ערן, חבל שאתה לא עונה למה שאני כותב.
בוא נחזור להתחלה.
שאל מי ששאל בפתיחת השרשור למה שקע עושה הבדל, והתשובה "המדעית" שאנו פה איננה מדעית.
עכשיו אפשר לבוא ולאמר: "אין הסבר מדעי, אבל עובדה, אני שומע הבדל ויש עוד ששומעים".
בסדר.
תשובה עניינית.
לשאר הדברים שכתבת, למחבר איכותי יש יתרונות ברורים (הוא לא מתחמצן, הוא לא מתנתק). חיווט "יקר" בתוך הרמקול?
מה,B&W קונה את החיווט מאחת מיצרניות הכבלים שמוכרות גם לאודיופילים ביתיים במחיר מופקע?
ואולפנים משלמים על כבל אודיו, כי הוא נשמע יותר טוב במבחני שמיעה שהם עורכים או שהם רק צריכים כבלים עמידים, גמישים ומסוככים?
אתה טוען שכל מי שלא שעובד באולפן ולא שומע הבדלים בין כבלים, זה כי הציוד שלו לא טוב. אולי.
אבל אז מה שווה ההקלטה שמוציא אותו אחד לא מקצועי תחת ידיו?
מה היתרון בלהוציא יותר פרטים (לדוגמא) ממשהו כזה?
אני לא שומע הבדלים בין כבלי חשמל. אף פעם לא שמעתי.
אז אולי המערכת שלי היא רק מיד-פיי לא משהו, ואולי השמיעה שלי לא משהו.
בינתיים אני חושב שאם בכל שלבי ההקלטה לא היו שקעים מזהב, אז בטח שגם שם הציוד לא תפס את הפרטים שהמערכת שלי לא מצליחה להוציא...
נ.ב. אני לא צברתי כלום בשנים האחרונות. אפילו לא החלפתי פיפס במערכת.
אולי אני אחבר לה את המחשב. אח"כ אני אחבר לו דיסק חיצוני עם ספק כוח. מי יודע, אולי תוספת הזכרון תשמח את האלקטרונים המקפצים כ"כ שהצליל יישתפר... (סתם, סתם... שעשעתי את עצמי).
__________
נמר...
יש עוד שתי נקודות פתוחות.
הראשונה, עדיין לא הבנתי איזה הבדל עשה התקע החדש ו(השנייה) מה עוצמתו היחסית בהשוואה, לדוגמא, להחלפת מגבר.
לגבי המאמר, אני מסכים שם לטענה המרכזית, מה שמשנה זה האם המערכת יוצרת אצל המאזין חוויה מוסיקלית מהנה. אני מסכים שבחינת ציוד אודיו מבחינת מדידות ו/או ביצועי סאונד פר-סה לא רלוונטית, אם לא יוצרים קורולציה בינה לבין הנאת המאזין ממוסיקה. ולבסוף, שקשה ליצור את הקורלציה כי בחינת ציוד אודיו מתרכזת לרב בפרטים הפחות חשובים (לדעתי).
בעניין הזה אני לא רק אנטי אודיופילי, אני אנטי טכנוקראט גם.
בפרטים, אני מסכים שבמה זה לא חשוב.התעסקתי בהאזנה ויזואלית יותר מדי זמן מבוזבז, מזיז חפצים בחדר כדי להחזיר את הכינור למקום שלו. אחד התחביבים של אשתי היה לבוא כשאני מאזין, לעבור מאחורי הרמקולים ולההעמד ביניהם, כדי לחרב את הבמה...
אני מסכים שגוון טונאלי הוא לא רלוונטי, כשמנסים לשחזר הופעה חיה, אבל אני מבין שיש אולי הנאה בלשמוע את הכינור כאילו אתה יושב מטר ממנו (בקיזוז העוצמה...) אבל במציאות אתה לא יושב מטר מכל כלי, כך שאתה שומע כל פיפס של כל אחד.
אני מסכים שהחיפוש אחר פרטים הוא גם מייגע וגם מיותר. פרטים זה לא מוסיקה. מוסיקה, איך שאני תופס אותה, זו אינטראקציה. איך אומר חבר שלי "הם יושבים מצויין ביחד". מה שמוגדר במאמר כ-nuance.
בשורה התחתונה, כשאני בוחן רכיב אודיו אני גם מנתח את הסאונד (קשה לי להמנע מזה), אבל עיקר הניסיון שלי הוא דווקא להפסיק לנתח, ופשוט להנות מהמוסיקה ולאורך זמן. אם יש משהו בסאונד שמפריע לי, ומכניס את ההכרה לעניין, הרכיב לא טוב (בשבילי). אם הוא גורם לי לרצות להאזין עוד ועוד ועוד, הוא טוב (בשבילי).
יש הרבה טענות במאמר שאני לא יודע אם הן נכונות. זה פחות משנה לי מהרעיון המרכזי.
