חומוס
חבר משקיען
- הודעות
- 2,499
- מעורבות
- 402
- נקודות
- 83
ולפעמים...דברים טובים קורים לווינטג'אים.
כן, זה ארוך.
תחילתו של סיפור לפני כ 10 שנים. באותה תקופה סחרתי באיביי בזעיר אנפין, מגבר פה, קדמגבר שם, בקטנה. ניצלתי אז את העובדה שהיתה לי כתובת + מקום אכסון בניו יורק, וכך כל כמה חודשים כשהייתי מגיע לניו יורק היו מחכים לי ארגזים ובהם שלל. כך, עקב בצד אגודל, גם בניתי את המערכות שאיתי עד היום.
באותה תקופה (ואולי גם היום, אני כבר לא שם) אפשר היה לסמוך ברוב המקרים על התיאור שמוכרים תיארו את מה שרצו למכור. האמריקאים עם ישר ככלל, ומילה שם היא מילה. כן, יש כאפות פה ושם, אבל הכלל נשאר - אפשר להאמין למה שאנשים אומרים. יש לנו מה ללמוד כעם בנקודה הזו, אבל לא זה הסיפור.
לעיתים רחוקות הייתי קונה ציוד תקול מתוך הימור שהתקלה קלה או זולה לתיקון, וזה מתוך התיעצות מקדימה עם הבחור שהיה מטפל לי בציוד בניו יורק: הייתי מציג לו את המידע והוא היה אומר לי מה לדעתו התקלה והאם שווה או לא שווה להסתכן. כידוע, מי שלא מעיז לא מתיז וכך פה ושם הייתי מסתכן - you win some & you lose some.
הפעם הראשונה שנתקלתי במגבר של לקסמן בקונטקסט הזה היה מגבר MX-100 שהמוכר ציין שמנגן רק בערוץ אחד. זה מגבר שלקסמן ייצרה אקסלוסיבית לשוק האמריקאי עם 150 וואט לערוץ, מתחילת שנות ה '80, ובדיעבד מהמגברים הבינונים של לקסמן. מעשה שטן, לא הצלחתי לתפוס את הטכנאי שלי בזמן להתייעץ איתו, הימרתי וקניתי. כשסוף סוף תפסתי אותו הוא גער בי: "מה אתה, משוגע? לקסמנים תקולים זה לא משהו שכל טכנאי יכול לתקן, ואני לא בטוח שגם אני יכול לתקן כל דבר שלהם. הם מאוד מורכבים ולעיתים מתוכננים מוזר!". הסוף ברור: המגבר התקול הגיע והטכנאי הבהיר לי שהדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות בו זה למדוד עומק של באר. כל זה כדי להבהיר נקודה פשוטה: כשאתה קונה רכב קלאסי שהיה טופ בתקופתו, לא בטוח שהמכונאי המקומי יוכל לטפל לך בו כשילך לך המחליביוטור העשוי מ Unobtanium. וזו היתה ההיכרות הראשונה שלי עם לקסמן ווינטאג' והיא מובילה אותנו, בעדינות, לעניין הנוכחי, עשור קדימה.
די בסמוך הפסקתי לסחור באיביי: איביי השתנה לרעה, הזדמנויות הגיעו פחות ופחות, ובכלל למי יש זמן לשבת באתר כל כך הרבה זמן? אבל פה ושם...ההרגל עשה את שלו ומעת לעת נהגתי לסרוק אחר מציאות, בשביל עצמי. וכך קניתי סט שכלל מגבר luxman 5m20 מסדרת ה laboratory reference עם ה 5E24 peak indicator הנדיר לאללה, איקולייזר G-11 ו...קדמגבר לקסמן C-12 מ 1980. כולו מתכת, ברזל ואלומיניום כבדים, מאסיבי. בלי עין הרע, כבר בן 37 הילד.
פייר - לא יודע איך זה קרה ואיזה שד השתלט עלי בקטע הזה באותה עת. את המגבר קניתי מברנש אחד, ובאותו שבוע צצו להם האיקולייזר והקדמגבר מברנש אחר. עברה לה חצי שנה לערך עד שזכיתי לפגוש את "הקופסאות" כמו שמסתלבטים עלי כאן בהומור המקומי, וכמו שהן, בארגזים וטרם שנבדקו, הובלו לארץ הקודש.
רק המשוגעים לדבר יכולים להבין את תחושת הציפיה לקדמגבר/מגבר/השלם את החסר המצורפים למשפחת צעצועי האודיו. הסקרנות וחוסר הסבלנות יכולים לשתק פיל, וגם לוחם סיירת מסוקס בעל עצבי פלדה עלול להכנע כאן - מה שרק מוביל לאכזבה שלי כשגיליתי שהקדמגבר, ה C-12 תקול. מקולקל. מת. לא עובד. לא מנגן - ורק עומד לו שם עושה פוזות. פלאשבקים טורדניים מאותו MX-100 צצו, טורדניים מתמיד. התחושה רק התעצמה כשהמגבר, ה luxman 5m20 התברר (לאחר שיפוץ) כלא פחות מנפלא ברמות פירוט שקשה לתאר. התיסכול הרקיע שחקים וכך גם הכעס על המוכר ש"שכח" לגלות את העובדה הקטנה הזו.
מסע קצר ויקר בין טכנאים הניב תשובות מדכאות: "אנחנו לא יכולים לתקן את זה. מה שהלך שם זה חלק מסובך - מורכב - נדיר - מטורף תניח לזה ודי לנדנד". אז הנחתי לזה, וכך חלפו להן ביעף 10 שנים אותן בילה הקדמגבר הסורר בארון. לא היה לי לב להניח אותו על המדרכה.
לפני חצי שנה שפכתי את שחור ליבי בפני רונן ש. (הידוע כ..."רונן ש.") בעודנו מלחכים חומוס משובח, ודמעות זולגות על לחיי. סיפורי קורע הלב נגע לליבו עת הביט בי ברחמים מהולים בעוד רחמים ואמר: "תן לי להעיף בו מבט". "קח תבדוק ומצידי תמצא לו בית - מתנה ממני" אמרתי לו וליבי סדוק.
כך חלפו להם ימים ושבועות, שכחתי מקדם המגבר. אך לא רונן העקשן. "תקשיב" כך אמר, "עשיתי בדיקה קטנה. החלק שהתחרבן לך באמת בעייתי לאיתור ובלתי אפשרי לתיקון אבל אני חושב שאני יכול לתקן לך את זה. לא יכול להבטיח כלום אבל אולי". מכאן הוא צלל לתיאורים והסברים ארוכים ומורכבים על אלקטרוניקה ויציקות שכולם נשמעו כמו תקליט מנדרינית עתיקה שמנגנים אותו אחורה עבורי, אך בסופם שאל: "רוצה לנסות?". שיכור מחומוס ובוער מסחוג הסכמתי. גם היה לו קצת ברק מטורף בעיניים ויום קודם ראיתי את הגרסה המקורית של "ד"ר פרנקנשטיין" אז פחדתי.
עליכם להבין: כבר מזמן וויתרתי על הקדמגבר והנה...טוב נו אתם קולטים. אך מצד שני העובדות ידועות: צריך איש מקצוע די מיוחד בשביל זה, ולא מספיק שיהיה מיומן. צריך שבאמת יאהב את זה, שיבוא מהבית עם תשוקה לסאונד, דרייב להצלחה והבנה של איך דברים עובדים - הבנה אמיתית, עמוקה.
העדכונים לא איחרו לבוא: הנה הוא מצא קבוצה הולנדית של שרופי Luxman, הנה הוחלפו דיודות, הנה הוחלפו קבלים ישנים בקבלים חדשים איכותיים, הנה כוונון bias, הנה שודרגה נורית החיווי הפשוטה בנורית Led, הנה הוא איתר מישהו שמייצר את החלק התקול העיקרי (זה מישהו שיושב עם זכוכית מגדלת של שען חירש ופינצטה של קוסמטיקאית פריסאית בעליית גג נידחת), הנה הוזמן החלק, הנה אישור שנשלח, הנה הוא במכס. ואז גם אישורים בנוסח: "סימני חיים ראשונים. אתמול הגיעו הרכיבים, היום עבדתי על הרכבה.", "יש אות נקי ביציאה", "היצור עובד" ו"המכשיר חזר לחיים, לא לדאוג" "אני מחזק לך את המתגים".
אתמול - מגיעה הודעה טעונה: "אתה רוצה קדמגבר?". תוך חצי שעה הייתי אצלו, נרגש ומכשכש בזנב. היום - חובר הלקסמן העתיק, תחילה בחדר השינה לבדיקה ראשונית, ואז בסלון לקצת יותר עומק (כן, המגבר עומד על ארגז משקאות מפלאסטיק. תהרגו אותי וזהו). הוא נהדר. קריספי, מפורט, מפריד, מנגן, כל מני סופרלטיבים מהסוג שאנחנו קוראים בכל ביקורת על צעצוע חדש שיוצא לשוק אבל בחיאת, תעזבו אותי מהשבלונות המוכרות כי בקדם הזה יש את הרכיב הנוסף - השקעה וחבר טוב. אחלה סאונד שבעולם.
כן, זה ארוך.
תחילתו של סיפור לפני כ 10 שנים. באותה תקופה סחרתי באיביי בזעיר אנפין, מגבר פה, קדמגבר שם, בקטנה. ניצלתי אז את העובדה שהיתה לי כתובת + מקום אכסון בניו יורק, וכך כל כמה חודשים כשהייתי מגיע לניו יורק היו מחכים לי ארגזים ובהם שלל. כך, עקב בצד אגודל, גם בניתי את המערכות שאיתי עד היום.
באותה תקופה (ואולי גם היום, אני כבר לא שם) אפשר היה לסמוך ברוב המקרים על התיאור שמוכרים תיארו את מה שרצו למכור. האמריקאים עם ישר ככלל, ומילה שם היא מילה. כן, יש כאפות פה ושם, אבל הכלל נשאר - אפשר להאמין למה שאנשים אומרים. יש לנו מה ללמוד כעם בנקודה הזו, אבל לא זה הסיפור.
לעיתים רחוקות הייתי קונה ציוד תקול מתוך הימור שהתקלה קלה או זולה לתיקון, וזה מתוך התיעצות מקדימה עם הבחור שהיה מטפל לי בציוד בניו יורק: הייתי מציג לו את המידע והוא היה אומר לי מה לדעתו התקלה והאם שווה או לא שווה להסתכן. כידוע, מי שלא מעיז לא מתיז וכך פה ושם הייתי מסתכן - you win some & you lose some.
הפעם הראשונה שנתקלתי במגבר של לקסמן בקונטקסט הזה היה מגבר MX-100 שהמוכר ציין שמנגן רק בערוץ אחד. זה מגבר שלקסמן ייצרה אקסלוסיבית לשוק האמריקאי עם 150 וואט לערוץ, מתחילת שנות ה '80, ובדיעבד מהמגברים הבינונים של לקסמן. מעשה שטן, לא הצלחתי לתפוס את הטכנאי שלי בזמן להתייעץ איתו, הימרתי וקניתי. כשסוף סוף תפסתי אותו הוא גער בי: "מה אתה, משוגע? לקסמנים תקולים זה לא משהו שכל טכנאי יכול לתקן, ואני לא בטוח שגם אני יכול לתקן כל דבר שלהם. הם מאוד מורכבים ולעיתים מתוכננים מוזר!". הסוף ברור: המגבר התקול הגיע והטכנאי הבהיר לי שהדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות בו זה למדוד עומק של באר. כל זה כדי להבהיר נקודה פשוטה: כשאתה קונה רכב קלאסי שהיה טופ בתקופתו, לא בטוח שהמכונאי המקומי יוכל לטפל לך בו כשילך לך המחליביוטור העשוי מ Unobtanium. וזו היתה ההיכרות הראשונה שלי עם לקסמן ווינטאג' והיא מובילה אותנו, בעדינות, לעניין הנוכחי, עשור קדימה.
די בסמוך הפסקתי לסחור באיביי: איביי השתנה לרעה, הזדמנויות הגיעו פחות ופחות, ובכלל למי יש זמן לשבת באתר כל כך הרבה זמן? אבל פה ושם...ההרגל עשה את שלו ומעת לעת נהגתי לסרוק אחר מציאות, בשביל עצמי. וכך קניתי סט שכלל מגבר luxman 5m20 מסדרת ה laboratory reference עם ה 5E24 peak indicator הנדיר לאללה, איקולייזר G-11 ו...קדמגבר לקסמן C-12 מ 1980. כולו מתכת, ברזל ואלומיניום כבדים, מאסיבי. בלי עין הרע, כבר בן 37 הילד.
פייר - לא יודע איך זה קרה ואיזה שד השתלט עלי בקטע הזה באותה עת. את המגבר קניתי מברנש אחד, ובאותו שבוע צצו להם האיקולייזר והקדמגבר מברנש אחר. עברה לה חצי שנה לערך עד שזכיתי לפגוש את "הקופסאות" כמו שמסתלבטים עלי כאן בהומור המקומי, וכמו שהן, בארגזים וטרם שנבדקו, הובלו לארץ הקודש.
רק המשוגעים לדבר יכולים להבין את תחושת הציפיה לקדמגבר/מגבר/השלם את החסר המצורפים למשפחת צעצועי האודיו. הסקרנות וחוסר הסבלנות יכולים לשתק פיל, וגם לוחם סיירת מסוקס בעל עצבי פלדה עלול להכנע כאן - מה שרק מוביל לאכזבה שלי כשגיליתי שהקדמגבר, ה C-12 תקול. מקולקל. מת. לא עובד. לא מנגן - ורק עומד לו שם עושה פוזות. פלאשבקים טורדניים מאותו MX-100 צצו, טורדניים מתמיד. התחושה רק התעצמה כשהמגבר, ה luxman 5m20 התברר (לאחר שיפוץ) כלא פחות מנפלא ברמות פירוט שקשה לתאר. התיסכול הרקיע שחקים וכך גם הכעס על המוכר ש"שכח" לגלות את העובדה הקטנה הזו.
מסע קצר ויקר בין טכנאים הניב תשובות מדכאות: "אנחנו לא יכולים לתקן את זה. מה שהלך שם זה חלק מסובך - מורכב - נדיר - מטורף תניח לזה ודי לנדנד". אז הנחתי לזה, וכך חלפו להן ביעף 10 שנים אותן בילה הקדמגבר הסורר בארון. לא היה לי לב להניח אותו על המדרכה.
לפני חצי שנה שפכתי את שחור ליבי בפני רונן ש. (הידוע כ..."רונן ש.") בעודנו מלחכים חומוס משובח, ודמעות זולגות על לחיי. סיפורי קורע הלב נגע לליבו עת הביט בי ברחמים מהולים בעוד רחמים ואמר: "תן לי להעיף בו מבט". "קח תבדוק ומצידי תמצא לו בית - מתנה ממני" אמרתי לו וליבי סדוק.
כך חלפו להם ימים ושבועות, שכחתי מקדם המגבר. אך לא רונן העקשן. "תקשיב" כך אמר, "עשיתי בדיקה קטנה. החלק שהתחרבן לך באמת בעייתי לאיתור ובלתי אפשרי לתיקון אבל אני חושב שאני יכול לתקן לך את זה. לא יכול להבטיח כלום אבל אולי". מכאן הוא צלל לתיאורים והסברים ארוכים ומורכבים על אלקטרוניקה ויציקות שכולם נשמעו כמו תקליט מנדרינית עתיקה שמנגנים אותו אחורה עבורי, אך בסופם שאל: "רוצה לנסות?". שיכור מחומוס ובוער מסחוג הסכמתי. גם היה לו קצת ברק מטורף בעיניים ויום קודם ראיתי את הגרסה המקורית של "ד"ר פרנקנשטיין" אז פחדתי.
עליכם להבין: כבר מזמן וויתרתי על הקדמגבר והנה...טוב נו אתם קולטים. אך מצד שני העובדות ידועות: צריך איש מקצוע די מיוחד בשביל זה, ולא מספיק שיהיה מיומן. צריך שבאמת יאהב את זה, שיבוא מהבית עם תשוקה לסאונד, דרייב להצלחה והבנה של איך דברים עובדים - הבנה אמיתית, עמוקה.
העדכונים לא איחרו לבוא: הנה הוא מצא קבוצה הולנדית של שרופי Luxman, הנה הוחלפו דיודות, הנה הוחלפו קבלים ישנים בקבלים חדשים איכותיים, הנה כוונון bias, הנה שודרגה נורית החיווי הפשוטה בנורית Led, הנה הוא איתר מישהו שמייצר את החלק התקול העיקרי (זה מישהו שיושב עם זכוכית מגדלת של שען חירש ופינצטה של קוסמטיקאית פריסאית בעליית גג נידחת), הנה הוזמן החלק, הנה אישור שנשלח, הנה הוא במכס. ואז גם אישורים בנוסח: "סימני חיים ראשונים. אתמול הגיעו הרכיבים, היום עבדתי על הרכבה.", "יש אות נקי ביציאה", "היצור עובד" ו"המכשיר חזר לחיים, לא לדאוג" "אני מחזק לך את המתגים".
אתמול - מגיעה הודעה טעונה: "אתה רוצה קדמגבר?". תוך חצי שעה הייתי אצלו, נרגש ומכשכש בזנב. היום - חובר הלקסמן העתיק, תחילה בחדר השינה לבדיקה ראשונית, ואז בסלון לקצת יותר עומק (כן, המגבר עומד על ארגז משקאות מפלאסטיק. תהרגו אותי וזהו). הוא נהדר. קריספי, מפורט, מפריד, מנגן, כל מני סופרלטיבים מהסוג שאנחנו קוראים בכל ביקורת על צעצוע חדש שיוצא לשוק אבל בחיאת, תעזבו אותי מהשבלונות המוכרות כי בקדם הזה יש את הרכיב הנוסף - השקעה וחבר טוב. אחלה סאונד שבעולם.
) והרבה נחת מהקופסה המזדקנת. אבל חשוב מכך - מאחל לך עוד הרבה מפגשים עם מיסטר ש' ששווה את משקלו בזהב (ובמקרה שלו - זה הרבה זהב!)
