יפה, אבל DSD הוא פורמט כושל טכנית (רמת רעש בלתי סבירה בתדרים גבוהים)
בינתיים כבר הספקתי לקרוא קצת, ב
וויקיפדייה ובעוד מקומות (כמו
כאן, ועוד).
ההטעייה מתחילה כבר בניסוח: אין עניין של רעש במה שנהוג לקרוא לו "תדרים
גבוהים", יש רעש רק במה שנהוג לקרוא לו "תדרים
אולטראסוניים", באיזור 50K, שמראש יש שאלה כמה זה מעניין, אם בכלל.
בנוסף, נראה שממילא רוב הדיון נוגע לרעש האולטראסוני בהקשר של גלים מרובעים, שבכלל אינם רלוואנטיים לאודיו -- אין אף כלי/קול מציאותי שמייצר משהו שבכלל דומה מרחוק לגל מרובע, גלים כאלה אינם מוקלטים בשום הקשר מוסיקאלי, ואין שום צורך לשחזר אותם בצורה מדוייקת, כל זה מדובר רק בהקשר של גלים מסונתזים-אלקטרונית ותוצאות בדיקות של מה קורה איתם.
כאמור בוויקיפדייה, יש ויכוח שלם (תחת הכותרת "DSD vs. PCM") בין פרופסורים מה עדיף ולמה בין PCM ל-DSD, ולא נראה שמישהו מהם גובר על האחר, ולעומת זאת, יש הפנייה למאמר נטול-לינק שטוען שאנשים לא מבחינים בהבדלים.
כך או כך, נראה לי שלקרוא ל-DSD "פורמט כושל טכנית" נשמע כמו הוצאת דיבה מופרזת בצורה
פראית.
ואם מכניסים את הטעם האישי, עד היום בדקתי עשרות רבות של דיסקי DVD-Audio ו-Blu-ray ברזולוציות שונות, ואפשר לספור על אצבעות יד אחד של שריונאי כמה מהם אהבתי מבחינת סאונד, לעומת עשרות רבות, כנראה כבר מאות, של SACDs שאני אוהב מאוד.
זה כולל גם הקלטות מאותו מקור, כולל הדיסק המפורסם של
חברת 2L של בריטן ובארטוק, שבו אותה הקלטה מופיעה גם ב-SACD וגם בבלו-ריי 24/192. ה-SACD נפלא וה-BD לא משהו (כזכור, מדובר לטעמי, על הציוד שלי).
SACDs הועדפו על ידי על-פני DVDA ו-BD גם כשהכל הושמע על Oppo BDP-95, ועוד יותר כש-SACDs הושמעו על EMM.
אולי יש נגני BD/DVDA טובים יותר, שהופכים את המצב, לא יודע.
אני בעד "פורמאט כושל טכנית" כמו SACD. אשמח לעוד דיסקים מסוג זה.
עמיר