לפי הכיתוב, זה צולם ב 1994.
הרעיון נראה לי די מעפן כי חלק נכבד מהאזנה לקונצרט באולם קונצרטים הוא ההתבוננות בנגנים, בכלים, במנצח...כוונון הכלים וכל שאר הדברים שיוצרים את האווירה. יסלחו לי כולם כאן על הוולגריות (זהירות, קטע וולגרי מגיע) - אבל זה כמו לתנות אהבים עם בובה. לא אכפת לי כמה מתקדמות הבובות היום או כמה מתקדמות יהיו הבובות בעתיד, זה עדיין לא אותו הדבר (lol).
כמובן שהבובה לא תקטר על הכביסה אחר כך, אבל זה כבר משהו אחר...
אני חושב שיהיה לך יותר קל אם תשים בצד את צמד המילים "אולם קונצרטים", ותחשוב על חדר האזנה ענק, כמו שהיית רוצה בחלומות הכי מענגים שלך. ולשם, לחדר הזה, אתה מזמין את ידידיך לשמוע בתנאים אולטימטיביים. נשמע אחרת, לא?
אכן, בניסוח שלך זה נשמע אחרת - צודק.
אבל מה התכלית? החוויה נראית לי משעממת, ומפוצלת: האם התכלית היא להתפעם מהיכולת של הציוד או מהמוזיקה? כי אם התכלית היא להתפעם מהציוד, וכולנו כאן יודעים ואוהבים ציוד, אז המוזיקה פתאום מקבלת חשיבות משנית, וזה לא נראה (סליחה...לא נשמע ) לי נכון. אם התכלית היא להתפעם מהמוזיקה, אז למה לא לשמוע את הנגנים בהופעה חיה בקונצרט?
איכשהו האירוע הזה לא נראה לי כניסיון לגרום לקהל ליהנות מהמוזיקה כמו שהוא נועד לקדם מכירות של ציוד, אז...
אני מניח שהדברים תלויים במוזיקה שאוהבים.
אם אתה אוהב דברים שנעשים כאן ועכשיו, אז באמת "למה לא לשמוע את הנגנים בהופעה חיה בקונצרט".
אבל אם המוזיקה שלך היא למשל הג'ז של שנות החמישים עד השבעים, מה תעשה בדיוק?
ואם אתה אוהב ביצועי קנטטות של בך מלפני הדור האחרון?
ואם אתה רוצה לשמוע את הורוביץ?
אבל גם אם אתה אוהב דברים שנעשים כאן ועכשיו, מה אם מתחשק לך לשמוע דווקא היום ב-12 בצהריים ולא מחרתיים בשמונה בערב? ומה אם לא מתחשק לך לצאת מהבית? או להשתרך בתור ארוך? והלאה והלאה.
לכן, חומוס, אילו יכולתי להרשות לעצמי חלל האזנה כזה...