רמקולים Bowers & Wilkins 702 S2 במבחן

האם סדרת ה-700 של Bowers & Wilkins מציבה סטנדרט חדש ברמת המחיר אל מול הביצועים מתוך ארסנל הרמקולים שלה? גיא אזרואל קיבל את ה-702 S2 החדשים למבחן.

חברת Bowers & Wilkins שבמשך עשורים רבים ידועה כ-B&W נוסדה "רק" בשנת 1966 בדרום אנגליה ומאז פועלת ללא מעצורים. מעט מאוד חברות שומרות בהצלחה כזו על קליבר כזה במשך כל כך הרבה שנים. בהיסטוריית החברה ישנן לא מעט פריצות דרך ופיתוחים מרשימים מאוד כמו השימוש בקוולאר שבוצע לראשונה ע"י B&W בשנת 1977. כן כן, כבר אז בסדרת ה-DM הידועה של החברה. סדרת הדגל של החברה היא אחת מסדרות הרמקולים הידועות והמוערכות בעולם האודיו מזה עשורים רבים אשר יצאה ראשונה לעולם בשנת 1979 עם דגם ה-801, אשר אחרי פחות מעשור התפתח לדגם ה-801 מטריקס המפורסם. אך הפיתוח המרשים והמוכר ביותר שיצא משערי החברה היה בשנת 1993 והוא ללא ספק קבע סטנדרט חדש למונח "דגם דגל" אשר נחשב כשם דבר עד היום, ה-Nautilus, פרי פיתוחו של לורנס דיקי (שלימים עזב את B&W והקים את חברת Vivid). מי לא מכיר את רמקול הקונכייה המפורסם? אגב הוא מיוצר עד היום ע"פ הזמנה (30 שנה...). זוג כאלו אף מצאו עצמם בארמון בקינגהאם כמונומנט הנדסי ואומנותי ואיך לא, גאווה בריטית(!). במהלך שני העשורים האחרונים B&W הוציאה לעולם האודיו מוצרים רבים שגרפו הצלחות אדירות כמו תחנת המוזיקה הניידת Zeppelin, סדרות רמקולים מרמות מחיר צנועות מאוד ועד לסדרת הדגל הידועה והמוערכת הרי היא סדרת 800 יהלום, אשר גרפה הצלחות לא מבוטלות בעולם האודיו ובנישת האודיופיליה בפרט. יחידת הטוויטר החיצונית בצורת 'טיפה משוכה' הפכה מהר מאוד לסימן היכר של דגמי סדרת הדגל של החברה. חברת B&W הינה אחת מחברות הרמקולים המצליחות והגדולות בעולם מזה שנים רבות.

הרמקול שלפנינו הוא מסדרת ה-700 הממוקמת בדיוק מתחת לסדרת הדגל. דגם ה-702 S2 הינו רמקול ריצפתי בתוצרת 3 way הכולל טוויטר "1, יחידת מיד "6 ושלוש יחידות באס "6.5. ומי שמעוניין בכל הנתונים הטכניים, ראו מטה. 

בניה ומראה:

הרמקול הינו רצפתי במיימדים פיזיים שיתאימו למירב הסלונים הישראלים וכמובן כמעט לכל חדר מוזיקה בגודל סביר. אני אישית נהניתי יותר ממראה הרמקול ללא הגריל. יחידת המיד קוולאר הצהובה המפורסמת הוחלפה ליחידת continuum אפורה. ה-continuum הוא פרי פיתוחה in house של החברה שניתן למצוא אותו גם בסדרת ה-800. שלוש יחידות הבאס ויחידת הטוויטר החיצונית בראש הרמקול מציבים רמקול שפשוט כיף להביט בו. רמת הגימור מצויינת ומשטח הבסיס מקנה לרמקול בסיס איתן ויציב.

הדבר היחיד שלא כל כך אהבתי כאן זה את אופן חיבור כבלי הרמקול. מחברי כבלי הרמקול בגב הרמקולים בנויים בתצורת bi-wire המגיעים עם מגשרים (jumpers) ממתכת קשיחה בכיפוף בצורת Z. זו לא הרמה שהייתי מצפה לקבל ברמקול מחברה כמו B&W, לבטח לא ברמת המחיר הזו. ארחיב על הנושא הזה בהמשך.

