סוף סוף, אחרי למעלה משנה שרציתי לבקר אצל אלדר, זה קרה, הערב. סיפרו לי פה ושם על המערכת שלו, אבל לא ממש הצלחתי להבין מה באמת האופי שלה. התיאורים היו עמומים מדי לטעמי.
טוב, הגעתי לביתו המרווח והנאה עם יהושע גומא, ופגשנו איש אדיב, נעים ומסביר פנים. חוץ מהגודל הפיזי קשה לחבר אותו לדמותו האינטרנטית – "שניצל". כמובן, ניגשנו מייד למערכת, התופסת לה, כיאה, מקום מרכזי וחשוב בסלון. התחלנו בסדרות פששששש, ואחר כך פשששששש, ואחר כך... כבר אמרתי פששששששש? הרמקולים הענקיים של VON SCHWEIKERT מדגם VR7 היו מחוברים לשני מגברי ממותה שפופרתיים וסוחטי ריר של CAT, אלה בתורם חוברו לקדם של סוניק פרונטירז, שחובר לנגן המשולב הטוב ביותר של EMM. כמו כן, מאחורי כל רמקול ניצב סבוופר. הכבילה היא ברמות הגבוהות ביותר, הטיפול בחשמל כמעט אולטימטיבי, העמדת הציוד מצוינת, הטיפול האקוסטי מתבצע בעיקר בעזרת מכשיר RC יעיל מאוד, אבל גם בעזרים אחרים (כגון פעמוניות. ראו באתר של יגאל לסרי).
התיישבנו והתחלנו להקשיב. הבאתי אתי תקליטור שיהושע ואני שמענו אצלי בדיוק לפני שנסענו לאלדר. בתחילה, לא היה ספק ליהושע ולי שהצליל אצלי בבית עשיר יותר. אבל ככל שהמערכת התחממה יותר, ואחרי שעברנו מהספה לכיסאות, שהביאו את האוזניים שלנו לגובה הטוויטרים, ואחרי שאלדר החליף את האינטרקונקט בין הנגן לקדם, הבנתי שאני שומע את המערכת עם מקור דיגיטלי הכי טובה ששמעתי, ואת אחת המערכות הטובות ביותר בכלל ששמעתי. מול האוזניים, או העיניים, נפרשת במה ענקית, תלת ממדית, מלאת אוויר ושקופה. הצליל עצמו גדול, אבל לא יותר מהגודל שלו במציאות (אלדר טען באוזניי שחלק גדול מהאודיופילים המבקרים אצלו "מתלוננים" על הצליל הגדול. הרגעתי אותו שמדובר כנראה באנשי מוניטורים, שהתרגלו לתצוגת במה ליליפוטית, ו/או בכאלה שהרבה הרבה הרבה זמן לא ביקרו בהופעות חיות). זהו צליל סוחף, עם "פעמה" נכונה, ודינמי מאוד, אבל לא בוטה; דומה מאוד למה שקיים במציאות, ואני מייחס את זה, בין השאר, לשליטה המצוינת של המגברים ברמקולים. האימג'ינג נהדר, המקום של כל נגן ברור, אבל לא "מוברג" באופן מעיק ומלאכותי. סקסופון נשמע אלוהי, פסנתר נשמע פשוט פסנתר, ולא המקוש המאנפף ההוא ששומעים כמעט בכל מערכת. כשעברנו לתזמורת גדולה (שמענו קטע מתוך החמישית של מהלר) זו הייתה חד וחלק התצוגה הטובה ביותר של יצירה תזמורתית ששמעתי אי פעם באיזו מערכת – עם מקור דיגיטלי או אנלוגי, עם רמקולים אלקטרוסטיים או דינמיים, עם ציוד שפופרתי או טרנזיסטורי! התכונה שבלטה לי מייד בכל הקטעים ששמענו, ובעיקר ביצירה הזאת, בגלל הגודל שלה, היא שרמת העיוותים במערכת הזאת נמוכה במידה פנומנלית. כל הנגנים ביצירה הזאת "משתוללים", הנשפנים נופחים בכל הכוח, הקונטרה בסים מגרגרים ללא הרף, הכינורות שרים במסה אדירה, ורק המערכת מציגה את כל זה ביד ברזל עטופה פלנלית. במילים אחרות, נדמה שאין גבול למה שהמערכת הזאת מסוגלת לעשות.
