matanoosh
חבר משקיען
- הודעות
- 4,098
- מעורבות
- 1,585
- נקודות
- 113
אני איפשהו באמצע בין משדרגים כפיתיים לכרוניים. כלומר, משתדל לנצל הזדמנויות כשהן נופלות, משתדל לקבל החלטות נכונות על בסיס ניסיון ולא על בסיס גחמה רגעית, ומשתדל תמיד להרגיש שאני עושה צעד קדימה, ולעולם לא הצידה. משתדל לרווח בין השידרוגים כדי להנות ממה שקיים, ומשתדל תמיד שיהיה קו מנחה ברור בשידרוגים, ולא זיגזוגים בין גישות שונות.
טריוויאלי? קצת.
אז למה זה חשוב? כי זה מתקשר לסיבה שבחרתי לשדרג את ראש הפטיפון שלי לפני מספר חודשים. נקרתה בדרכי הזדמנות לשדרג את ראש ה- SHELTER 5000 שלי לראש של ORTOFON A95 - ראש יקר (וטוב) משמעותית מהשלטר. המחיר היה נכון, ההתאמה עם הזרוע היתה נכונה, והראש היה במלאי, במיידי. אז הלכתי עליה.
תמיד נחמד להתחדש בראש, בייחוד כשמחלת הנפש ה- OCD שלי גורמת לי לעוויתות לא רצוניות ככל שגיל הראש האנלוגי (או גיל המנורות) מתקדם יותר. אני צריך את זה חדש!
בקיצור, אז שדרגתי את זה:
לזה:
בדקות הראשונות לאחר שהדבר הזה התחיל לנגן אצלי בבית, בהן ניסיתי לשוא להניח את חבילת הציפיות מאחורי, לא כ"כ הבנתי מה אני שומע.
כן, שומעים שיש טקסטורה פחות מגורענת, והכל יותר מפורט, אבל תוך כמה שניות צצה שאלה מטרידה במוח: "זה הכל? על זה שילמתי מחיר ריטייל מלא של $6500 ועוד קצת?!?!?!"
אבל... ממשיכים להאזין, כשברקע צצות ועולות שאלות גורליות נוספות כמו:
"האם סוף סוף יהיה אצלי מנצח בין אנלוג לדיגיטל?"
"האם התמורה הצדיקה את ההשקעה?"
"מה אני הולך לקבל בסוף?"
"כמה שעת האזנה תעלה לי?"
"כמה יעלה לעשות RETIPPING?"
והכי חשוב:
"אילו שימושים יותר נכונים בכסף הייתי יכול לעשות? טיול לחו"ל? מטבח חדש? שיפוץ של המקלחת?"
ממשיכים להאזין. צד אחד, ועוד צד, ועוד צד. ופתאם, בצד הרביעי, נופל לי אסימון. רגע, משהו משתנה פה. פתאם אני מזהה עוד איכויות, שהולכות ונפרשות לי מול העיניים, ושלא היו קיימות ביום שלפני, ובאופן מפתיע - גם לא 20 דקות לפני. הראש נפתח לי מול העיניים. כלומר, אוזניים.
זה לא דברים שנמדדים בפירוט או איזון טונאלי. עכשיו, שלושה חודשים לאחר שהחלפתי, אני עוד יותר מתקשה לתאר את ההבדלים במילים. כן, אפשר להגיד שהבס הרבה יותר עמוק ומוגדר, שיש תחושה של פחות גרעיניות. אבל התיאורים האלה מפספסים את הנקודה העיקרית:
יש כאן מוסיקה מטמטמת. אני שם תקליט, ובהנחה שהוא לא מוקלט גרוע אלא סביר ומעלה, אני לא צריך לחפש שום דבר. יש מוסיקה אדירה. חוויה שיוצאת מהרמקולים ונושכת אותך באף. כבר לא מדברים על הבמה המדוייקת להחריד שיש באנלוג, או על הצליל ה"אנלוגי" וה"חם"... זה לא בלקסיקון. זה לא מענין. נשארה מוסיקה. חיה, בועטת, מרגשת. פשוט, מדהים.
תודות לבני טסלר שנתן לי בעיטה בתחת ועזר לי לקבל את ההחלטה, ואז עזר לי לממש אותה!
וכרגיל, לאבא, לאמא ולחבריי שהביאוני עד הלום.
טריוויאלי? קצת.
אז למה זה חשוב? כי זה מתקשר לסיבה שבחרתי לשדרג את ראש הפטיפון שלי לפני מספר חודשים. נקרתה בדרכי הזדמנות לשדרג את ראש ה- SHELTER 5000 שלי לראש של ORTOFON A95 - ראש יקר (וטוב) משמעותית מהשלטר. המחיר היה נכון, ההתאמה עם הזרוע היתה נכונה, והראש היה במלאי, במיידי. אז הלכתי עליה.
תמיד נחמד להתחדש בראש, בייחוד כשמחלת הנפש ה- OCD שלי גורמת לי לעוויתות לא רצוניות ככל שגיל הראש האנלוגי (או גיל המנורות) מתקדם יותר. אני צריך את זה חדש!
בקיצור, אז שדרגתי את זה:
לזה:
בדקות הראשונות לאחר שהדבר הזה התחיל לנגן אצלי בבית, בהן ניסיתי לשוא להניח את חבילת הציפיות מאחורי, לא כ"כ הבנתי מה אני שומע.
כן, שומעים שיש טקסטורה פחות מגורענת, והכל יותר מפורט, אבל תוך כמה שניות צצה שאלה מטרידה במוח: "זה הכל? על זה שילמתי מחיר ריטייל מלא של $6500 ועוד קצת?!?!?!"
אבל... ממשיכים להאזין, כשברקע צצות ועולות שאלות גורליות נוספות כמו:
"האם סוף סוף יהיה אצלי מנצח בין אנלוג לדיגיטל?"
"האם התמורה הצדיקה את ההשקעה?"
"מה אני הולך לקבל בסוף?"
"כמה שעת האזנה תעלה לי?"
"כמה יעלה לעשות RETIPPING?"
והכי חשוב:
"אילו שימושים יותר נכונים בכסף הייתי יכול לעשות? טיול לחו"ל? מטבח חדש? שיפוץ של המקלחת?"
ממשיכים להאזין. צד אחד, ועוד צד, ועוד צד. ופתאם, בצד הרביעי, נופל לי אסימון. רגע, משהו משתנה פה. פתאם אני מזהה עוד איכויות, שהולכות ונפרשות לי מול העיניים, ושלא היו קיימות ביום שלפני, ובאופן מפתיע - גם לא 20 דקות לפני. הראש נפתח לי מול העיניים. כלומר, אוזניים.
זה לא דברים שנמדדים בפירוט או איזון טונאלי. עכשיו, שלושה חודשים לאחר שהחלפתי, אני עוד יותר מתקשה לתאר את ההבדלים במילים. כן, אפשר להגיד שהבס הרבה יותר עמוק ומוגדר, שיש תחושה של פחות גרעיניות. אבל התיאורים האלה מפספסים את הנקודה העיקרית:
יש כאן מוסיקה מטמטמת. אני שם תקליט, ובהנחה שהוא לא מוקלט גרוע אלא סביר ומעלה, אני לא צריך לחפש שום דבר. יש מוסיקה אדירה. חוויה שיוצאת מהרמקולים ונושכת אותך באף. כבר לא מדברים על הבמה המדוייקת להחריד שיש באנלוג, או על הצליל ה"אנלוגי" וה"חם"... זה לא בלקסיקון. זה לא מענין. נשארה מוסיקה. חיה, בועטת, מרגשת. פשוט, מדהים.
תודות לבני טסלר שנתן לי בעיטה בתחת ועזר לי לקבל את ההחלטה, ואז עזר לי לממש אותה!
וכרגיל, לאבא, לאמא ולחבריי שהביאוני עד הלום.