בחלק השני של הקונצרט הערב בהיכל התרבות, התזמורת הסימפונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה ניגנה את הסימפוניה הראשונה של גוסטב מהלר.
תמצית החוויה שלי בשורה אחת קצרה:
מרגש עד דמעות.
ברור לי שכצרכן תרבות אני שבע ומפונק.
יש לי אוסף גדול של יצירות מוסיקאליות רבות, בין השאר ממיטב המוסיקה הקלאסית, חלקן בביצועים מעולים.
זאת גם פעם ראשונה שאני שומע סימפוניה של מהלר בקונצרט חי, משום שבמשך כמה עשרות שנים, מסיבות שונות, לא היה לי מנוי.
הביצוע הערב לא היה נקי מכמה פגמים טכניים.
גם האינטרפרטציה של זובן מהטה לא הייתה הטובה ביותר ששמעתי (על תקליטים).
עדיין, במהלך הקונצרט התרגשתי עד דמעות. דמעות זלגו מעייניי באופן פיזי. איני זוכר שדבר כזה קרה לי אי פעם בקונצרט חי.
כנראה שלא רק אני, משום שבסיום הקונצרט, במהלך התשואות, הקהל כולו קם על רגליו – דבר שאינו נפוץ במחוזותינו.
יש משהו בקונצרט חי שלא עובר ולא מסוגל לעבור בהקלטה.
זה לא קשור לטכנולוגיה, או להנדסה. לתחושתי, זה משהו מתחום אחר, שאין לי שם או מונח עבורו.
בראבו!
תמצית החוויה שלי בשורה אחת קצרה:
מרגש עד דמעות.
ברור לי שכצרכן תרבות אני שבע ומפונק.
יש לי אוסף גדול של יצירות מוסיקאליות רבות, בין השאר ממיטב המוסיקה הקלאסית, חלקן בביצועים מעולים.
זאת גם פעם ראשונה שאני שומע סימפוניה של מהלר בקונצרט חי, משום שבמשך כמה עשרות שנים, מסיבות שונות, לא היה לי מנוי.
הביצוע הערב לא היה נקי מכמה פגמים טכניים.
גם האינטרפרטציה של זובן מהטה לא הייתה הטובה ביותר ששמעתי (על תקליטים).
עדיין, במהלך הקונצרט התרגשתי עד דמעות. דמעות זלגו מעייניי באופן פיזי. איני זוכר שדבר כזה קרה לי אי פעם בקונצרט חי.
כנראה שלא רק אני, משום שבסיום הקונצרט, במהלך התשואות, הקהל כולו קם על רגליו – דבר שאינו נפוץ במחוזותינו.
יש משהו בקונצרט חי שלא עובר ולא מסוגל לעבור בהקלטה.
זה לא קשור לטכנולוגיה, או להנדסה. לתחושתי, זה משהו מתחום אחר, שאין לי שם או מונח עבורו.
בראבו!
