חוזרים לחוט: אוזניות Sennheiser CX80U

שוק האוזניות בעשור האחרון הוא סיפור של קיצוניות. מצד אחד, מהפכת האלחוט שהביאה איתה נוחות, מינימליזם וחופש תנועה, ומהצד השני ויתור כמעט מוחלט על משהו שהיה פעם מובן מאליו: חיבור ה-3.5 מ״מ. מהרגע שבו אפל הסירה אותו מהאייפון, סמסונג ושאר היצרניות הלכו בעקבותיה, ושוק שלם של אוזניות חוטיות נעלם כלא היה. האוזניות האלחוטיות פרחו, והפכו לברירת המחדל.

אבל כמו שקורה לא פעם בעולם הטכנולוגיה, המטוטלת מתחילה לחזור, כי בשנים האחרונות החלה מגמה הפוכה של משתמשים שחוזרים, או לפחות מנסים לחזור לאוזניות חוטיות. חלק מזה נובע מעייפות מהטעינות הבלתי נגמרות, אחרים רוצים איכות שמע טובה יותר, וחלק מרימים את נס האפס קרינה, גם אם זה רק בלוטות'. חשוב כמובן לשים את הדברים בפרופורציה, כי זו קרינה נמוכה מאוד, שלא הוכחה כמסוכנת, ועדיין יש קהל שמעדיף לפחות להפחית שימוש. במציאות כזו, אוזניות חוטיות הופכות שוב לפתרון רלוונטי ופשוט, נטול סוללה ותלות.

לתוך הנישה הזו נכנסות CX 80U של סנהייזר, דגם שהושק לפני כמה שנים, אבל ממשיך להישאר רלוונטי גם היום, במיוחד כיום לאור חזרתו של החיבור הישיר לשיח, ועקב ההשקה האחרונה שלו מבוססת חיבור USB-C.

CX 80U

כמי שנמצא שעות ארוכות ביום בשיחות דרך הטלפון והמחשב הנייד, התרגלתי מאוד לנוחות של אוזניות אלחוטיות. אבל יש רגעים שבהם כל הנוחות הזו קורסת לתוך עצמה, כשנכנסים לשיחת זום חשובה והאוזניות מתריעות על סוללה שעומדת למות. לכן החלטתי לחזור אחורה, ויש שיקראו לזה אפילו קדימה, ולבדוק את ה-CX 80U. לא מתוך נוסטלגיה, אלא דווקא לראות אם אפשרי להיגמל מהאלחוט.

עיצוב

כבר מהרגע הראשון הרגשתי משהו מאוד סנהייזרי בעיצוב: הגוף הקטן, העיצוב המינימליסטי שכמעט לא נראה באוזן, והשילוב בין שחור מט לפס כסוף בפקקים. בניגוד לכל האוזניות הצבעוניות, דווקא זה השרה בי תחושה אלגנטית. הן קלות מאוד, כמה גרמים בודדים, כך שמשקל לא היווה בשבילי שיקול. בקופסה מקבלים שלושה גדלים של מתאמי סיליקון, וההתאמה הזו משמעותית, כי היא זו שקובעת את חוויית השמע בפועל. על הכבל משולב שלט קטן עם לחצן אחד, ממש כמו פעם, לניגון, עצירה ומענה לשיחות. פשוט, אינטואיטיבי ועובד.

כבל משולב לחצן מענה לשיחות

האטימה היא אחד הדברים הבולטים כאן, ולשמחתי לא הייתי צריך לשנות את האטם, כי הוא ישב אצלי בול. ברגע שמוצאים את הגודל הנכון, האוזניות מתיישבות עמוק יחסית בתעלת האוזן ויוצרות בידוד פסיבי טוב מאוד. אין כאן ביטול רעשים אקטיבי, אבל התחושה היא של פקק כי המסביב נחלש והריכוז כולו במוסיקה או בשיחה. ועם זאת, זו לא אטימה מוחלטת, כי האוזניות זזות קצת עם התנועה שלנו, ובעוצמת שמע סבירה עדיין חודרים רעשי סביבה.

שלושה סטים של אטמים

נתונים טכניים

מבחינה טכנית, ה-CX 80U מצוידות בדרייברים דינמיים קטנים שמכוונים לפרופיל צליל מאוזן. טווח התדרים נע סביב ‎17Hz–20kHz, עם עכבה נמוכה (כ-28 אוהם), מה שהופך אותן קלות להנעה גם מסמארטפונים ומחשבים ניידים ללא צורך במגבר ייעודי. הרגישות שלהן גבוהה יחסית לקטגוריה, ולכן הן מספקות עוצמה מספקת גם בעוצמות בינוניות. הן מיועדות בעיקר להאזנה למוזיקה ולשימוש יומיומי, והיכולת לקיים שיחות היא תוספת נוחה, אבל לא ייעוד מרכזי או מקצועי שלהן.