בוא נחזור להתחלה.
שאל מי ששאל בפתיחת השרשור למה שקע עושה הבדל, והתשובה "המדעית" שאנו פה איננה מדעית.
עכשיו אפשר לבוא ולאמר: "אין הסבר מדעי, אבל עובדה, אני שומע הבדל ויש עוד ששומעים".
בסדר.
תשובה עניינית.
לשאר הדברים שכתבת, למחבר איכותי יש יתרונות ברורים (הוא לא מתחמצן, הוא לא מתנתק). חיווט "יקר" בתוך הרמקול?
מה,B&W קונה את החיווט מאחת מיצרניות הכבלים שמוכרות גם לאודיופילים ביתיים במחיר מופקע?
ואולפנים משלמים על כבל אודיו, כי הוא נשמע יותר טוב במבחני שמיעה שהם עורכים או שהם רק צריכים כבלים עמידים, גמישים ומסוככים?
אתה טוען שכל מי שלא שעובד באולפן ולא שומע הבדלים בין כבלים, זה כי הציוד שלו לא טוב. אולי.
אבל אז מה שווה ההקלטה שמוציא אותו אחד לא מקצועי תחת ידיו?
מה היתרון בלהוציא יותר פרטים (לדוגמא) ממשהו כזה?
אני לא שומע הבדלים בין כבלי חשמל. אף פעם לא שמעתי.
אז אולי המערכת שלי היא רק מיד-פיי לא משהו, ואולי השמיעה שלי לא משהו.
בינתיים אני חושב שאם בכל שלבי ההקלטה לא היו שקעים מזהב, אז בטח שגם שם הציוד לא תפס את הפרטים שהמערכת שלי לא מצליחה להוציא...
נ.ב. אני לא צברתי כלום בשנים האחרונות. אפילו לא החלפתי פיפס במערכת.
אולי אני אחבר לה את המחשב. אח"כ אני אחבר לו דיסק חיצוני עם ספק כוח. מי יודע, אולי תוספת הזכרון תשמח את האלקטרונים המקפצים כ"כ שהצליל יישתפר... (סתם, סתם... שעשעתי את עצמי).
__________
נמר...
יש עוד שתי נקודות פתוחות.
הראשונה, עדיין לא הבנתי איזה הבדל עשה התקע החדש ו(השנייה) מה עוצמתו היחסית בהשוואה, לדוגמא, להחלפת מגבר.
לגבי המאמר, אני מסכים שם לטענה המרכזית, מה שמשנה זה האם המערכת יוצרת אצל המאזין חוויה מוסיקלית מהנה. אני מסכים שבחינת ציוד אודיו מבחינת מדידות ו/או ביצועי סאונד פר-סה לא רלוונטית, אם לא יוצרים קורולציה בינה לבין הנאת המאזין ממוסיקה. ולבסוף, שקשה ליצור את הקורלציה כי בחינת ציוד אודיו מתרכזת לרב בפרטים הפחות חשובים (לדעתי).
בעניין הזה אני לא רק אנטי אודיופילי, אני אנטי טכנוקראט גם.
בפרטים, אני מסכים שבמה זה לא חשוב.התעסקתי בהאזנה ויזואלית יותר מדי זמן מבוזבז, מזיז חפצים בחדר כדי להחזיר את הכינור למקום שלו. אחד התחביבים של אשתי היה לבוא כשאני מאזין, לעבור מאחורי הרמקולים ולההעמד ביניהם, כדי לחרב את הבמה...
אני מסכים שגוון טונאלי הוא לא רלוונטי, כשמנסים לשחזר הופעה חיה, אבל אני מבין שיש אולי הנאה בלשמוע את הכינור כאילו אתה יושב מטר ממנו (בקיזוז העוצמה...) אבל במציאות אתה לא יושב מטר מכל כלי, כך שאתה שומע כל פיפס של כל אחד.
אני מסכים שהחיפוש אחר פרטים הוא גם מייגע וגם מיותר. פרטים זה לא מוסיקה. מוסיקה, איך שאני תופס אותה, זו אינטראקציה. איך אומר חבר שלי "הם יושבים מצויין ביחד". מה שמוגדר במאמר כ-nuance.
בשורה התחתונה, כשאני בוחן רכיב אודיו אני גם מנתח את הסאונד (קשה לי להמנע מזה), אבל עיקר הניסיון שלי הוא דווקא להפסיק לנתח, ופשוט להנות מהמוסיקה ולאורך זמן. אם יש משהו בסאונד שמפריע לי, ומכניס את ההכרה לעניין, הרכיב לא טוב (בשבילי). אם הוא גורם לי לרצות להאזין עוד ועוד ועוד, הוא טוב (בשבילי).
יש הרבה טענות במאמר שאני לא יודע אם הן נכונות. זה פחות משנה לי מהרעיון המרכזי.