העמדה:

הרמקול מגיע עם שתי אפשרויות העמדה, האחת ע"י ספייקים בהעמדה ישירה על הרצפה והשנייה באמצעות משטח בסיס גושני המוברג ישירות לגוף הרמקול. לא בחנתי את ההבדלים ביניהם אך השימוש במשטח הבסיס הרגיש לי נכון יותר בשל המסה שלו, והיות ובמקרה שלי ההעמדה הינה על גבי רצפת גרניט פורצלן. בגב הרמקול נמצא את הבאס ריפלקס מה שמייד מעיד כי נדרש כאן ריחוק סביר מהקיר. חצי מטר יעשה את העבודה ומכאן מציאת נקודת האיזון היא קלה ומהירה מאוד. לאור העובדה שהרמקולים הגיעו אליי פחות או יותר חדשים, הם עברו הרצה עד שהגיעו לזווית הטיה של כ-15 מעלות ורק אז קבעתי את אופן ההעמדה הסופי לתקופה שלנו יחד. מכאן, שניים שלושה קטעי מוזיקה והבמה מאוזנת, יש מרכוז, תחום הבאס נכנס לאיזון בחלל ואנחנו מסודרים.

לפני שנצלול פנימה, כמה מילים על נושא אופן חיבור הרמקולים. 

הג'מפרים המסופקים עם ה-702 פשוט אינם ראויים לרמת הרמקול (ולמען האמת בכלל ליצרן כזה). אני לא מעריץ גדול של הפתרון הזה. עזבו לא מעריץ, אני פשוט לא אוהב את זה נקודה. הפתרון של פס מתכת כזה או אחר ללא קשר לרמת הבניה שלו ועל אחת כמה וכמה כאלו עם כל מיני כיפופים ולכן אני תמיד ממליץ לקחת מעט זמן ולהשקיע בנושא באופן ראוי ונכון. כך תגלו שיפור ותגמול בעשרות מונים ביכולות הרמקול. המגשר הזה פשוט מונע מהמאזין לקבל את מלוא הפוטנציאל שיש ברמקול. אז אני שולף מאחסון סט ג'מפרים ישן הבנוי מ-'חוטי על'. נחושת מצופה כסף טהור עם בידוד טפלון, שעברו טיפול קריוגני ושזירה מורכבת וסיום עם מחברי פורוטק יוקרתיים ללא הלחמות. נשמע יקר נכון? לאן הלכתי אתם לבטח שואלים. אז אספר לכם רק אל תגלו לאף אחד. הגמ'פרים הללו עלו לי בזמנו סביב-1,500 ₪ והם מהטובים שעברו אצלי במהלך עשור בהם עברו אצלי רמקולים שונים המצריכים ג'מפרים. אז מה הם עשו לסאונד... במשפט אחד: הם לקחו את הרמקול מ-80% ל-100% שלו. 20% שיפור ולא פחות. אז היה שווה או לא? אגב, גם כבלי shot gun יעשו את העבודה באותה הרמה.

Diana Krall – Quiet Nights

הרמקולים נעלמים ללא קושי כלל כאשר הבמה מפוקסת וקולה של דיאנה ממורכז באופן מושלם. כלי המיתר מנגנים ברקע עם מרחק ונפח שמעניקים לי את תחושת גודל החלל שאני מחפש לקבל. צלילי הפסנתר טבעיים וצלולים, אם כי מעט חסר לי המשקל של הפסנתר שאני יודע שישנו באלבום הזה. קשה להתעלם מתחום הגבוהים וצלילי המצילות בפרט - יחידת הטוויטר של b&w ידועה כיחידה איכותית עם יכולות מאוד גבוהות ועם ה-702 קל מאוד להבחין על מה כל "הרוח והצלצולים", רק שכאן יש הרבה מעבר לרק צלצולים (אם כי ב-702 היחידה שונה מהיחידה בסדרת ה-800). אני חוזר למצילות ולמברשת תוף הסנייר. הן טבעיות, מאוזנות וצלולות ברמה יוצאת מן הכלל. לא משהו שהייתי מצפה לו מרמקול ברמת המחיר הזו בטח שלא ברמה שאני שומע כאן. לא מעט פעמים אני נתקל ומציין שבשנים האחרונות מוצרים בחתך המחירים שאיננו החתך עליון נהנים מהפירות של טכנולוגיות ופיתוחים שנעשו בדגמים בכירים ולעיתים יקרים להחריד של החברות המובילות בתחום, וכאן יחידת הטוויטר היא דוגמה מופלאה לכך, גם אם היא איננה זהה ליחידה שנמצא בסדרת הדגל של החברה, הלא היא ה-800 יהלום.

לכל אורך האלבום, ה-702 לבשו על עצמם את שכמת הג'אז וניגנו את הז'אנר באופן פשוט מעולה. קולה של דיאנה טבעי ומאוזן ואף ניתן להבחין בצרידות הקלה מאוד בקולה שקיימת באלבום הזה לכל אורכו. את הקרדיט לזה אני כמובן מעניק לצמד היחידות מיד והטוויטר שיחד פועלות באיזון מעולה וכמעט ללא "חורים", כאשר התפר והחפיפה בין תחום המיד באס לבאס הנמך "סבל" מחור יחסית קטן אך בהחלט ישנו, אולם אני יכול להעיד שככל שהרמקולים עבדו יותר שעות החור הזה הלך וקטן. אני רוצה להאמין שהחור ייסגר כמעט לחלוטין עוד כמה עשרות שעות או לאחר לפחות 200 שעות. זו עדות ברורה לפוטנציאל שנמצא ב-702 אולם כפי שציינתי בתחילת דבריי, הרמקולים הגיעו אליי עם שעות עבודה בודדות בלבד. אני שב למוזיקה עצמה, הרוחב והסדר בבמה מצוינים ונכונים כאשר המוזיקה גולשת מגבולות הרמקולים בקלות ייתרה ובאפס מאמץ. העומק והשקט האחורי טובים מאוד ובהחלט ברמה שאני מצפה לקבל מרמקול רצפתי במימדים וברמת המחיר של ה-702.

Bebo & Cigala – Lagrimas Negras

קודם כל ולפני הכל אני רוצה לשמוע את הפסנתר הדומיננטי כל כך באלבום הזה. את הגודל והנפח שלו, עם העומק שלו, וממש לשמוע כמה המיקרופון שלו קרוב אליו בהקלטה. ה-702 מעבירים את הפסנתר באופן צלול ומדויק עם טבעיות משכנעת מאוד. החוסר היחיד שאני רושם כאן הוא במשקל. פסנתר הוא כלי מוזיקה ששוקל כמה מאות קילוגרמים טובים והצליל שלו הוא כזה, וכאן התוצאה בהיבט של המשקל חסרה לי מעט. אז צליליו טבעיים, צלולים עם זמני הדהוד משכנעים אך המשקל הוא בינוני ולא כבד דיו. בתחום המהירות של האלבום, ה-702 עמודים כמעט באפס מאמץ. צלילי הנקישות ומכות הבאס שמתגנבות לאורך שיר הפתיחה של האלבום ברורים ובעלי נוכחות עם פאנץ' מצוין וה-702 שולטים ומרסנים אותם כראוי לבל ישתלטו על קולו של סיגלה והפסנתר. ההפרדה בבמה שנפרסת מולי מעולה וקולו של סיגלה עם הצרידות האופיינית שלו, שוב מוכיחות לי את יכולות יחידת המיד קוולאר עם יחידות הטוויטר שעושות עבודה נפלאה ובשיתוף פעולה על סף המושלם. בחברה שם באנגליה הגיעו לסינרגיה מדהימה בין שתי היחידות הללו ועל זה אני אומר שאפו.

ה-702 מנגנים את האלבום הזה נכון ומאוזן ולא מאבדים שליטה על הביצוע לכל אורכו של האלבום. היכולת שלהם לגרום לי להאזין לאלבום לכל אורכו בהנאה ומבלי להתעייף הוא המבחן האמיתי שלהם, וה-702 עשו זאת בקלות עד כמעט אפס מאמץ. אז נכון, לא רשמתי כאן את התוצאה הטובה ביותר ששמעתי את האלבום הזה, אבל לעלות מכאן ברמקול רצפתי יצריך מאתנו לפתוח את הארנק בחלק של כרטיסי הפלסטיק ואיך לא, גם שיחה מקדימה לבנק. ברמת מחירם של ה-702 התוצאה היא פנטסטית. אוסיף ואומר שתוך כדי כתיבת השורות הללו, אני נזכר באיזור הדקה הרביעית ברצועה השלישית באלבום שבו הקצב עולה ומקבל אנרגיית סלסה קובנית שכזו ואת ראשי נע בקצב בהנאה מוחלטת. הפרטים שם, זה מדויק, מהיר צלול וסוחף.

Steve Smith and Vital Information – Live! One Great Night

בתחום המיד והגבוהים ה-702 נותנים כאן שואו יוצא מן הכלל. המצילות מהירות כברק עם זמני דעיכה מעולים וקצב כמעט מושלם. תוף הסנייר ומצילות הרגל מדויקים, מהירים ומשכנעים מאוד. אני שומע בקלות את כל הצלילים ברקע שמגיעים מאחור מכל מיני מקומות נסתרים וחבויים בשטח הבמה. אני בעצם שומע את כל אותם צלילי נקישות שלא נמצאות בחוברות התווים של הנגנים. כניסת הסינטיסייזר שומרת על צלילים סינטטיים ברמה הנכונה בלי over digitalization. תוף הרגל יציב ועבודות התופים של סמית' לא מהווים אתגר מיוחד עבור ה-702. מכות התיפוף ממלאות את חלל האזנה שלי תוך שמירה על איזון טוב מאוד, החדר לא קורס וגם לא ה-702. האנרגיות של האלבום הזה לא ממש מזיזות ל-702. הביצוע נשמע ומרגיש כי ה-702 נמצאים במגרש הביתי שלהם.

שלושת יחידות הבאס עושות עבודה מצוינת ואני מזהה שיחידות הבאס עובדות כמקשה אחת אבל, כן ניחשתם נכון, ישנו אבל. תחום הבאס הנמוך והנמוך מאוד עדיין הרגיש לי מעט "תפוס" ולא בשל לחלוטין. אני חש ושומע היטב את הפוטנציאל שיש ב-702 ולאן הם יכולים להגיע לאחר כמה מאות שעות הרצה טובות. העובדה שהם תפקדו ברמה כל כך טובה עמוק לתוך הרצועה הראשונה, שם באיזור הדקה השישית כשכל העסק נהיה קשוח ובביצועים שה-702 מפגינים בפתיח הרצועה השנייה, פשוט מציירים לי תמונה מאוד ברורה על היכולות של ה-702 וככל שצללתי לתוך האלבום זה רק הלך והשתפר. אני מסכם את החוויה כאן כמצוינת ועוד בידיעה שהמיטב עוד להגיע כאשר הרמקולים יסיימו את תהליך ה-break in.

Jonny Lang – Lie to Me

כניסתו של ג'וני ממלאת את החלל שלי באנרגיית רוק נפלאה. ג'וני קדמי ודומיננטי וקצב פריטות הגיטרה החשמלית כמעט ומחשמלות אותי עצמי. מצילת הרגל ומכות המצילות במעברי קצב הפזמון חיות כיום שמש קיצי. הדינמיקה נפלאה ועימה האימפקט מעולה ואני מרגיש כאן את מה שחשבתי מזה מספר ימים, רוק קלאסי הוא מנת חלקם של ה-702. אז נכון, באלבום הזה שכה רבים "נפלו" בו, ה-702 צולחים בהצלחה יתרה, ובכל זאת האם באופן הטוב והאופטימלי ביותר? התשובה היא כן. כן ברמת מחירם, גודלם הפיזי ובהתאם למה שאני מצפה מיצרן ברמה הזו. אך אני לא אעשה עימם צדק, אם לא אוסיף ואומר שאף מעבר לרמת המחיר שלהם.

ה-702 טרפו את האלבום הזה בכמעט אפס מאמץ ועם זאת שני דברים חסרים לי. הראשון הוא הנפח והעוצמה של האימפקט בתוצאה הכללית של ג'וני. כלומר גלי ההדף מעוצמות המוזיקה כאן קטנים ממה שאני רגיל לקבל מהרמקולים שלי. אממה, ה-702 עולים פחות משליש מהם. אז האם באמת ישנו חוסר כאן? בהחלט לא. הדבר השני הוא בתחום התחתון. אני לא מקבל כאן את מכות הבאס בעוצמות שמזכירות יכולות של PA. ה-702 מלאו את החלל שלי בשפע באס נכון, נשלט והדוק למדי. אז את הקירות לא ריסקתי אבל כמה שנהנתי מה-702 באלבום הזה שקיבל לא בכדי את הכינוי "המעניש". ה-702 חלפו ודילגו להם על פני האתגר שבביצוע טוב של האלבום הזה מבלי להעיף מבט אחורה. טוב, אולי מבט אחד קטן וחצוף. בכל זאת, מי אנחנו שנאמר לבריטים איך לעשות רוק. הלא כך?

Mahler Symphony No.5 Los Angeles Philharmonic Orchestra Zubin Mehta (Decca)

החצוצרה נמצאת שם עמוק בצד ימין ואני ממקם ומזהה אותה בדיוק כמעט מושלם. בפתיחת היצירה אני מייד מסמן וי על הפרטים, דיוק והפרדת כלים במרחב הבמה. הפילהרמונית פרוסה מולי על רבדיה ולכל קבוצת כלים מקום ברור. הטבעיות משכנעת ואני חש בתחושת ההיכל וכמעט ורואה את דמותו של המנצח האגדי, זובין מהטה, עם תנועות הגוף והשליטה שלו בנגנים הממושמעים כחיילים. עם התפתחות היצירה, תחושת ההולוגרפיה ונפח ההיכל הם מה שאני חש בחסרונם, ורוחב הבמה צר מדי ממה שקיים בביצוע של פילהרמונית בהיקף כזה. הדרמה ביצירה מועברת נאמנה אך הנפח האימתני הזה, הכמעט מפלצתי שאני מצפה לקבל ויודע שיש ביצירה הזו, אינם מגיעים לרמות שהייתי רוצה.

עם זאת, בדומה לחוויה עם האלבום של ג'וני, ההנאה והרמה נשמרות גבוהות כאשר אני מכיר במגבלות הרמקול ברמות המחירים הללו. מה שגם כאן מביא אותי לומר שהביצוע של ה-702 ביצירה הלא פשוטה הזו של מאהלר, היא מהטובות שחוויתי מרמקול רצפתי ברמת המחיר הזו.

התאמת אלקטרוניקה

התוצאה עם המגבר שלי עלולה להיות מעט "חדה" ולא סלחנית עבור אחרים ולכן הגברה עם נגיעה קלה של "חמימות" יכולה להתאים יותר לאחרים. אך בל נשכח שמדובר ברמקול מבית B&W שאיננו מסדרות הכניסה של החברה, ה-702 דורשים כוח ולא מעט על מנת להעיר אותם משנתם ולכן זה הוא פקטור מכריע בתוצאה ובמיצוי היכולות האמיתיות שיש ב-702 הללו, ויש כאן שפע יכולת. אז נדרשת תשומת לב להתאמת הגברה חזקה דיה עבורם.

סיכום

הביצועים של יחידות המיד והטוויטר מספקות רמות פירוט נפלאות. ההתאמה בין המיד להיי הינה מהטובות ששמעתי ומזכירות יכולות של רמקולים יקרים משמעותית מה-702. בתחום הבאס הביצועים טובים מאוד. הרמקול הזה פשוט מנגן הכל מהכל. בעוצמות ווליום גבוהות יחסית הוא יחייך אליכם חזרה וימשיך בשלו בהנאה גדולה. תנו לו את המגבר הנכון ואוזניכם לא ידעו עצמן מאושר ועושר. עשו עמו צדק והקדישו מעט תשומת לב לחיבור מגשרים ראויים או כבלי רמקול בתוצרת shot gun וזה יחשוף וירים את היכולות האמיתיות של הרמקול הנפלא הזה לבל יתואר. ה-702 רמקול פשוט מעולה מאחד היצרנים המכובדים והטובים בתחום. המראה הקלאסי אך מוקפד שלו בשילוב דרישות העמדה נוחות למדי, מספקים כאן רמקול ריצפתי איכותי בהחלט! הבריטים יודעים מה הם עושים וה-702 מפגין יכולות ביצוע בהתאם לרמת מחירו ואף מעבר לכך.

מחיר רמקולים: 28,900 ₪.

יבואן: טופ אודיו

רכיבי המערכת:

רמקולים:

Tidal Piano Cera G2

הגברה:

AVM SA8.2 – סטריאו.

קדם מגבר:

AVM PA 5.2.

מקור  דיגיטל:

AVM MP8.2 - טרנספורט / דאק 

Mac mini / Roon / Tidal

כבילה:

רמקולים – Nordost Heimdall 2.

אינטרקונקטים – Nordost Frey 2.

חשמל – Nordost Frey 2, Sine Coliseum.

תשתית וחשמל:

קו ייעודי Oyaide ופאזה נפרדת 25Amp+ HifiTuning Gold.

מפצל חשמל: Oyaide R1 + XXX.

דופלקסים (X2): Sine Nano.

סטנד ושיכוך:

Neo Double Tripod, משטחי קרבון, Gregitek Aerius, Finite Element Cerabase Classic.

אקוסטיקה:

תקרה: פנלים SOLO HEXAGON 50mm.

קיר מערכת: חיפוי עץ + דיפון אקוסטי.