מיינד האנטר - עונה 2

מיינד האנטר היא אחת הסדרות האיכותיות ביותר בנטפליקס ולאחרונה היא חזרה לעונתה השנייה. האם העונה השנייה מצליחה לשמור על הרמה הגבוהה של העונה הראשונה?

מיינד האנטר מספרת את סיפור הקמתה של תוכנית הפרופיילינג לרוצחים סדרתיים על ידי ה-FBI בסוף שנות ה-70. בסדרה מופיעים דמויות של רוצחים אמיתיים והרבה מהאירועים המתוארים בסדרה, אכן התרחשו במציאות. גיבורי הסדרה הם הסוכן הצעיר הולדן פרייס (ג'ונתן גרוף), הסוכן הוותיק מהמחלקה למדעי ההתנהגות, ביל טנץ' (הולט מקקלאני) וד"ר וונדי קר (אנה טורב), האקדמאית שהחליטה לוותר על קריירה אקדמאית, על מנת להצטרף ל-FBI ולהוביל את עבודת המחקר על הפרופיילינג.

את העונה הראשונה מצאתי כמעט מושלמת, סיפור מרתק, משחק איכותי, צילום ובימוי מופתי ואפילו פס קול מצוין.

העונה הראשונה נגמרת במפגש בין הולדן ואד קמפר (הרוצח הסדרתי הראשון שהולדן ראיין) לאחריו הולדן מאבד הכרה. 

תקציר העלילה

העלילה בעונה השנייה של הסדרה מסועפת יותר וכוללת הרבה יותר קווי עלילה. הולדן מאובחן כסובל מהתקפי חרדה והוא מקבל כדורים (עובדה שהוא מסתיר מכולם פרט לביל ו-וונדי). מנהל ה-FBI שניהל בין היתר את מחלקת מדעי ההתנהגות, פורש בעקבות פרשת חקירת הפנים של הולדן וביל (בעקבות הסתרת פרטים מאחד הראיונות עם הרוצחים). במקומו מגיע מנהל הרבה יותר אמביציוזי, שמאוד מאמין בתוכנית הפרופיילינג ואפילו וויתר על תפקיד משרדי בכיר יותר בשביל לעשות את התפקיד הזה. בנו של ביל, בריאן מעורב בתקרית מבחילה, מהסוג של הסנדלר הולך יחף (לא אפרט יותר). וונדי מנסה קצת למצוא חיים גם מחוץ לעבודה.

המנהל החדש של היחידה, טד גאן

עלילת העונה השנייה מתחלקת לשניים, בחלק הראשון של העונה הצוות ממשיך לעבוד במרץ על הראיונות באמצעות הרוח הגבית מהמנהל החדש. בחלק השני, הולדן וביל חוקרים את מקרה הילדים השחורים שנרצחים בכמויות באטלנטה. הולדן וביל בונים פרופיל ומנהלים משחק מוחות עם רוצח הילדים.

כמו בעונה הראשונה יש מידי פרק קטע קצר (בעונה הזו הקטעים ארוכים יותר) של גבר שברור שהוא רוצח סידרתי, והעונה גם מגלים לנו כבדרך אגב מי הוא.

הרוצח המסתורי מצד שמאל

אם כך, העונה השנייה שונה מאוד מהראשונה. הולדן היה בבירור הדמות הראשית בעונה הראשונה. לעומת זאת בעונה השנייה, חלוקת הזמן הרבה יותר שוויונית בין כל שלוש הדמויות. דמותו של הולדן עברה מהפך גדול בעונה הקודמת, מסוכן צעיר וצמא לידע ורצון עז לשינוי השיטות הקיימות, הולדן הלך והפך ליהיר ומתנשא. בעונה הזו הוא ממשיך את הקו הזה והופך להיות כל כך יהיר, שהוא מתקשה לתקשר עם שאר גורמי האכיפה. הוכחת צדקתו באינטואיציה שלו, הופכת להיות התכונה העיקרית שלו. המנהל החדש מעריך את הכישרון של הולדן, אבל מבקש מביל וונדי לרסן אותו, לדאוג שהוא לא יגרום לנזק. דמותו של הולדן הופכת להיות על סף ד"ר האוס, ואני אישית הרבה יותר חיבבתי את דמותו של הולדן עד אמצע העונה הראשונה.

החצי הראשון של העונה השנייה מראה כיצד יחידת הפרופיילינג מתרחבת עד לרגע השיא שלה, ראיון עם צ'ארלי מנסון. בנוסף מספר ראיונות שנמנע מהולדן וביל להגיע אליהם, מועברים על ידי וונדי וגרג סמית', העוזר הדי מגושם של המחלקה. ההבדל בעריכת הראיונות הללו היה מרתק ומראה הרבה על ההבדל בין אנשי האקדמיה וסתם אנשים פחות מוכשרים כמו גרג לבין סוכני שטח מקצועיים כמו הולדן וביל. ההבדל בין לדעת את התיאוריה לבין להגיב ולאלתר בזמן אמת. אני חושב שהסצנות הללו היו האהובות עלי בעונה הזו.

צ'ארלי מנסון מרואיין על ידי הולדן וביל 

לעומת זאת החצי השני, שמתמקד כמעט כולו בתפיסת הרוצח הסדרתי, שרצח ילדים שחורים באטלנטה, בעיניי היה פחות טוב. הוא פחות טוב לטעמי, בעיקר מכיוון שבחלק הזה הסדרה מאבדת את הייחוד שלה. יש המון סדרות של חקירות רוצחים תוך שימוש בתיאוריות התנהגותיות וניסיון להיכנס לראשו של הרוצח. הסיפור על יצירת הפרופיילינג והראיונות עם הרוצחים הסדרתיים, אלו הם הדברים שמעניינים ומיוחדים בסדרה הזו.

ראש העיר של אטלנטה

חוץ מחקירת מקרה אטלנטה, המון זמן מסך בעונה הזו הלך גם לסיפורים האישיים של ביל ושל וונדי. אז נכון שניהם דמויות מעניינות, אבל אני לא בטוח שלמדתי הרבה עליהן מסיפורי הצד הללו. בנוסף, את שני סיפורי הצד ניתן היה לתמצת יותר. הסיפור על בנו של ביל, בריאן, היה קשה במיוחד. בסדרה עם כל כך הרבה סיפורי זוועות, האם באמת היה צורך שסיפור כזה יקרה גם במשפחה של אחד הגיבורים? עבורי זה הרגיש מעט יותר מידי.

רמת המשחק מעולה גם בעונה הזו. דמותו של הולדן שהופכת להיות יותר ויותר פוץ מרגיז, מראה כנראה שג'ונתן גרוף מצליח להעביר את התחושות של הסובבים את הולדן גם לצופה. הולט ואנה שמגלמים את ביל וונדי, תמיד נהדרים. דמות משנית שמקבלת הרבה זמן מסך בעונה הזו, היא הסוכן ג'ים בארני. הסוכן בארני הופיע בקצרה בעונה הראשונה כשהוא בא להתראיין לתפקיד ביחידה למדעי ההתנהגות. העונה הוא הסוכן שעוזר להולדן וביל בחקירה באטלנטה. ממש התרשמתי מרמת המשחק של אלברט ג'ונס, שמגלם את הסוכן בארני.

בארני, הולדן וביל

הרמה הקולנועית הגבוהה, הבימוי המהוקצע, השחזור התקופתי והפס קול, כולם שומרים על הרמה הגבוהה של העונה הראשונה. אם כי, גם בהם יש טיפה ירידה, פחות סצנות מבריקות, פחות רגעי הומור שמקלים קצת על האווירה (רגעי ההומור עדיין קיימים אבל במינון נמוך יותר).

לסיכום

העונה השנייה של מיינד האנטר שומרת על רמת מאוד גבוהה, אבל חלוקת זמן המסך של הסדרה נותן הרבה יותר במה לדברים, שראינו כבר בהרבה סדרות אחרות, על חשבון הייחודיות של הסדרה. הייחודיות בסדרה זה סיפור ההקמה של הפרופיילינג, מבחנתי רציתי לראות עוד ראיונות ועוד פיתוח של תיאוריות. בעונה הראשונה היה נחמד לראות את הולדן וביל גם פותרים מקרי רצח אמיתיים תוך כדי, אבל כאן פתרון הרצח באטלנטה, הפך להיות לנושא המרכזי בחצי השני של העונה. גם עם איבוד הייחודיות, מדובר בסדרה מרתקת עם רמת משחק גבוהה וקווי עלילה ודמיות שכתובים נהדר.

הציון שלי: 8.5/10