סקירה נהדרת נמר. כייף לקרוא.
אין רמקול בלי חסרונות ופשרות.
היתרון הגדול של מאגנפן הוא בפירוש VFM: הרמקולים שלהם נשמעים בד"כ כמו רמקולים שהפכו בשנים האחרונות לבלתי מושגים עקב מחירי תפלצת. בתערוכות הם כמעט תמיד זוכים בפרסים והחדרים שלהם תמיד מלאים. בסלון הישראלי "הממוצע" דגם כמו זה שנסקר כאן או הבא אחריו בסדרה יספקו כל מי ששקיפות, פירוט ודנמיות חשובים לו. בחדר גדול הדגמים הבכירים של החברה הם חגיגה מוזיקלית מרגשת. לטעמי הם גם מאוד השתפרו בבס לעומת הדגמים הישנים. מבחינת אווריריות, קולות אנושיים וקלילות בהגשת המוזיקה רק רמקול שופרי טוב (ויקר) יכול להתחרות בהם. לטעמי הם בד"כ נשמעים טוב יותר ממרבית הרמקולים הקופסתיים שנמכרים בארץ הקודש במחירים דומים, ולעיתים גם גבוהים יותר. אז אם לוקחים בחשבון את שלל היתרונות ואת המחיר, יש כאן חבילה מנצחת.
אבל בגלל שאף פעם אין טוב בלי קצת רע באודיו, אני מוצא בדגמים הגדולים של מגנאפן 3 אתגרים: האחד, גודל. לא פשוט להכניס לסלון הבית שתי דלתות גדולות שנתקעות באמצע ומול הפרצוף ומייצרות נוכחות רבה (מידי). השני, מי שלוקח שניים כאלה (20.7 או 3.7) חייב 2 מנובלוקים בריאים מאוד. הרמקול הזה שואב זרם אדיר וכמעט שאי אפשר להגזים בעניין. משפופרות כדאי לשכוח....... השלישי, מישהו כאן כבר כתב על העמידות. יש כאן פשרה ב'אין תיבה' וצריך לקחת אותה בחשבון.
אם מתעלמים משלושת אלו, מבחינת איכות הצליל אל מול המחיר, לדעתי אין לרמקול הזה תחרות. כדי לקבל למשל את מה שה 3.7 נותן בפחות מ 40 אלף שקלים, צריך להוציא יותר ממאה אלף בארץ. לפחות בכל מה שקשור לדרישות ולטעם שלי. שורה תחתונה - רמקול מעולה וחבל שלא מספיק מוכר בארץ.