כן, זו מערכת מלהיבה מכל בחינה, ולטעמי היא הייתה יכולה להיות מלהיבה ביותר ואפילו סופנית, אילו המרקם הטונלי היה מעט יותר עשיר. ולא שהמרקם הטונלי כאן רזה, קר או אפור. רחוק מזה! למען האמת, אודיופילים רבים יאמצו באושר מרקם טונלי נעים כזה. אבל כשהמעלות האחרות של המערכת הן כה רבות וברמה כה גבוהה, הציפייה שלי היא שגם התכונה הזאת תהיה באותה הרמה, ותחשוף מנעד רחב יותר של צבעים טבעיים, כמו במציאות (ולזה בדיוק אני מתכוון כשאני משתמש במושג "צליל נייטרלי"). למזלו של אלדר, יש סיכוי גבוה שיהיה לו קל להשיג את זה: אני משער שהחלפת שפופרות ההספק מ-SED6550 ל-KT88 של GENALEX (מהסדרה החדשה, GOLD LION), תפיק את התוצאה הרצויה. כמו כן, קצת שטיחים על רצפת השיש החשופה ברובה, קצת משחקי כבלים, ומגיעים למה שרוצים.
בזמן ההאזנה, לשם השעשוע, עשינו כל מיני ניסיונות, למשל, לשמוע עם או בלי הסבוופרים. העדפנו עם הסבוופרים, וזאת אף שהרמקולים האלה יודעים להפיק היטב בסים עמוקים בזכות עצמם. דרך אגב, אני כמעט לא זוכר מערכת שבה השילוב בין הרמקולים לסבוופרים נשמע כל כך נטול תפרים ואחיד. כמו כן, שמענו עם או בלי ה-RC, והעדיפות הייתה ברורה לטובת ה-RC.
אחרי קצת יותר משעתיים רצופות של מוזיקה, בלי קמצוץ "כאב אוזניים" ועם להיטות לרצות לשמוע עוד קטע כזה ועוד קטע אחר, הכניעו אותנו השעה המאוחרת והרעב הבועט, ונפרדנו לשלום מהאיש היקר והנדיב הזה.
יש כמה סיבות מדוע אני הולך לבקר אודיופילים אחרים:
1. לשמוע ציוד שאינני מכיר.
2. להשוות את התוצאה לזו שלי, כדי לדעת איפה אני עומד.
3. ללמוד דברים חדשים שיעזרו לי לשפר את המערכת.
4. להכיר את חלל ההאזנה של אודיופילים אחרים, ולהכיר... אותם.
5. לגלות איזו מוזיקה הם שומעים, ולהעיף מבט בספריית המוזיקה שלהם.
פעמים בודדות בלבד במשך כל שנות אודיופיליותי הארוכות הרגשתי שיצאתי נשכר כמו מהביקור הזה. אני מרגיש שאני יכול להמשיך ולפרט עוד ועוד, אבל אולי אעשה את זה בהמשך.
טוב, הגעתי לביתו המרווח והנאה עם יהושע גומא, ופגשנו איש אדיב, נעים ומסביר פנים. חוץ מהגודל הפיזי קשה לחבר אותו לדמותו האינטרנטית – "שניצל". כמובן, ניגשנו מייד למערכת, התופסת לה, כיאה, מקום מרכזי וחשוב בסלון. התחלנו בסדרות פששששש, ואחר כך פשששששש, ואחר כך... כבר אמרתי פששששששש? הרמקולים הענקיים של VON SCHWEIKERT מדגם VR7 היו מחוברים לשני מגברי ממותה שפופרתיים וסוחטי ריר של CAT, אלה בתורם חוברו לקדם של סוניק פרונטירז, שחובר לנגן המשולב הטוב ביותר של EMM. כמו כן, מאחורי כל רמקול ניצב סבוופר. הכבילה היא ברמות הגבוהות ביותר, הטיפול בחשמל כמעט אולטימטיבי, העמדת הציוד מצוינת, הטיפול האקוסטי מתבצע בעיקר בעזרת מכשיר RC יעיל מאוד, אבל גם בעזרים אחרים (כגון פעמוניות. ראו באתר של יגאל לסרי).
