עמי חסון - בלוג עמי
חבר משקיען
- הודעות
- 693
- מעורבות
- 419
- נקודות
- 63
וברשותכם כתבתי פעם כמה מילים על תופעה דומה [ קצת פחות חמורה]:
בשולי החברה.
ערב ירד וסתם יצאתי להליכה,
ראיתי אותו שרוע, נתמך על עמוד בקצה המדרכה.
עיניו מזוגגות, פניו הכהות כמו קפואות.
מכנסיו בלויות וידיו מעט רועדות,
בקבוק ריק, של וודקה זולה לצידו,
ומדי פעם, עובר טיק עצבני בלחיו.
אתה צריך משהו, שאלתי
והוא הסב את מבטו, במהרה,
ושוב חזר לבהות, בנקודה לא ברורה.
המשכתי ללכת, כאילו אין לי ברירה,
הוא הרי לא שיתף פעולה
ואני יצאתי לסתם הליכה,
אבל כשחזרתי, הוא כבר לא היה
ונצבט לי הלב, כי כשלתי בנתינת עזרה.
מי יודע איזה, חיים קשים הוא עבר,
מי יודע איזה עתיד, יש לו כאן בנכר,
אנחנו בעצמנו כל כך "עסוקים",
לא מרימים את החוטם,
חוץ מאהלן ומה העניינים.
בסלון יושבים,מקטרים,מבקרים
אבל מהר מאוד, חוזרים לאותם עיסוקים.
להבא לא אוותר, המראה שלו אצלי מנקר,
כיום אני מתעכב, מסתכל לצדדים
ואפילו מתנדב פה ושם לפעמים,
אין ברירה , אנחנו אותם אנשים,
זה רק המקום, הזמן וחלוקת הקלפים,
שעושים אותנו, לכל כך שונים.
בשולי החברה.
ערב ירד וסתם יצאתי להליכה,
ראיתי אותו שרוע, נתמך על עמוד בקצה המדרכה.
עיניו מזוגגות, פניו הכהות כמו קפואות.
מכנסיו בלויות וידיו מעט רועדות,
בקבוק ריק, של וודקה זולה לצידו,
ומדי פעם, עובר טיק עצבני בלחיו.
אתה צריך משהו, שאלתי
והוא הסב את מבטו, במהרה,
ושוב חזר לבהות, בנקודה לא ברורה.
המשכתי ללכת, כאילו אין לי ברירה,
הוא הרי לא שיתף פעולה
ואני יצאתי לסתם הליכה,
אבל כשחזרתי, הוא כבר לא היה
ונצבט לי הלב, כי כשלתי בנתינת עזרה.
מי יודע איזה, חיים קשים הוא עבר,
מי יודע איזה עתיד, יש לו כאן בנכר,
אנחנו בעצמנו כל כך "עסוקים",
לא מרימים את החוטם,
חוץ מאהלן ומה העניינים.
בסלון יושבים,מקטרים,מבקרים
אבל מהר מאוד, חוזרים לאותם עיסוקים.
להבא לא אוותר, המראה שלו אצלי מנקר,
כיום אני מתעכב, מסתכל לצדדים
ואפילו מתנדב פה ושם לפעמים,
אין ברירה , אנחנו אותם אנשים,
זה רק המקום, הזמן וחלוקת הקלפים,
שעושים אותנו, לכל כך שונים.
תמונות מצורפות
נערך לאחרונה ב:
