YBA DESIGN WM-202 - נגן תקליטורים במבחן

ביקורת נגן CD: דגם DESIGN WM-202 של YBA הצליח להפתיע אותנו ביחס למחירו, עם צליל מאוזן, דינמי וטבעי, הוא יכול לפעול גם כיחידת DAC בחיבור למחשב ומחזיר את הצבע למדף התקליטורים בבית.

נגן תקליטורים - כן או לא?

מסתובבת שמועה ברחבי הקהילה האודיופילית המספרת כי נגני תקליטורים הפכו להיות מוצר לא רלוונטי. כיום, ״כולם״ משתמשים במחשב, סטרימר או באמצעי הנכון לאחזור מוסיקה - פטיפון. אז זהו שלא: ה-CD רלוונטי ועוד איך ואין לי ספק שימשיך אתנו עוד שנים רבות. אני זוכר איך בשנת 2006, כאשר המחשב פרץ במחלקה האודיופילית, נתנו כמה מחברי חמש שנים של חסד עד למותו האכזרי של נגן התקליטורים. בינתיים, עברו פי שניים שנים מזה, הפורמט נמכר אמנם פחות באופן משמעותי וכן, יש נפילה, אבל התקליטור טרם מת ולא נראה לי שימות בעתיד הנשמע לאוזן.

נכון, חלק מהיצרניות כבר ויתרו על התענוג הזה של נגני מדיה והחלו להתמקד בנגני תכנים וירטואליים מברזל. הנגנים אינם וירטואליים, התוכן כן. אבל זה לא אומר שזו מגמה כללית של השוק. חלק מהיצרניות דווקא מנצלות את המגמה הזו בשביל לעשות בדיוק הפוך - להשאיר אותנו עם נגן המסורתי שמנגן את אותם פלסטיקים ועליהם קבצים - תקליטורים.

אז מאין מגיעה היהירות לטעון טענה כל כך ״נגד הזרם״? זה מגיע מהמציאות רבותי. כיום, יצרניות נחשבות בעולם האודיו עדיין מייצרות נגני תקליטורים חדשים ומעודכנים. חלקן חשפו גם דגמים חדשים המשלבים סטרימר + נגן תקליטורים. דעתי האישית היא שנכון לעכשיו, מקור מבוסס מחשב וסטרימרים לאודיו עדיין לא מצליח לעשות את מה שנגן תקליטורים איכותי מצליח לעשות. המחשב והסטרימר אומנם דופקים על הדלת של ה-״פתרון המושלם״ לתקליטור, אבל לא. אין כניסה מוחלטת לשם ועדין לא מוצדק לצעוק ״יחי המלך החדש״.

עם כל הקדמה הזו, הפטיפון משמש עדיין כמקור הנכון ביותר עבור השמעת מוסיקה. אבל נגן התקליטורים הוא הקרוב אליו ביותר מבחינת ה-״נשמה״, הן בגלל המדיום הפיזי של התקליטור והן, יתפלאו המתפלאים, גם באיכות הצליל הוא עדיף בינתיים על הממוחשבים. ואם טענתי שהמחשב והסטרימר דופקים בדלת של נגני התקליטורים הטובים אז תארו לכם את המרחק בינם לבין הפטיפון.

ועדיין, אני לא מצליח לראות את עצמי יושב עם טאבלט, מבקש מחבר שיטעין לי מוסיקה גנובה למחשב ומתחיל לנגן קטעים של חצי דקה ומעביר הלאה, לחצי דקה הבאה. משום מה, נראה לי שבמקום שהקדמה תביא לנו נוחות להאזנה למוסיקה, היא הרחיקה אותנו ממנה וגרמה לנו לשמוע רק את חלקה.

אז, היום נדליק אור על נגן תקליטורים. ולא סתם נגן, אלא דגם זול להפליא ביחס למגמה הכללית.


YBA DESIGN WM-202

מדובר בנגן תקליטורים בגודל לא ממש סטנדרטי. מבחינה פיזית, הוא לא חצי בגודלו מהמקובל, אבל גם לא בגודל מלא אלא משהו באמצע. העיצוב שלו, שנלקח מהדור הקודם והתכווץ קצת, עושה משהו מקסים בעין. עיצובו נראה פרופורציונלי ובמערכת הוא מהווה רכיב מתקבל על הדעת בין שאר הרכיבים למרות המוזרות שבכך. הוא גם נאה מאוד לטעמי ורמת הגימור, כיאה לחברה הזו, מעולה מכל צד.
זהו נגן תקליטורים מודרני ומעודכן. הוא יודע לעבוד כנגן תקליטורים רגיל, כטרנספורט וכממיר בלבד. והכל בלחיצת כפתור פשוטה. זה אומר שהוא בעצם יכול לשמש אתכם גם לחיבור המחשב וגם כנגן תקליטורים מסורתי. יתרון? יכול להיות, אספר לכם בהמשך איך הוא נשמע ככזה ואיך ככזה.

אבל לפני כן, נראה לכם כמה נתונים טכניים מהחברה:

כניסות: Optical / USB
יציאות: Gold plated RCA / S/PDIF Coaxial
ממיר: Texas Instruments PCM1796 24 bit/192 kHz 16, 18, 20 or 24 bits, 32 kHz, 44.1 kHz, 48 kHz, 88.2 kHz, 96 kHz, 192 kHz
SNR >107dB
THD 20Hz-20kHz <0.001%

מבחן האזנה

מוסיקה קלאסית מהווה מכשול משמעותי עבור נגני תקליטורים זולים. הם לרוב נשמעים מכנים, קרים, נטולי רזולוציה ודינמיקה בקריאשנדו וחסרי עידון באדג׳יו (מי שלא מכיר את המונחים מוזמן לפתוח ויקיפדיה).

כאשר האזנתי ליצירה הזו פי נפער, הלסת שלי נדפקה על השולחן עם מבט של עגל שלא מצליח לזהות מי מכל העדר שמולו היא האמא שלו. מדוע? משום שזה היה כל כך טוב ונכון שהיה קשה לי להאמין שזה בוקע מנגן במחיר של 4400 ש״ח. מניסיוני, נגנים בטווח המחיר הזה אמורים להישמע כמו שתיארתי בפתח דברי של הסשן הקלאסי. אז זהו שלא. הוא לא שייך למחנה הזה משום שהוא לא מכני כלל וכלל. הצליל היה דינמי להפליא, מדויק, רזולטיבי וההפרדה היתה כל כך טובה מה שגרם לי להאזין שוב לפתיח כמה וכמה פעמים על מנת לוודא שאני לא מדמיין. במיקוד כלים, הנגן מרשים לא פחות. טבעי מאוד, נטרלי ומאוזן. אין לו חריפות מלבד חשיפת החריפות הטבעית של הכלי שמוקלט והוא גם לא מחמם את הקר. הוא פשוט ״נכון״. בכלי הקשה הוא מצליח לשמור על מיידיות וטרנזיינטים מרהיבים. התוצאה במוסיקה קלאסית הביאה אותי למסקנה שלהתעלם מהביצועים הללו זה כמו להתעלם ממראה של פיל ורוד, עם אוזניים של כלב, בעמדה של התרופות בסופר פארם (זו אינה פרסומת סמויה) המבקש משחה לציפורן חודרנית בעברית. לא שזה עשה משהו בלתי רגיל באופן כללי. הוא עשה משהו בלתי רגיל ביחס למחירו במוסיקה קלאסית סימפונית כזו. וזה רבותי, מפתיע בצורה מוגזמת.


מוסיקת ג׳אז קשה, הנתפסת קלה יותר לשחזור, דורשת מהנגן לעשות כמה דברים קצת אחרת מאשר במוסיקה קלאסית סימפונית. הוא נדרש להיות טבעי ומעודן בדומה לכלים הללו במציאות. ולכן, היכולות שלו לשחזר פסנתר נדרשות להיות לפחות טובות. אבל טוב לא מספיק לו. אני דורש להציג לי באיכות טובה מאוד לפחות. וזה התבטא בפסנתר טבעי, בגודל משכנע, עם גוף ומשקל מציאותיים להפליא. היכולת שלו לשמור על קצב נכון, פרופורציות מרשימות בין הפסנתר לסקסופון, איזון טונאלי מעולה ויכולת לדווח על המון פרטים הביאה אותו גם כאן לציון גבוה מאוד. אהבתי את הפירוט בתחום הנמוך שהתגלה כמעולה בסולו הקונטרבס. אהבתי את ההבחנה שהציג בין מכת טוף בגדת המצילה למכה במרכזה או בפעמון עצמו. אבל זה לא הכל: היכולת שלו להציג לי את כל הנגנים ביחד, באיזון ודינמיקה טובה כל כך, מרשימה לא פחות. התוצאה כאן, כמו במוסיקה קלאסית, מציגה סטנדרט חדש בקטגוריה.


לנגן הזה יש יכולות אנלוגיות. יש בו משהו שמזכיר לי פטיפונים כמו הפרוג׳קט rpm5 וכמו המישל טכנודאק. הדמיון הוא בבמה ובהולוגרפיה שהוא מייצר. התוצר תלת מימדי, מאוד מפוקס ומשכנע בנוכחות האנושית שלו בחלל. אגב, אחריו הגיע אלי לסקירה, גם הנגן הבכיר של החברה. אותה תחושת במה מאוד מערבת, מאוד הולוגרפית ומשכנעת. וזה תענוג צרוף, סוחף ושואב את המאזין לצלילים. אם האלקטרוניקה שלך מעלימה את הרמקולים, והרמקולים שלך מסוגלים להעלם בחלל, אחד המאפיינים של הנגנים הללו, של החברה הזו, מנסיון עם שתי סדרות בפרק זמן קצר יחסית, הוא להאדיר את היכולות הללו.

מה עם רוק?

במוסיקת רוק כבד אני מקבל הצגה מרשימה אך לא מושלמת. אין לנגן הזה בעיה של דינמיות, הוא גם רחוק מלהיות מתכתי. הבמה שלו מרשימה והיכולת שלו להפריד כלים היא בהחלט פנומינלית. אז מה בכל זאת לא היה מספיק טוב? מוסיקת רוק מטאל היא הצד השני של העידון. הנגן הזה מעודן להפליא. זה בהחלט עלול לסתור את העובדה שאני טוען שהוא מיידי ודינמי בקריאשנדו במוסיקה קלאסית וכאן אני פתאום מדווח על חוסר בתוקפנות. אז זהו. זו תוקפנות מסוג אחר, נקרא לזה לצורך העניין אגרסיביות. זה לא שזה רע, זה לא חסר אנרגיה אך הייתי רוצה עוד קצת מזה. אולי סותר את העובדה שזה לא חסר לי במוסיקה קלאסית אך כנראה זהו חלק מאותם דברים שלא ניתן למדוד אם כי רק להרגיש אותם.

אני יכול לדווח לכם שהבס שלו מעולה. הוא מאוד עמוק ונכון אך לא חזק מספיק. בגזרת הרוק הכבד זה מורגש אך ברוק קלאסי קל, תקבלו בס מספק לחלוטין. לכן, אני מעריך שמערכות נפוחות ושמנות יהנו מאוד מהטונאליות של הנגן הזה.


ביצועי DAC

חיברתי את המחשב שלי, Mac mini בחיבור ל-DAC של ה-YBA. את התוצאה של המחשב אני מכיר על מספר DACים בניהם זה של המגבר המשולב הנפלא של Hegel שנסקר כאן לא מזמן, על מכשירים נוספים שעברו בביתי ועל נגן התקליטורים האישי שלי, מארק לוינסון 390s.

מצאתי שהיכולות של ה-DAC של ה-Hegel וה-YBA דומות. חזרתי לסקירה של ה-hegelים שסקרתי בעבר וחשתי שאני הולך לכתוב בדיוק את מה שכתבתי שם. ברזולוציה, הבמה ויכולת ה-DAC הזה להעביר צליל דיגיטלי ממחשב באופן שניתן ממש לשמוע מוסיקה מאפיינת את שניהם במידה שווה. ה-DAC של הנגן הזה מעולה. מאוד נכון, מאוד רזולטיבי ומאוד מפורט. עם זאת, אני מעדיף אותו כנגן תקליטורים משום שהם נשמעו פשוט טוב יותר מאשר הקובץ של התקליטור שהועתק למחשב. זה מתבטא במהירות, טרנזיינטים ודינמיקה בכלל. לעומת זאת, בקבצי Hi Res כן נרשם יתרון למחשב. לרזולוציה יש משמעות ויש יתרון. 24 לעומת 16 ביט זה אכן משהו. וזה משהו שהופך את המחשב לטוב יותר מכל אספקט מבחינת ביצועים. עדיין, ואת זה אפשר להפיל גם על המחשב שלי, ישנה דיגיטליות מסוימת בניגון דרך המחשב שמצליחה להעלם כמעט לחלוטין בניגון Hi Res לעומת Wave.

ובכל זאת, אני מעדיף ניגון תקליטורים לעומת ניגון דרך המחשב. זה פשוט נשמע לי יותר נכון טונאלית, הבמה בניגון תקליטורים מועדפת עלי ועוד פחות דיגיטליות או מכניות בצליל. את החסרונות הללו למשל, לא שמעתי בסטרימר של linn, עליו אכתוב סקירה מלאה בקרוב.
כנראה מערכות סגורות ומוכנות מהחברה, עם התאמה של החומרה תוכנה, צולחת את שיחזור המוסיקה טוב יותר, נכון יותר.

חזרה לניגון תקליטורים
קולות אדם נשמעים נהדר דרכו. יש משהו בצליל שלו שמרגיש מאוד אנלוגי, מאוד נכון. קל להצביע על היכולות של הנגן להבחין בפרופורציות בין קול גבר לקול אישה, הרזולוציה נהדרת כשמדובר במקהלה גדולה. קולה של יסמין לוי למשל, הצליח ממש להניח אותה בחדר, בגובה עמידה, מולי, במרכז. מדובר ביכולות שאני מכיר רק עכשיו בטווח המחיר הזה. אהבתי מאוד את הדינמיקה שהוא מעביר בקולות אדם, אהבתי את הפרטים והטונאליות המרשימה. אהבתי את האיזון המעולה בין תדרי המיד לגבוהים שמצליח לשמור על איזון דומה בכל עוצמה נדרשת. וזה כמובן, בהתחשב בכך שהמערכת עצמה מסוגלת לכך. הצליל הטבעי והמרקם הנכון, בשילוב הולוגרפיה מרשימה וכמעט שאין בו דיגיטציה, הופכים את התוצאה למרשימה מאוד בגזרה הזו.

בנימה אישית
אני לא ממש מאוהב בכתיבה על מוצרים זולים. יש לי קטע כזה, שהתנחל אצלי במוח לא מזמן, בו מוצרים זולים לא באים לי טוב בכתבות. מעדיף מוצרים אקזוטיים, יקרים כאלה ועם טונה וחצי של פאסון. זאת, התפקיד מחייב ולעיתים מומלץ לחזור למוצרים כאלה. והסיכום של הביקורת הזו, אמור להבהיר לכם בצורה מדויקת מדוע זה כדאי.


סיכום

משהו קרה בשנים האחרונות. נגני תקליטורים זולים מודרניים מצליחים לעשות משהו שהיה שמור בעבר רק ליקרים שבניהם. והיקרים של היום, קפצו גם הם ביכולות שלהם. תודות למעבדים החדשים, השעון המדויק יותר, הפיתוחים בשיכוך המוצר והיכולת לבטל עד כדי כלום את הדיגיטליות שאפיינה נגני תקליטורים בעבר. אבל במחיר הזה, בלי שום צל של ספק, מדובר במציאה אודיופילית נדירה. הבית טוב, העיצוב מקסים, הגודל מעניין ואיכות ההרכבה היא היי אנד אמיתי. היכולת של מוצר במחיר הזה לשחזר מוסיקה כפי שהוא עושה זאת בלתי ניתנת להשגה במחיר הזה לפחות מניסיוני עד כה. הנגן הזה הצליח להשתלב בתוך המערכת האישית שלי בה מחיר הרכיבים ביחד מהווים את כל הליין של YBA כפול שתיים. כלומר, במחיר המערכת שלי ניתן לרכוש כמעט 200 נגנים כאלה. ודגם ה-202, שמהווה כמעט 1/200 ממחיר המערכת שלי, הצליח להשתלב בה כרכיב היי אנד מן המניין. ובזה רבותי, טרם נתקלתי במהלך שנותיי ככתב אודיו.
ולמה אני מספר לכם את זה? משום שלא מעט פעמים מדברים על חיוב רכישה של מוצרים ברמה שתשווה למערכת האישית בהתאם למחיר. וזו חברים, גישה נכונה בהחלט. אז למה בכל זאת אני סותר את עצמי? פשוט מאוד. כמעט תמיד, תמורה לכסף כמו של הנגן הנסקר כאן היא מחזה כה נדיר ולכן לא ממש מומלץ לבזבז את הזמן על חיפושים מהסוג הזה. אז מדוע בכל זאת כן? משום שהנגן הזה שובר לא מעט מיתוסים על מוצרים זולים. הוא מנגן מוסיקה בגודל טבעי, מצליח לייצר הפרדת כלים מרשימה מאוד גם בקטעי מוסיקה מורכבים ועמוסים בהחלט. הוא מצליח לספר לנו על פרטים ברמה של נגנים בקליבר אחר לחלוטין. הוא מאוזן, דינמי וטבעי מאוד. זהו נגן היי אנד אמיתי שאינו מצריך ארנק של אוליגרך על מנת לקנות אותו. כך שגם אם אנחנו לא אוליגרכים, עדיין ניתן לשמוע מוסיקה עם חיוך ולהשאיר את שתי הכליות בגופינו. והאמינו לי, לעיתים עולה בי המחשבה שבריאות יכולה להיות עדיפה על מוסיקה טובה.
אז תהיו בריאים וגשו לשמוע אותו. יש סיכוי יותר מסביר שלא תחשבו אחרת ממני.

YBA WM-202

מחיר: 4,400 ₪
אחריות ושירות: אמנון סאונד