matanoosh
חבר משקיען
- הודעות
- 4,068
- מעורבות
- 1,564
- נקודות
- 113
לפי כ- 3 או 4 שנים עשיתי צעד אקוסטי משמעותי כשקניתי סט של אביזרים אקוסטיים של חברת ACUSTICA APPLICATA האיטלקית.
מוצרים יפהפיים ומעניינים. יקרים מדי.
כחלק מהטיפול, שמתי שתי מלכודות בס בשתי הפינות האחוריות של החדר (מאחורי הרמקולים) מדגם PHEMO, הזכו לכינוי "אקווריומים" על ידי נשמות טהורות עם כוונות טובות, ולא בכדי: מדובר בצילנדרים עבים מפרקספקס שמטרתם היא ללכוד גלים במנעד תדרים צר ונמוך (בניגוד למלכודות סטנדרטיות הפועלות על טווח תדרים מעט גדול יותר), שניתן לכיוונון ע"י פתיחה וסגירה של צוהר, גם הוא מפרספקס.
בקיצור, היום כשניקיתי אותן, החלטתי בצעד נועז להוציא אותן למרפסת כדי שיהיה יותר קל לרובוט לעבוד, וגם לנסות להאזין תוך כדי. והפלא ופלא - הבס נהיה הרבה יותר מורגש - עמוק יותר, מרוח יותר, מלטף יותר. טוב יותר? מוקדם להגיד.
אבל ההיכרות האינטימית עם חלל ההאזנה קיבלה נדבך נוסף - אני מודע יותר למה עושים הגלילים ההזויים האלה, ומבין יותר את הבעיות שיש לי בחדר.
תיאוריית היחסות האקוסטית אצלי היא, איפוא, כדלקמן: החדר גדול, האנרגיה מתפזרת לצדדים (יש לי לפחות 3.5 מ' מרחק מנקודת ההאזנה אל כל קיר צדדי, ולכן וקשה לי להרגיש שהמוסיקה עוטפת אותי. כדי להרגיש את זה, אי צריך להגביר הרבה, ואז החדר מתחיל להתעסק יותר עם המוסיקה, וזה קצת צועק. כל זה , בשילוב עם בס מאד מרוסן גורם לכך שהמוסיקה חסרת משקל ובסיס.
על ידי כך שהוצאתי את המלכודות, גרמתי ליותר בס להגיע אלי, ובעקבותיו צורך מופחת בהגברה של הווליום, מה שגורם לפחות התערבות צעקנית של החדר, מה שגורם ליותר הנאה, מה שגורם ליותר כאב ראש לשכנים, מה שגורם ליחסי שכנות פחות טובים.
ובקיצור... מעניין. טוב שיש שבתות. ואין ילדים.
עכשיו רק צריך קצת פעמונים, כפתורים על הקירות, ומחוללי גלי שומן.
מוצרים יפהפיים ומעניינים. יקרים מדי.
כחלק מהטיפול, שמתי שתי מלכודות בס בשתי הפינות האחוריות של החדר (מאחורי הרמקולים) מדגם PHEMO, הזכו לכינוי "אקווריומים" על ידי נשמות טהורות עם כוונות טובות, ולא בכדי: מדובר בצילנדרים עבים מפרקספקס שמטרתם היא ללכוד גלים במנעד תדרים צר ונמוך (בניגוד למלכודות סטנדרטיות הפועלות על טווח תדרים מעט גדול יותר), שניתן לכיוונון ע"י פתיחה וסגירה של צוהר, גם הוא מפרספקס.
בקיצור, היום כשניקיתי אותן, החלטתי בצעד נועז להוציא אותן למרפסת כדי שיהיה יותר קל לרובוט לעבוד, וגם לנסות להאזין תוך כדי. והפלא ופלא - הבס נהיה הרבה יותר מורגש - עמוק יותר, מרוח יותר, מלטף יותר. טוב יותר? מוקדם להגיד.
אבל ההיכרות האינטימית עם חלל ההאזנה קיבלה נדבך נוסף - אני מודע יותר למה עושים הגלילים ההזויים האלה, ומבין יותר את הבעיות שיש לי בחדר.
תיאוריית היחסות האקוסטית אצלי היא, איפוא, כדלקמן: החדר גדול, האנרגיה מתפזרת לצדדים (יש לי לפחות 3.5 מ' מרחק מנקודת ההאזנה אל כל קיר צדדי, ולכן וקשה לי להרגיש שהמוסיקה עוטפת אותי. כדי להרגיש את זה, אי צריך להגביר הרבה, ואז החדר מתחיל להתעסק יותר עם המוסיקה, וזה קצת צועק. כל זה , בשילוב עם בס מאד מרוסן גורם לכך שהמוסיקה חסרת משקל ובסיס.
על ידי כך שהוצאתי את המלכודות, גרמתי ליותר בס להגיע אלי, ובעקבותיו צורך מופחת בהגברה של הווליום, מה שגורם לפחות התערבות צעקנית של החדר, מה שגורם ליותר הנאה, מה שגורם ליותר כאב ראש לשכנים, מה שגורם ליחסי שכנות פחות טובים.
ובקיצור... מעניין. טוב שיש שבתות. ואין ילדים.
עכשיו רק צריך קצת פעמונים, כפתורים על הקירות, ומחוללי גלי שומן.
