סקירה: Edgewater - רמקול נייד מתוצרת Pure Acoustics

דווקא בסגר, כשיש סכנה ממשית לעלייה באחוז הגירושין, אורי מצא פרטנר אידיאלי לזוגיות: רמקול בלוטות' עוצמתי מבית סיריוס אלקטרוניקה. אחרי כמה שבועות של שניהם, לבד בבית, לא הצלחנו לשחרר לו אותו מהידיים.

זה לא האתר המתאים להודות בכך, אבל לפעמים אין לי כוח להדליק את המערכת. לא בא לי לברור דיסקים, להחזיר אותם למקום, לשבת כמו בנאדם ולהאזין. אני רוצה משהו מהיר וקליל: אפל מיוזיק ובלוטות' וכאן אנחנו מגיעים לדילמה אמיתית. רבים מרמקולי הבלוטות' הם במונו, לחלקם יש בס עלוב ולאחרים בס מוגזם. את מה שה MP3 לא כיסח בדגימה, הרמקול יכסח בהשמעה. כל זה היה נכון מבחינתי עד שפגשתי ב-Edgewater של Pure Acoustic.

אני מודה שעד לא מזמן די זלזלתי בפיור אקוסטיק, חשבתי שמדובר במותג מדבקה של מוצרים זולים ולא איכותיים. פגישה אחת במשרדי היבואן "סיריוס אלקטרוניקה" לימדו אותי שאני טועה בגדול. מסתבר שדרור טוויטו, אחד משני המייסדים של החברה הוא מהנדס שמגלה הנאה גדולה בתכנון מכשירים איכותיים בהתאם לאג'נדה מקצועית. 

הוא הסביר לי בהתלהבות על המשאבים שהשקיע ב-Edgewater ועל כך שמדובר במוצר איכותי וטוב. לקחתי יחידה אחת הביתה והתעללתי בה במשך כמה שבועות, בואו נתחיל בסקירה: 

צליל: 

בדקתי את ה-Edgewater עם קובצי Mp3 מ-אפל מיוזיק ומהספוטיפיי. לא הרחקתי ל-Tidal ולקבצים באיכות גבוהה. אני מעריך שמי שישתמש ברמקול הזה לא יחבר אותו למקורות בקטגוריית ה Hi-End.

לאחותי יש JBL אקסטרים ועם כמה שהוא יודע לנגן בעוצמה חזקה אני ממש מתעב אותו. תמיד הוא נותן לי הרגשה שמישהו הזריק פנימה טונה של בסים בלי קשר לכלום. לעומתו במקרה של ה-Edgewater שמחתי לגלות רמקול בעל צליל מאוד מאוזן. הוא לא נועד לחאפלות והרקדות, אלא לאנשים שרוצים לקבל צליל מהימן ונעים.

אומרים "היזהר במשאלותיך, הן עלולות להתגשם". אחרי האזנה ל-Edgewater עלו בי הרהורי כפירה, אולי בכל זאת כדאי להגזים עם הבס? הרי אנחנו לא יושבים עכשיו בחדר הבקרה של אולפני אבי רואד. מה רע כל כך בלהגזים את המציאות? הרי בסופו של דבר, אפילו כשמאזינים לרמקולים מדפיים, המרחק בין הרמקולים עושה את שלו, הבס ריפלקס והקיר עוזרים להשתלט על החלל ופה לרמקול ששוכן בדד על השולחן אין מי שיעזור. עשיתי ניסיון והוספתי קצת בסים בכפתור ה-Bass, אבל אחרי מספר דקות החזרתי למצב Flat, זה ניצחון קטן וחשוב של ה-Edgewater שבעצם סיכם איתי על "ניו דיל" בינינו שעיקרו: "אמנם אני רמקול בלוטות' אבל אל תזלזל, לא בי ולא בעצמך. בוא נשמע את המוסיקה כמו שהיא הייתה אמורה להיות. בלי שטויות". 

בתחילה האזנתי למוסיקה מאוזנת: התחלתי ב-Gaucho של סטילי דן ואהבתי את מה ששמעתי אבל זו לא חוכמה (כי בת'כלס אפילו אם היית משמיע סטילי דן בקופסת לבן עם חוט זה היה נשמע פיקס), המשכתי לסרג'נט פפר של הביטלס כדי לראות איך הרמקול יתמודד עם הסטריאו הקיצוני באלבום (שבו המידע בכל צד שונה בתכלית) וזה עבד יפה מאוד (מדובר ברמקול בלוטות' סטריאופוני עם דרייברים שונים לשמאל ולימין כך ששום מידע לא הולך לאיבוד או מסתכם לדרייבר אחד). הרחקתי אל מחוזות הסול של פילדלפיה ואלבומי מוטאון: סטיבי וונדר, רנדי קורפורד, The Three Degrees, בילי פול ואחרים. כולם אלבומים עם בס דומיננטי שהתנגן יפה מאוד החוצה. גם שאר התדרים טופלו בצורה טובה ומספקת. הצליל היה דינאמי ואוורירי ולא הרגשתי שאני מקבל עיסת Mp3 דחוסה.

אז אם אתם עוברים (או גרים כבר עכשיו) בבית חדש וגדול ולא בא לכם להתחיל להתארגן על תעלות בקיר או רמקולים גדולים בסלון, אם אתם מאמינים שלא תדליקו את המערכת, מחוברים לזמינות של אפל מיוזיק וספוטיפיי ושואפים לסאונד מהימן ומאוזן, אז ה-Edgewater של Pure Acoustic הוא יופי של בחירה בשבילכם, לא מותג מדבקה ולא נעליים.

אחרי מרתון ההאזנה נתתי ל-Edgewater לנוח למשך מספר ימים וחזרתי לדלי הקטן והחמוד שלי (Bose - SoundLink Revolve Portable Bluetooth speaker) ואני מודה שאחרי ה-Edgewater כבר לא יכולתי לשמוע ב-Bose יותר. החלל של החדר (סלון גדול) רצה יותר ועם כמה שנהניתי מהיחס בין הגודל הקטן של ה-Bose לבסים שהוא מצליח להוציא זה כבר לא היה זה. חזרתי ל-Edgewater בשמחה ואני מרגיש שהוא מתאים יותר למה שאני אוהב ורוצה.

מאפיינים טכניים (כל הנתונים על פי היצרן):

מדובר ברמקול בלוטות' גדול, עם הספק מרשים (100W), סטריאופוני, כולל רדיו FM ו AM עם אפשרות לשמירת תחנות קבועות, כניסת מיקרופון, אקולייזר, יציאת כוח (יכול לשמש גם כ-Power Bank ב-1 אמפר), כניסת AUX (שקע PL קטן). טווח תדרים: 55-20,000 הרץ, רגישות: 88db +/- 3db, עכבה: 4 אוהם, סוללה: 7.4V 4400mAh, דרייברים: בס 2 של 4” ועוד 2 טוויטרים של 1”. 

סוללה: 

הסוללה חזקה מאוד. באתר סיריוס הם מציינים כי הוא מחזיק 12 שעות ללא טעינה, הרמקול בהחלט עמד באתגר וניגן 12 שעות ואולי אפילו יותר. ב-Bose שלי יש קריינות מנג'סת שמציינת מה אחוז הסוללה שנשאר בכל פעם שמתחברים אליו. פה יש מד חיווי של שלוש נורות, בהתאם לרוח הוינטג'ית של המכשיר (מזכיר טלפונים ניידים ישנים של מוטורולה). אני מתלבט אם הייתי רוצה פירוט יותר מדויק של מצב הסוללה, למרות שכשסוללה מחזיקה 12 שעות, אתה פחות לחוץ על להטעין אותה.

מראה חיצוני: 

הרמקול מתכתב עם המראה הוינטג'י של הרמקולים של מארשל, גם הלוגו של Pure Acoustic שונה לכתב יד ונראה כמו משהו משנות החמישים. המתגים מאוד וינטג'יים, החיפוי זהה לחיפוי של מגבר גיטרה, ידית עור עם תפירה בשול, ציפוי (שנראה כמו Tolex איכותי), אנטנת מתכת נפתחת (כמו רכבים בשנות השמונים) ובגב המכשיר בס רפלקס.

בלוטות':

על פי אתר היצרן הרמקול מציע בלוטות' בגרסה 4.0. החיבור היה קל והתקשורת עם הטלפון הייתה יציבה ורציפה. אני מאוד אוהב את העובדה שיש למכשיר כפתור הדלקה וכיבוי "כמו פעם". עצם העובדה שאתה רואה בבירור אם המכשיר כבוי / דולק (שלא כמו ברמקולים אחרים עם כפתור הדלקה המבוסס טאץ'), עוזרת לי להבין איפה אני עומד ולא להיות כל הזמן במשחק "תופסת" ולגלות שאני מחובר מבלי שהתכוונתי. 

רדיו:

הרמקול מציע רדיו FM ו-AM עם אפשרות לחיפוש ידני או לתחנות קבועות. בתוך הבית שלי האנטנה הייתה צריכה להיות פתוחה עד הסוף כדי לשמוע משהו. גלי צה"ל ורשת ב' נקלטו טוב וגלגלצ לא. 

מצב קריוקי:

לרמקול יש כניסת מיקרופון שניתן לשלוט על עוצמתו ולהפעיל אותו במקביל לניגון מוסיקה.  

הצעות לשיפור:

1. משמאל לכפתור הווליום יש כפתור לניתוק הבלוטות'. אני הייתי שם אותו במקום אחר, מאוד קל לנתק את הבלוטות' בטעות כשאתה מגביר / מנמיך. 

2. כמו כל ילדיי האייטיז גם אני ראיתי המון מכוניות עם אנטנת מתכת שבורה. במקום סיריוס אלקטרוניקה הייתי מאפשר החלפה פשוטה של האנטנה ואם זה לא אפשרי, הייתי הולך על אנטנת גומי מתקפלת (למרות שזה יכול לקלקל את הפאסון). בנוסף, מאוד קשה להתנייד עם הרמקול כשהאנטנה שלו פתוחה. 

עלות:

בשוטף הרמקול עולה כ-1,500 ₪, עכשיו הוא במבצע ב-990 ₪. בעיניי זו תמורה מצוינת לכסף.

לסיכום:

רמקול בלוטות' בוגר ומאוזן לאנשים שאוהבים צליל איכותי. מתאים לבתים גדולים.