DavidGil
חבר משקיען
- הודעות
- 1,894
- מעורבות
- 1,894
- נקודות
- 113
למרות האמור לעיל ובמין תגובת נגד של הרגש שלי, יצא שאתמול, ביום שישי נאה ונטול אירועים ומטלות, מצאתי את עצמי משייט ברכב בואכה גבעות השומרון לביתו ומבצרו של בנצי גלעד (הידוע בחוגים מסוימים גם כבנצי פורשה) לשמוע את הרמקולים מעשה ידיו להתפאר. אמרתי לעצמי, מה כבר יכול להיות, אלדר המליץ אז נלך.
הערת אמצע: לפני שנתיים בערך יצא לי לשמוע וגם לארח בביתי זוג רמקולי ריבון שמייבא דן נגר תוצרת דיפטיק וכמו שאומרים, נפלתי מהכסא. לא הכרתי את עולם הריבונים ופשוט נגלתה לי חוויה מאוד שונה ומיוחדת. התאהבתי.
זו הסיבה שנסעתי לבנצי. מאוד עניין אותי לשמוע פעם נוספת וריאציה על הנושא הזה. בנצי מייצר רמקולי ריבון, הנדסה פיתוח וייצור כחול לבן, הכל עבודת מוח ויד שלו.
הביקור אצל בנצי: לא שאלתי אבל לא נראה לי שיש למוצרים של בנצי Brand name אז פשוט אכתוב פה הרמקולים של בנצי.
לפני הרמקולים. בנצי. אז מן המפורסמות הוא שהקהילה האודיופילית שלנו מכילה בתוכה דמויות צבעוניות לרוב. אני חושב שבנצי הוא אחד מהם. בנצי הוא מהנדס טהור בכל רמ״ח איבריו והמאפיין הבולט שלו בקהילה של טווסים הוא שהוא נטול פוזה לחלוטין ומדד הפיינשמקריות שלו נמוך מים המלח. בנצי מייצר כלים הנדסיים שמשמיעים מוזיקה. הא ותו לא. לא 24 שכבות לכה ולא עיצובים גאומטריים עם זוויות משונות ופוליטורה בוהקת. רק מלבנים מנגנים.
נכנסנו לסלון שהיה עמוס ברמקולי ריבון בגדלים ובצורות שונות, כולל כאלה שנתלו על הקיר עם ווים פשוטים.
אין מה להכביר מילים על המקור, כבילה והגברה. לא רלוונטי. יוטיוב וכן הלאה.
בנצי עשה לי סיבוב מלא על כל הקולקציה שלו, עם עיניים בורקות והתלהבות אמיתית, מהרמקול הגדול ועד הקטן ביותר, כולל הוורסיה של התלויים. אני חייב לומר שלמרות שמדובר בסלון לא מטופל עם חלונות וויטרינות לרוב, הקסם הריבוני עבד, ועבד טוב. הרמקולים נשמעו מצויין. סאונד שמגיע מפאנל ונשמע אחרת לגמרי מסאונד שיוצא מקופסה. יש משהו בריבונים האלה שפוגעים בול בנשמה. רמקולים שכיף לשמוע ונותנים חוויה מיוחדת במינה.
ההנדסה מאחורי הרמקולים מוכיחה את עצמה. ובנצי משקיע רבות בהנדסה. הם נשמעים מצויין ואם היו יוצאים מאטליה של איזה שוויצרי מעונב, היו נמכרים יפה ובמחירים גבוהים. יש השקעה בחומרי גלם איכותיים ויש המון שעות של מחקר ופיתוח וניסוי וטעייה שהביאו את בנצי לנקודה שבה הוא עומד היום: רמקול מגובש עם הרבה ידע והבנה מה גורם למה ואיך להגיע לתוצאה המבוקשת. יצא לו ממש טוב.
בנצי השמיע לי גם את הסאבוופר שהוא בנה ביחד עם הריבונים. פחות אהבתי את השילוב עם הסאב. פה יש לו עוד דרך לעשות לעניות דעתי.
כל זה היה רק "הסיפתח". המתאבן.
ירדנו למטה. למרתף ושם זו אופרה אחרת לגמרי לגמרי.
חדר מטופל ברמה הכי גבוהה. מגוון עצום של אביזרי אקוסטיקה פאסיבית שתלויים מהתקרה, עומדים על הרצפה ומחוברים לקירות. חדר מאוד מטופל אבל לא יבש בכלל. מצויין.
שם גם המערכת העיקרית (להבדיל מהיוטיוב ששמענו למעלה). מונבלוקים של מנלי, VTL, קליראודיו + גולדפינגר, חיווט נורמלי, בקיצור דה בסט.
שם גם היו הרמקולים העיקריים, זוג ריבונים די גדולים שיש בצד כל אחד מהם עוד ריבון צר וארוך לתדרים הגבוהים.
כדי לפתור את עניין הבאס שהוא נקודת תורפה בריבונים, ייצר בנצי מערך של וופרים עומדים, נטולי קופסה בתצורת אופן באפל, שמחוברים לרמקול הראשי מאחורה ב-90 מעלות ויורים אחד כלפי השני. החיתוך מבוצע ע"י קרוס no name כלשהו.
מודה שזה היה נראה לי מוזר.
התיישבתי על הספה ולא ידעתי מה לחשוב על הדבר הזה בעוד בנצי מתעסק עם הפטיפון (גם כן וריאציה על הקליר אודיו הגדול בחצי יצור עצמי וחצי השבחה עם זרוע ליניארית T5).
ואז העסק התחיל לנגן. נשמטה לי הלסת פשוטו כמשמעו. נפעמתי. זו אחת מחוויות הסאונד הכי טובות ששמעתי. קיר גדול של מוזיקה. פירוט נפלא. דינמיות. המון כח והמון רגש. טונליות נפלאה וסינרגיה מעולה בין כל הרכיבים וכן, יש גם תחום תחתון בריא. קסם.
לא יודע לחלק את המשקל של התוצאה בין המרכיבים השונים: חדר, מערכת/רמקולים. רק יודע לומר שהתוצאה הסופית היא מרהיבה.
שמענו כמה סגנונות, מאופרה ועד ג'אז והמערכת הזאת פשוט זרחה. הייתי מת לכזאת תוצאה אצלי בבית.
סיכום: שאפו גדול וגאווה למהנדס ישראלי (איש התעשייה הבטחונית הישראלית עם טרק רקורד מפואר) שכנגד כל הסיכויים ומתוך תשוקה אמיתית מייצר פה רמקולים היי אנד. זה ממש לא מובן מאליו ופשוט נשמע מעולה.
מסקנה: אין על ריבונים ולא יודע למה לא כל הרמקולים כאלה (כן, הבנתי, הבאס והגודל של הפנאלים).
תודה בנצי על חוויה מעלפת, המערכת שלך מדהימה.
מאחל לך הצלחה רבה והמשך התפתחות בתחום הזה.
(נ.ב: לגבי המכוניות שבגארז' אני לא אומר כלום כי ייקח לי לפחות עוד חודש או חודשיים להתאושש מהמראות...)
נערך לאחרונה ב: