מה יושע, זהב לא מתחמצן נכון. אז? עדיין המוליכות שלו נמוכה מנחושת וכסף.
כמו כן השאלה היא מה קורה במגע שלו עם חומרים אחרים.
לכל שני חומרים בטבע כאשר הם באים במגה יש שינוי שלהם בהולכת החשמל שם.
אני לא מדבר על מגע לא או כן מחומצן. אני מדבר על האפשרות של פגיעה באיכות החשמל בכניסה למגבר לאחר הכנסת הפיוז.
אם לא, אנא ספקו לי איזה הסבר נורמלי . הרי הכל מבוסס לא?
קיבלת הסבר, אבל לא קלטת אותו.
לנחושת טהורה רמת מוליכות סגולית גבוהה יותר מאשר לזהב טהור.
העניין הוא שבמרחקים קצרים רמת המוליכות הסגולית של זהב, למרות שהיא נמוכה מזאת של נחושת, היא גבוהה יותר מהנדרש כדי לא ליצור מפל מתח.
הכיפות המוליכות בנתיכים רגילים וכן בתי הנתיך הרגילים עשויים מפח ברזל, או במקרה הטוב, מנחושת.
בין אם הם עשויים מברזל ובין אם מנחושת – הם מתחמצנים על פני השטח שלהם – המקום בו יש מגע בין בית הנתיך לנתיך.
כאשר יש כבל או חוט העשוי מנחושת – מה שמתחמצן זה פני השטח, או ההיקף של החוט. החוט עצמו, בפנים, ממשיך לשמור על רמת מוליכות גבוהה.
המצב משתנה כאשר יש מגע בין בית נתיך לבין נתיך.
פני השטח – הן של בית הנתיך והן של הכיפות המוליכות בנתיך – מתחמצנים. התחמצנות זאת יוצרת מגע גרוע, בעל מוליכות חשמלית נמוכה מאד. זאת הבעיה בבתי נתיך ובנתיכים רגילים.
הפתרון הטוב ביותר שהמדע יודע, נכון להיום, לשמור על מוליכות גבוהה במגע שבין בית הנתיך לנתיך הוא שהם יהיו עשויים מזהב, או מצופים זהב.
פעם נוספת – הבעיה העיקרית במגע בין שני משטחים שונים האמורים להעביר דרכם זרם חשמלי היא התחמצנות אפשרות – לא המוליכות הסגולית של החומרים.
כאשר יש חוט, או כבל, באורך של כמה מטרים, אם ניקח שני חוטים בקוטר זהה, יש לנחושת יתרון קל על פני זהב. לעומת זה, שטח המגע בין בית הנתיך לנתיך הוא מספר מילימטרים, לא מספר מטרים. לכן, במקרה זה, למוליכות הסגולית של החומרים אין שום משמעות. הדבר לו יש משמעות רבה הוא קיומה, או העדרה, של התחמצנות בקטע המגע.
אם עדיין לא קלטת – יש לך בעיית קליטה.
