על הצלמנות

[ramkol]

סדרת מאמרים למתחילים וליישור קו לגבי המושגים השונים.


מצלמה צריכה לכלול לפחות שלושה חלקים. גוף המצלמה שחוסם את האור הלא רצוי ומחזיק את החלקים השונים, עינית כלשהי שמכוונת את האור הרצוי אל החלק השלישי של המצלמה שהוא לוח קליטת התמונה... וזהו...
מי שלא בנה מצלמה מקופסת שימורים בילדותו כנראה עבר ילדות עשוקה... מצלמה זו היא מהסוג הפשוט ביותר, ובתפקודה בעצם לא שונה מכל מצלמה מודרנית עשירת אלקטרוניקה ופירוטכניקה.בקופסת שימורים (ריקה... ) שניתן לסגור הרמטית, מחוררים נקב בעובי סיכה. מעבר בתוך הקופסה, מצמידים בחשכה נייר צילום לא משומש, את החריר סוגרים במסקינג טייפ עבה, והנה המצלמה מוכנה...כאשר מסירים את המסקינגטייפ להרף עיין, בזמן שהמצלמה מכוונת לאובייקט כלשהו, יעברו דרך הנקב חלק מקרני האור שמוחזרים מהאובייקט וצורתו תונצח על נייר הצילום במהופך...
הנה צילמנו...


חלקים אלו, שמקבילים ממש גם לעיני חיות רבות, נמצאים בכל מצלמה מודרנית. ההבדלים באיכות חלקים אלו ותפקודם עושים את ההבדלים בין המצלמות וגם בתוצאה המצולמת.המצלמות מסווגות קודם כל לפי הפורמט. כלאמר לפי גודל הלוח הקולט את האובייקט המצולם.


נתרכז במצלמות הנפוצות ביותר בתחום החובבים שנקראו בזמנן מצלמות 35 מילימטר- סטנדרט שנקבע על ידי לייקה בשנות העשרה של המאה העשרים. כיום המושג 35 מילימטר קולע פחות להגדרה כי מצלמות רבות בגודל דומה נמצאות עדיין מתחת לסטנדרט זה, אבל לצורך המאמר- כולן נמצאות בקבוצת המצלמות ה”רגילות”.
מצלמות אלו ברובן - גודלן יחסית סביר, גודל המאפשר מצד אחד להחזיקן ביד באופן גלוי, והן אינן מנייטוריות מן הצד השני.הלוח הקולט היה עד לאחרונה סרט פילם שטוח, וכעת ברוב המצלמות הוא חיישן אלקטרוני.את החריר מחליפות עדשות משוכללות כיום (עצמיות), את המסקינגטייפ תריסים מתוחכמים, והמארז מעוצב בדרך כלל בצורה ארגונומית ככל האפשר.
חלק חשוב במצלמה שבדוגמה הפרימיטיבית שלנו למעלה לא קיים הוא הכוונת. כוונת שבעזרתה נקבע ונבקר את מה שיצולם. כבר מראשית פיתוח המצלמות הושקעו משאבים ומחשבה בסוג ואיכות הכוונת, והסיווג הבא בהיררכית סוגי המצלמות הוא בהתאם למבנה הכוונת.
מחלקים את המצלמות למצלמות רפלקס ולמצלמות עינית, שהן שתי משפחות של כוונות.

במצלמות עינית יש במקביל לעדשה חלון קטן המכוון פחות או יותר לכיוון דומה לעדשה. במצב זה כמובן לא רואים בדיוק את מה שהעדשה רואה. הן הגבולות המדויקים של מושא הצילום והן איכויות שונות שעוברות דרך העדשה אך לא דרך העינית, יהיו שונים בתמונה ממה שהצלם רואה. אך באופן יחסי וגס נדע מה יתקבל.

הקבוצה השנייה, מצלמות רפלקס, מנסה בדיוק לתקן בעיות אלו. האור העובר דרך העדשה ושיגיע בעת הצילום ללוח הקולט, מגיע קודם לראי מוטה המשקף (ומכאן שם סוג זה של מצלמות- רפלקס) את התמונה ללמעלה ומשם בדרך כלל לעינית. בזמן הצילום חייב הראי כמובן לפנות את הדרך לאור כדי שיגיע למסך הצילום, ולכן הוא מתקפל. רעיון זה וותיק כמעט כמו גיל המצלמות וכבר בתחילת המאה העשרים היו ניסיונות למצלמות עם ראי.

מבחינה חיצונית מצלמות הרפלקס נכרות בגבעה הקלה, שלעתים מעט מוסוות, בחלקן העליון. תחת הגבעה מסתתרת בדרך כלל פריזמה שעסוקה בהכוונת האור מהראי לעינית המצלמה.המושג slr יתורגם אם כן ל-“רפלקס של עדשה אחת”, הוא רומז לכך שישנן גם מצלמות רפלקס עם שתי עדשות שנתעלם מהן במאמר זה.

שימו לב שהמושג רפלקס מדבר אך ורק על הראי, ואין לו שום קשר לשכלולי המצלמה או לאיכות כלשהי. ההבדל המהותי בין מצלמות עינית ומצלמות רפלקס הוא בראי בלבד ולא יותר.

מתוקף העניין ובאופן כללי אפשר לאמר שמצלמות רפלקס משוכללות יותר, מאשר מצלמות עם עינית, והן פונות גם לקהל המקצועי והיומרני. באופן פרטי ישנה החברה הגרמנית לייקה, שהחליטה כבר מזמן שזה לא נכון, ושעליה אכתוב בהמשך...
לכל שיטה החסרונות והיתרונות השמורים לה. מצלמות רפלקס יקרות יותר בדרך כלל, הן כבדות בהרבה ומסובכות מאוד. ההפך- מצלמות עינית.מצלמות רפלקס דורשות, בגלל ריחוק העדשה מהלוח הקולט, עדשות גדולות יותר ומסובכות יותר, ולכן גם כבדות. למצלמות עינית עדשות קטנות וקלות.מצד שני במצלמת עינית לא נראה במדויק את הנושא המצולם. במצלמת רפלקס נראה בדיוק מה יופיע בצילום, נוכל לבדוק עומק שדה, למקד דרך העדשה, וכשנחליף עדשות לא ישתנה דבר בתפקוד.פעולת הראי במצלמות רפלקס מרעישה, וגורמת לרעידת המצלמה, דבר שבחשיפה ארוכה בא לידי ביטוי. במצלמת עינית רק התריס זז והיא שקטה בהרבה.סך הכל כפי שאפשר כבר לראות למצלמות העינית הרבה מאוד יתרונות יחסית למצלמות הרפלקס. אז למה משתמשים במצלמות רפלקס? את זה גם אני שואל...
המשך יבוא...