menahem
כתב האתר
- הודעות
- 1,536
- מעורבות
- 360
- נקודות
- 83
פיני,
שלום ותודה על התגובה - והמאמץ.
כשאני כותב מאמר בתחום הזה,וגם בכלל,אני שואל את עצמי שאלה פשוטה: מיהו קהל היעד שלי? אחרי התשובה נכתבים הדברים.
עולם האודיו הוא,בסופו של דבר,עולם צרכני. ההחלטה לקנות או לא היא החלטה צרכנית שכידוע לך מקורה בהתנהלות לא ראציונאלית.
קהל היעד למאמר הזה הוא הצרכן המזדמן או אם תרצה ההדיוט. עכשיו בא נבחן את הדברים מנקודת המבט הזו - היינו נניח שאנחנו רוצים לקבל החלטה לקנות או לא לקנות וכיצד עשו את ה CD או קובץ המחשב לא ממש מעניין אותנו.
יש לי אלבום של יוצר ישראלי - אינדי. האלבום הורד מהרשת והוא בפורמט MP3 בא ניקח אותו כדוגמה: היוצר הקליט בבית את האלבום,ערך אותו,ייצר את הגרפיקה למעטפה והעלה לאתר שלו באינטרנט. זה כל מה שאני יודע כצרכן (כצרכן כי את היוצר אני כן מכיר וכן בקיא במפרט הטכני - נעזוב את זה.).
באותו זמן קניתי גם דיסק: הצד האפל של הירח. ערך אותו דיגטאלית James Guthrie ומבחנתי כצרכן יש לי ביד קופסה שחורה שאין לי כל ידע ושליטה באופן שהיא יוצרה - אני נאלץ לסמוך על העורך הדיגיטאלי ולהשתמש באוזננים שלי עלמת להינות או לא מהמוסיקה עצמה.
נחזור לעניין ה MP3: כאשר גם אין לי מושג כיצד בדיוק נוצר הקובץ וגם אין לי את המקור (CD או הקובץ מתוכנת ההקלטה) אני יכול להתרשם מהאיכות של הקובץ בלבד ולשמוע רק את מה שיש אינני יכול לומר עליו אם הוא הוא מוקלט בצורה כזו או אחרת רק יכול להינות,או לא,מהמוסיקה. והרי בשביל זה הורדתי אותו בחינם או בתשלום או בגניבה.
אותו דבר נכון לגבי הצד האפל של הירח (שכמובן הוא רק דוגמא).
כדי להבהיר את הדברים במאמר נכתב:"כל קבצי ה MP3 נצרבו בקצב דגימה של 192 מ"ב - קצב הדגימה שהוא הפורמט דה - פקטו ברשת האינטרנט."
תרצה להתווכח איתי שברשת יש קבצים ברזולוציות גבוהות יותר. אין צורך יש אבל המקובל והשכיח הוא 192 מ"ב.
מאחר והמאמר מוצג לקורא ההדיוט הקובץ,עבורו,הוא קובץ זה כל מה שיכול לומר או לדעת עליו. במאמר,כזה,לפרט את המפרט הטכני של הקובץ יהיה מעייף לקורא והוא ינדוד הלאה ואני לא רוצה לא לעייף ולא שינדוד ולא שיחשוב שאני יותר מידי טכני ולא ניתן להבין או להפיק מסקנות צרכניות כלשהן.
גם בעניין של הקלמנטינה: מאמר מהסוג הזה לקהל יעד הזה איננו יכול לפרט את המפרט הטכני ושלל התכונות של האפליקציה הוא נועד לגרות להציג חלופה ולקבל החלטה צרכנית של לקנות או לא לקנות של להשתמש או להשתמש. בדיוק מהסיבה הזו כאן וכמדומני גם ב Ynet יש לינק לאתר המפתחים של האפליקציה.
ולכן במאמר הוזכר נושא זכויות היוצרים והרבה יותר מפעם אחת.
ושוב מנקודת מבטו של ההדיוט: בכל פי.סי או מחשב נייד שיוצר בעשור האחרון - סביר להניח,כהנחת עבודה,שיש כונן DVD שגם מסוגל לנגן וגם לצרוב. כל השאר לא חשוב מה שכן חשוב מאחר והנגן מסוגל להזרים מידע דיגיטאלי שבאמצעות תוכנה (במקרה הזה הקלמנטינה) ניתן לשמוע את התוכן. לא כל הכוננים זהים לא באיכות הקריאה שלהם ולא באיכות הזרמת הביטים שלהם ולכן יש להם אופי סוני - כזה או אחר. באלף הקודם הופץ בבריטניה מגזין בשם Witch Compact Disk ובכל גיליון שלו הקדישו מאמר שסקר כונן CD (אז עוד לא היו כונני )DVD. בכל מאמר נערכה השוואה סונית של הכונן שנסקר מול אחרים בקבוצת המחיר שלו. הזכרתי את זה,כי: אני כצרכן אם ארצה לרכוש כונן CD למחשב שלי וגם להאזין דרכו למוסיקה - יש לי את חו"ד של הכתבים בירחון ובאמצעותה אני יכול לקבל החלטה צרכנית גיידא שבה הכסף שיש לי יקנה את הדבר שיש עליו את חחו"ד הטובה ביותר. אני לא יכול לקחת מהחנות כונן כזה לשתול במחשב שלי ולהחזיר ולבקש להחליף כי הוא לא נשמע לי "אודיופילי"...
לגבי לינוקס. אני ידוע כאוונגליסט של מערכת ההפעלה הזו ובכלל של קוד פתוח - אבל לזה ולנאמר במאמר אין שום קשר כי,שוב,מנקודת מבטו של הצרכן ההדיוט שירצה לקנות סטרימר לחבר למחשב שלו ולנגן ממנו את הקבצים -סביר להניח בפורמט MP3, במסה הקריטית של המקרים את הסטרימר מריץ איזה שהוא ענף של לינוקס.
ליאור הבהיר לך את מקור הכותרת. עוד לפני שנרשמת ל Dtown השתמשתי ברב גוגל לחפש אודותיך פרטים. לא נולדת אתמול והכתבה ב Ynet היא בוודאי לא הכתבה הראשונה שקראת בחייך. כלומר: אתה בוודאי יודע שהכותרת לכתבה היא בעצם אמירה של עורך האתר/העיתון לקורא בסיגנון:"הלו אדוני יש פה משהו מעניין כנס וקרא".
במאמר פבולציסטי לא נהוג להגדיר במבוא את מטרת המאמר ובסיכום להתמודד אם השאלה האם המטרה הושגה או לא. כך גם במאמר הזה הכותרת היא כדי למשוך את העין כדי לגרום לך לקרוא. להסיק מהכותרת מסקנה כלשהי זו טעות - ובמקרה דנן מצערת ולדברים התייחס ליאור והתייחסת אתה בשתי התגובות שמעלי.
ובשולי הדברים: אני קורא הרבה מאוד פורומים ומאמרים גם בנושא האודיו - אבל לא רק. לצערי תרבות השיח בדיוק אצל קהל היעד של המאמר הזה (וראה התיחסותי אליך בהמשך) היא מאוד רדודה ודנה לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. אני ככותב,הידע שלי ומקורותיו אינם העניין בכלל אלא התוכן,למי הוא מכוון ומה אפשר או אי אפשר ללמוד להסיק ולקחת הבייתה מהכתוב ולקבל ,או לא,החלטה צרכנית כלשהי.
Ynet שואבים את המאמרים מפה מתוקף הסכם אבל הם לא ישאבו שום מאמר שאיננו מיועד לקהל היעד שלהם והם יודעים מיהו בפרטי פרטים.
לגבי ההתיחסות אליך: תראה;אני מאוד מצטער שנסחפת לדיון לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. מצד שני,התאמצת. נרשמת לפה העלתה את הדברים - וכמו שהבטחתי אני מוכן לענות לכל אחד שיכתוב את הדברים מפיו הוא עצמו ולא ישלח אותי לראות/לקרוא מה כתב אחר במקום אחר ובטח שלו בגלל שזה מאוד נוח לספר לי,מנחם,שבכלל אני סתם אידיוט.
גם אתה משדר חומר מסויים לקהל היעד שלך וגם אתה,בוודאי,יודע שצריך להגדיר מיהו קהל היעד וכל מי שאיננו עונה להגדרה,מן הסתם,שימשיך הלאה. אי אפשר במאמר,שמוגבל בכמות המילים ובמקום על השרת שהוא תופס, לקחת נושא מאוד רחב ומורכב כמו סוגי קבצי האודיו ואמצעי האיחזור שלהם ולכתוב - אפשר לכתוב אנציקלופדיה כזו אבל כבר יש ולא אחת.
כך או כך אני מאוד שמח שנרשמת לפה ומקווה שתפיק מכך תועלת גם בלתת וגם בלקבל.
האזנה ערבה.
מנחם.
שלום ותודה על התגובה - והמאמץ.
כשאני כותב מאמר בתחום הזה,וגם בכלל,אני שואל את עצמי שאלה פשוטה: מיהו קהל היעד שלי? אחרי התשובה נכתבים הדברים.
עולם האודיו הוא,בסופו של דבר,עולם צרכני. ההחלטה לקנות או לא היא החלטה צרכנית שכידוע לך מקורה בהתנהלות לא ראציונאלית.
קהל היעד למאמר הזה הוא הצרכן המזדמן או אם תרצה ההדיוט. עכשיו בא נבחן את הדברים מנקודת המבט הזו - היינו נניח שאנחנו רוצים לקבל החלטה לקנות או לא לקנות וכיצד עשו את ה CD או קובץ המחשב לא ממש מעניין אותנו.
יש לי אלבום של יוצר ישראלי - אינדי. האלבום הורד מהרשת והוא בפורמט MP3 בא ניקח אותו כדוגמה: היוצר הקליט בבית את האלבום,ערך אותו,ייצר את הגרפיקה למעטפה והעלה לאתר שלו באינטרנט. זה כל מה שאני יודע כצרכן (כצרכן כי את היוצר אני כן מכיר וכן בקיא במפרט הטכני - נעזוב את זה.).
באותו זמן קניתי גם דיסק: הצד האפל של הירח. ערך אותו דיגטאלית James Guthrie ומבחנתי כצרכן יש לי ביד קופסה שחורה שאין לי כל ידע ושליטה באופן שהיא יוצרה - אני נאלץ לסמוך על העורך הדיגיטאלי ולהשתמש באוזננים שלי עלמת להינות או לא מהמוסיקה עצמה.
נחזור לעניין ה MP3: כאשר גם אין לי מושג כיצד בדיוק נוצר הקובץ וגם אין לי את המקור (CD או הקובץ מתוכנת ההקלטה) אני יכול להתרשם מהאיכות של הקובץ בלבד ולשמוע רק את מה שיש אינני יכול לומר עליו אם הוא הוא מוקלט בצורה כזו או אחרת רק יכול להינות,או לא,מהמוסיקה. והרי בשביל זה הורדתי אותו בחינם או בתשלום או בגניבה.
אותו דבר נכון לגבי הצד האפל של הירח (שכמובן הוא רק דוגמא).
כדי להבהיר את הדברים במאמר נכתב:"כל קבצי ה MP3 נצרבו בקצב דגימה של 192 מ"ב - קצב הדגימה שהוא הפורמט דה - פקטו ברשת האינטרנט."
תרצה להתווכח איתי שברשת יש קבצים ברזולוציות גבוהות יותר. אין צורך יש אבל המקובל והשכיח הוא 192 מ"ב.
מאחר והמאמר מוצג לקורא ההדיוט הקובץ,עבורו,הוא קובץ זה כל מה שיכול לומר או לדעת עליו. במאמר,כזה,לפרט את המפרט הטכני של הקובץ יהיה מעייף לקורא והוא ינדוד הלאה ואני לא רוצה לא לעייף ולא שינדוד ולא שיחשוב שאני יותר מידי טכני ולא ניתן להבין או להפיק מסקנות צרכניות כלשהן.
גם בעניין של הקלמנטינה: מאמר מהסוג הזה לקהל יעד הזה איננו יכול לפרט את המפרט הטכני ושלל התכונות של האפליקציה הוא נועד לגרות להציג חלופה ולקבל החלטה צרכנית של לקנות או לא לקנות של להשתמש או להשתמש. בדיוק מהסיבה הזו כאן וכמדומני גם ב Ynet יש לינק לאתר המפתחים של האפליקציה.
ולכן במאמר הוזכר נושא זכויות היוצרים והרבה יותר מפעם אחת.
ושוב מנקודת מבטו של ההדיוט: בכל פי.סי או מחשב נייד שיוצר בעשור האחרון - סביר להניח,כהנחת עבודה,שיש כונן DVD שגם מסוגל לנגן וגם לצרוב. כל השאר לא חשוב מה שכן חשוב מאחר והנגן מסוגל להזרים מידע דיגיטאלי שבאמצעות תוכנה (במקרה הזה הקלמנטינה) ניתן לשמוע את התוכן. לא כל הכוננים זהים לא באיכות הקריאה שלהם ולא באיכות הזרמת הביטים שלהם ולכן יש להם אופי סוני - כזה או אחר. באלף הקודם הופץ בבריטניה מגזין בשם Witch Compact Disk ובכל גיליון שלו הקדישו מאמר שסקר כונן CD (אז עוד לא היו כונני )DVD. בכל מאמר נערכה השוואה סונית של הכונן שנסקר מול אחרים בקבוצת המחיר שלו. הזכרתי את זה,כי: אני כצרכן אם ארצה לרכוש כונן CD למחשב שלי וגם להאזין דרכו למוסיקה - יש לי את חו"ד של הכתבים בירחון ובאמצעותה אני יכול לקבל החלטה צרכנית גיידא שבה הכסף שיש לי יקנה את הדבר שיש עליו את חחו"ד הטובה ביותר. אני לא יכול לקחת מהחנות כונן כזה לשתול במחשב שלי ולהחזיר ולבקש להחליף כי הוא לא נשמע לי "אודיופילי"...
לגבי לינוקס. אני ידוע כאוונגליסט של מערכת ההפעלה הזו ובכלל של קוד פתוח - אבל לזה ולנאמר במאמר אין שום קשר כי,שוב,מנקודת מבטו של הצרכן ההדיוט שירצה לקנות סטרימר לחבר למחשב שלו ולנגן ממנו את הקבצים -סביר להניח בפורמט MP3, במסה הקריטית של המקרים את הסטרימר מריץ איזה שהוא ענף של לינוקס.
ליאור הבהיר לך את מקור הכותרת. עוד לפני שנרשמת ל Dtown השתמשתי ברב גוגל לחפש אודותיך פרטים. לא נולדת אתמול והכתבה ב Ynet היא בוודאי לא הכתבה הראשונה שקראת בחייך. כלומר: אתה בוודאי יודע שהכותרת לכתבה היא בעצם אמירה של עורך האתר/העיתון לקורא בסיגנון:"הלו אדוני יש פה משהו מעניין כנס וקרא".
במאמר פבולציסטי לא נהוג להגדיר במבוא את מטרת המאמר ובסיכום להתמודד אם השאלה האם המטרה הושגה או לא. כך גם במאמר הזה הכותרת היא כדי למשוך את העין כדי לגרום לך לקרוא. להסיק מהכותרת מסקנה כלשהי זו טעות - ובמקרה דנן מצערת ולדברים התייחס ליאור והתייחסת אתה בשתי התגובות שמעלי.
ובשולי הדברים: אני קורא הרבה מאוד פורומים ומאמרים גם בנושא האודיו - אבל לא רק. לצערי תרבות השיח בדיוק אצל קהל היעד של המאמר הזה (וראה התיחסותי אליך בהמשך) היא מאוד רדודה ודנה לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. אני ככותב,הידע שלי ומקורותיו אינם העניין בכלל אלא התוכן,למי הוא מכוון ומה אפשר או אי אפשר ללמוד להסיק ולקחת הבייתה מהכתוב ולקבל ,או לא,החלטה צרכנית כלשהי.
Ynet שואבים את המאמרים מפה מתוקף הסכם אבל הם לא ישאבו שום מאמר שאיננו מיועד לקהל היעד שלהם והם יודעים מיהו בפרטי פרטים.
לגבי ההתיחסות אליך: תראה;אני מאוד מצטער שנסחפת לדיון לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. מצד שני,התאמצת. נרשמת לפה העלתה את הדברים - וכמו שהבטחתי אני מוכן לענות לכל אחד שיכתוב את הדברים מפיו הוא עצמו ולא ישלח אותי לראות/לקרוא מה כתב אחר במקום אחר ובטח שלו בגלל שזה מאוד נוח לספר לי,מנחם,שבכלל אני סתם אידיוט.
גם אתה משדר חומר מסויים לקהל היעד שלך וגם אתה,בוודאי,יודע שצריך להגדיר מיהו קהל היעד וכל מי שאיננו עונה להגדרה,מן הסתם,שימשיך הלאה. אי אפשר במאמר,שמוגבל בכמות המילים ובמקום על השרת שהוא תופס, לקחת נושא מאוד רחב ומורכב כמו סוגי קבצי האודיו ואמצעי האיחזור שלהם ולכתוב - אפשר לכתוב אנציקלופדיה כזו אבל כבר יש ולא אחת.
כך או כך אני מאוד שמח שנרשמת לפה ומקווה שתפיק מכך תועלת גם בלתת וגם בלקבל.
האזנה ערבה.
מנחם.
. כשאזדקק לטיעון הזה,ובקונטקסט של אמירה שהדיוק חשוב בה יותר ממעשה הקולמוס, בהחלט למדתי משהו ואנצל את הידע.