום נגן CD מוכר לי לא היה מצליח להעביר את מה ששמעתי בפטפון, ורוב הסיכויים שאילו שמעתי את המוזיקה הזאת לראשונה על גבי תקליטור, הייתי בוודאי מזנק בשלב מוקדם מאוד על הנגן ומכבה אותו לפני שאוזניי ידממו אותי למוות.
כל זה מעביר אותי לשני נושאים נוספים:
א. לכך שגם הקלטות דיגיטליות באות בחשבון, אם הן מוגשות בפורמט אנלוגי, קרי, על גבי תקליט.
ב. כפועל יוצא מכך: מי ירים כבר את הכפפה וידאג להקליט (אפילו דיגיטלית) על גבי תקליטים את הביצועים העכשוויים למוזיקת הברוק הנפלאה, מי?
