חנויות
פיוז אומגה אודיו Stereoscope סטריאוסקופ Soundquest Music Store Pro קודו אודיו למטייל אניגמה קולנוע ביתי סטריאו סטאר אודיו קלאב יורוקום פנסוניק USBID דיור מוגן
הוסף ל::

מהקלטה אל התקליט, מה קורה בדרך? | רמקולים & אודיו | מדריכים | ראשי

מהקלטה אל התקליט, מה קורה בדרך?

גודל אות: Decrease font Enlarge font
מהקלטה אל התקליט מהקלטה אל התקליט

גם לכם קרה שהאזנתם לתקליט איכותי והתמוגגתם? האם ידעתם כמה ארוכה, מורכבת ועדינה הדרך מההקלטה באולפן / אולם קונצרטים / מועדון ג'ז ועד להדפסת תקליט הויניל אותו מניחים על הפטיפון? עמיר מספר לנו על כל שלבי הפקת וייצור תקליטים.

ראשית, אקדים ואומר כי חלק מהאמור רלוונטי, בהתאמות קלות, גם להקלטות דיגיטליות, אבל אתייחס כאן להקלטות אנאלוגיות בלבד, נניח מאיזור שנות השישים של המאה הקודמת והלאה.

הקלטה

הכל מתחיל בזה שמקליטים את המבצעים מנגנים. אם יש בעיות כלשהן - שגיאות, זיופים, לא-בייחד, הפרעות, רעשים, שיעולים וכו' - ו/או הביצוע לא מוצא חן בעיני המבצעים ו/או המפיק של ההקלטה, מקליטים שוב קטעים, או רק את איזורי הבעיות או קטעים ארוכים יותר, עד שכל החומר המוסיקלי הרצוי "מכוסה".


בסופו של דבר החומר המוקלט נמצא, ברצף או לרוב בקטעים, על פני סרט הקלטה אחד או יותר, שנקרא/ים session tape(s). מתוך ה- session tape(s) יש צורך לבחור את הקטעים שייכנסו לצד אחד של תקליט, לחתוך אותם ולהדביק אותם ברצף לכדי סרט אחד. תהליך זה נקרא עריכה (editing).

לא חותכים את ה-session tape(s) עצמם, אלא קודם כל מעתיקים אותם (העתקה אנלוגית) לסרט אחר שממנו חותכים (סכין יפנית), ומדביקים קטע קטע (סלוטייפ) עד שיוצרים סרט אחד רציף שמכיל את התוכן של צד שלם של התקליט הרצוי.

יש לציין שכל העתקה אנלוגית כרוכה באובדן איכות משמעותי.

לרוב ההקלטה היא בת יותר משני ערוצים (יותר משני מיקרופונים), שאז יש "לערבב" את הערוצים ליצירת סרט עם שני ערוצים (סטריאו או קידוד של קוואדרו). התהליך הזה נקרא mixing, וכולל עניינים של איזון (balancing) שייש להם גם אספקטים טכניים וגם אמנותיים. בשלב זה גם אפשר לעשות מה שבדרך כלל ממעטים/נמנעים ממנו במוסיקה קלאסית/אקוסטית - הוספת אפקטים כמו echo, reverb, EQ ודומיהם. בהקלטה אנלוגית זה כרוך ביצירת סרט נוסף – עוד אובדן איכות.

בדרך כלל נותנים למבצעים ולמפיק אפשרות לבדוק את הסרט הרציף המתקבל מהעריכה והמיקסינג ולאשר אותו ואם הם לא מאשרים, מכניסים תיקונים עד שמתקבל האישור. זה כרוך ביצירת תקליט מיוחד עבורם, מה שנקרא test pressing, שלא תמיד משקף את התקליט הסופי ולא תמיד איכות הוויניל שלו גבוהה, אם כי יש לו יתרון איכותי ניכר בכך שהוא אינו עובר תהליכים נוספים הכוללים גם שחיקה, כמתואר בהמשך. עם זאת, יש סוגים נוספים, נפוצים יותר ואיכותיים פחות, של test pressings.

הסרט הרציף שמתקבל לאחר כל התהליכים והאישורים הנ"ל נקרא master tape דור ראשון (first generation). לרוב יוצרים עותק אחד או יותר של המאסטר טייפ הזה כגיבוי. כל עותק ישיר מהדור הראשון של המאסטר טייפ נקרא מאסטר טייפ דור שני. כל עותק ישיר של דור שני נקרא דור שלישי וכו', כאשר כל עלייה ב"דור" מהווה ירידה באיכות בגלל ההעתקה האנלוגית.

פטיפון - צילם תומר צין
חריטה

השלב הבא הוא חריטה, שמתבצע בעזרת מכונה שנקראת lathe או cutting machine. מזינים אותה מנגינת סרט המאסטר באמצעות נגן טייפ סלילים.


מכונת החריטה חורטת חריצים (grooves) במשטח אלומיניום דמוי-תקליט המצופה בסוג מסויים של לכה, שנקרא lacquer או acetate. את ה-lacquer המחורץ מצפים בשכבה דקה של כסף ואחר כך בניקל ואז מפרידים בין ציפוי המתכת לבין ה-lacquer. ה-lacquer נהרס בתהליך הזה, מה שאינו מהווה בעיה לכשעצמו.

משטח המתכת המתקבל, עם "גבעות" (ridges) במקום חריצים, נקרא מטריצת המאסטר (master matrix) או negative matrix, או מטריצת "אבא" ("father" matrix). תהליך יצירת מטריצת מאסטר נקרא mastering.

ע"י ציפוי "אבא" במתכת והפרדה מקבלים מטריצת "אמא" ("mother" matrix), שבה יש שוב חריצים ולא גבעות. יצירת "אמא" לא הורסת את ה"אבא", אבל שוחקת אותו, וייש גבול למספר ה"אמהות" שניתן להפיק מ"אבא" אחד. "אמא" אפשר לנגן בפטיפון רגיל לצורך בדיקה.

ע"י ציפוי "אמא" במתכת והפרדה מקבלים סטמפר (stamper, מילולית "חותמת"), שבו יש גבעות במקום חריצים. יצירת סטמפר לא הורסת את ה"אמא", אבל שוחקת אותה, וייש גבול למספר הסטמפרים שניתן להפיק מ"אמא" אחת.

ראיתי הערכה, שאינני יודע מה אמינותה, שמכל "אבא" אפשר ליצור כ-10 "אמהות" לפני שהוא נשחק, מכל "אמא" כ-10 סטמפרים, ומכל סטמפר כ-1000 תקליטים. כמובן, כל "אבא", "אמא" וסטמפר הם עבור צד אחד של תקליט.

יצירת תקליט

תקליטים יוצרים על ידי כך ששמים במכבש את שני הסטמפרים של שני הצדדים של התקליט הרצוי זה מול זה, כשביניהם ויניל, ומפעילים לחץ וחימום. יציקת תקליט לא הורסת את הסטמפר, אבל שוחקת אותו, וייש גבול למספר תקליטים שניתן להפיק מסטמפר אחד.


אפשר גם לייצר תקליטים בתהליך מקוצר, שבו משתמשים ב"אבא" עצמו ישירות כסטמפר, בלי להכין "אימהות" ומהן סטמפרים. זה תהליך עדיף באופן מובהק למצבים שבהם יודעים מראש שמספר התקליטים יהייה נמוך, כי שלבי ה"אמא"/סטמפר מכניסים אי-דיוקים ובעיות ייצור משלהם.

בשני הסירטונים הבאים אפשר לראות את התהליך המקוצר, בתוספת פירוט לגבי הכנת משטחי ה-lacquer ולגבי הכנת ה-labels והדבקתם על התקליט בעת יציקתו.





יש כמה סוגי בעייתיות בשימוש במשטחי lacquer לחריטה, כמו למשל:
•    ציפוי משטח האלומיניום ב-lacquer אינו תמיד אחיד, והבחינה בעין (ראו בסרטון הראשון לעיל) לא תמיד מגלה בעייתיות.
•    ה-lacquer הוא חומר רך למחצה, כך שאינו שומר על צורתו לאורך זמן, וייש לייצר ממנו את מטריצת המאסטר מהר ככל האפשר, או להקפיא אותו, אחרת החריטה לא נשמרת כראוי
•    ישנה בעיה מסויימת עם השתמרות חריטה של התקפים מהירים (transients) גם לטווח קצר יחסית.
•    כשהתעלות (grooves) קרובות מדי יש השפעה ביניהן, מה שגורם לפעמים לבעיות של pre-echo ו-post-echo.
•    הפקת המטריצה המתכתית מה-lacquer אינה מושלמת, אם בגלל חלקיקי אבק ואם בגלל ששכבת הכסף והניקל לא תמיד ממלאת את הערוצים בצורה מושלמת.

בכדי להתגבר על הבעיות האלה, נכנסה לשימוש חלקי, החל בסביבות 1982, שיטה שנקראת Direct Metal Mastering, שהלוגו שלה הוא DMM, שבה החריטה מתבצעת ישר למשטח מתכת (נחושת), על ידי מחט יהלום, כשלסיגנאל מוסיפים מודולאציה של מעל 40kHz, להקלת החריטה. החריטה מתבצעת בזווית שונה מהרגיל ב-lacquer, ויש טיפול אלקטרוני בסיגנאל לפצות על כך, כדי שאפשר יהייה להשתמש באותו ראש פטיפון לנגינה.

כנראה שהפיתרון הזה אינו מושלם, למרות יתרונותיו, והגוון הצלילי המתקבל שונה מהרגיל, בעיקר בתחום הגבוה, לפעמים עם תלונות על חריפות, בהירות יתר וכד'.

בכדי לייצר תקליטים נוספים אחרי שה"אבא" נשחק יש צורך ליצור master matrix חדש מהמאסטר טייפ, מה שנקרא remastering (לא רק שיפור רזולוציה הדיגיטלית נקרא כך).

כל remastering כזה, שכולל חריטה מחדש ושאיכותה תלוייה באיכות המבצע, המיכשור, ומצב המאסטר טייפ שבו השתמשו, יכולה להשפיע על האיכות של התקליטים הבאים, לפעמים לרע ולפעמים גם לטוב.

תיאורטית, ככל שה"אבא" וה"אמא" מוקדמים יותר, הסטמפר מוקדם יותר והתקליט מיוצר מוקדם יותר מאותו סטמפר, כך הם פחות נתונים לאפקטים של שחיקה, ואיכות התקליט טובה יותר, עד כדי בעיות ייצור במטריצות/סטמפרים מוקדמים שלא חזרו במאוחרים יותר.

פטיפון - צילם נמר לוי


חלק מיצרניות התקליטים מציינות את מספר המטריצה על ה-lacquer, בשטח ה"מת" שבין סוף החריצים הצפופים המכילים מוסיקה לבין ה-label של התקליט. טעות נפוצה היא לקרוא למיספר הזה stamper number במקום matrix number, אם כי יש יצרניות שמציינות גם את מספר הסטמפר, לרוב בקידוד ולא במספר פשוט.


נהוג לחשוב שככל שמספר המטריצה נמוך יותר, כך האיכות גבוהה יותר. זה לא בהכרח כך, מכמה סיבות, כולל למשל:
•    תקליטים שהופקו לקראת סוף חיי המטריצה, בגלל שחיקה, של מטריצה כלשהי, יכולים בקלות להיות פחות טובים מתקליטים שהופקו מתחילת חייה של מטריצה מאוחרת קצת יותר.
•    ייתכן שהטכנאי שהפיק מטריצה מאוחרת יותר היה מקצוען יותר, או שנגן טייפ המאסטר ו/או מכונת החריטה חדשים או לאחר כיוונון/ניקוי/שיפוץ, וכו'.
•    ייתכן שאיכות הוויניל השתפרה.

לחלק מחברות התקליטים הייה יותר ממפעל (plant) אחד לייצור תקליטים, לפעמים אפילו בארצות שונות. לא כל המפעלים היו בהכרח באותה איכות, ולא כולם גם קיבלו מאסטר טייפ דור ראשון או "אבא" מוקדם כבסיס לייצור.

מפעל מייצר יכול להיות גם בכלל של חברת תקליטים אחרת, במסגרת שיתוף פעולה בין החברות, ובחלק מהמקרים האלה התקליט יצא גם או רק תחת שמה של החברה האחרת

שיטת D2D

כיוון שהמעבר דרך טייפ אנאלוגי, אם לצורך ההקלטה הבסיסית ואם בכל העתקה לצורך עריכה, גורם לירידות איכות כל כך מורגשות, הומצא התהליך המאוד יקר ומסוכן של Direct-to-Disc == D2D: מעבירים את הסיגנאל המתקבל מהמיקרופונים ישירות למכונת החריטה, בלי לעבור דרך טייפ אנאלוגי (טייפ כזה יכול להיות מחובר במקביל). כך אין את אובדני האיכות האלה, אבל גם אין אפשרויות עריכה - אסור לטעות, ואי אפשר לשפר שום דבר גם מבחינת ביצוע, במשך צד שלם של תקליט. הדרך היחידה לתיקונים/שיפורים היא באמצעות הקלטה מחדש של כל הצד.

יש מיגבלה של מספר התקליטים שאפשר להפיק מהמטריצות שנחרטו כך ישירות, והתקליטים שמופקים לקראת סוף חייהן אינם בהכרח מעולים במיוחד, כך שקניית תקליט D2D אינה מבטיחה אוטומאטית איכות יוצאת דופן. מה גם שכרגיל, לא רק הטכנולוגייה קובעת אלא גם מי ואיך מיישמים אותה. עם זאת, תקליטים שהופקו בשיטה הזו במיטבה הם אכן מדהימים.

אפשר לייצר תקליטים נוספים מאותם sessions של הקלטת D2D ע"י שימוש בסרטים שהוקלטו ע"י הטייפ שחובר במקביל, כאמור, אבל האיכות בדרך כלל באופן מורגש נמוכה יותר, כך שאינה בהכרח מפצה על החסרונות של צורת ההקלטה הזו - אי האפשרות לתקן ולשפר - כך שבהכללה, לא כל כך מומלץ לרכוש תקליטים כאלה, למרות הסטאטוס האגדי שחלקם קיבלו בזכות תקליטי ה-D2D ה"אמיתיים".

אפרופו test presses, מופקים כאלה גם בשלבים אחרים של התהליך שהוזכר קודם, כמו למשל אחרי שסטמפר מוכן, כדי לבדוק אותו לפני שמתחילים לייצר ממנו כמויות גדולות של תקליטים. יש חברות שמוכרות test presses כאלה במחירים מפולפלים, לא תמיד לגמרי מוצדקים באותה מידה כמו של test pressing לבדיקת האמנים/המפיק, שיתרונותיהם הוזכרו קודם, ושהם נדירים יותר, כמובן, ולכן בעלי ערך מסחרי גבוה יותר.

  • email שלח לחבר

Share DTOWN Article

דיון בפורום על המאמר (34 תגובות פורסמו):

avatar
tomertsin 1970-01-01 02:00:00
כתבה ראשונה מעולה, עמיר תמשיך כך :אצבע מורמת. תומר
avatar
DavidGil 1970-01-01 02:00:00
עמיר תודה על הכתבה המושקעת. השכלתי. מסתבר שהתהליך האנלוגי הוא....מאוד אנלוגי...
avatar
itay123 1970-01-01 02:00:00
מרתק עמיר שאפו!
avatar
Adifigen 1970-01-01 02:00:00
:כל-הכבוד: נדיר יהיה למצוא אנשי מקצוע שעובדים ככה (AAA). אולי משוגעים ומנוסים כמו שדמה, ראובן שפירא וכו'. היום לדוגמה, אם כבר להכניס סרטים מגנטים, זה יהיה יותר בשלבים האחרונים של המיקס והמאסטרינג.
avatar
ארז_וחני 1970-01-01 02:00:00
יפה מאוד :בעד: ארז
avatar
ZEEV78 1970-01-01 02:00:00
כל הכבוד עמיר :בעד:.
avatar
jabareen 1970-01-01 02:00:00
כתבה יפה ומושקעת. שאפו!
avatar
YORAMGROS 1970-01-01 02:00:00
יופי של כתבה ענינית וממצה תודה עמיר
avatar
pink 1970-01-01 02:00:00
תענוג. תודה!
avatar
ברקצ 1970-01-01 02:00:00
בהחלט מעניין. ובהחלט משעשע להבין עד כמה התוצר האנאלוגי הנחשק עובר כל כך הרבה תהליכים ... שכל אחד מהם משנה משהו. לאו דווקא לרעה אבל בטוח משנה.
avatar
AK1 1970-01-01 02:00:00
בהחלט מעניין. ובהחלט משעשע להבין עד כמה התוצר האנאלוגי הנחשק עובר כל כך הרבה תהליכים ... שכל אחד מהם משנה משהו. לאו דווקא לרעה אבל בטוח משנה. הכתבה הזו נולדה כחומר רקע עבור כתבה אחרת, בעניין הדפסות מוקדמות של תקליטים לעומת מאוחרות, ולכן התרכזה רק באספקטים של ייצור תקליטים. אלה לא כל התהליכים -- לא הזכרתי למשל equalisations שמתבצעים בדרך, כמו דולבי, RIAA ו-dynamic range compression -- ואכן כל אחד מהתהליכים משנה דברים, בשום מקרה לא לטובה מבחינת דיוק, אולי בחלקם (compression) לטובה מבחינת מה ש"האוזן אוהבת". ראה גם כאן. עם זאת, יש לציין שייש גם תהליכים שאינם מושלמים בייצור דיסקים. למעשה, חלק מ"סוגי" הדיסקים שאינם באמת פורמאטים שונים מדיסק red-book רגיל, כמו XRCD, SHM-CD ואחרים, הם תוצאה של שיפור בתהליכים ובחומרים בלבד, לא באינפורמאצייה ששמורה עליהם, בטענה שזה מגדיל את אמינות הנכתב והנקרא מהם. עמיר
avatar
DavidGil 1970-01-01 02:00:00
[ATTACH=full]31347[/ATTACH] [ATTACH=full]31346[/ATTACH] עמיר, האם זהו תקליט שיוצר D2D?
avatar
AK1 1970-01-01 02:00:00
[ATTACH=full]31347[/ATTACH] [ATTACH=full]31346[/ATTACH] עמיר, האם זהו תקליט שיוצר D2D? לא. זה הוקלט דיגיטאלית ואחר כך הועבר לתקליט. D2D זה Direct to Disc -- ישירות למכונת החריטה -- ללא שלב ביניים של הקלטה אנאלוגית/דיגיטאלית לטייפ/קובץ. עמיר
avatar
arix 1970-01-01 02:00:00
אכן כתבה יפה ומזכירה נשכחות.. אני איש דיגיטלי מבין ברזולוציות וכו.. בלתי נתפס איך הטבעה פשוטה על ויניל יוצרת צלילים...:)
avatar
Martin Logan 1970-01-01 02:00:00
יופי של כתבה עמיר ממש נהניתי.
avatar
SONYES 1970-01-01 02:00:00
נהנה לקרוא , שנכתב בהנאה רבה . תמשיך ככה עמיר שפו ענק (ורד)(ורד)(ורד)
avatar
zs 1970-01-01 02:00:00
[MEDIA=youtube]FbmkqjTZPcE[/MEDIA]
avatar
AK1 1970-01-01 02:00:00
אני לא מאמין ל-crap הזה -- זה לא יאומן! אנשים לא מוכנים לשמוע תקליטים שבאיזשהו שלב עברו דרך דיגיטאלי, אפילו אם זה hi-res עם ADC/DAC הטובים ביותר בתעשייה, בטענה שזה לא מספיק טוב, אבל הם מוכנים לשמוע הקלטות של השמעת תקליטים, שהן לחלוטין דיגיטאליות(!) באיכות זבל, עם המיקרופונים וכרטיס הקול של איזו מצלמת וידאו במקרה הטוב או סמארטפון במקרה הרע, בטח איזה mp3 ברזולוציה הכי נמוכה, דרך YouTube, אפילו לא HD, דרך כרטיס קול ורמקולים של לפטופ במקרה הטוב או סמארטפון במקרה הרע, ולפי זה לשפוט מה יותר טוב, ועוד להתייחס לזה ברצינות!! :נגד::נגד::נגד: האם זה לא מייקל פרמר שמשתף פעולה עם זה??!! :(:(:( רק כדי לסבר את האוזן, יש reissues שנשמעים יותר צלול ונקי, אבל הצליל חסר חיים, ולעומת זאת בהדפסה מוקדמת הצליל חי ופורח, עם מה שנקרא bloom. לך תשמע הבדלים כאלה -- שזה מה שאולי הכי משמעותי -- דרך הסמארטפון, או אפילו אם מחברים את זה למערכת hi-end, כשההקלטה של ההשמעה היא כזו עלובה. אבל העיקר שעושים לנו את ההצגה של איזה פטיפון משוכלל וראש מונו, כאילו היינו שומעים כך בצורה נכונה הבדלים בין ראשים. לא יאומן!! :( עמיר
avatar
zs 1970-01-01 02:00:00
:) אין ספק שענין הפרסומת לקוזמה לראש מונו ובעיקר לקופסא החדשה של הסטונס בולט במיוחד. אבל ישנם למשל הראישיו מונו של הביטלס שנשמע לטעמי מצוין וטוב יותר מהדפסות קודמות.מיילס דיויס "קינד אוף בלו" 45rpm החדש. הסידרה החדשה של בלו נוט בהוצאה של מיוזיק מטרס שיש אומרים שמעולם לא נשמע טוב יותר... מה שאני אומר שהמבחן הוא בתוצאה ואין אמת אחת.לגבי התהליך והכתבה קבל שפו (ורד)
avatar
Adiel 1970-01-01 02:00:00
אבל ישנם למשל הראישיו מונו של הביטלס שנשמע לטעמי מצוין וטוב יותר מהדפסות קודמות. מצוין - אין ספק. לאיזה הדפסות קודמות השווית?
avatar
AK1 1970-01-01 02:00:00
:) אין ספק שענין הפרסומת לקוזמה לראש מונו ובעיקר לקופסא החדשה של הסטונס בולט במיוחד. האיש מכר עצמו לזנות :) מה שאני אומר שהמבחן הוא בתוצאה ואין אמת אחת או, בהחלט! אני מסכים לזה לחלוטין, בניסוח הזה :) :בעד: בכתבה הבאה אני מסביר איך זה אפשרי שלמרות שההדפסות המוקדמות הן מהמאסטר טייפ במצבו הטוב ביותר אי פעם, עדיין קורה שהדפסות מחודשות יכולות -- זה ממש לא תמיד המצב -- להישמע טוב יותר. לגבי התהליך והכתבה קבל שפו (ורד) תודה! (ורד) עמיר
avatar
SONYES 1970-01-01 02:00:00
האם ? יש הבדל מהותי בן תקליטים משנות ה60/70/80 שאז כולנו קנינו באלגרו תא . לבין אלא המודפסים היום ? מחדש עי DG למשל . האם משהו לקח את ההדפסות האלו והשווה ? מניסיון שלי בעבר היה הבדל מהותי בן הדפסות שונות לאותה הקלטה בדיוק . אך לא יצא לבדוק תקליט המודפס היום . תמיד הקלטות שיצאו קרוב תאריך הוצאת התקליט .היו טובות משמעותית .להדפסות שהגיעו אח"כ במיוחד בקולמוביה היה בולט וגם RCA [USER=4641]@AK1[/USER]
avatar
AK1 1970-01-01 02:00:00
האם ? יש הבדל מהותי בן תקליטים משנות ה60/70/80 שאז כולנו קנינו באלגרו תא . לבין אלא המודפסים היום ? מחדש עי DG למשל . האם משהו לקח את ההדפסות האלו והשווה ? מניסיון שלי בעבר היה הבדל מהותי בן הדפסות שונות לאותה הקלטה בדיוק . אך לא יצא לבדוק תקליט המודפס היום . תמיד הקלטות שיצאו קרוב תאריך הוצאת התקליט .היו טובות משמעותית .להדפסות שהגיעו אח"כ במיוחד בקולמוביה היה בולט וגם RCA [USER=4641]@AK1[/USER] יש הבדלים ניכרים בין הוצאות, וזה לא תמיד הולך לפי כמה שיותר קרוב להקלטה יותר טוב. עשיתי עשרות רבות של השוואות כאלה. למשל ספציפית ב-DG/DGG: בהקלטות מתחילת עידן הסטריאו אצלם, המילה סטריאו שבמרכז עטיפת התקליט היא על רקע אדום, או שייש מידבקה אדומה שעליה כתוב סטריאו. זה נקרא red stereo והמחירים של זה גבוהים יותר. בניגוד ל-stereo על הרקע הצהוב, כרגיל לפעמים יש יותר מעטיפה אחת red stereo, ולא מיד אני יודע בוודאות איזו מוקדמת יותר (כאן נדמה לי שהשנייה): בכל מקרה, מדבקות הפרס Grand Prix du Disque לצורותיהן מעידות על כך שזו לא הוצאה ממש ממש מוקדמת, שלפני קבלת הפרס :) בנוסף, יש גם הבדלים ב-labels: לייבל מתחילת עידן הסטריאו: לעומת אחד הלייבלים המאוחרים יותר: בלייבל המוקדם יש למעלה ובהיקף ציורים של פרחי צבעוני "גדולים" -- נקרא large tulips, ובמאוחר יש רק small tulips. כאן במאוחר אין tulips בכלל, אלא רק קו לבן, אבל לפעמים יש tulips קטנים גם בהיקף. במוקדם כתוב Deutsche Grammophon Gesellschaft -- מכאן DGG -- ובמאוחר רק Deutsche Grammophon -- מכאן DG. במוקדם גם כתוב Alle Hersteller ובמאוחר לא. וכו'. כעקרון, ה-red stereo אמור תמיד להיות עם large tulips, אבל נתקלתי כבר ביוצא דופן אחד :) בכל אופן, השוויתי למשל את החמישית של בטהובן עם קאראיאן / ברלין מ-1962:
  1. red stereo large tulips -- נשמע עכור
  2. large tulips לא red stereo, מתוך קופסה של כל הסימפוניות -- קופסה בד"כ מאוחרת יותר כי יוצאת לאחר שיצאו כל הבודדים -- הרבה פחות עכור ועם יותר אימפאקט
  3. small tulips - הרבה יותר צלול ועם הרבה יותר אימפאקט (לא לטעות -- לא סאונד מזהיר)
והשוויתי איזה 6 ורסיות שונות של הרחמנינוב שצולם לעיל, עם שני סוגי העטיפות ואפילו אחת נוספת, הדפסות גרמניות ואנגליות, וגם שם המוקדמות יותר היו עכורות יותר עם פחות אימפאקט. לעומת זאת, ב-RCA המצב שונה עד הפוך -- מוקדם יותר טוב יותר. ואשר להדפסות מחודשות, כל ההדפסות המחודשות שבדקתי בהוצאת Analogue Productions / Quality Records היו עדיפות מכל הבחינות על הדפסות מקוריות. לעומת זאת, מעט יחסית של הדפסות מחודשות של DG שבדקתי לא נשמעו לי כל כך טובות, לא כאלה שיצאו ע"י DG עצמם ולא Speakers Corner. יש עוד כמה מחודשות של DG בדרך, להעמקת הבדיקה. עמיר
avatar
SONYES 1970-01-01 02:00:00
תודה על ההסבר .מדהים לא ידעתי כי הלבל אדום יש לו משמעות . הסבר מעולה עמיר . אשמח לשמוע בקרוב על ההבדלים בין החדשים לבין הישנים של DG ? אני מעריך אולי כן אולי לא כי הם מיצרים בעצמם או מסרו לחברה אחרת לביצוע ?
avatar
SONYES 1970-01-01 02:00:00
משהו מיוחד במינו שמו לב לשיטת הקלטה וחריטה על דיסק ישר כמו פעם היום 2016 The ultimate in analogue recording DIRECT TO DISC: SIMON RATTLE CONDUCTS BRAHMS Direct to disc: this term represents the ultimate in analogue recording quality. With no intervention and without any post-processing, the sound is cut directly into a master disc at the moment of the performance – the basis for a vinyl release of unique tonal authenticity. This complex, end-to-end analogue process is rarely used in today's digital age. It has now been used for the first time in 70 years to record a performance by the Berliner Phiharmoniker. On the programme are the symphonies of Johannes Brahms, conducted by Sir Simon Rattle. BUY NOW Another feature is the purist recording method, using just one single pair of stereo microphones. In this way, a sound was able to be captured that is extraordinarily close to the original acoustics of the Philharmonie. The result is available in an exclusive and limited vinyl edition. The Brahms cycle in the direct to disc process is only on release in the Berliner Philharmoniker Recordings vinyl edition and not on any digital medium. Corresponding to Johannes Brahms’s year of birth, it is limited to 1833 copies worldwide. The edition, produced to a particularly high standard, and with a comprehensive accompanying book, is not only a collector’s item for every vinyl fan – it also embodies a milestone in the rich media history of the Berliner Philharmoniker. 6 LP / direct to disc + accompanying book EUR 499.00 incl. applicable tax approx. USD 530.00 / GBP 425.00 BUY NOW Berliner Philharmoniker Sir Simon Rattle Conductor Johannes Brahms Symphony No. 1 in C minor, Op. 68 Symphony No. 2 in D major, Op. 73 Symphony No. 3 in F major, Op. 90 Symphony No. 4 in E minor, Op. 98 Recorded live at the Berlin Philharmonie in September 2014 Direct to Disc Recording One-Point Microphone Setup Microphones One pair of Sennheiser MKH 800 Twin in a Blumlein array Disc cutting lathe Neumann VMS 80 Bonus · Certificate – hand-signed by recording producer Rainer Maillard · Two C-type photo prints of motifs from the recording sessions Accompanying book Hardcover, 72 pages If you no longer wish to receive our newsletter please click here. Berlin Phil Media GmbH Leipziger Platz 1 10117 Berlin, Germany Geschäftsführer: Olaf Maninger, Robert Zimmermann Handelsregister Berlin-Charlottenburg HRB 11369 B Ust-IdNr. DE260440601 [MEDIA=youtube]qBf3OBMjRAg[/MEDIA]
avatar
AK1 1970-01-01 02:00:00
תודה על ההסבר .מדהים לא ידעתי כי הלבל אדום יש לו משמעות . הסבר מעולה עמיר . אשמח לשמוע בקרוב על ההבדלים בין החדשים לבין הישנים של DG ? אני מעריך אולי כן אולי לא כי הם מיצרים בעצמם או מסרו לחברה אחרת לביצוע ? החדשים הם כבייכול הדפסות אודיופילות של 180 גרם, שהיחיד שאני זוכר כרגע שייש לי חתום רק על ידי DG עצמם. ייתכן שהם מסרו למישהו אחר לביצוע, אבל הם לאו דווקא חייבים לדווח, ובכל מקרה זה לא יגיד אם זה יותר טוב או פחות טוב מאשר אם הם עצמם עושים את זה. גם אם אנשי DG עושים את המהדורות המחודשות, זה כנראה לא אותם אנשים שעשו את ההקלטות המקוריות. מה שייש לי הוא הקלטה דיגיטאלית מ-1992, שאני לא בטוח שבכלל יצאה אי פעם בתקליט -- לא בדקתי, ואם כן, אין לי את הגירסה המקורית להשוואה. אדווח כשיגיעו האחרים, שגם הם לא ממש מוקדמים -- שוברט 3+8 אנאלוגי ובראהמס 4 דיגיטאלי, שניהם עם קארלוס קלייבר. אין מה לצפות לסאונד מזהיר. עמיר
avatar
katzofe 1970-01-01 02:00:00
משהו מיוחד במינו שמו לב לשיטת הקלטה וחריטה על דיסק ישר כמו פעם היום 2016 The ultimate in analogue recording DIRECT TO DISC: SIMON RATTLE CONDUCTS BRAHMS 6 LP / direct to disc + accompanying book EUR 499.00 incl. applicable tax approx. USD 530.00 / GBP 425.00 מי בדיוק צריך את הדבר הזה ועוד בכזה סכום???
avatar
SONYES 1970-01-01 02:00:00
מי בדיוק צריך את הדבר הזה ועוד בכזה סכום??? אודיופילים כמובן. תראה השתמשו בטכניקת הקלטה בת 80 שנה. שני מקרופונים בלבד. דירקט קט. LP. הקלטות חיות. לא נראה לי עיסקה טוב.ה ומה גם בהשוואה להמון הקלטות. הקלטתי עם ראטל וברלין מאותו אולם מה ששידרו DCH SONY לא נפלתי מהביצועים של ברהמס לפחות ב5 שנים אחרונות . ערך אספנות ללא ספק. עם חתימה על ראטל עצמו על המטריצה של הLP {נראה בסירטון יוטיוב }. יפה בכוון החשיבה, ישירות מהמיקרופונים ישר לדיסק. תהליך אנלוגי מושלם מעניין מה יגיד עמיר - נמר על כך.
avatar
AK1 1970-01-01 02:00:00
מי בדיוק צריך את הדבר הזה ועוד בכזה סכום??? נראה לי שאין הרבה ספק שייהייו לזה קליינטים, למשל בין אלה שמשלמים EUR 140 עבור מקום טוב בפילהארמוני לקונצרט אחד, או יפאנים מהסוג שמוכנים לשלם EUR 5000 על תקליט בודד, אז EUR 500 עבור שישה זה בזול. כנראה שזה לא בשבילנו :) עבור דיסק כפול של ההקלטות האלה לא הייתי מוכן לשלם $20 -- לא מספיק מעניין אותי לשמוע את ראטל בזה. כדי לשמוע D2D מודרני של הפילהארמונית של ברלין אולי הייתי מוכן לשלם עבור LP אחד $40, משהו כזה, בתוספת משלוח, אבל לא הייתי קונה חבילה של שישה ב-$240, עם/בלי משלוח, שלא לדבר על EUR 500. עמיר
avatar
SONYES 1970-01-01 02:00:00
או קי אבל מה אתם אומרים על איכות הסאונד הצפויה מתקליטים כאלו היום 2016?
avatar
katzofe 1970-01-01 02:00:00
עבור דיסק כפול של ההקלטות האלה לא הייתי מוכן לשלם $20 עמיר סכום מוגזם גם לדעתי.. לגבי הסייקל של קאראין בטהובן משנות ה60 (הראשון ב DG ) - אני לא כ"כ זוכר את החמישית כיוצאת דופן (יש לי עדיין אותם ב red logo ) באופן יחסי , דווקא הרביעית שם מצויינת וקאראין מכניס סדר בתשיעית המאד בעייתית כשלעצמה. לא מזמן רכשתי את המהדורה החדשה בדיסקים ( כולל דיסק בלו ריי ) עדיין מנויילן וכנראה גם לא יפתח בקרוב.. סייקלים מומלצים לדעתי הם אלה של רנה ליבוביץ , פרנץ בריכן , גארדינר.
avatar
AK1 1970-01-01 02:00:00
או קי אבל מה אתם אומרים על איכות הסאונד הצפויה מתקליטים כאלו היום 2016? כל דבר בין נפלא לבין נפילה. אולי הציוד טוב, אבל לא בטוח שלמפעיליו יש ניסיון מעשי לחריטה בתנאים האלה. גם הפרישה לשישה תקליטים במקום הרגיל של ארבעה עם מקום ל-fillers (לרוב הפתיחות של בראהמס) יכול לרמוז למשל על איכות יוצאת דופן של טווח דינאמי גדול במיוחד, או על חוסר הניסיון האמור. לגבי הסייקל של קאראין בטהובן משנות ה60 (הראשון ב DG ) - אני לא כ"כ זוכר את החמישית כיוצאת דופן (יש לי עדיין אותם ב red logo ) באופן יחסי , דווקא הרביעית שם מצויינת וקאראין מכניס סדר בתשיעית המאד בעייתית כשלעצמה. לא מזמן רכשתי את המהדורה החדשה בדיסקים ( כולל דיסק בלו ריי ) עדיין מנויילן וכנראה גם לא יפתח בקרוב.. סייקלים מומלצים לדעתי הם אלה של רנה ליבוביץ , פרנץ בריכן , גארדינר. לטעמי, החמישית שם היא הטובה ביותר שאני מכיר בכלים מודרניים, ועדיפה בקלות גם על הביצוע המהולל של קארלוס קלייבר. יש לי ב-SACD את כל המחזור הזה מ-1962. את התשיעית מ-1976 יש לי ב-SACD סראונד ובבלו ריי סטריאו. הסאונד לא משהו בכל הנ"ל. אני לא מתלהב מהסייקל של לייבוביץ. אבל אני מבקש שלא לגרור את הנושא מהדפסות תקליטים לענייני ביצועים ו/או דיסקים. מי שרוצה לדון בדברים האלה, שייפתח בבקשה שירשור נפרד בפורום מוסיקה. תודה. עמיר
avatar
sofivest 1970-01-01 02:00:00
כתבה מענינת, תודה רבה עמיר. אני ידוע ביחסי הקריר לתקליטי ויניל. לא מסוגל לסבול את הקליקים והרעשים הנוספים למוסיקה המופקת מתקליט (זה בטח לא נשמע כמו המקור). גם לא את הענות התדרים המוגבלת ובטח שלא את השחיקה לאחר כל השמעה. נכון, יש כמה פלוסים קטנים במיוחד, נגיד שאין כח להעביר שיר כי אין שלט, אבל מאחר ושורשי נטועים בעידן האנאלוגי ואני מכיר את העניין האנאלוגי מקרוב, אני רוצה לציין לטובה (מסויימת) את טייפ הסלילים. למי שיצא לשמוע אחד כזה מנגן הקלטת מקור (ואפילו הקלטה מתקליט) יודע על מה אני מדבר. זה מימד אחר של סאונד. מאסטר טייפ שמוקלט על 2 ערוצים ובמהירות 15IPS זה תענוג גדול מאוד ביותר לאוזן. מאחר ומוסכם על כולנו (כנראה) שאפילו העתק מהמאסר טייפ ישמע טוב יותר מכל תקליט, חברת Studer הודיע כי תייצר טייפ סלילים חדש שימכר בשנת 2017. לא חושב שאקנה לי אחד כזה, אבל מי יודע. אני גם רוצה לשתף בכך שאני מעביר לעצמי תקליטים ישנים שלא יצאו על גבי דיסקים, לקבצי Hi Rez של 32bit בתדר דגימה ש 192kHz. אישית אני חושב שזה נשמע טוב יותר מהתליט עצמו, אבל אפשר להתפלסף על זה כמובן. בכל מקרה, זה נשאר כקובץ דיגיטלי בלתי שחיק בעליל.
avatar
AK1 1970-01-01 02:00:00
אני ידוע ביחסי הקריר לתקליטי ויניל. לא מסוגל לסבול את הקליקים והרעשים הנוספים למוסיקה המופקת מתקליט (זה בטח לא נשמע כמו המקור). גם לא את הענות התדרים המוגבלת ובטח שלא את השחיקה לאחר כל השמעה נכון, יש כמה פלוסים קטנים במיוחד, נגיד שאין כח להעביר שיר כי אין שלט אני בטוח שאין הרבה מבין אוהבי הוויניל המושבעים שייתווכחו איתך על הרעשים והשחיקה ואפילו על עוד כמה וכמה חסרונות ובעיות, שאפילו את היעדר השלט אפשר למנות ביניהם. אבל אם הפלוסים הם כאלה קטנים עד לא קיימים, והבעיות כאלה גדולות, ואנשים שמודעים אליהן בכל זאת משקיעים בזה, לפעמים סכומי עתק, מה ההסבר שלך לזה? :) חברת Studer הודיע כי תייצר טייפ סלילים חדש שימכר בשנת 2017. לא חושב שאקנה לי אחד כזה, אבל מי יודע הבעייה היא להשיג סרטים לנגן אותם. אישית אני חושב שזה נשמע טוב יותר מהתקליט עצמו כמובן. הגיוני לחלוטין. אין מה להתפלסף על זה אפילו :) אבל למרות ההשגות, נהניתי לקרוא את הפוסט שלך. ברצינות. בעבר הלא-רחוק חשבתי בכיוונים לא רחוקים מזה, עד שהחלטתי לאפשר לעצמי ליהנות ממה שכן יש בצליל של ויניל מעבר לחסרונותיו. עמיר
כל הזכויות שמורות לאתר dtown.co.il


הרשם לעדכוני האתר
Email: