טאבלט Xiaomi Pad 8 במבחן
אחד הפרמטרים המעניינים, ואולי גם מפתיעים במרוץ הטאבלטים בשנים האחרונות הוא דווקא הקלות והדקיקות. לדעתי זה לא רק עניין האסתטיקה ואפקט הוואו הראשוני. כי טאבלט, בניגוד ללפטופ, נועד להחזקה ממושכת ביד, ממש כמו סמארטפון, רק גדול יותר. לכן, למשקל ולעובי שלו יש משמעות אמיתית ביום יום. הרגשה של נוחות החזקה לאורך זמן, התעייפות מהירה, ונוחות בניידות לכל מקום, מהווים מרכיב חשוב.
Xiaomi Pad 8
אל תוך הזירה הזו נכנס לאחרונה ה-Xiaomi Pad 8, שהושק בחודש שעבר בישראל, וכעת הגיע אליי לסקירה. כבר מהרגע הראשון ברור ששיאומי מכוונת כאן גבוה, וממש לא רק מיישרת קו עם המתחרות. היא ממש מנסה ללטש את אחד הפרמטרים הכי מורגשים בשימוש: התחושה ביד.
באריזה
לדעתי פתיחת האריזה של ציוד שיאומי, מהווה פרסומת בעצמה לחברה, שכן כל פעם שאני רואה שהיא ממשיכה לצרף את המטען שלה, אני גם שואל את עצמי האם בסופו של דבר סמסונג ואפל מרוויחות, או אולי מפסידות, בשל ההתעקשות להחסיר מטענים בציוד שלהם. כאמור, בתוך האריזה כאן תמצאו מטען בהספק של עד 45 וואט, כבל USB Type-C ומדריך למשתמש. גם הקופסה עצמה לא מקרית: טאבלט שחור על רקע לבן, קופסה לבנה עם כיתוב מינימליסטי. מבחינתי זה עיצוב שמרגיש מאוד מוכר, וקשה להתעלם מהדמיון לאייפד של אפל, ושיאומי בבירור מכוונת כאן להתמודדות ישירה מולו.
עיצוב
היחידה שהגיעה אליי הייתה בצבע ירוק, גוון שמרגיש קצת יותר חי מהשחור-אפור הסטנדרטי. ברגע שמחזיקים את הטאבלט ביד, מבינים מהר מאוד את הכיוון. הוא מרגיש אלגנטי, דקיק ונעים למגע. החיבור בין הזכוכית הקדמית לגב המתכתי חלק מאוד, כמעט “נשפך” בצורה טבעית. השוליים השחורים סביב המסך לא דקים במיוחד, אבל הם דווקא עובדים לטובת האחיזה. מעבר לזה – הוא פשוט קל. קל להחזיק, קל להזיז, קל להכניס לתיק, ואפילו להסתובב איתו בבית בלי לחשוב פעמיים.
הדבר הראשון שתופס את העין וכף היד שלי הוא העיצוב. מדובר בטאבלט הדק ביותר ששיאומי השיקה עד היום, בעובי של 5.75 מילימטר בלבד, כלומר קצת פחות משישה מילימטרים, ובמשקל של 485 גרם. אלו נתונים שעל הנייר אולי לא נשמעים דרמטיים, אבל בפועל ההבדל מורגש. מאוד. יש כאן ניסיון ברור להתחרות בטאבלטים הדקיקים של היצרניות הגדולות, והוא לא מרגיש מאולץ.
טאבלט בעובי של 5.75 מילימטר
השלדה עצמה נקייה ומדויקת, עם מסגרת שטוחה יחסית שמזכירה קו עיצובי מודרני. כפתור ההפעלה וכפתורי הווליום ממוקמים בצורה אינטואיטיבית ונוחים לשימוש גם באחיזה אנכית וגם באופקית. בגב הטאבלט נמצא מערך מצלמות כפול יחסית פשוט, אבל העיצוב שלו בולט לעין תרתי משמע, כי המצלמות יוצאות החוצה בצורה מודגשת, בתוך מסגרת שחורה שמזכירה מאוד את השפה העיצובית של הסמארטפון של שיאומי. זה לא בהכרח אלגנטי בעיניי, אבל מטמיע אחידות של המותג.
מסך
מבחינת תצוגה, שיאומי לא חסכה כאן. מדובר במסך בגודל 11.2 אינטש ברזולוציה של 3.2K, צפיפות של 345 פיקסלים לאינטש ויחס תמונה של 2:3. הבהירות המקסימלית שלו 800 ניטים, מה שמאפשר שימוש בו גם אם תשבו תחת קרני השמש הישיבה. בהתנסות שלי, גם אחרי שימוש ממושך של קריאה, צפייה בקליפים וגלישה, לא הרגשתי עייפות בעיניים, וזה לא מובן מאליו. ייתכן שזה קשור גם לעמידותו בתקן Triple TUV Rhienland לסינון אור כחול וכן לתדר הריענון הגבוה של 144 הרץ, שמייצר תנועה חלקה מאוד ותחושה כללית נעימה יותר לעין.
ממשק
מערכת ההפעלה כאן היא Xiaomi HyperOS 3, ולשמחתי זו כבר לא אותה מערכת עמוסה ורועשת שהכרנו בעבר. הממשק נקי יותר, רגוע יותר, ומרגיש הרבה יותר בשל. העומס המיותר של אפליקציות עם פרסומות פחת, והחוויה הכללית הרבה יותר נינוחה.
שיאומי שילבה גם שכבת בינה מלאכותית בשם Xiaomi HyperAI, שמוטמעת ברמת מערכת ההפעלה. בפועל, זה מתבטא בעיקר בשדרוגים קטנים של מסכי נעילה מעודכנים, טפטים עם אנימציות, ווידג'טים גמישים יותר, לתחושה כללית של מערכת חכמה.
תכונה נוספת שהושקה בממשק החדש, היא יכולת הקישוריות בין מכשירי שיאומי, או מה ששיאומי מכנה אינטראקטיביות בין-מכשירים. כדי שזה יעבוד, צריך להתחבר לאותו חשבון שיאומי גם בטאבלט וגם בסמארטפון, כשה-Wi-Fi והבלוטות' פעילים בשני המכשירים, ולהפעיל את אפשרות הקישוריות בהגדרות. ברגע שעושים את זה, ה-Pad 8 מתחיל לתקשר עם הטלפון בצורה חלקה למדי. בהתנסות שלי זה הרגיש כמו התחלה של אקוסיסטם, לענות לשיחות דרך הטאבלט או הסמארטפון, והעביר ביניהם קבצים באמצעות מגע של NFC בלי יותר מדי חיכוך. זה עדיין לא שיתוף מלא, ויש רגעים שזה מרגיש קצת תלוי בהגדרות או בגחמות של החיבור, אבל כשהכול עובד זה נוח, מהיר, ובעיקר נותן תחושה ששיאומי מתחילה לבנות כאן חוויה רחבה יותר מעבר למכשיר בודד, וזה כבר מעניין.
לענות לשיחות דרך הטאבלט או הסמארטפון
פרודוקטיביות
בואו נודה על האמת: רובנו השתמשנו עד כה בטאבלט לצפיה בסרטונים, משחקים וקריאה באתרי אינטרנט. פרודוקטיביות זה לא. לכן, אחד המהלכים היותר מעניינים כאן הוא הניסיון לדחוף את הטאבלט לעולם הפרודוקטיביות. כאן חשוב לציין שלמרות שהטאבלט תומך בכיסוי מקלדת משולבת משטח עכבר ייעודי, הוא לא הגיע אליי לסקירה, אבל כשרואים אותה בתמונות מבינים על הראש של מי מנסה שיאומי ללכת. מישהו אמר אפל? ועם זאת, כל החוויה שאני מתאר כאן מבוססת על שימוש בטאבלט בלבד ללא מקלדת, וללא ניסיון להפוך אותו ללפטופ.
יש כאן ריבוי משימות מתקדם יחסית, כולל פיצול מסך ביחס 5:5 לתצוגה אנכית, וגם יחס אופקי חדש של 1:9. זה לא תחליף למחשב, אבל זה כן מאפשר עבודה במקביל בצורה נוחה יותר מבעבר.
בנוסף, יש תמיכה באינטראקציה עם העכבר המובנה במקלדת, כולל ריחוף, קליק ימני וסרגלי כלים, מה שמנסה לדמות חוויית מחשב אישי. חלק מרכזי מהחוויה הזו נשען על WPS Office בגרסת PC, וזה כבר שינוי תפיסה אמיתי.
WPS Office היא חבילת אופיס מלאה שכוללת כלים לכתיבת מסמכים (WPS Writer), עבודה עם גיליונות נתונים (WPS Spreadsheets), יצירת מצגות (WPS Presentation) וניהול קבצי PDF. היתרון הגדול שלה הוא שהיא קלה יחסית, נגישה, ומתאימה מאוד למכשירים ניידים. כאן, בטאבלט הזה, היא מרגישה כמעט כמו עבודה על מחשב. לא רק עריכה של קבצים קיימים, אלא יצירה מלאה של מסמכים, מה שמהווה שינוי מעניין, כי בעבר טאבלטים נתפסו יותר ככלי לצריכה של תכנים קיימים, ופחות ככלי ליצירה.
טאבלט משולב מקלדת משטח עכבר ועט
ביצועים
מבחינת ביצועים, שיאומי שילבה כאן את Qualcomm Snapdragon 8s Gen 4, שמבטיח שיפור של 32% בביצועי המעבד ו-67% בביצועי הגרפיקה לעומת הדור הקודם. בשימוש בפועל, התחושה בהחלט תואמת את ההבטחות.
