נראה לי שהסיבה למחירים המטורפים של כינורות מובילים כמו סטראד, אמאטי, גוארנרי וכו' אינה ההבדל באיכות בינם לבין כינורות מעולים אחרים -- כאמור ( בסרטון שהביא
@Juiced ) לא בטוח שיש כזה, או שההבדל הוא לטובתם -- אלא ההילה שיש סביבם, שגורמים להרבה לרצות אותם, ובהינתן שיש מעט מוכרים, והרבה הרבה יותר קונים, שחלקם יכולים ומוכנים לשלם סכומי עתק, המחירים קופצים, מה שנקרא היצע וביקוש.
אותה תופעה, מסיבות דומות, אם כי בסדרי גודל אחרים של מחירים, קיימת גם בהדפסות של תקליטים, למשל של הכנר Leonid Kogan. קוגאן היה ללא ספק באותה כיתה עם הטופ שבטופ, כמו Jascha Heifetz ו-David Oistrakh, אבל זה לא שהוא היה עדיף עליהם באופן מובהק, לא בעומק פרשנויותיו המוזיקליות, לא בטכניקה, לא ביופי הצליל, לא באיכות הטכנית של ההקלטות, ולא בהכרח בכלל. שאלה של טעם, ויש המעדיפים דווקא את חפץ או את אויסטרך. אם כבר, בד"כ חפץ נחשב כ"כנר של המאה" והגדול מכולם, כשהתחרות היא לכאורה על המקום השני, ובאותה תקופה הוא הקליט בסידרת Living Stereo של RCA כמה הקלטות מופלאות מכל האספקטים, כולל סאונד מעולה.
קוגאן האמור הקליט כמה הקלטות עבור חברת קולומביה הבריטית (יש חברה אמריקאית באותו שם), והמספר הקטלוגי של הקלטות הסטריאו של החברה מאותה תקופה התחיל בקידומת SAX. גם אויסטראך הקליט כמה הקלטות סטריאו עבור החברה, וגם הרבה אומנים גדולים שאינם כנרים, כמו Karajan, Szell, Klemperer, והרבה מאוד אחרים. יש אתר שנקרא popsike.com, שבו יש רשימה של תקליטים והמחירים ששולמו עבורם ב-eBay -- שולמו בפועל, לא רק התבקשו -- ואם
מחפשים שם SAX -- כלומר כל תקליטי הסטריאו של קולומביה הבריטית מאותה תקופה -- בסדר יורד, רואים כמעט רק תקליטים של קוגאן, במשך מסך אחרי מסך אחרי מסך של עוד ועוד, החל ב-£10,000 ומטה. מדי פעם מוזכר שם של מישהו אחר, אבל מיד חוזרים שוב לעוד ועוד של קוגאן. כל זה רק עניין היצע וביקוש, לא של יתרון מובהק באיכויות.
אני לא בטוח שנגן צריך לעבוד קשה יותר כדי להפיק מכינור מעולה מודרני צליל שמתחרה בכינורות הגדולים. זה מזכיר לי את הסיפור על יאשה חפץ, שהגיע לחזרה עם המלווה הקבוע שלו שנים רבות, ושאל אותו אם הוא שומע הבדל בצליל לעומת הרגיל. המלווה השיב בשלילה, ומסתבר שהכינור העיקרי של חפץ היה בתיקון, וזה היה כינור רזרבי זול בהרבה.