חוויית האזנה

פתחתי עם Hotel California של ה-Eagles. כבר מהצלילים הראשונים, מה שתופס את האוזן הוא האיזון. אין וואו של בס מוגזם, אלא סאונד מאוזן ונעים, ללא הדגשות חריגות. ההפרדה בין הכלים טובה ביחס לקטגוריה, והגיטרות נשמעות טבעיות, בדיוק סוג הסאונד שסנהייזר ידועה בו.

עברתי ל-Blinding Lights של The Weekend, ושם התמונה מתחדדת. הבאס כאן לא מפוצץ, כי בסה"כ מדובר בדרייברים קטנטנים, אבל הוא מהודק ומהיר. מי שמחפש רעידות עומק מוגזמות יתאכזב כי הבאס פחות דומיננטי מהמצופה. אבל מי שמחפש שליטה יקבל אותה. הסינתיסייזרים נשמעים נקיים, הגבוהים לא צורמים, ויש תחושה של שליטה סבירה בתדרים, בהתאם למגבלות הדרייברים.

קינחתי עם Hallelujah של Jeff Buckley בו האוזניות מראות את החוזקה האמיתית שלהן. המיד. הקול של באקלי נשמע ברור ונעים, עם דגש טוב על תחום המיד. זה לא סאונד חם מדי וגם לא קר, אלא מאוזן וטבעי יחסית לקטגוריה זו של אוזניות.

וזה בדיוק הקו שמאפיין את ה-CX 80U: לא אוזניות של אפקטים, אלא של רב שימושיות. עם זאת, לעיתים הגבוהים מעט מודגשים, במיוחד בהקלטות פחות איכותיות, אבל לא מגיעים לרמה צורמת באופן דרמתי.

בשיחות הן עושות את העבודה. המיקרופון המובנה מספק קול ברור ונקי, במיוחד בסביבה שקטה. בשיחות ועידה בזום או בטימס, הצד השני דיווח ששמע אותי טוב מאד. ועם זאת, חשוב לציין שבסביבה רועשת, המיקרופון לא מסנן רעשים בצורה משמעותית, וגם קולט גם את הסביבה. זה לא דיבורית מקצועית, אבל שימושי.

עובדות נפלא בשיחות ועידה ארוכות

ואז, אחרי כמה שעות של שימוש, מתחילים להרגיש גם את הצדדים הפחות מושלמים. הכבל, למשל, דק, קליל וגמיש, מה שמהווה יתרון לניידות, אבל גם חיסרון בעמידות, כי הוא לא ארוג באופן שמגן עליו. בנוסף, בשימוש יומיומי, כשהכבל מתנדנד ופוגע קלות בחזה, נוצר הדהוד באס, מעין "בום" קטן שמועבר ישירות לאוזן. זה לא קורה כל הזמן, אבל מורגש כשהולכים בקצב. לא משהו שהופך את הקערה, אבל פרט שמזכיר שמדובר באוזניות חוטיות. ולבסוף, בעלי אייפון היו שמחים לתוספת מתאם ל-lightning, למרות שהאייפון עברו לאחרונה גם ל-USB Type-C.

לסיכום

לאורך ההתנסות עימם, אוכל לסכם שה-CX 80U עונות על הציפיות: תקשורת כמו פעם, עם סאונד עדכני. הן כמובן לא מושלמות, אבל מצליחות להיות מדויקות במסגרת המחיר והקטגוריה שלהן.

לדעתי, הן יתאימו במיוחד למי שמחפש פתרון פשוט, זול ואמין לשימוש יומיומי, ופחות למי שמחפש חוויית סאונד עשירה או עוצמתית במיוחד.

אין בהן את הנוחות של אוזניות אלחוטיות, ולא את הבאסים של אוזניות גדולות יותר, אבל הן מספקות משהו שהולך ונעשה נדיר: חוויית שמע ישירה, מאוזנת, נקייה, ללא תלות. בעולם שבו הכול נטען, מתחבר, מתנתק ומתריע, יש משהו מרגיע בלחבר כבל ולדעת שזה פשוט יעבוד.

יבואן: סל המוסיקה

מחיר: 185 ש"ח