matanoosh
חבר משקיען
- הודעות
- 4,068
- מעורבות
- 1,564
- נקודות
- 113
אני מוצא את עצמי מחפש בנרות קצת ג'אז חדש - (עבורי) - ישן (עבור כל מי שמכיר קצת ג'אז) ובינתיים מאזין לאלבומים של Сowboy Junkies שאיכשהו השתרבבו לרשימת ההשמעה ב- ROON.
זאת מוסיקה כזאת פאתט, שאפילו שלמה ארצי יכול לזלזל באיכויות המלודיות שלה. רוק פולק אמריקאי נמרח חסר ערך (לראיה, הם הוציאו איזה 30 אלבומים ב... 25 שנה?)
מה שמדאיג מאד בכל הסיפור הזה היא העובדה שאני לא מכבה את המוסיקה. אני אפילו כמעט נהנה ממנה. למה? כי ההקלטות מצויינות. כבדות, עם הרבה באס, במה מצויינת, הרבה משקל לכל גיטרה, הזמרת המא*ננת יושבת באמצע ו- 2 מטר לפני התופים... והכל סבבה.
ופתאם זה היכה בי. יש לי הרגשה שמצאתי את הקשר החבוי בין אודיופיליה קשה לבין סינדרום המוסיקה העלובה שחלק גדול מהלוקים בה שומעים. ואני לא מדבר על אנשים עם בגרות אודיופילית, ע"ע זבדה הנשמה או החברים החיפאים שלי, שאצלם המוסיקה תחילה והמערכת משרתת אותה, אלא על כאלה שכל עיסוקים הוא בהחלפות וגחמות:
סוג ההנאה מהמוסיקה הוא כ"כ שונה שבכלל לא צריך מוסיקה *טובה* כדי להנות, אלא פשוט מוסיקה ש*נשמעת טוב*. אבוי. כפירה.
כלומר, הטענה שהאודיופיל הקשה ביותר הוא זה ששומע מאות אלבומים (לאו דווקא מעט), אבל כולם נשמעים קודם מדהים ורק אח"כ עושים מוסיקה, מגובה באופן ההנאה מהמוזיקה: העונג מהצליל גובר על העונג מהמלודיה.
קצת עצוב.
וה- COWBOY JUNKIES עדין מנגנים.... שמישהו יציל אותי.
זאת מוסיקה כזאת פאתט, שאפילו שלמה ארצי יכול לזלזל באיכויות המלודיות שלה. רוק פולק אמריקאי נמרח חסר ערך (לראיה, הם הוציאו איזה 30 אלבומים ב... 25 שנה?)
מה שמדאיג מאד בכל הסיפור הזה היא העובדה שאני לא מכבה את המוסיקה. אני אפילו כמעט נהנה ממנה. למה? כי ההקלטות מצויינות. כבדות, עם הרבה באס, במה מצויינת, הרבה משקל לכל גיטרה, הזמרת המא*ננת יושבת באמצע ו- 2 מטר לפני התופים... והכל סבבה.
ופתאם זה היכה בי. יש לי הרגשה שמצאתי את הקשר החבוי בין אודיופיליה קשה לבין סינדרום המוסיקה העלובה שחלק גדול מהלוקים בה שומעים. ואני לא מדבר על אנשים עם בגרות אודיופילית, ע"ע זבדה הנשמה או החברים החיפאים שלי, שאצלם המוסיקה תחילה והמערכת משרתת אותה, אלא על כאלה שכל עיסוקים הוא בהחלפות וגחמות:
סוג ההנאה מהמוסיקה הוא כ"כ שונה שבכלל לא צריך מוסיקה *טובה* כדי להנות, אלא פשוט מוסיקה ש*נשמעת טוב*. אבוי. כפירה.
כלומר, הטענה שהאודיופיל הקשה ביותר הוא זה ששומע מאות אלבומים (לאו דווקא מעט), אבל כולם נשמעים קודם מדהים ורק אח"כ עושים מוסיקה, מגובה באופן ההנאה מהמוזיקה: העונג מהצליל גובר על העונג מהמלודיה.
קצת עצוב.
וה- COWBOY JUNKIES עדין מנגנים.... שמישהו יציל אותי.
