יום כיפורים היום, וזה זמן מצוין לשמוע מוזיקה, כפי שהבהרתי בתחילת הפוסט.
ובכן, מה בקונצרט הערב?
קנטטה של בוקסטהודה (BuxWV 79) עם קנטוס קלן, מוזיקה קמרית איטלקית מתחילת המאה ה-17 (RICERCAR 222), ופנטזיה מוקדמת של בך לצ'מבלו, BWV 922, בביצוע אנדריאס שטייר.
האם הורגש שינוי ביחס לערבים אחרים?
כן, אמנם לא שינוי כזה שגרם לי לא להכיר את המערכת שלי, אבל בהחלט מסוג השינויים המלהיבים שעושים לך חשק לשמוע עוד ועוד. היו השיפורים הצפויים - כגון במה שנפתחה יותר לעומק ולרוחב, פירוט רב יותר, בסים נפלאים ומדויקים (איפה הם התחבאו לעזאזל?), תלת ממדיות מצוינת עם מעין מבט מדויק בזווית 45 מעלות מלפנים ומן המרכז (כאילו מתוך המיקרופון) על כל דבר קטן שמתרחש על הבמה - אבל בדרך כלל עם שיפורים כאלה בא גם צליל דקיק וקריר. לא כאן, וזה מה שהפתיע אותי! הצליל נשמע כל כך נינוח ונכון, עשיר אבל לא נפוח, מעודן ועם זאת דינמי ומהיר בצורה לא מלאכותית.
יוצא מן הכלל!
המסקנה: הואיל ומסיבות שאינן קשורות למערכת מוטב שיהיה רק יום כיפורים אחד בשנה, אז צריך לחשוב על איזה גנרטור משובח במחסן.