מפלצת אנלוגית וקריאת תיגר על כרמלי, ליאור ואלוני!

[AK1]

נמר .....מונח כמו a....hole שייך ללקסיקון של הפורום הזה ?

המורה! הוא אמר מילה לא יפה! המורה! המורה!

לתשומת לב: וזאת אפילו בלי שאמרתי למי כוונתי!!! (lol)

 

[katzofe]

להגיד היום שאיכות הצליל של הקלטות דיגיטליות נופלת מאיכות הצליל של תקליטים נשמע באוזני הזוי - ואני אומר זאת אחרי ששנים רבות, בטח בשנות ה 80, לא היה לי צל של ספק שהצליל של תקליטורים הוא איום ונורא ובכלל לא בר השוואה לזה שמופק מתקליטים. דברים השתנו עם הזמן ולטעמי האישי התלונות נגד הצליל הדיגיטאלי הן יותר עניין של שם רע שיש לתקליטור ונשאר לו מלידתו.


אריה

גם בשנות ה-80 היו הקלטות דיגיטל מצויינות- למשל אלו של שארל דוטו ותזמורת מונטריאול :
http://www.amazon.com/Stravinsky-LO...ie=UTF8&qid=1367759087&sr=8-2&keywords=dutoit

זו רק אחת מהן (מ-84), לא מכיר הקלטה אנלוגית שיכולה להתחרות בזו , אפילו אם ימשיכו
לשפוך כאן הררי מלל על נפלאות האנלוג .

 

[arye.gur]

גם בשנות ה-80 היו הקלטות דיגיטל מצויינות- למשל אלו של שארל דוטו ותזמורת מונטריאול :
http://www.amazon.com/Stravinsky-LO...ie=UTF8&qid=1367759087&sr=8-2&keywords=dutoit

זו רק אחת מהן (מ-84), לא מכיר הקלטה אנלוגית שיכולה להתחרות בזו , אפילו אם ימשיכו
לשפוך כאן הררי מלל על נפלאות האנלוג .

האם שמעת את ההקלטה בשנות ה 80 ונהנית אז ממנה? אני שואל כי יש לי עדיין נגן תקליטורים של MISSION שכל כך אהבתי ואני עדיין שומר אותו.
מידי פעם אני מוריד אותו מהבויידם ומריץ אותו קצת - ומפחיד לגלות עד כמה גרוע הוא נשמע היום...

אריה

 

[AK1]

גם בשנות ה-80 היו הקלטות דיגיטל מצויינות- למשל אלו של שארל דוטו ותזמורת מונטריאול :
http://www.amazon.com/Stravinsky-LO...ie=UTF8&qid=1367759087&sr=8-2&keywords=dutoit

זו רק אחת מהן (מ-84), לא מכיר הקלטה אנלוגית שיכולה להתחרות בזו , אפילו אם ימשיכו
לשפוך כאן הררי מלל על נפלאות האנלוג .

מדהים -- במקרה בדיוק תפסת אותי "על חם" מאזין להקלטה אנאלוגית "טובה" יותר של Fireworks=Feu d'artifice
http://www.amazon.com/dp/B0000DC15L

אלך לבדוק את "ציפור האש" עם Dutoit

 

[AK1]

בדקתי 3 קטעים, שאצל דיטווא הם טרקים 2, 9 ו-13, כשהאחרון (ריקוד התופת של כל נתיני קאשצ'יי) גם בליווית הפארטיטורה.

בכולם אצל דוראטי הייתה נוכחות יותר "הולוגראפית" לכלים, ולכל כלי הייה את הגוון שלו באופן מובהק יותר, אפילו לפני שנכנסים לענייני "במה" וכאלה.

עמיר

 

[AK1]

מתנצל על זה שזה כבר פוסט שלישי ברצף ממני, אבל עניין דוראטי הנ"ל הזכיר לי משהו שנראה לי חשוב.

למעט יצירות מעטות וספציפיות שאני "אוסף" ביצועים שלהם -- לא כל מה שזז אלא רק מעל רמת-אהבה מסויימת להם -- האוסף שלי אינו בעניין ריבוי ביצועים לכל יצירה, אלא רק אלה שאני אוהב במיוחד.

ליצירות / ביצועים שאני אוהב במיוחד, אני מנסה להשיג את ה"הדפסות" / reissues ה"טובים" ביותר לטעמי.

במסגרת חיפושים כאלה, לא רק שנתקלתי בדיסקים שאני מעדיף בהרבה על התקליטים המקבילים, אלא גם התחלתי לאהוב הקלטות שבגירסת ה-LP לא משכו אותי.

למשל, לפני שיצאו דיסקים בסידרת RCA Living Stereo בשנות ה-90, לא הבנתי מה יש לאהוב במנצח Fritz Reiner, שנשמע לי כמו ייקה יבש, כפי שתיאר אותו ברנשטיין בתפקיד המורה לניצוח.

ולא שעד אז שמעתי תקליטים של ריינר רק במערכת מחורבנת -- להיפך -- שמעתי אותם רק במערכות אנאלוגיות משובחות בהרבה מהדיגיטאלית שהייתה לי אז.

אבל פתאום גיליתי את גאונותו, ועד כמה ההקלטות שלו סופרלאטיביות.

ובעצם גם הרבה מהקלטותיו ש"נחשבות" כבינוניות בפורמאט LP (כמו "מן העולם החדש" לדבוז'אק) התגלו כמעולות ב-CD ועוד יותר ב-SACD. גם אחד המפיקים (producers -- אלה שאחראים על הסאונד ועל הצד המוסיקאלי בכלל) העיקריים של הסידרה הזו, John Pfeiffer, אמר בעצמו שהדיסקים טובים יותר.

תהליך דומה עברתי גם עם Antal Dorati ו-Mercury Living Presence, עם הקלטות שנשמעו צרחניות במידה בלתי-נסבלת, עם צלילות מסנוורת ובאס רועם. גם כאן יציאת הדיסקים שינתה את המצב, וכאן אחת המפיקות העיקריות, Wilma Cozart Fine, השתתפה בעצמה בהעברה לדיסקים.

הרבה הקלטות שנשמעו איומות-עד-עלובות בויניל, החל באלה שהיו מושא לבדיחות של אודיופילים איך לא להקליט -- של DGG -- וכלה בכאלה של Columbia, Vox, Turnabout, Vanguard, Everest ואחרים, פתאום נשמעות פ-א-נ-ט-א-ס-ט-י, ללא הכר, בדיסקים.

כמה הקלטות של Vox -- חברת budget שייצרה תקליטים שנשמעו כמו חצץ בין השיניים -- כאלה שהוקלטו בקוואדרו, משנות ה-70, לכדו את תשומת ליבה של חברת Mobile Fidelity שהפכה אותם ל-multichannel (4.0) SACDs, שנשמעים מ-ד-ה-י-ם, בין הטובים ביותר בכל הדיסקייה שלי.

זה לא אומר שאין דברים שב-CD נשמעים לי רע יותר מב-LP -- יש המונים כאלה -- במיוחד משנות ה-80 וה-90 המוקדמות, לפני שהתחילו עם רימאסטרינג שנעשה ברזולוציות מעל 16/44.1, אבל גם רבים שההעברה שלהם לא מוצלחת מסיבות אחרות, אם חוסר כישרון של המעבירים ואם הדרדרות מצב סירטי המקור.

ישנם דיסקים לא מעטים שממש חבל לי שאינם יוצאים ברימאסטר משובח. למשל "טוראנדוט" עם פאבארוטי וזובין מהטה ידידנו, שמצטיין שם, וההקלטה נ-ה-ד-ר-ת, אבל ה-CD, משנת 1984, לא מספק את הסחורה במלוא הדרה, כפי שאפשר לשמוע בהדפסה אנגלית מקורית של ה-LP. יש הדפסה גרמנית של ה-LP, שהיא נקייה יותר, אבל פחות "חייה", והדפסה הולנדית שנשמעת אולי אפילו פחות טוב מה-CD הבינוני.

כך שבעצם לא מדובר כאן רק בהקלטה אנאלוגית מול דיגיטאלית -- כאשר לי אין שום תלונות להקלטות אנאלוגיות טובות -- ובעצם לא רק ויניל ועיוותיו מול דיסק/קובץ, אלא יש כאן גם עניין של כישרונות העברה למדיום, ושל יכולות הקריאה מהמדיום, ובראש ובראשונה -- טעם אישי.

טכנולוגייה מתקדמת אין משמעותה האוטומאטית מוצר טוב יותר, כפי שגם טכנולוגייה פרימיטיבית יכולה להפיק תוצאות מופלאות, לפעמים יותר משל הטכנולוגייה המתקדמת.

אני לא מוצא הרבה הקלטות, כולל הדיגיטאליות המתקדמות ביותר, שמבחינתי משתוות/עולות על RCA Living Stereo שבוצעו בין סוף 1953 לסביבות 1962, ולעומת זאת, אני לא מוצא הרבה תקליטי ויניל שעולים לטעמי על העברות סבירות ומעלה ל-CD/SACD.

אולי הגאונות של אותם מעטים שיידעו היכן למקם את 2 או 3 המיקרופונים הפרימיטיביים שלהם ואיך להשתמש בטייפ-רקורדרים העלובים שלהם, וערכו אותם בעזרת סכין גילוח, משפיעה יותר מאשר אותם טכנאים מיומנים ללא הגאונות הזו, שממקמים עשרות מיקרופונים ומקליטים איתם סלט שלם על מכונות סופר-מודרניות של 24/96 ויותר, ואחר כך מערבבים את הכל עוד יותר באולפן עם מיקסרים של 32/382.

או, בקיצור, יש את הטכנולוגייה, וייש מה שעושים איתה...

עמיר

 

[matanoosh]

עמיר,
אתה יכול ללמד אותי הקלדה עיוורת?

 

[AK1]

עמיר,
אתה יכול ללמד אותי הקלדה עיוורת?

אני לא יודע בעצמי, אבל אני יכול ללמד אותך איך כשרואים "AK1" עוברים להודעה הבאה בצורה עיוורת ומהירה.
יש גם טכנולוגיות הרגעה ששמעתי עליהן, אבל אני לא מכיר ברמה של ללמד, וייש גם כדורים -- ואליום, או משהו כזה.

ייתכן שאתה זקוק לנגדי דיכאון חזקים יותר, שאז -- דרך ענייני המוסיקה -- אני מכיר פסיכיאטר מצויין -- אמיר מנדל.
כבר כ-25 שנה אני משתתף באותה קבוצת האזנה, שבמקור הייתה בהנהלת רפי לביא, ומאז פטירתו בהנהלתו של אמיר הנ"ל.
זה בימי שלישי, אז אני יכול לספר לו עליך ועל הסימפטומים שלך כהכנה לטיפול מעמיק, אם תהייה מוכן לממן אותו. זה לא זול.

 

[matanoosh]

עמיר, אני באמת רוצה לעבור להודעה הבאה, אבל אני לא יכול. בכל עמוד יש בערך 7 שלך.
ואליום אני לא צריך, תודה. זה למישהו שצריך להרגע. אני רגוע מאד. אתה רואה שמץ של התרגשות בהודעות שלי המכוונות אליך?

בפוסט האחרון שלך יש 591 מילים. לכותב תוכן מקצועי בנושא מסויים, לוקח בערך שעה לכתוב פוסט כזה וזאת מבלי לשקוד יותר מדי על התוכן. אני מניח שלך זה לקח פחות.

אתה רוצה באמת לבדוק כמה קוראים אותך? בדוק את היחס בין כמות ההודעות שאתה כותב, לאלה שמגיבים עליהן.

ספרתי מתחילת היום הזה בלבד ( קרי, משעות הבוקר.), כתבת בפורום בדיוק 20 הודעות. ואז אני שואל את עצמי: כמה משעמם צריך להיות לאדם, כדי להשחית את זמנו, לדבר לעצמו,, להיות כ"כ עסוק באובססיביות שלו ולא לשים לב שאיש אינו קורא את הגיגיו, ועוד להתנגח עם אנשים השכם וערב.

אז בוא עכשיו תכתוב לי שאני אובססיבי שאני סופר את ההודעות שלך. זה הרי בדיוק אותה אסטרטייגת "אמא שלך" או "לא, אתה" שלמדת בגיל 6 ואתה משתמש בה עד היום.

ציטוט ממאמר ספורדי ברשת:
Obsessive-compulsive disorder treatment can be difficult, and treatment may not result in a cure. You may need treatment for the rest of your life. However, OCD treatment can help you bring symptoms under control so that they don't rule your daily life.
http://www.mayoclinic.com/health/obsessive-compulsive-disorder/DS00189/DSECTION=treatments-and-drugs

 

[kyroz]

אשכרה פיתחתי אלרגיה לכל השרשורים הפילוסופיים והלא נגמרים האלה שמציפים את הפורום.
חלאס, הרי אף אחד מכם לא יגיע להבנה שהוא טעה \ יקבל את הצד השני, כל הויכוחים האלו בסופו של דבר גם ככה נגמרים במשפט פלצני בסגנון "בוא נסכים שלא נסכים" - שאליו אני בכלל אלרגי.

אולי תראו הודעה זו כמתנשאת אבל וואלה... אני באמת בספק שיש יותר מ2 וחצי אנשים שקוראים את כל המגילות האלו שאתם כותבים, וכל פעם אותם אנשים עם אותה גישה "לא נעים לך, תעבור הלאה"....

שחררו.

 

[AK1]

עמיר, אני באמת רוצה לעבור להודעה הבאה, אבל אני לא יכול. בכל עמוד יש בערך 7 שלך.
ואליום אני לא צריך, תודה. זה למישהו שצריך להרגע. אני רגוע מאד. אתה רואה שמץ של התרגשות בהודעות שלי המכוונות אליך?

בפוסט האחרון שלך יש 591 מילים. לכותב תוכן מקצועי בנושא מסויים, לוקח בערך שעה לכתוב פוסט כזה וזאת מבלי לשקוד יותר מדי על התוכן. אני מניח שלך זה לקח פחות.

אתה רוצה באמת לבדוק כמה קוראים אותך? בדוק את היחס בין כמות ההודעות שאתה כותב, לאלה שמגיבים עליהן.

ספרתי מתחילת היום הזה בלבד ( קרי, משעות הבוקר.), כתבת בפורום בדיוק 20 הודעות. ואז אני שואל את עצמי: כמה משעמם צריך להיות לאדם, כדי להשחית את זמנו, לדבר לעצמו,, להיות כ"כ עסוק באובססיביות שלו ולא לשים לב שאיש אינו קורא את הגיגיו, ועוד להתנגח עם אנשים השכם וערב.

אז בוא עכשיו תכתוב לי שאני אובססיבי שאני סופר את ההודעות שלך. זה הרי בדיוק אותה אסטרטייגת "אמא שלך" או "לא, אתה" שלמדת בגיל 6 ואתה משתמש בה עד היום.

ציטוט ממאמר ספורדי ברשת:
Obsessive-compulsive disorder treatment can be difficult, and treatment may not result in a cure. You may need treatment for the rest of your life. However, OCD treatment can help you bring symptoms under control so that they don't rule your daily life.
http://www.mayoclinic.com/health/obsessive-compulsive-disorder/DS00189/DSECTION=treatments-and-drugs

רק תראה כמה אנרגייה אתה מבזבז (או מנצל, לדעתך?) על "לחנך" אותי, ולהסביר לי את אותם דברים שוב ושוב, אחרי שאפילו אתה הבנת שהבנתי אותם, ואני פשוט לא מקבל אותם, ואין לי כוונה לקבל אותם כשהם באים ממך.

נראה לך שתתיש אותי אם תחזור על זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם? או אם תאבחן אותי כ-OCD ו/או בכל אבחנה אחרת שתעלה בדעתך בלי שייש לך הכשרה לכך? או אם תנסה להסביר לי שאף אחד לא קורא אותי, או כל משהו אחר שאתה יכול להמציא?

יש עד לרגע זה 6,409 כניסות לשירשור הזה -- די בטוח שלא כולן נועדו רק לך -- ו-310 הודעות. גם אם אתה מוריד את הכניסות לצורך כתיבת הודעות, עדיין יש לך יותר מ-6,000, וללק מאלה שנכנסים, נשארים וכותבים/עונים לכמה הודעות, כך שכנראה לא נספרים שוב.

נראה לי שהתיאוריות שלך לגבי קריאה לא עומדות במבחן ההיגיון, אם כי אולי אני טועה.

אין שום דבר שאתה יכול לכתוב לי כדי לשכנע אותי לסתום את המיקלדת.

אתה יכול לגייס את ההנהלה, לרתום 7000 חברי פורום אחרים שאין להם עניין וכו' -- את זה אתה יכול לעשות.
זה עדיין לא יראה שאתה צודק במשהו, אלא שכוח השיכנוע שלך גדול משלי -- לא קשה.

מה שכן נראה לי כיוון קונסטרוקטיבי זה לבקש מנמר/ליאור להעביר את כל ההודעות שאינן נוגעות לפטיפון שלך לשירשור חדש, משהו כמו "ויכוחים אינסופיים וחסרי תכלית על אנאלוג ודיגיטאל שהועברו מהשירשור של מתנוש", ובא לציון גואל.

דרך אגב, אם זכור לי נכון (ייתכן שאני טועה), ההודעה הארוכה האחרונה היא כמעט היחידה שכתבתי ביוזמתי ולא כתגובה למה שנאמר ע"י אחרים, ואחרים שכתבו כאן על נושאים שאינם קשורים לנושא / כוונת השירשור כוללים לא רק אותי ואת הנודניקים הקבועים מבחינתך, אלא גם את נמר בכבודו ובעצמו, וחברים נוספים.

אשכרה פיתחתי אלרגיה לכל השרשורים הפילוסופיים והלא נגמרים האלה שמציפים את הפורום.
חלאס, הרי אף אחד מכם לא יגיע להבנה שהוא טעה \ יקבל את הצד השני, כל הויכוחים האלו בסופו של דבר גם ככה נגמרים במשפט פלצני בסגנון "בוא נסכים שלא נסכים" - שאליו אני בכלל אלרגי.

אולי תראו הודעה זו כמתנשאת אבל וואלה... אני באמת בספק שיש יותר מ2 וחצי אנשים שקוראים את כל המגילות האלו שאתם כותבים, וכל פעם אותם אנשים עם אותה גישה "לא נעים לך, תעבור הלאה"....

שחררו.

אם לא שמת לב, מדובר בדיוק בשירשור אחד בו זמנית.

להציג את זה כ"מציף את הפורום" זה עיוות גדול יותר אפילו משל פטיפון.

אני אלרגי לרמאויות, לשרלטנות ולעיוותים, כולל מסוג זה.

ולגבי ה-2.5 אנשים -- ראה מה שכתבתי למתנוש בעניין מבחן ההיגיון הפשוט,
ולגבי הסכמה או היעדרה, מי אמר שזו הכוונה ו/או הקריטריון לקיום דיון?
נא ראה כאן

 

[zs]

מתנצל על זה שזה כבר פוסט שלישי ברצף ממני, אבל עניין דוראטי הנ"ל הזכיר לי משהו שנראה לי חשוב.

למעט יצירות מעטות וספציפיות שאני "אוסף" ביצועים שלהם -- לא כל מה שזז אלא רק מעל רמת-אהבה מסויימת להם -- האוסף שלי אינו בעניין ריבוי ביצועים לכל יצירה, אלא רק אלה שאני אוהב במיוחד.

ליצירות / ביצועים שאני אוהב במיוחד, אני מנסה להשיג את ה"הדפסות" / reissues ה"טובים" ביותר לטעמי.

במסגרת חיפושים כאלה, לא רק שנתקלתי בדיסקים שאני מעדיף בהרבה על התקליטים המקבילים, אלא גם התחלתי לאהוב הקלטות שבגירסת ה-LP לא משכו אותי.

למשל, לפני שיצאו דיסקים בסידרת RCA Living Stereo בשנות ה-90, לא הבנתי מה יש לאהוב במנצח Fritz Reiner, שנשמע לי כמו ייקה יבש, כפי שתיאר אותו ברנשטיין בתפקיד המורה לניצוח.

ולא שעד אז שמעתי תקליטים של ריינר רק במערכת מחורבנת -- להיפך -- שמעתי אותם רק במערכות אנאלוגיות משובחות בהרבה מהדיגיטאלית שהייתה לי אז.

אבל פתאום גיליתי את גאונותו, ועד כמה ההקלטות שלו סופרלאטיביות.

ובעצם גם הרבה מהקלטותיו ש"נחשבות" כבינוניות בפורמאט LP (כמו "מן העולם החדש" לדבוז'אק) התגלו כמעולות ב-CD ועוד יותר ב-SACD. גם אחד המפיקים (producers -- אלה שאחראים על הסאונד ועל הצד המוסיקאלי בכלל) העיקריים של הסידרה הזו, John Pfeiffer, אמר בעצמו שהדיסקים טובים יותר.

תהליך דומה עברתי גם עם Antal Dorati ו-Mercury Living Presence, עם הקלטות שנשמעו צרחניות במידה בלתי-נסבלת, עם צלילות מסנוורת ובאס רועם. גם כאן יציאת הדיסקים שינתה את המצב, וכאן אחת המפיקות העיקריות, Wilma Cozart Fine, השתתפה בעצמה בהעברה לדיסקים.

הרבה הקלטות שנשמעו איומות-עד-עלובות בויניל, החל באלה שהיו מושא לבדיחות של אודיופילים איך לא להקליט -- של DGG -- וכלה בכאלה של Columbia, Vox, Turnabout, Vanguard, Everest ואחרים, פתאום נשמעות פ-א-נ-ט-א-ס-ט-י, ללא הכר, בדיסקים.

כמה הקלטות של Vox -- חברת budget שייצרה תקליטים שנשמעו כמו חצץ בין השיניים -- כאלה שהוקלטו בקוואדרו, משנות ה-70, לכדו את תשומת ליבה של חברת Mobile Fidelity שהפכה אותם ל-multichannel (4.0) SACDs, שנשמעים מ-ד-ה-י-ם, בין הטובים ביותר בכל הדיסקייה שלי.

זה לא אומר שאין דברים שב-CD נשמעים לי רע יותר מב-LP -- יש המונים כאלה -- במיוחד משנות ה-80 וה-90 המוקדמות, לפני שהתחילו עם רימאסטרינג שנעשה ברזולוציות מעל 16/44.1, אבל גם רבים שההעברה שלהם לא מוצלחת מסיבות אחרות, אם חוסר כישרון של המעבירים ואם הדרדרות מצב סירטי המקור.

ישנם דיסקים לא מעטים שממש חבל לי שאינם יוצאים ברימאסטר משובח. למשל "טוראנדוט" עם פאבארוטי וזובין מהטה ידידנו, שמצטיין שם, וההקלטה נ-ה-ד-ר-ת, אבל ה-CD, משנת 1984, לא מספק את הסחורה במלוא הדרה, כפי שאפשר לשמוע בהדפסה אנגלית מקורית של ה-LP. יש הדפסה גרמנית של ה-LP, שהיא נקייה יותר, אבל פחות "חייה", והדפסה הולנדית שנשמעת אולי אפילו פחות טוב מה-CD הבינוני.

כך שבעצם לא מדובר כאן רק בהקלטה אנאלוגית מול דיגיטאלית -- כאשר לי אין שום תלונות להקלטות אנאלוגיות טובות -- ובעצם לא רק ויניל ועיוותיו מול דיסק/קובץ, אלא יש כאן גם עניין של כישרונות העברה למדיום, ושל יכולות הקריאה מהמדיום, ובראש ובראשונה -- טעם אישי.

טכנולוגייה מתקדמת אין משמעותה האוטומאטית מוצר טוב יותר, כפי שגם טכנולוגייה פרימיטיבית יכולה להפיק תוצאות מופלאות, לפעמים יותר משל הטכנולוגייה המתקדמת.

אני לא מוצא הרבה הקלטות, כולל הדיגיטאליות המתקדמות ביותר, שמבחינתי משתוות/עולות על RCA Living Stereo שבוצעו בין סוף 1953 לסביבות 1962, ולעומת זאת, אני לא מוצא הרבה תקליטי ויניל שעולים לטעמי על העברות סבירות ומעלה ל-CD/SACD.

אולי הגאונות של אותם מעטים שיידעו היכן למקם את 2 או 3 המיקרופונים הפרימיטיביים שלהם ואיך להשתמש בטייפ-רקורדרים העלובים שלהם, וערכו אותם בעזרת סכין גילוח, משפיעה יותר מאשר אותם טכנאים מיומנים ללא הגאונות הזו, שממקמים עשרות מיקרופונים ומקליטים איתם סלט שלם על מכונות סופר-מודרניות של 24/96 ויותר, ואחר כך מערבבים את הכל עוד יותר באולפן עם מיקסרים של 32/382.

או, בקיצור, יש את הטכנולוגייה, וייש מה שעושים איתה...

עמיר

סוף ,סוף משהוא שאני קורא לו "לענין" אם כי יש אי אילו השגות ,אבל זה בקטנה.(איכות המיקרופונים....)
סה"כ אפשר גם ללמוד מהפוסט הזה. ג'ז קצת אחרת הייתי אומר.

 

[kyroz]

אם לא שמת לב, מדובר בדיוק בשירשור אחד בו זמנית.

להציג את זה כ"מציף את הפורום" זה עיוות גדול יותר אפילו משל פטיפון.

אני אלרגי לרמאויות, לשרלטנות ולעיוותים, כולל מסוג זה.

ולגבי ה-2.5 אנשים -- ראה מה שכתבתי למתנוש בעניין מבחן ההיגיון הפשוט,
ולגבי הסכמה או היעדרה, מי אמר שזו הכוונה ו/או הקריטריון לקיום דיון?
נא ראה כאן

"אני אלרגי לרמאויות, לשרלטנות ולעיוותים, כולל מסוג זה." (lol)

לי נראה שאתה פשוט אוהב לרשום, והרבה.

אבל בכיף, תעשה חיים בנאדם

 

[efi1965]

יש לי הצעה למנהלי הפורום הזה בלבד.............צריך לגבות תשלום עבור כל מילה מעבר ל 50.............לש-ון
כן .........וכל תגובה נוספת התשלום יעלה .......... (lol)
מעניין אותי כמה אנשים באמת מצליחים לקרוא מה שכותבים פה, לא זכור לי מכל לימודי (הארוכים) מאמרים כאלו מתוסבכים וקשים.

 

[AK1]

לי נראה שאתה פשוט אוהב לרשום, והרבה.

אבל בכיף, תעשה חיים בנאדם

יש!!! הרווחתי עוד איבחון!

אבל תודה על האיחול

עמיר

 

[AK1]

סוף ,סוף משהוא שאני קורא לו "לענין" אם כי יש אי אילו השגות ,אבל זה בקטנה.(איכות המיקרופונים....)
סה"כ אפשר גם ללמוד מהפוסט הזה. ג'ז קצת אחרת הייתי אומר.

אשמח ללמוד מהשגותיך ו/או על ג'אז.

תודה!
עמיר

נ.ב., חשבתי על זה שייתכנו השגות לגבי המיקרופונים -- כל מיני נוימאנים וכאלה, אבל הם אינני טועה, הם הייו מאוד מוגבלים ב-frequency response ובמאקסימום SPL ללא עיוות

 

[ronnyb]

................
תהליך דומה עברתי גם עם Antal Dorati ו-Mercury Living Presence, עם הקלטות שנשמעו צרחניות במידה בלתי-נסבלת, עם צלילות מסנוורת ובאס רועם. גם כאן יציאת הדיסקים שינתה את המצב, וכאן אחת המפיקות העיקריות, Wilma Cozart Fine,

טכנולוגייה מתקדמת אין משמעותה האוטומאטית מוצר טוב יותר, כפי שגם טכנולוגייה פרימיטיבית יכולה להפיק תוצאות מופלאות, לפעמים יותר משל הטכנולוגייה המתקדמת.

אני לא מוצא הרבה הקלטות, כולל הדיגיטאליות המתקדמות ביותר, שמבחינתי משתוות/עולות על RCA Living Stereo שבוצעו בין סוף 1953 לסביבות 1962, ולעומת זאת, אני לא מוצא הרבה תקליטי ויניל שעולים לטעמי על העברות סבירות ומעלה ל-CD/SACD.

אולי הגאונות של אותם מעטים שיידעו היכן למקם את 2 או 3 המיקרופונים הפרימיטיביים שלהם ואיך להשתמש בטייפ-רקורדרים העלובים שלהם, וערכו אותם בעזרת סכין גילוח, משפיעה יותר מאשר אותם טכנאים מיומנים ללא הגאונות הזו, שממקמים עשרות מיקרופונים ומקליטים איתם סלט שלם על מכונות סופר-מודרניות של 24/96 ויותר, ואחר כך מערבבים את הכל עוד יותר באולפן עם מיקסרים של 32/382.



עמיר

ערב טוב לכולם,

א.אני חסיד של מינימליזם בהקלטות....זה תמיד יוצא טוב מאד,אם מהנדס ההקלטה יודע איזה מיקרופונים לבחור,והיכן למקם אותם.וה רבה יותר טוב מריבוי מיקרופונים שרק עושים בלגן במיקס.

ב.לא יצא לי לשמוע הקלטות של MLP(מרקורי ליוינג פרזנס), על LP,אז אינני יכול להביע דעה...אבל מה שטוב בהקלטות הללו של מקים החברה,אם אינני טועה קראו לו רוברט פיין,הוא המינימליזם,...זוג מיקרופונים,לעתים שלישיית מיקרופונים כדי לחזק אמצע במה,תפסו את האירוע המוסיקלי בצורה נפלאה שקשה מאד להתחרות בה בהקלטות מודרניות דיגיטליות או לא....


הסוד ,בנוסף לטיב המיקרופונים,הוא בעיקר במיקום הנכון של המיקרופונים....ממליץ לכל אחד שלא שמע,מה זו הקלטה איכותית וחיה ,לשמוע הקלטות אלה....אני מאד ממליץ וואוהב את הקונצרטו לצ׳לו של דבוזק ,עם הצ״לן הנפלא יאנוש שטרקר, והמנצח דוראטי.ההקלטה במקור הייתה על סרט מגנטי ברוחב 35 מ״מ.פשוט מדהים וחי...אני מכיר רק את ה CD(mercury 432 001-
2..

.יש על הדיסק גם ביצוע מצויין של היצירה ״קול נדרי״ מאת מקס ברוך.

ג.המיקורופונים של שנות ה 50 לא היו כל כך פרימיטיביים....מיקרופונים שפופרתיים טובים יכולים לעשות נפלאות.

ןלסיכום,תודה לעמיר על הפוסט המעניין,שהזכיר לי נשכחות.אני שומע כעת את הדיסק.הצלו של שטרקר מרגיש כל כך נוכח,כלי הנשיפה המתכתיים מצלצלים לי באוזן כמו הדבר האמיתי......אורגזמה מוסיקלית....דבוז׳ק הזה ,מה זה גאון.

 

[katzofe]

היה לי בזמנו כ-80% מהקטלוג של RCA (עד בערך LSC 2550, כמעט כל אלו שבאו אחרי היו סתמיים לפחות מבחינת
סאונד) בנוסף עוד עשרות רבות של SXL-ים , asd sax ועוד , כמובן מקוריים , רובם הגדול VG++ NM , (אגב הוויניל
של חברת מרקורי הוא באיכות סופר ירודה והמון תקליטים שהוציאו לשוק היו פגומים ) למרבה המזל רובם זכו להעברה
מצויינת למדיה הדיגיטלית כך שהמשך אחזקת האוסף -כל שכן מע' אנאלוגית יקרה- הפך למיותר

 

[AK1]

ערב טוב לכולם,

א.אני חסיד של מינימליזם בהקלטות....זה תמיד יוצא טוב מאד,אם מהנדס ההקלטה יודע איזה מיקרופונים לבחור,והיכן למקם אותם.וה רבה יותר טוב מריבוי מיקרופונים שרק עושים בלגן במיקס.

ב.לא יצא לי לשמוע הקלטות של MLP(מרקורי ליוינג פרזנס), על LP,אז אינני יכול להביע דעה...אבל מה שטוב בהקלטות הללו של מקים החברה,אם אינני טועה קראו לו רוברט פיין,הוא המינימליזם,...זוג מיקרופונים,לעתים שלישיית מיקרופונים כדי לחזק אמצע במה,תפסו את האירוע המוסיקלי בצורה נפלאה שקשה מאד להתחרות בה בהקלטות מודרניות דיגיטליות או לא....


הסוד ,בנוסף לטיב המיקרופונים,הוא בעיקר במיקום הנכון של המיקרופונים....ממליץ לכל אחד שלא שמע,מה זו הקלטה איכותית וחיה ,לשמוע הקלטות אלה....אני מאד ממליץ וואוהב את הקונצרטו לצ׳לו של דבוזק ,עם הצ״לן הנפלא יאנוש שטרקר, והמנצח דוראטי.ההקלטה במקור הייתה על סרט מגנטי ברוחב 35 מ״מ.פשוט מדהים וחי...אני מכיר רק את ה CD(mercury 432 001-
2..

.יש על הדיסק גם ביצוע מצויין של היצירה ״קול נדרי״ מאת מקס ברוך.

ג.המיקורופונים של שנות ה 50 לא היו כל כך פרימיטיביים....מיקרופונים שפופרתיים טובים יכולים לעשות נפלאות.

ןלסיכום,תודה לעמיר על הפוסט המעניין,שהזכיר לי נשכחות.אני שומע כעת את הדיסק.הצלו של שטרקר מרגיש כל כך נוכח,כלי הנשיפה המתכתיים מצלצלים לי באוזן כמו הדבר האמיתי......אורגזמה מוסיקלית....דבוז׳ק הזה ,מה זה גאון.

מממ.... לא מדוייק

Mercury Living Presence אינה חברה, אלא רק שם של סידרה שהופקה ע"י החטיבה הקלאסית של Mercury Record Corporation, שמקימיה הם אנשים אחרים לגמרי.

הסידרה גם לא התחילה את דרכה בשם זה, אלא בשם Mercury Olympian Series, והתקליט הראשון שלהם הייה "תמונות בתערוכה" עם קובליק, שהוקלט במונו מינימאליסטי --- מיקרופון אחד. מה שגרם לשינוי השם הייתה ביקורת על הסאונד של התקליט הזה, שכללה את המשפט "being in the living presence of the orchestra".

C. Robert (Bob) Fine הייה אחד מטכנאי ההקלטות, ו-Wilma Cozart, שבהמשך התחתנה עם Fine, בין המפיקים.

בתקופה הזו, multi-miking לא הייה מקובל בשום מקום ובשום חברה, והתחיל להיות נפוץ רק בשנות השישים, כמדומני (לא בדקתי), כך ש-Fine לא הייה יוצא דופן/מחדש מבחינה זו, וזה גם מה שעשו ב-RCA.

בקשר לשטארקר, אני לא מת עליו, ומאז יצאו ביצועים רבים שעולים לטעמי על ביצועו לדבוז'אק (הקונצ'רטו לצ'לו ה"גדול מכולם" לטעמי).

כבר כביצוע עדיפים לדעתי בהרבה Rostropovich/Karajan ואפילו Rose/Ormandy, ועדיפים לטעמי על כל אלה, גם כביצוע ובטח בסאונד, גם Wispelwey/Fischer ואולי טיפה יותר Queyras/Belohlávek, ששניהם יצאו ב-SACD (גם ה-Starker).

עמיר

 

[AK1]

היה לי בזמנו כ-80% מהקטלוג של RCA (עד בערך LSC 2550, כמעט כל אלו שבאו אחרי היו סתמיים לפחות מבחינת
סאונד) בנוסף עוד עשרות רבות של SXL-ים , asd sax ועוד , כמובן מקוריים , רובם הגדול VG++ NM , (אגב הוויניל
של חברת מרקורי הוא באיכות סופר ירודה והמון תקליטים שהוציאו לשוק היו פגומים ) למרבה המזל רובם זכו להעברה
מצויינת למדיה הדיגיטלית כך שהמשך אחזקת האוסף -כל שכן מע' אנאלוגית יקרה- הפך למיותר

במחירי היום, מה הייה שווה יותר, המערכת היקרה כחדשה, או התקליטים?

בטח קנית את התקליטים כשמחירם, כולל המשלוח, הייה עדיין נמוך, ויכולת למכור אותם במכפלה גדולה של העלות עבורך...

אם לא היית משמיץ במו מקלדתך את הפטיפון שלך, היית יכול למכור אותו הרבה יותר מהר ולקבל גם עליו מחיר סביר, כך שסך הכל זה הייה עסק לא רע, כהשקעה שבדרך אגב גם יכולה לתת הרבה הנאה...

רק שאנשים מוכנים לשלם הרבה מאות דולארים על LP שנדרשת עלות של ביית כדי לנגן אותו באיכות שאולי עולה על זו של ה-CD/SACD המקביל שעולה עשרה דולארים.

עמיר