התיישבנו והתחלנו להקשיב. הבאתי אתי תקליטור שיהושע ואני שמענו אצלי בדיוק לפני שנסענו לאלדר. בתחילה, לא היה ספק ליהושע ולי שהצליל אצלי בבית עשיר יותר. אבל ככל שהמערכת התחממה יותר, ואחרי שעברנו מהספה לכיסאות, שהביאו את האוזניים שלנו לגובה הטוויטרים, ואחרי שאלדר החליף את האינטרקונקט בין הנגן לקדם, הבנתי שאני שומע את המערכת עם מקור דיגיטלי הכי טובה ששמעתי, ואת אחת המערכות הטובות ביותר בכלל ששמעתי. מול האוזניים, או העיניים, נפרשת במה ענקית, תלת ממדית, מלאת אוויר ושקופה. הצליל עצמו גדול, אבל לא יותר מהגודל שלו במציאות (אלדר טען באוזניי שחלק גדול מהאודיופילים המבקרים אצלו "מתלוננים" על הצליל הגדול. הרגעתי אותו שמדובר כנראה באנשי מוניטורים, שהתרגלו לתצוגת במה ליליפוטית, ו/או בכאלה שהרבה הרבה הרבה זמן לא ביקרו בהופעות חיות). זהו צליל סוחף, עם "פעמה" נכונה, ודינמי מאוד, אבל לא בוטה; דומה מאוד למה שקיים במציאות, ואני מייחס את זה, בין השאר, לשליטה המצוינת של המגברים ברמקולים. האימג'ינג נהדר, המקום של כל נגן ברור, אבל לא "מוברג" באופן מעיק ומלאכותי. סקסופון נשמע אלוהי, פסנתר נשמע פשוט פסנתר, ולא המקוש המאנפף ההוא ששומעים כמעט בכל מערכת. כשעברנו לתזמורת גדולה (שמענו קטע מתוך החמישית של מהלר) זו הייתה חד וחלק התצוגה הטובה ביותר של יצירה תזמורתית ששמעתי אי פעם באיזו מערכת – עם מקור דיגיטלי או אנלוגי, עם רמקולים אלקטרוסטיים או דינמיים, עם ציוד שפופרתי או טרנזיסטורי! התכונה שבלטה לי מייד בכל הקטעים ששמענו, ובעיקר ביצירה הזאת, בגלל הגודל שלה, היא שרמת העיוותים במערכת הזאת נמוכה במידה פנומנלית. כל הנגנים ביצירה הזאת "משתוללים", הנשפנים נופחים בכל הכוח, הקונטרה בסים מגרגרים ללא הרף, הכינורות שרים במסה אדירה, ורק המערכת מציגה את כל זה ביד ברזל עטופה פלנלית. במילים אחרות, נדמה שאין גבול למה שהמערכת הזאת מסוגלת לעשות.
כן, זו מערכת מלהיבה מכל בחינה, ולטעמי היא הייתה יכולה להיות מלהיבה ביותר ואפילו סופנית, אילו המרקם הטונלי היה מעט יותר עשיר. ולא שהמרקם הטונלי כאן רזה, קר או אפור. רחוק מזה! למען האמת, אודיופילים רבים יאמצו באושר מרקם טונלי נעים כזה. אבל כשהמעלות האחרות של המערכת הן כה רבות וברמה כה גבוהה, הציפייה שלי היא שגם התכונה הזאת תהיה באותה הרמה, ותחשוף מנעד רחב יותר של צבעים טבעיים, כמו במציאות (ולזה בדיוק אני מתכוון כשאני משתמש במושג "צליל נייטרלי"). למזלו של אלדר, יש סיכוי גבוה שיהיה לו קל להשיג את זה: אני משער שהחלפת שפופרות ההספק מ-SED6550 ל-KT88 של GENALEX (מהסדרה החדשה, GOLD LION), תפיק את התוצאה הרצויה. כמו כן, קצת שטיחים על רצפת השיש החשופה ברובה, קצת משחקי כבלים, ומגיעים למה שרוצים.
בזמן ההאזנה, לשם השעשוע, עשינו כל מיני ניסיונות, למשל, לשמוע עם או בלי הסבוופרים. העדפנו עם הסבוופרים, וזאת אף שהרמקולים האלה יודעים להפיק היטב בסים עמוקים בזכות עצמם. דרך אגב, אני כמעט לא זוכר מערכת שבה השילוב בין הרמקולים לסבוופרים נשמע כל כך נטול תפרים ואחיד. כמו כן, שמענו עם או בלי ה-RC, והעדיפות הייתה ברורה לטובת ה-RC.
אחרי קצת יותר משעתיים רצופות של מוזיקה, בלי קמצוץ "כאב אוזניים" ועם להיטות לרצות לשמוע עוד קטע כזה ועוד קטע אחר, הכניעו אותנו השעה המאוחרת והרעב הבועט, ונפרדנו לשלום מהאיש היקר והנדיב הזה.
יש כמה סיבות מדוע אני הולך לבקר אודיופילים אחרים:
1. לשמוע ציוד שאינני מכיר.
2. להשוות את התוצאה לזו שלי, כדי לדעת איפה אני עומד.
3. ללמוד דברים חדשים שיעזרו לי לשפר את המערכת.
4. להכיר את חלל ההאזנה של אודיופילים אחרים, ולהכיר... אותם.
5. לגלות איזו מוזיקה הם שומעים, ולהעיף מבט בספריית המוזיקה שלהם.
פעמים בודדות בלבד במשך כל שנות אודיופיליותי הארוכות הרגשתי שיצאתי נשכר כמו מהביקור הזה. אני מרגיש שאני יכול להמשיך ולפרט עוד ועוד, אבל אולי אעשה את זה בהמשך.
נערך לאחרונה ב:
