Google TV - כשהטלוויזיה באמת חכמה
שוק הטלוויזיות החכמות עבר בעשור האחרון מהפכה של ממש. אם בעבר טלוויזיה חכמה הסתכמה בכמה אפליקציות סטרימינג בסיסיות, הרי שהיום מדובר בפלטפורמות תוכנה מורכבות, שמעצבות את חוויית הצפייה לא פחות מאיכות הפאנל עצמו. בלב המהפכה הזו עומדות מערכות ההפעלה, ולכל יצרנית יש אסטרטגיה ברורה, עם יתרונות וחסרונות. הבחירה במערכת ההפעלה אינה מקרית, והיא משקפת תפיסה עסקית, טכנולוגית וחווייתית.
מערכות ההפעלה של יצרניות הטלוויזיה - ולמה הן סגורות
רוב יצרניות הטלוויזיות הגדולות בחרו לפתח או לאמץ מערכות הפעלה סגורות למחצה, הנשלטות על ידן. LG פיתחה את webOS, סמסונג משתמשת ב-Tizen, ויצרניות אחרות בחרו בגרסאות מותאמות של Android TV או ב-Google TV.
הסיבה המרכזית לבחירה במערכת סגורה היא שליטה. שליטה בחוויית המשתמש, בעיצוב הממשק, בביצועים, ולא פחות חשוב, במודל הכלכלי. חנות אפליקציות סגורה מאפשרת ליצרן להחליט אילו אפליקציות ייכנסו, אילו שירותים יקודמו, ואיך ייראה מסלול ההכנסות מפרסום, שיתופי פעולה ומנויים.
webOS של LG מצטיינת בממשק נקי, מהיר ואינטואיטיבי. היא מותאמת היטב לחומרה של LG, יציבה מאוד, ומספקת חוויית "הכול עובד" למשתמש הממוצע.
Tizen של סמסונג דומה בגישה: מערכת חלקה, מעוצבת, עם אינטגרציה עמוקה לשירותי סמסונג ולאקוסיסטם של החברה ושל הבית החכם באמצעות SmartThings.
שתיהן מערכות בוגרות, אמינות, ומספקות את רוב צרכי הצפייה של הקהל הרחב.
Google TV, לעומתן, מייצגת גישה אחרת: פחות "גן סגור”, ויותר פלטפורמה פתוחה יחסית, הנשענת על מערכת ההפעלה אנדרואיד, עם חנות אפליקציות עצומה, סנכרון עמוק לחשבון גוגל, ומרחב פעולה גדול יותר למשתמשים מתקדמים.
Google Play מול חנויות האפליקציות הסגורות
אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין Google TV לבין webOS ו-Tizen טמון באקו סיסטם של האפליקציות. חנות Google Play מציעה מאגר עצום של אפליקציות לטלוויזיה, שרבות מהן כלל אינן קיימות במאגרים הסגורים של LG וסמסונג. בנוסף, קצב העדכונים וההתפתחות גבוה משמעותית.
ב-webOS וב-Tizen, ההתקנה מוגבלת כמעט לחלוטין לאפליקציות שאושרו על ידי היצרן. המשמעות בפועל היא שהמשתמש מקבל חוויה בטוחה ומבוקרת, אך גם מצומצמת. אפליקציות פרימיום כמו YouTube ו-Spotify פועלות בצורה מלאה, אך חוויית השימוש האידיאלית בהן מחייבת מנוי בתשלום חודשי, בעיקר לצורך הסרת פרסומות ושיפור השליטה בתוכן.
Google TV, לעומת זאת, מאפשרת בנוסף לחנות הרשמית, גם התקנה של אפליקציות ממקור חיצוני. מדובר ביכולת מוכרת בעולם האנדרואיד, והיא פותחת צוהר לאפשרויות מתקדמות יותר.
ברחבי העולם פועלות קהילות מפתחים עצמאיות, שמפתחות אפליקציות חלופיות לשירותים מוכרים. אפליקציות אלו אינן חלק מחנויות רשמיות, אך עצם ההתקנה שלהן חוקית במקומות רבים, כל עוד השימוש נעשה בהתאם לחוק המקומי. מדובר בתופעה מוכרת, שקיימת גם בסמארטפונים, טאבלטים ומחשבים, והיא חלק מההנאה מפלטפורמות פתוחות.
הדוגמה בפועל: Haier M92 עם Google TV
את הדוגמאות הבאות ניתן לראות בפועל על טלוויזיית Haier M92 שנבחנה כאן, ומגיעה עם מערכת ההפעלה Google TV בגרסה עדכנית. מדובר בשילוב שמדגים היטב את היתרונות של פלטפורמה פתוחה יחסית על גבי חומרה מודרנית.
טלוויזיית Haier M92 - התקנת אפליקציות ממקור חיצוני
אחת האפליקציות המוכרות בקרב משתמשים מתקדמים היא SmartTube, אפליקציה חלופית ל-YouTube, המותאמת במיוחד למסכי טלוויזיה במערכת ההפעלה Google TV. היתרון המרכזי שלה אינו רק בממשק נקי ונוח יותר לשלט, אלא גם בשליטה מתקדמת בניגון, דילוג על פרסומות, חסויות שמשלב יוצר התוכן בסרטון, ואפילו בפרומו או סיכום. הכל בהתאמה אישית ובניהול חוויית הצפייה. עבור משתמשים רבים, החוויה מרגישה טלוויזיונית יותר מהאפליקציה הרשמית.
SmartTube אפליקציה חלופית ל-YouTube
ההתקנה עצמה ב-Google TV פשוטה למדי למי שמכיר את סביבת Android: מאפשרים התקנה ממקור חיצוני, מורידים את אפליקציית downloader, רושמים בשורת החיפוש smarttube app, מורידים את הקובץ בגרסת stable, והאפליקציה נטמעת במערכת כמו כל אפליקציה אחרת. אין צורך בפריצות, שינויים עמוקים או ידע טכני חריג, וזה בדיוק ההבדל מול מערכות הפעלה סגורות.
לא רק אפליקציות - גם שליטה בממשק
הפתיחות של Google TV אינה מסתיימת באפליקציות תוכן. אחד התחומים המעניינים ביותר הוא האפשרות להחליף את ה-Launcher - מסך הבית של הטלוויזיה. בעוד שב-webOS וב-Tizen הממשק הוא קבוע לחלוטין, ב-Google TV ניתן להתקין Launchers חיצוניים שמציעים חוויית שימוש שונה לגמרי: פחות המלצות ממומנות, יותר קיצורי דרך, עיצוב מינימליסטי או כזה שמותאם במיוחד לילדים או למבוגרים.
עבור משתמשים שרוצים שטלוויזיה תרגיש כמו מכשיר ייחודי שלהם ולא כמו חלון לשירותים שסיפק היצרן, זהו יתרון עצום. היכולת להתאים את הממשק, את סדר האפליקציות ואת אופן הניווט משנה לחלוטין את היחסים בין המשתמש למסך.
סיכום: הבחירה בין נוחות לחופש
חשוב לציין כבר בפתיח: אין כאן תשובה אחת נכונה לכולם. webOS ו-Tizen מציעות חוויית שימוש יציבה, פשוטה ומלוטשת, שמתאימה לרוב הצרכנים. Google TV, לעומתן, מציעה חופש. חופש להתקין, להתאים, לשנות ולהרחיב. ממש כמו בהבדלים בין חווית המשתמש עם אייפון לעומת סמארטפון אנדרואיד.
בטלוויזיות כמו Haier M92 בה השתמשתי כדי להדגים את ההבדלים, הבחירה ב-Google TV אינה רק בחירה במערכת הפעלה, אלא בחירה בגישה. גישה שרואה בטלוויזיה פלטפורמה פתוחה, דינמית, כזו שיכולה לגדול עם המשתמש ולא להישאר מקובעת למה שהוגדר ביום הרכישה.
עבור מי שמוכן להשקיע מעט סקרנות – הערך המוסף ברור.