אני מסכים איתך לגבי האמור לעיל , אני גם חושב שזה לעולם לא יהיה אותו דבר , כי מבחינה מתימטית אי אפשר לתאר קימור אנלוגי ע"י פריטתו ליחידות . זה נכון שככול שמספר היחידות הבודדות המרכיבות את העקומה הולך וגדל , אזי במספר אינסופי ההבדל ישאף ל0 , העניין הוא שמספר אינסופי יגרום לכך שאפילו על דיסק של בלו ריי לא תוכל לשים דיסק אודיו אחד
ולכן אינהרנטית יש יתרון לאנלוגי בתור מקור
מבחינה מתימטית, אפשר בהחלט לתאר קימור אנלוגי ע"י פריטתו ליחידות:
עפ"י משפט שאנון-נייקוויסט, אם תדר הדגימה גבוה מכפליים התדר המקסימלי באות, ניתן מתימטית לשחזר את האות האנלוגי אחד לאחד.
כן, כן: בתנאי שהאות המקורי סופי בתדר, תוכל לדעת בדיוק מה היה בין שתי נקודות. המתימטיקה מיטיבה להסביר זאת.
סרטט גל סינוס. קח ממנו יותר משתי נקודות במחזור אחד, ותוכל לדעת בדיוק מה היה הסינוס המקורי.
אם כבר ישנה בעייתיות, היא אולי נובעת מכך שאף אות אינו באמת סופי בתדר, כלומר אף אות אינו בעל תדר מקסימלי סופי. אבל מעבר לתדר מסוים, אני כבר לא מדבר על כך שהאוזן האנושית אינה שומעת - גם סרט הקלטה אנלוגי מעשי אינו יכול לרשום, ורכיבים אנלוגיים אינם יכולים להעביר. הדעיכה בתדר אקספוננציאלית, ונבלעת בסף הרעש הרבה לפני האינסוף.
אני חושב שהאנלוגיה לצילום הדיגיטאלי היא מצוינת.
עיבוד תמונה דווקא כן מאוד מקביל לעיבוד אות סאונד. גם בעיבוד תמונה דיגיטלי משתמשים במשפט הדגימה, וקיימת שגיאת Aliasing כתוצאה מתדר דגימה מרחבי נמוך מדי, ומושג הטווח דינאמי של הדמייה ושל הקלטה הינו זהה. אותם "גרגרים" אנלוגיים בהחלט יכולים להיות משולים לרמת הפרדה של סרט הקלטה אנלוגי.
הצילום הדיגיטאלי עבר באיכויותיו את הצילום האנלוגי, למורת רוחם של שמרנים רבים. פעם גם אמרו שלעולם לא ניתן יהיה לעשות אומנות באמצעות מחשב - כי זה "רובוטי" ו"קר". הרי זו טכנופוביה במסווה של שמרנות.
כשם שקיימות מצלמות פלאפון ומצלמות Webcam רבות וזולות באיכות מעפנה, לצד ציוד דיגיטאלי מקצועי ויקר, כך גם באודיו - קיימים נגנים זולים חינמיים מעפנים בדיסק-און-קי, וקיימות גם מערכות דיגיטליות רציניות ויקרות יותר.