אז בעצם, כל הסיפור סב סביב היבואן שהחליט להתחרות במפיצים שלו, בשיווק מוצר עם מתח רווחים גבוה. אין חדש תחת השמש, וכנראה שהמניע שלו היה פשוט להראות מכירות בכמויות גבוהות ליצרן.
אינני יודע אם זה המקרה הספציפי כאן, אבל זה קורה כאשר ליבואן יש הסכם טרי עם היצרן, והוא רוצה שלקראת חידוש ההסכם הוא יוכל להראות מספרי מכירות גבוהים על מנת שיוכל לרכוש את המוצר מהיבואן במחיר נמוך יותר מעתה ואילך.
זה לא דבר חכם לעשות כאשר עושים את זה בצורה כל כך נאיבית ושקופה כמו שהבחור הזה עשה, אבל הפרקטיקה מוכרת.
לפני כמה שנים היתה שערורייה גדולה דומה בקלווין קליין: איזו גברת אחת שנכנסה לעמדה ניהולית מאוד בכירה בשיווק החליטה שכדי להגדיל מכירות דראסטית, קלווין קליין ימכור את הג'ינסים שלו (וגם פריטי לבוש בסיסיים אחרים) שנמכרו במחירים גבוהים יחסית (סביבות 80$ לג'ינס בזמנו) בחנויות דיסקאונט כמו פרייס קלאב ודומיו. התוצאה היתה שפתאום הופיעו ג'ינסים מגניבים ב 30$ ואפילו פחות. כמובן שהג'ינסים האלה נמכרו כמו לחמניות טריות ומספרי המכירות התפוצצו, אבל מאחר וחלק מהתדמית היוקרתית היתה גם מחיר גבוה בהתאם, אז התדמית נפגעה אנושות, והגב' הנכבדה סולקה. הרווחתי כמה ג'ינסים מגניבים.
כנראה שיש יותר מקו אחד מקביל גם בסיפור האודיו הנוכחי. הרי אף אחד לא חשב שהמחיר הגבוה הסופי בו נמכרו הראשים משקף את עלות הייצור וזהו - ברור שבדרך יש עוד כמה חוליות שגוזרות קופון.
הקטע החריג הוא ההתערבות הלא שגרתית של אודיוגון, לכאורה בשל תלונות. מישהו יודע מה היו התלונות? כי אם לא היו תלונות על הונאה או משהו דומה, אז אודיוגון מסתכנת בתביעה.