‎⁨מאמר דעה - על מוסיקה ממחשב, סטרימר והכוכב החדש TOTALDAC⁩

שנים רבות שחבר הפורום הוותיק ״מתנוש״ מחפש תשובה לשאלה: ״מחשב או סטרימר למוסיקה״. הסקת מסקנות ונסיונות רבים הביאו אותו לכתוב מאמר בנושא.

אתחיל בטפיחה על השכם של עצמי, כי אם אין אני לי...

 שנת 2009, עת קיבלתי ממר רן שביט (סבו אודיו) ממיר של חברת RED WINE AUDIO מדגם Isabella, היתה שנת מפנה עבורי. זו בעצם השנה בה נתקלתי לראשונה בכניסת USB במכשיר אודיו ביתי. לא הבנתי מה זה, חשבתי שזה שקע לעדכון תוכנה או טעינה או משהו. רק מספר ימים לאחר מכן, כשמשהו נדפק אצלי ב-SQUEEZEBOX וחשבתי שאולי זה משהו בהגדרות הממיר, חיברתי אליו כבל USB מהמחשב.
הפלא ופלא, המחשב זיהה התקן אודיו. אוקיי, זה חדש! ניסיתי לנגן משהו דרכו. כמה עשרות שניות של התעסקויות עם מערכת ההפעלה, לחיצה על הסלקטור בממיר, ופתאם אני שומע מוסיקה. ולא סתם מוסיקה. אלא באיכות *הרבה* יותר טובה מחיבור ה- SPDIF העלוב שהוציא ה- SQUEEZEBOX.

 זו היתה תחילתו של עידן. תור הזהב של קבצים עבורי. נהייתי חלוץ. אם יורשה לי, בהקשר לטפיחה, אני בטוח שהייתי מקומץ הראשונים שהתחילו לדבר על זה בפורומים, להתמזמז עם זה, לחקור את זה, לנסות לשפר את זה. מיכאל הצטרף, ואז אלוני, וכל אחד פילס בעצמו דרך בנוף הפורומי של ישראל. computeraudiophile.com נוסד באותה תקופה, וכל מני כלי תוכנה הזויים שתקעו את המחשב וניסו לסחוט ממנו כל טיפה של ביצועים.
ספקים לינארים, כרטיסי USB, מארזים FANLESS שמיועדים לאודיו, ואח"כ גם מחשבים מורכבים עם התקנות תוכנה וחומרה. מה לא היה לנו. הכל!

 ובכל הזמן הזה יש מין מיצוב לאלה שמנגנים ממחשב, שהם - מי יותר ומי פחות - סוחטים את הלימון עד הסוף. הם אלה שיודעים לקחת קובץ ולהוציא ממנו את המיטב. הלאה עם הדיגיטלי האופטי. תנו לקבצים לנגן ועדיף דרך מחשב. הרי "מה זה סטרימר אם לא פשוט מחשב?". וכשחושבים על זה, אולי בתקופה ההיא זה גם היה נכון. חברות חלוציות כמו לין (מפתיע, נכון?), קיימבדריג' ואני מניח שעוד הרבה שאני לא זוכר כרגע, יצאו עם שלל דגמים של "נגני רשת" - עם או בלי רדיו, עם או בלי דיסק פנימי, עם או בלי אלחוטי ועם או בלי תוכנה ייעודית. אבל בכולם לא היה יתרון (לדעתי) משמעותי על מחשבים ואפילו לא טרחתי להאזין להם. ככה פשוט החלטתי. הרי, אם כבר יש קופסה שעולה כמה אלפים שמנגנת קבצים, לפחות שתהיה לי שליטה אבסולוטית על התוכנה והחומרה. איזו סיבה הגיונית יש לי להתחייב למגבלות של קופסה מסחרית? מנטליות DIY טהורה.

 

עברו קצת מים בירדן מאז. לא הרבה, כי אנחנו בתקופת בצורת של 30 שנה, אבל עברו. מערכות אודיו מבוזרות כמו סונוס וכמו ROON החלו להרים ראש, המכשירים הניידים - טלפונים וטבלטים הפכו לחזקים יותר עם ממשק מהיר ויפה יותר, מחשבים נעשו קטנים וזולים יותר, ולאט לאט, בלי ששמתי לב, הסטרימר הפך ממכשיר שבהכרח נותן לך את כל החבילה - ממשק שליטה, פלטפורמת נגינה ושטח איחסון, לנקודת קצה בסוף השרשרת: לקופסה היחידה שמתחברת למערכת האודיו - התחנה האחרונה של הקובץ. אבל את השליטה והאיחסון אפשר ליישם עם כלים אחרים. אפשר לבחור את הכלים. אפשר לבחור את הארכיטקטורה. עם שרת איחסון קבצים או בלי, עם ניגון של דיסק מקומי או עם שירות הזרמה חיצוני, וכו' וכו'. הסטרימר הפך בסה"כ לחומרה מנגנת. וכאן דברים החלו להשתנות בשבילי.

השינוי

 אני לא כל היום קשוב לטרנדים בתעשייה, לחדשות מוצרים ולבאז האחרון בתחום האודיו הממוחשב. אין לי כח לזה. זה מתיש. אני מעדיף לשמוע מוסיקה, או לפחות לנסות לשמוע מוסיקה. לכן, השינוי בחשיבה שלי החל ממקום אחר לחלוטין. דווקא ממקום אופטי בהרבה.

 דיסקים

 אמנם עברתי להאזנה דיגיטלית מבוססת קבצים כבר בשנת 2009, אבל היו לי עוד כמה מאות דיסקים בבית שמעולם לא היה לי כוח לגרור אותם למחשב, ו-וואלה, התגעגעתי אליהם!. התחלתי לחשוב על פתרון ניגון תקליטורים. ההיגיון אומר להתחיל מכונן במחשב, נכון? אז זהו, שלא. הנגנים שעבדתי איתם דאז (Jriver, Foobar, Albumplayer והנגן של אלוני) לא תמכו בנגינה אופטית בקלות. (פאק ראשון באמינות למחשב #1!) אז התחיל לדגדג לי להביא איזה טרנספורט ולחבר לממיר שלי (WEISS DAC202). מה אכפת לי, יש לו כמה כניסות.

 אז קניתי מאדון יוסי הנחמד טרנספורט ענתיקה של PS AUDIO שהיה נחשב לטוב מאד בזמנו (=25 שנה + $2200 אחורה). המכשיר היה קצת חבוט, קצת קופץ בסוף הדיסק, אבל בנוי כמו טנק, ופנוי לידיו האוהבות של יאיר פורמן שחסך לי הרבה כאבי ראש בחיפוש עבור מנגנון אופטי חדש (CDM9 PRO, פשוט אי אפשר למצוא אותו כבר). חיברתי את הטרנספורט ביום אביב בהיר (בדיוק לפני שנה), בכניסת ה-AES EBU של הממיר, וסתם בשביל הקטע – ניגנתי אלבום שאני מאד אוהב שנגרר למחשב כמה שנים קודם, וזה נעשה לפי מיטב מסורת הריפים דאז.

 וואלה, מה אני אגיד לכם. לפי דעתי הכאפה ששרה קיבלה כשהיא שמעה את הקלטות השיחות עם היועץ שלה, קטנה על הכאפה שאני קיבלתי. הטרנספורט היה לאין ערוך טוב יותר מהמחשב. כ"כ יותר טוב שזה כאילו לקחתי מקור אחר. כ"כ יותר טוב שתהיתי איך לעזאזל חייתי ככה משנת 2009. בדקתי עוד כמה דיסקים ועוד כמה קבצים, השוויתי מול HI RES ומול תוכן שהורדתי מהרשת ואת כל זה, מול ריפים שאחרים עשו.

 לא אלאה אתכם בפרטים. אך בכל זאת, בשורה התחתונה, האופטי נשמע טוב יותר בכל פעם שהוא התמודד מול קובץ ברזולוציה REDBOOK. היו רק כמה קבצי HI RES שנשמעו מצוין על המחשב ונתנו פייט רציני.
ההבדל היה תמיד קל לכימות וקל להגדרה: הטרנספורט נשמע גדול יותר, שקט, מפורט וצלול יותר. פתאם, דרך הטרנספורט, שמעתי את הצבע של המערכת בבירור. שמעתי את הגברת קלאס A החמימה שלי, שמעתי את הדיוק של הרמקולים. עם זאת, שמעתי פרטים רבים גם בעוצמת ניגון נמוכה.

 המחשב, לעומת הטרנספורט, מלוכלך ומגורען, פחות מפורט ועם הרבה פחות הארכה (extension) של הגבוהים. הוא נשמע אטום יותר אך חריף יותר ומיקרו פרטים הולכים לאיבוד כשהווליום נמוך, ממש נבלעים בתוך רצפת הרעש הגבוהה. מאידך, קבצי היי-רז קצת חיפו על זה. אבל החריפות היחסית מול הטרנספורט השקט נשארה.

 ואז התחילו שאלות: איפה הבעיה? הבעיה היא במדיה או במכשיר? או בשניהם? איך בודקים את זה?

במדיה או במכשירים - זו השאלה

 כמה נפשות טובות הסכימו להשאיל לי סטרימר של AVM, טרנספורט אופטי של QUAD וסטרימר זול (יחסית, כן?) של CAMBRDIGE. עם כל כאלה ביליתי זמן רב והגעתי למסקנות הבאות:

 הבעיה היא בשניהם. גם במכשיר וגם במדיה.

• יש לדעת כיצד לעשות RIP. קבצים שהורדתי מדיסקים בעצמי נשמעו באופן כללי פחות טוב מקבצים שקניתי (גם הם , ברזולוציית REDBOOK) באתרים כמו HDTRACKS או ריפים שעשו אנשים אחרים בביתם. אני לא יודע מה, אבל משהו בריפ שאני עשיתי דופק קצת את המוסיקה.

• החומרה של הסטרימרים שבדקתי תמיד היתה עדיפה על ניגון מהמחשב שלי. והמחשב שלי הוא לא פראייר. הוא FANLESS, הוא עם SSD, עם ספק כח לינארי וכו'. אבל זה לא משנה.

העיניים נפתחות

 אני מתחיל לשאול את עצמי: "מה בעצם נותן לי המחשב?" התשובה היא שאני יכול לבחור את ממשק הניגון; אני יודע להתעסק עם מערכת ההפעלה ולא צריך להתחיל לקנפג מכשירים ולנסות להבין מה לעזאזל רצו המהנדסים שבנו אותם; אני לא עגון לממשק ניהול אחד, להגיון בניית ספריית מוסיקה שיכריח אותי לעשות סדר בתגיות הקבצים; החומרה של המחשב שלי היא טובה מאד. לא הכי טובה. אבל נחסכו ממני כל קשקושי ה- USB כי הממיר שלי תוכנן לעבוד עם FIREWIRE. יתירה מזאת, מעיד המפתח שאין הבדל בין הכניסות. (כן, שלחתי לאדון וייס הרבה מיילים בשעתו). אז כמה סטרימר כבר יכול לשפר מבלי לגרוע חווית משתמש?

 ROON
 

בזמנים ההם, אי שם בתחילת העשור הנוכחי, טרם היו פתרונות תוכנה מבוזרים לניגון. או במילים אחרות, על מנת לקבל ממשק משתמש טוב עבור ניגון, היה צריך להתקין תוכנה על אותו התקן שמנגן. כלומר, מחשב.
כן, היו כבר הפרוטוקולים הנחוצים לתקשורת – UPNP, DNLA, אפליקציות שליטה מבוססות טבלטים או דפדפנים. פסדר, היה. אבל זה לא היה ״זה״. הפתרונות היו ברובם חוראנים. גם ניסיונות אצילים כמו של אלוני מהפורום השחור לייצר משהו יפה, לא היה מהוקצע למשעי – במקרה שלו, אני מניח, פשוט כי זה היה ברמת התחביב ולא מקצוע.

 JRIVER עשו צעד יפה בכיוון ובהחלט הובילו בתחום הממשק המגניב. אבל זה היה עדין כבד, עם לא מעט באגים, ניהול תגיות בעייתי, ובגדול, לי באופן אישי – לא בא טוב.
כש״רון״ (ROON) נכנסה לשוק, בדקתי אותה. מצאתי עוד תוכנה מושקעת, שנראית הכי טוב מכל התוכנות שהיו עד כה. אבל לא נפל לי עדין האסימון לגבי הכוח שהיא טומנת בחובה.

 ROON עושה שני דברים שהם שילוב קטלני:

 הכל קל ונוח. קל להתקין, קל לשלוט, נוח לתפעל. גם כשיש מערכת מרובת התקנים (שרת איחסון קבצים, התקן שמנגן, התקן ששולט, או ריבוי של הנ"ל – והכל ברשת ביתית אחת).
נקודת הקצה שמנגנת יכולה להיות כל התקן חומרה ולא רק מחשב שיש עליו ROON. וכפועל יוצא מזה, הרבה  חברות אימצו את הטכנולוגיה של ROON (כי היא קלה ליישום, רק רישיון והתקנה של תוכנה קטנה) והחלו להציע סטרימרים שהם "ROON READY", או במילים אחרות: סטרימרים שיכולים למשוך מדיה מספריה של ROON ולהישלט ע"י אפליקציית שליטה של ROON. או במילים אחרות #2:  לשמש כחומרת ניגון בלבד. בלי איחסון, בלי שליטה.
ידעתי את שני הדברים האלה, הבנתי אותם, אבל לא הבנתי שהם *מייתרים את הצורך במחשב כנקודת קצה לניגון*. נשארתי מקובע בתפיסה משנת 2009 על פיה "מחשב הוא ה- DIY הכי מתבקש + כל סטרימר הוא מחשב באריזה יפה" וכו'.

הזדמנות בלוחות

 הסאונד ה״לא-משהו״ שקיבלתי ברוב הקבצים שלי, המשולב בחוסר היכולת לשלוט בצורה נוחה במחשב הספציפי שלי (כי הספק הלינארי שלו לא מספיק חזק, והוא קורס תחת ROON), הביא לכך ששמעתי פחות מוסיקה דיגיטלית והתרכזתי בפטיפון. לא דבר רע לכשעצמו, אבל אני לא אוהב להיות מוגבל, ולא אוהב שחלק גדול מהספריה שלי אינו זמין בקלות. לכן, כשראיתי בלוחות שיש למכירה סטרימר של TOTALDAC, ולאור הניסיונות שהיו לי בעבר ותיארתי לעיל, הייתי סקרן, אפילו מאד. מה שהדליק אותי במכשיר הספציפי הזה הם הדברים הבאים:

• יש לו יציאת AES/EBU – לא מראה נפוץ במחוזותינו, בימינו. כולם עושים USB. נהיה איזה סטנדרט בתעשיה כי כולם אוהבים מחשבים. כמוני. אבל מה לעשות, ה- WEISS הוכיח שוב ושוב שכניסת ה- AES שלו טובה יותר מה- FIREWIRE (ובכלל אין לו USB).

• עיצוב פרטיזני – אין אריזת אלומיניום יפהפיה. אין אורות מדהימים ושלט מעוצב. הכל ארוז כמו פרוייקט של ילד בתיכון. גם אין יציאות נוספות. רק AES. למה זה מגניב? כי זה אומר שהמתכנן חושב שזה הכי טוב, ולא מנסה להתחנף ללקוחות. "זה מה יש. תתמודדו". גירסת ה- SOUP NAZI, מודל 2015, באודיו.

• חומרה מטורפת: ספקים נפרדים למחשב ולשעון, יחידת שעון מושקעת, פיטלר של כבל USB שמחבר את המחשב לשעון (תיכנון מוזר והזוי).

• אין תוכנות שליטה. "לכו לחפש מוצר מדף. כבר יש כאלה. המכשיר שלי עובד עם כולם."

• זה רק סטרימר. בלי דאק. לא רוצה דאק. כבר יש לי. למה לממש הפסד על שלי ולקנות אחד חדש? לא עשה לי היגיון.

• יש לו כניסת AES EBU שניתן לחבר אליה מקור דיגיטלי נוסף, שיהנה מהשעון המצוין של ה- TOTALDAC. אהם אהם, טרנספורט אופטי, אהם.

• ROON READY! לא צריך להסתבך עם התקנת שרת, לחפש תוכנת שליטה שלא תעשה לי בלאגן בתיוג מדיה. הכל כבר קיים. רק לחבר ולנגן.

אז כשהוגנבה שמועה לאוזניי שג' (השם האמיתי שמור במערכת) מציע כזה למכירה, הייתי חייב לנשנש את ההזדמנות. יומיים לאחר מכן נחתתי אצל הברנש כשאני מודיע מראש על כוונותיי להתנחל אצלו ולעשות השוואות ראש בראש של המחשב המצוין והמושקע שלי+הספק הלינארי שלו מול ה-TOTALDAC D1.

 על הפרק היתה השוואה של שני הטרנספורטים ושני הדאקים. הוייס שלי מול הדאק שלו, שהוא יקר יותר וטוב יותר. רציתי לראות איך הוא מתמודד עם המחשב שלי והאם ההבדלים בין שני הטרנספורטים מורגשים באותה מידה בין שני הדאקים. בקיצור, נכונו לנו אחה"צ ארוכים של חיבורים, האזנות ומסקנות. אז התחלנו לשמוע, חיברתי את המחשב והדאק שלי למערכת שלו ושמתי שניים שלושה טרקים ש"במקרה הכינותי מראש", כדי לאפס את האוזניים. ואז עברנו לסטרימר. בשני המקרים השתמשנו ב-ROON על מנת לנגן את אותם הקבצים בדיוק.

 

אוי אבוי

 לכולנו יצא לשמוע הבדלים בציוד במערכת שלנו. אצלי בראש הם מתחלקים לשניים:

• קוסמטיים – פרזנטציה, אינטרפטיציה, פירוטכניקה.

• הבדלים של אמת – כאלה שמקרבים אותך למוסיקה.

• הרבה פעמים כשהחלפתי דאקים אצלי במערכת, או הגברה, ההבדלים היו קוסמטיים. וכשאני אומר קוסמטיים, אני לא מתכוון ללא חשובים או ללא איכותיים, אלא פשוט כאלה שלא גורמים לי להרגיש שאני מתקדם. למשל, הפרזנטציה של הממיר של למפיזייטור היא גדולה מאד, עם הרבה באס והרבה נפח. בייחוד לעומת הוייס הביישן שלי. אבל היא לא נותנת לי עוד מוסיקה, אלא רק מציגה אותה באופן אחר. במדדים אובייקטיביים הלמפיזייטור כן טוב יותר:   יותר דינמי, בס יותר מוגדר, טונאליות יותר טבעית. אבל אלה לא דברים שמרגישים לי כמו עוד מוסיקה.

כנ"ל הפאוור של קאראן שלעומת הפאס לאב שלי היה שונה, אחר, אבל גם אם אחד טוב יותר מהאחר בפרמטרים מסויימים, החוויה הכוללת אינה קרובה יותר למוסיקה באחד מאשר בשני.

אצל ג׳ שומעים הפוך

 תוך 5 או 6 שניות התברר לשנינו שמדובר בחיה אחרת מהמחשב. ההבדלים שתיארתי קודם בין המחשב לסטרימרים הזולים יותר הורגשו כאן ביתר שאת: הרקע נהיה שחור יותר. הכל רגוע יותר אבל ברור וצלול יותר. אין גרעיניות. הצליל רציף וחלק יותר עם מיקרו דינמיקה משופרת.
המשכנו להאזין. שמתי שיר והחלפתי. ואז החלפתי שוב. וכל פעם התברר לי מחדש שהמחשב הוא צעצוע. הסטרימר הזה, שהוא טרנספורט קבצים בלבד, "סתם מחשב בקופסה יפה", עושה בית ספר, עושה שמיכה,  מכניס בכיס הקטן (____ השלימו את החסר) את המחשב.

אז והיום

מיותר לציין שהמכשיר לא נשאר אצל הבחור. למרות בעיות סינכרון עם הוייס שלי (השניים מסרבים להסכים על תדר דגימה, לפיכך אני חייב לכוון את הוייס ידנית. מעצבן אבל סביל), הסטרימר נלקח לביתי ללא שוב ומנגן ברגעים אלה ממש.
תוצר הלואי המגניב לאללה של קניית המכשיר, מעבר לאיכות הסאונד הכ"כ יותר טובה שלו, היא העובדה הפשוטה שאני שומע יותר מוסיקה.
לא צריך לדאוג שהמחשב יעבוד, יהיה על מערכת ההפעלה הנכונה (כי לשלי יש שתיים. אחת לאודיו והשניה לסרטים), לא צריך להתבאס שה- ROON איטית מדי כי היא רצה על המכונה הלא נכונה – פשוט פותחים את אפליקציית השלט בנייד, ומנגנים. וזה נשמע נפלא. רגוע, עם ניואנסים שלא שמעתי פעם, בס עמוק וטונאליות פחות מתכתית. תענוג.

 

מסקנה מסכמת: מחשבים זה פאסה

 כשאני מסתכל על זה במבט מפוכח, אני לא רואה הצדקה להשתמש במחשב היום, כחומרת ניגון. זה פשוט לא עושה היגיון אלא אם כן התקציב *מאד* נמוך והארכיטקטורה מאד פשוטה. (קרי, המחשב משמש כיחידת שליטה, איחסון וניגון במערכת בסיסית). תוכנות כמו ROON ואפליקציות שליטה אחרות מייתרות את צורך במחשב. צריך חומרה ייעודית איכותית, שנועדה לאודיו, כדי לנגן קבצים. גם דאקים מצויינים כמו מטרונום נהנים מאות דיגיטלי איכותי יותר, אפילו אם הם יודעים לפרק אותו לגורמים ולהרכיב אותו בחזרה עם שעון משלהם. כל התיאוריות והאינטואיציות הולכות לפח כשמשווים במבחן האזנה.