בדקתי את הטאבלט בצפייה בווידאו, פתיחת קבצי PDF כבדים, יצירת מסמכים ואפילו משחקים המערבים גרפיקה מורכבת. ברוב המוחלט של הזמן הכול עבד חלק. המעברים מהירים, האפליקציות נטענות בקלות, ולא נתקלתי בגמגומים משמעותיים. כן הורגשה התחממות קלה תחת עומס, אבל לא משהו חריג או מטריד.
הסוללה בעלת קיבולת של 9,200mAh, נתון מרשים במיוחד בהתחשב בעובי הדקיק של הטאבלט הזה. הטעינה בהספק של 45 וואט מאפשרת טעינה מהירה יחסית, אם כי לא מהמהירות בשוק. לפי נתוני היצרן, טעינה מלאה לוקחת קצת יותר משעה וחצי, נתון סביר, אבל לא כזה שמפיל מהכיסא.
שיאומי מציינת שהסוללה תחזיק לכם עד 13 שעות של צפיה בסרט, מה שסוגר את הפינה בטיסה לניו יורק עם ההמתנה לבורדינג.
צילום
תחום הצילום, כצפוי, פחות מרשים. יש כאן מצלמה אחורית של 13 מגה פיקסל וקדמית במפתח אולטרה-רחב של 8 מגה פיקסל, שמיועדות בעיקר לשיחות וידאו, מצגות וסריקות מסמכים. הן עושות את העבודה אבל לא מעבר. בעיניי, הפער הזה בין מסך איכותי ומעבד חזק לבין מצלמה בסיסית יחסית, מורגש.
נפתח האחסון נדיב ועומד על 256 ג'יגה, עם 8 ג'יגה. זה מאפשר לשמור כמות גדולה של קבצים, אפליקציות ומדיה בלי להיות תלויים כל הזמן בענן.
שמע
אחד התחומים שטאבלטים לא תמיד מצטיינים בו, הוא איכות הסאונד, אבל כאן הופתעתי לטובה. ה- Pad 8 מגיע עם ארבעה רמקולים בתצורת סראונד, המשלבים מבנה אקוסטי חדש שנועד להדגיש במיוחד את התדרים הנמוכים. בפועל, זה מורגש כי הבאסים עמוקים יותר ממה שציפיתי מטאבלט בעובי כזה, והצליל עשיר ומפורט יחסית. התמיכה ב-Dolby Atmos מוסיפה מעטפת סאונד שמרגישה רחבה יותר, במיוחד בצפייה בסרטים או סדרות. בהתנסות שלי, בין אם זה היה ביוטיוב, נטפליקס או אפילו מוזיקה ברקע, הצליל הצליח למלא את החלל בצורה מפתיעה, עם תחושת עומק שלא אופיינית לכל טאבלט. זה עדיין לא תחליף לרמקול חיצוני איכותי, אבל לשימוש יומיומי זו חוויה טובה יותר מהמקובל.
עט
והתוספת המעניינת ביותר מבחינתי היא Xiaomi Focus Pen Pro, עט הסטיילוס החדש של שיאומי ששוקל רק 17.5 גרם, ותומך בזיהוי לחץ, מחוות צביטה, לחיצה כפולה, Haptic Feedback ואפילו Hovering, ממש בדומה ל-Apple Pencil. גם בו לא יכולתי להתנסות, שכן קיבלתי לסקירה את הטאבלט בלבד. לטעמי, בשילוב עם המקלדת, הוא עשוי להוסיף ערך אמיתי.
לסיכום
בשורה התחתונה, ה-Xiaomi Pad 8 הוא טאבלט שהולך ראש בראש מול הטבלטים של אפל: עם עט אקטיבית ומקלדת משולבת עכבר שמהווים כיסוי. לכל אורך הדרך, ניכר שהוא הולך על הקו שבין ניידות לפרודוקטיביות, ומהתנסותי, שיאומי עושה את זה לא רע בכלל. הוא דק, קל, נעים לשימוש, עם מסך מצוין וביצועים חזקים. התוספת של המקלדת והעט (שכאמור לא התקבלו כאן), מכוונים ישירות לפסגת הקטגוריה, עם תכונות שעד כה ראינו רק אצל אפל. ועם זאת, הוא עדיין לא מחליף לחלוטין מחשב, והמצלמות שלו מזכירות לנו שיש בו גם פשרות.
אבל אם חיפשתם טאבלט אלגנטי, נייד וחזק, שכיף להשתמש בו לאורך זמן, ולא נתפסתם במלכודת הדבק של אפל, אז שיאומי הצליחה לייצר כאן חבילה מאוד משכנעת, גם אם לא מושלמת.
יבואן: המילטון
מחיר: 2,300 ש"ח עם מקלדת ועט במתנה.