אחרי ששקלתי ברצינות לקנות מקרן וירדתי מזה משיקולים שונים (יקר יותר, אופרציה מורכבת יותר, זמן חיים קצר), חיפשתי את המסך הסביר ביותר שניתן לקנות בתקציב הדי נמוך שלי, שעמד על 5K וקצת גג. כמו כן, מרחק צפיה של 3.3 מ' חייב, לדעתי, מינימום של 42 אינץ' (50 אינץ' כמובן אינה באה בחשבון כלל בשל התקציב). כמעט התפתית לקנות את ה- PV-8 מייבוא פרללי (4200 ש"ח במחסני חשמל), כולל האלמנט המפתה של הימצאות המסך במחסן לאספקה מיידית, אבל ירדתי מזה וקניתי אותה לבסוף מישראל ואלי ב"אניגמה", שנתנו (כרגיל) את השירות הטוב והנעים ביותר בו נתקלתי אי פעם. המחיר אמנם לא היה של יבוא פרללי, אבל השקט הנפשי של לקנות מהם היה שווה את ההפרש (אני גם מעדיף לפרנס אותם על פני הקקרים שמתקשרים אלי בשעות משונות עם "אהלן זו מרגול!").
המקור היחיד לסרטים וכל דבר אחר הוא המחשב (אין לנו ממיר או שום מקור אחר).
תובנות פלסמה מול LCD:
אחרי שהתבוננתי בחנויות שונות (הנושא התבשל כמה שבועות) והיות שיש לי טל' LCD 32 אינצ' ישנה להשוואה ישירה וגם מסך של DELL עם פנל IPS, הגעתי לכמה תובנות.
ראשית, מדובר בשתי חיות שונות ל-ח-לו-טין. קשה להצביע על מי עדיף, אבל היתרונות והחסרונות ברורים לגמרי בהשוואה ישירה, ובהשוואה ישירה אני מתכוון בחיבור למחשב בו זמנית כשני דסקטופים.
יתרונות ה LCD: ראשית, מבחינת רזולוציה, LCD מגיע תמיד ברזולוציה ההולמת את הפרופורציות שלו, כלומר 16:9 (1366:768). פלסמה, ב42 אינץ', מגיעה ברזולוציה של 4:3 (1024:768). כיצד זה אפשרי? משום שהפיקסלים בפלסמה מלבניים. התוצאה, בחיבור למחשב, הינה דסקטופ מדוייק לחלוטין ב LCD ומתוח לרוחב בצורה לא כ"כ יפה בפלסמה.
כשמריצים סרט מהמחשב בפלסמה יש לקבוע בנגן (VLC למשל) כי הפרופורציה הינה 4:3 כדי לקזז ואז התמונה נעשית מדוייקת; אבל ככל שדברים אמורים בענייני שימוש בפלסמה לקריאת אינטרנט, מסמכים וכו', אין מה להשוות. ב LCD זה נראה מדוייק בדיוק כמו במסך מחשב; בפלסמה זה נראה... לא טוב. (כמובן שב-FHD הפרופורציות בשני סוגי המסכים הן של 16:9).
שנית, ל LCD עוצמת הארה גדולה יותר משמעותית. בנוסף, הלבן שלו לבן יותר וללא תלות בשטח הלבן על המסך. ולמה הכוונה? היות שהתאורה ב LCD קבועה (נעזוב את עניין הניגודיות הדינמית בצד), ריבוע לבן בגודל X יציג את אותו הלבן ואת אותה עוצמת הארה בתמונה כמו ריבוע בגודל 4X. ל LCD זה ממש לא משנה. בפלסמה, היות שעוצמת ההארה אינה קבועה, וחלשה יותר משל ה LCD, ככל שננסה להציג יותר לבן על המסך, עוצמת ההארה לס"מ רבוע תרד. להמחשה, קחו פלסמה המחוברת למחשב שתמונת הרקע שלו כהה, פתחו תיקיה כלשהי, ועם העכבר הגדילו והקטינו אותה. ככל שהתיקיה תורחב (=יותר לבן על המסך), התמונה תיראה כהה יותר והלבן יהפוך לדהוי יותר, ולהיפך. ל LCD זה פשוט לא מזיז.
אגב, תופעה זו בפלסמה הינה בדיוק כמו ב CRT (היתה לי CRT המחוברת למחשב זמן רב).
ל LCD, בכל אופן, עוצמת הארה סופית חזקה בהרבה ולבן הרבה יותר לבן משל פלסמה (או CRT).
יתרונות הפלסמה: ראשית, המובן מאליו, נושא השחורים. אותו המנגנון שגורם ללבנים של ה-LCD להיות הרבה יותר לבנים משל הפלסמה, מונע מהשחורים של ה LCD להיות משכנעים. לפני כניסה של טכנולוגיית LED BACKLIT מתקדמת, שתאפשר לכבות ולהדליק פיקסלים בודדים בפנל, השחור של ה LCD לא יכול להיות עמוק כמו של פלסמה, שכאשר מוצג עליה שחור, בניגוד ל LCD, פשוט אינה מאירה את הפיקסלים הרלוונטיים כלל (כמו ב-CRT). בפלסמה, נושא הצבעים הכהים הוא פשוט Non Issue. אחרי שצפיתי בשלושה סרטים בסופ"ש, בעלי סצינות כהות מרובות, לראשונה מזה שנים קלטתי שממש רואים מה מתרחש בקטעים הכהים, בדיוק כמו פעם כשהייתי צופה באמצעות הסוני טריניטרון שלי. לצורך השוואה, בדקתי את הנושא במסך ה DELL 2209WA החדש שלי, הכולל פנל IPS ותמונה מהטובות שראיתי. לעניין השחור לפחות, אין מה להשוות, אפילו לא קרוב. זה כהה, אבל לא שחור. בפלסמה זה שחור.
שנית, לפלסמה יתרון מסויים בתחום המעורפל משהו שאותו אני מכנה "טבעיות התמונה". בגדול, ב LCD הצבעים מאוד מדוייקים, אבל בעלי גוון Matt (אטום); בפלסמה הם יותר Glossy (בעלי שקיפות). הדבר נובע יש להניח גם מכך שלפלסמה ציפוי זכוכית ול LCD פלסטיק, אולם אני מניח שגם לשיטה השונה לחלוטין של יצירת צבע יש יד ורגל בכך.
בשימוש כדסקטופ, הצבעים של ה LCD מאוד מדוייקים, בעוד הפלסמה נראית דהויה. בסרטים, לעומת זאת (לשמם נקנתה הפלסמה), התמונה נראית בפלסמה כמו של CRT טוב (שוב, לא פחות טוב מהסוני טריניטרון שהיתה לי), ובLCD קצת מלאכותית יותר. התמונה בפלסמה יותר Vibrant, "חיה", וב- LCD בעלת צבעים אטומים יותר ונוטים קצת לזרחנות (כאן יש טלוויזיות שיותר ופחות, אבל הצבע שונה מזה של הפלסמה).
דבר אחרון, לעניין הנושא של חולשת הלבן בפלסמה- עניין זה, הגורם למסך להיראות דהוי כדסקטופ, כמעט לא רלוונטי בסרטים, שכן במעט מאוד סצינות כל המסך לבן. למטרה לשמה הוא נקנה זה איננו חיסרון בפועל.
שורה תחתונה- פלסמה מרגישה לי יותר "קולנועית" בתוצאה הסופית, בעוד ש LCD הוא יותר כמו מסך מחשב ענק. ה LCD יותר וורסטילי, שכן הוא יכול לשמש גם למחשב וגם לכל דבר אחר. הפלסמה בלתי מתאימה בעליל לשימוש כדסקטופ, אבל הסרטים עליה משכנעים יותר.
זהו.
המקור היחיד לסרטים וכל דבר אחר הוא המחשב (אין לנו ממיר או שום מקור אחר).
תובנות פלסמה מול LCD:
אחרי שהתבוננתי בחנויות שונות (הנושא התבשל כמה שבועות) והיות שיש לי טל' LCD 32 אינצ' ישנה להשוואה ישירה וגם מסך של DELL עם פנל IPS, הגעתי לכמה תובנות.
ראשית, מדובר בשתי חיות שונות ל-ח-לו-טין. קשה להצביע על מי עדיף, אבל היתרונות והחסרונות ברורים לגמרי בהשוואה ישירה, ובהשוואה ישירה אני מתכוון בחיבור למחשב בו זמנית כשני דסקטופים.
יתרונות ה LCD: ראשית, מבחינת רזולוציה, LCD מגיע תמיד ברזולוציה ההולמת את הפרופורציות שלו, כלומר 16:9 (1366:768). פלסמה, ב42 אינץ', מגיעה ברזולוציה של 4:3 (1024:768). כיצד זה אפשרי? משום שהפיקסלים בפלסמה מלבניים. התוצאה, בחיבור למחשב, הינה דסקטופ מדוייק לחלוטין ב LCD ומתוח לרוחב בצורה לא כ"כ יפה בפלסמה.
כשמריצים סרט מהמחשב בפלסמה יש לקבוע בנגן (VLC למשל) כי הפרופורציה הינה 4:3 כדי לקזז ואז התמונה נעשית מדוייקת; אבל ככל שדברים אמורים בענייני שימוש בפלסמה לקריאת אינטרנט, מסמכים וכו', אין מה להשוות. ב LCD זה נראה מדוייק בדיוק כמו במסך מחשב; בפלסמה זה נראה... לא טוב. (כמובן שב-FHD הפרופורציות בשני סוגי המסכים הן של 16:9).
שנית, ל LCD עוצמת הארה גדולה יותר משמעותית. בנוסף, הלבן שלו לבן יותר וללא תלות בשטח הלבן על המסך. ולמה הכוונה? היות שהתאורה ב LCD קבועה (נעזוב את עניין הניגודיות הדינמית בצד), ריבוע לבן בגודל X יציג את אותו הלבן ואת אותה עוצמת הארה בתמונה כמו ריבוע בגודל 4X. ל LCD זה ממש לא משנה. בפלסמה, היות שעוצמת ההארה אינה קבועה, וחלשה יותר משל ה LCD, ככל שננסה להציג יותר לבן על המסך, עוצמת ההארה לס"מ רבוע תרד. להמחשה, קחו פלסמה המחוברת למחשב שתמונת הרקע שלו כהה, פתחו תיקיה כלשהי, ועם העכבר הגדילו והקטינו אותה. ככל שהתיקיה תורחב (=יותר לבן על המסך), התמונה תיראה כהה יותר והלבן יהפוך לדהוי יותר, ולהיפך. ל LCD זה פשוט לא מזיז.
אגב, תופעה זו בפלסמה הינה בדיוק כמו ב CRT (היתה לי CRT המחוברת למחשב זמן רב).
ל LCD, בכל אופן, עוצמת הארה סופית חזקה בהרבה ולבן הרבה יותר לבן משל פלסמה (או CRT).
יתרונות הפלסמה: ראשית, המובן מאליו, נושא השחורים. אותו המנגנון שגורם ללבנים של ה-LCD להיות הרבה יותר לבנים משל הפלסמה, מונע מהשחורים של ה LCD להיות משכנעים. לפני כניסה של טכנולוגיית LED BACKLIT מתקדמת, שתאפשר לכבות ולהדליק פיקסלים בודדים בפנל, השחור של ה LCD לא יכול להיות עמוק כמו של פלסמה, שכאשר מוצג עליה שחור, בניגוד ל LCD, פשוט אינה מאירה את הפיקסלים הרלוונטיים כלל (כמו ב-CRT). בפלסמה, נושא הצבעים הכהים הוא פשוט Non Issue. אחרי שצפיתי בשלושה סרטים בסופ"ש, בעלי סצינות כהות מרובות, לראשונה מזה שנים קלטתי שממש רואים מה מתרחש בקטעים הכהים, בדיוק כמו פעם כשהייתי צופה באמצעות הסוני טריניטרון שלי. לצורך השוואה, בדקתי את הנושא במסך ה DELL 2209WA החדש שלי, הכולל פנל IPS ותמונה מהטובות שראיתי. לעניין השחור לפחות, אין מה להשוות, אפילו לא קרוב. זה כהה, אבל לא שחור. בפלסמה זה שחור.
שנית, לפלסמה יתרון מסויים בתחום המעורפל משהו שאותו אני מכנה "טבעיות התמונה". בגדול, ב LCD הצבעים מאוד מדוייקים, אבל בעלי גוון Matt (אטום); בפלסמה הם יותר Glossy (בעלי שקיפות). הדבר נובע יש להניח גם מכך שלפלסמה ציפוי זכוכית ול LCD פלסטיק, אולם אני מניח שגם לשיטה השונה לחלוטין של יצירת צבע יש יד ורגל בכך.
בשימוש כדסקטופ, הצבעים של ה LCD מאוד מדוייקים, בעוד הפלסמה נראית דהויה. בסרטים, לעומת זאת (לשמם נקנתה הפלסמה), התמונה נראית בפלסמה כמו של CRT טוב (שוב, לא פחות טוב מהסוני טריניטרון שהיתה לי), ובLCD קצת מלאכותית יותר. התמונה בפלסמה יותר Vibrant, "חיה", וב- LCD בעלת צבעים אטומים יותר ונוטים קצת לזרחנות (כאן יש טלוויזיות שיותר ופחות, אבל הצבע שונה מזה של הפלסמה).
דבר אחרון, לעניין הנושא של חולשת הלבן בפלסמה- עניין זה, הגורם למסך להיראות דהוי כדסקטופ, כמעט לא רלוונטי בסרטים, שכן במעט מאוד סצינות כל המסך לבן. למטרה לשמה הוא נקנה זה איננו חיסרון בפועל.
שורה תחתונה- פלסמה מרגישה לי יותר "קולנועית" בתוצאה הסופית, בעוד ש LCD הוא יותר כמו מסך מחשב ענק. ה LCD יותר וורסטילי, שכן הוא יכול לשמש גם למחשב וגם לכל דבר אחר. הפלסמה בלתי מתאימה בעליל לשימוש כדסקטופ, אבל הסרטים עליה משכנעים יותר.
זהו.
נערך לאחרונה ב:
