שמעון
כפי שהבטחנו, התחלנו בסדרת הפנלים שלנו עם צחי. להזכירכם, הוא זה שהגה את כל הרעיון, ולכן מן הראוי להתחיל אתו.
אנחנו בינתיים שלושה בפנל. המטרה היא שהמספר יישאר קבוע, אבל החברים בפנל יתחלפו מדי פעם. כרגע מדובר באלדר ("שניצל"), בחנן (מוזיקאי לשעבר, בעל אוזניים של עטלף ויכולת ורבלית מצוינת. לא אודיופיל, שנבחר לפנל דווקא בשל כך.), ובי.
מוגשים כאן הרשמים של כל אחד מאיתנו, בשפתו ובסגנונו, ללא עריכה וצנזור. חנן, למשל, לא חסך משבט פיו, אבל נדמה לי שתמיד מעניין לשמוע דעה נקייה לגמרי של מישהו בעל אוזניים מצוינות, שאיננו מן התחום שלנו. אז אנא קבלו את דבריו (ואת דברינו) ברוח טובה.
ובכן, אספתי במהירות כמה תקליטורים שחרשתי בזמן האחרון, נפגשתי עם חנן, ויחד נסענו לשניצל. זו הפעם הראשונה שחנן פוגש את שניצל ואת המערכת שלו, ופיו נפער באופן לא רצוני (לפחות בדקות הראשונות). מהבית של שניצל עברנו למכונית שלו, ומשם לישוב בשם שערי תקווה, אחרי ראש העין. צחי קיבל אותנו בפתח הבית המרווח שלו, כמה מילות היכרות נעימות, ומייד שעטנו לעבר המערכת.
המערכת נמצאת בחלל גדול ולא עמוס. הרמקולים מרוחקים 60 סנטימטרים בלבד מהקיר האחורי והמרחק ביניהם בערך 270-260 ס"מ. צחי אוהב לשבת קרוב לרמקולים, ואכן הספה די קרובה אליהם.
פירוט המערכת:
רמקולים – QUADRAL (בני עשרים שנה, בעלי טוויטר ריבון ושני מיד וופרים).
מגבר – מקינטוש 2105 (מגבר סטריאו טרנזיסטורי מתחילת שנות השבעים, משודרג עם קבלים חדשים, 105 ווט לצד).
קדם מגבר – קונרד ג'ונסון PV10 (קדם שפופרתי עם שפופרות משודרגות).
נגן תקליטורים – ארקם אלפא 5 (משודרג בצורה יסודית).
הציוד מונח על שידה לא ייעודית. כל מכשיר מונח על ספייקים ועל פלטות עץ. הכבילה ברמה בסיסית, והחשמל משקע רגיל בקיר, אבל כל המכשירים מתחברים לקופסה שצחי בנה, שתפקידה להנחית גלי RF. מאחורי כל רמקול יש קולט בסים.
המערכת נראית בסיסית יחסית, וכך גם היו הציפיות שלי בהתחלה.
התחלנו בתקליטורים שצחי צרב מהמחשב. הופתעתי מהדינאמיקה המצוינת, מהפירוט, מגודל הצליל וגם קצת מהשקט. ניכר שהמגבר שולט ביד רמה ברמקולים.
מכל מקום, הצליל היה דיגיטלי ושטוח, מוגבל בין מיד היי למיד בס, רחוק מלהיות מעודן, לא הייתה במה, וההגשה יותר מדי לפנים, למעשה – היא די סנוקרת בפרצוף.
עברנו לכמה תקליטורים לא צרובים (תקליטורים קנויים שהבאנו בעצמנו. די הפתיע אותי שתקליטייה של חובב מוזיקה נלהב נשענת רק על צריבות.) והצליל השתפר במקצת ונעשה עשיר יותר. שיחקנו קצת עם כבלי רמקולים, עד ששניצל ניגש לאוטו והוציא ממנו את כבלי המחץ שלו, המבוססים על גידי זהב טהור. צחי חיבר אותם לרמקולים שלו, ו... וואו! המערכת עברה מטמורפוזה! היא השתפרה כמעט בכל פרמטר. מרשים!
יפה, אז זה בדיוק הזמן, וצחי הגיש לנו תקרובת טעימה של גבינות משובחות ויין נהדר. בלסנו, פטפטנו, והמשכנו הלאה.
כל אחד מאיתנו בונה את המערכת שלו בהתאם לטעמו. צחי אוהב את המוזיקה שלו דינמית ובפנים, כאילו הוא באותה הבמה עם הנגנים. הוא אכן משיג משהו קרוב לזה.
אבל הטעם של צחי מגוון וכולל קלסי וג'ז. לדעתי, המערכת שלו לא נותנת פתרון מספק לסוגי המוזיקה האלה: כפי שאמרתי, הצליל זול ושטוח, אין גוונים, אין עידון, אין במה. ההגשה המוגזמת קדימה לפנים אינה מתאימה בדרך כלל למוזיקה כזאת, המצריכה קצת יותר אוויר ועומק. המיד בס הבומי והאלים, כמעט כמו מערכת PA, אינו מוסיף גם הוא למוזיקה הזאת.
להערכתי, אם צחי מעוניין להישאר כרגע עם האלקטרוניקה (שהיא החלק הטוב במערכת שלו), ועם הרמקולים (שהם החלק הבעייתי במערכת שלו), הוא חייב לשדרג את רמת הכבילה ולטפל בחשמל. זה יעשה למערכת הרבה דברים טובים, ובין השאר, יעדן אותה. אבל מדובר בבית זמני בלבד, כי צחי עסוק עכשיו בבניית בית חדש, ואין לי ספק שבבית החדש הוא יטפל בכל הדברים האלה, כולל באקוסטיקה.
המשכנו לשמוע ולפטפט עוד קצת, קינחנו בסוגי בקלאווה שונים ובקפה, ונפרדנו לשלום מן המארח הנעים.
שניצל
אני כאמור נתבקשתי לכתוב רק את התרשמותי על המערכת של צחי , אבל קשה לי בלי לציין שצחי בחור נחמד ביותר , בעל יוזמה ויצירתיות רבה , והכין לנו קבלת פנים לבבית ומכניסת אורחים להפליא , אפילו הילדה הקטנה לא הלכה לישון עד שראתה את שניצל מגיע.
כאודיופיל מנוסה מייד כשנכנסתי הבנתי שהסלון איננו מאורגן כלל לעזור קצת למערכת, אין אביזרי אקוסטיקה, אין העמדה מיוחדת של המערכת והרמקולים, אלא מין סידור שמתאים לחיי יום יום של המשפחה בסלון. הרמקולים ממוקמים קרוב מאוד לקיר, מאחריהם הופתעתי למצוא זוג קולטי בסים שבניתי בעצמי והלוויתי לנמר, והוא כנראה המשיך והלווה אותם הלאה.
המערכת עצמה ממוקמת בתוך מזנון ביתי שעליו טלוויזיה של 100 קילו החוצצת בין רמקול שמאל לימין.
המערכת כוללת מגבר מקינטוש טרנזיסטורי ישן ששודרג עיי יאיר פורמן; קדם pv 10 של קונרד לא משודרג; נגן ישן ששודרגו בו הממירים והשעון וכן ספק השעון. כל העסק מחובר בכל מיני כבלים שצחי ליקט מפה ומשם, חלקם שלו וחלקם בהשאלה. כל כבלי החשמל של שינדק מחוברים למסנן חשמל בבניה עצמית של צחי לפי תכנית של גון ריש.
אז ככה שבמבט ראשון נראה לא משהו, אז הלכנו קודם לאכול גבינות ויין שהכינו צחי ואשתו החמודה.
בסוף התיישבנו מפוטמים לשמוע את ה-wander. צחי הדגים לנו כמה דיסקים שהגדיר אותם "עושים רושם", כמו הדיסק של מק'ברייד, ועוד אחרים. פתאום התחוור לנו שרוב האוסף המוסיקלי של צחי הורד באימיול מהאינטרנט ונצרב ע"י המחשב לדיסקים. אבל אנחנו הקדמנו תרופה למכה ובאנו עם דיסקים איכותיים משלנו.
האמת היא שלפני שאדבר על מה ששמענו, יש לזכור שמדובר בזוג צעיר יחסית, מטופל בשלשה ילדים, ונמצאים בשלב של בניית בית במקום אחר. זוהי דירת מעבר זמנית של ההורים, וכל הוצאות הבנייה על ראש הזוג במלא עוצמתם.
הרמקולים – מדובר בזוג קוודרלים ישנים, בעלי קופסא קטנה בגובה של פחות ממטר, בעלי טוויטר ריבון ושני מיד וופרים של שישה אינץ' כמדומני. לטוויטר צליל ריבוני אופייני, אבל לא מתרומם לגבהים של טוויטרים מודרניים, המצילות חסרות קצת את הברק המסחרר והמצטלצל כפי שיש לריבון מודרני.
המיד נישמע חלק ויפה עם מיד בס נהדר.
הבס מאוד דינמי עם כווץ בחלק הגבוה שלו, משהו כעין דפיקה חזקה באזור 100 הרץ, מתאים מאוד לכלי הקשה קטנים, אבל מה – הבס התחתון איננו לגמרי. במקרה הבאנו איתנו דיסק של אבוב בליווי כינור ועוגב, שמגרגר לו בתדר נמוך, העוגב פשוט לא הופיע כלל.
הצליל בכללי מאוד קופסתי.
הבמה לא טובה – מרגישים חזק את הרמקולים, צליל מאוד סטריאופוני.
האמת היא שבשלב מסוים החלפנו בין כבלי הרמקול של מייפל שייד לבין אנליסיס אובל 9. כשהישועה סירבה להופיע, נזכרתי שיש לי בבגז' של המכונית זוג כבלי זהב טהור שבניתי פעם. הלכתי להביא אותם מהמכונית, ולפי הגניחות של חנן ובוזגלו הבנתי שיש אולי איזה שיפור.
הדיסקים שהבאנו נשמעו הרבה יותר טוב מהצרובים של צחי.
האמת היא שככל שחלף הזמן, המערכת נשמעה יותר טוב: מערכת מאוד דינמית ומפורטת למדי, חסר קצת ניקיון בצליל. יחסית למחירה הצנוע של המערכת, התוצאה מרשימה למדי.
אבל אם להתייחס באופן אבסולוטי, מדובר במערכת התחלתית ביותר. אין לה את ה finesse-של מערכת היי אנד רצינית, אין כאן במה טובה, אין שקט והפרדה גדולה בין הכלים. היא אולי מקפיצה ברוק קצבי של להיטי MTV. יש מצב שהדעה הזו גם נובעת מאיכות הדיסקים של צחי. יש לזכור שהמערכת אינה מפונפנת כלל: הטיפול בחשמל מינימלי ביותר, כבלים מה שיש, אקוסטיקה אין בכלל, חוץ מקולטי הבסים שלי, שאולי בלעו את הבס התחתון שאיננו.
האמת היא שיש מחשבות בליבי אולי להיות קצת יותר מנומס כלפי המערכת אחרי האירוח הנחמד של צחי ואשתו. מצד שני, גם לא רוצים לעודד "יאללה, חבר מה שיש" כבר בביקור הראשון, מכיוון שזה לא מה שבאמת אנחנו חושבים.
בדרך חזרה הביתה קצת שוחחנו אני, שמעון וחנן. קיבלתי בדקות הללו ביקורת קשה ביותר על המערכת שלי, שיצא להם לשמוע לפני שנסענו לצחי. לא מגלה מה, תשאלו אותם אם תרצו.
בכללי, היה מאוד נחמד ומאוד נעים. צחי בחור מדליק, הלכתי איתו למחסן לראות את אופני השטח המושקעות שלו. לא הצלחתי לראות את הנגרייה הקטנה שלו ושל אביו, אבל בחור רב פעלים בכמה תחומים מאוד מעניינים.
חנן
כל התנאים היו מבטיחים: המקום נידח, מזג האוויר היה מלטף, תקרובת מושקעת הוגשה, בחוץ שררה דממה צלולה, נקייה מכל רעש והפרעה, האוזניים התחדדו והלב התרונן. אבל בסופו של חשבון, המערכת של צחי הנחילה לי אכזבה. צריך לדייק: במקרה הזה, הפרה רוצה להיניק יותר משהעגל רוצה לינוק.
המערכת מותאמת להאזנה מעוטת קשב וליצירות שאינן מחייבות האזנה משוכללת יותר. יותר משהיא ניגנה את המוזיקה שהושמעה בה, היא נטתה להטיח בשומע את הצלילים, כמעט לרגום אותו, ובתוך כך צמצמה את מנעד הצלילים הנכון ליצירות שהושמעו בה. מיקום הרמקולים ומערכת הישיבה בסלון יוצר חלל מחניק וכופה על המאזין לשבת בלב הבמה, קרוב כל כך אל מקור הצלילים הבוקעים, כך שאינו יכול כמעט להבחין בחלל מוחשי בעל נפח, ואינו יכול לדמות לו תמונה מובחנת של מיקום הנגנים וכלי הנגינה על הבמה. הבסים דומיננטיים מאוד ובולעים צלילים, פעמים רבות היצירות נשמעות חד-ממדיות, שטוחות, חסרות ניואנסים, הצלילים לעיתים נשמעים מוכניים ודיגיטליים, האוזניים צריכות לעבוד קשה והרבה כדי להפריד את המוזיקה לשכבותיה, והתודעה עמלה לא פחות להשלים מרחבים צליליים שלמים שפשוט אינם מופיעים לאוזן הכרויה, ושבלעדיהם היצירות המוכרות נעשות חלקיות, נבובות, חסרות חיים. ההאזנה אינה יכולה להיות אחידה והיא נעשית לא אחת למטלה מפרכת, למלאכה, למאמץ. השומע נדחק לא פעם אחת לעמדה של התנגדות למערכת, והרי כל האזנה מחייבת שיתוף פעולה טבעי וספונטני של השומע עם המושמע. המערכת והאוזניים מתקשות לטוות ביניהן יחסי גומלין של היענות, של דיבור ושל דיאלוג, ולא אחת מתהווה ביניהן מתח, שלפרקים הוא קשה מנשוא. המערכת אינה מאורגנת באופן המאפשר האזנה נכונה למוזיקה עדינה, מעודנת ורבת גוונים, למשל למוזיקה שביכולתה לספר סיפור ייחודי לכל אוזן. היא מותאמת למוזיקה כבדה יותר, רועשת ושטוחה יותר, למשל לרוק ולפופ. הצלילים הראשונים שבקעו ממנה העלו על דעתי את האיכות המוזיקלית העמומה האופיינית למערכת פשוטה של מחשב ושני רמקולים שולחניים, שאפשר למצוא כמוהם בכל בית בישראל. לצערי, חלק מזמן ההקשבה המערכת של צחי נשמעה מערכת שולחנית כזאת, אם כי משודרגת ומוגדלת. יש לה קצביות, דינמיות, כוח ואנרגיה, אבל היא אינה מצליחה לחבר את כל אלה יחד במארג של עומק ושל עושר טונלי, ובסופו של חשבון מספקת לאוזניים חוויה שטוחה למדי.
תמונות יצורפו בהמשך, שכן אין לי מושג ירוק איך מעבירים אותן לכאן מהמצלמה הדיגיטלית שלי.
כפי שהבטחנו, התחלנו בסדרת הפנלים שלנו עם צחי. להזכירכם, הוא זה שהגה את כל הרעיון, ולכן מן הראוי להתחיל אתו.
אנחנו בינתיים שלושה בפנל. המטרה היא שהמספר יישאר קבוע, אבל החברים בפנל יתחלפו מדי פעם. כרגע מדובר באלדר ("שניצל"), בחנן (מוזיקאי לשעבר, בעל אוזניים של עטלף ויכולת ורבלית מצוינת. לא אודיופיל, שנבחר לפנל דווקא בשל כך.), ובי.
מוגשים כאן הרשמים של כל אחד מאיתנו, בשפתו ובסגנונו, ללא עריכה וצנזור. חנן, למשל, לא חסך משבט פיו, אבל נדמה לי שתמיד מעניין לשמוע דעה נקייה לגמרי של מישהו בעל אוזניים מצוינות, שאיננו מן התחום שלנו. אז אנא קבלו את דבריו (ואת דברינו) ברוח טובה.
ובכן, אספתי במהירות כמה תקליטורים שחרשתי בזמן האחרון, נפגשתי עם חנן, ויחד נסענו לשניצל. זו הפעם הראשונה שחנן פוגש את שניצל ואת המערכת שלו, ופיו נפער באופן לא רצוני (לפחות בדקות הראשונות). מהבית של שניצל עברנו למכונית שלו, ומשם לישוב בשם שערי תקווה, אחרי ראש העין. צחי קיבל אותנו בפתח הבית המרווח שלו, כמה מילות היכרות נעימות, ומייד שעטנו לעבר המערכת.
המערכת נמצאת בחלל גדול ולא עמוס. הרמקולים מרוחקים 60 סנטימטרים בלבד מהקיר האחורי והמרחק ביניהם בערך 270-260 ס"מ. צחי אוהב לשבת קרוב לרמקולים, ואכן הספה די קרובה אליהם.
פירוט המערכת:
רמקולים – QUADRAL (בני עשרים שנה, בעלי טוויטר ריבון ושני מיד וופרים).
מגבר – מקינטוש 2105 (מגבר סטריאו טרנזיסטורי מתחילת שנות השבעים, משודרג עם קבלים חדשים, 105 ווט לצד).
קדם מגבר – קונרד ג'ונסון PV10 (קדם שפופרתי עם שפופרות משודרגות).
נגן תקליטורים – ארקם אלפא 5 (משודרג בצורה יסודית).
הציוד מונח על שידה לא ייעודית. כל מכשיר מונח על ספייקים ועל פלטות עץ. הכבילה ברמה בסיסית, והחשמל משקע רגיל בקיר, אבל כל המכשירים מתחברים לקופסה שצחי בנה, שתפקידה להנחית גלי RF. מאחורי כל רמקול יש קולט בסים.
המערכת נראית בסיסית יחסית, וכך גם היו הציפיות שלי בהתחלה.
התחלנו בתקליטורים שצחי צרב מהמחשב. הופתעתי מהדינאמיקה המצוינת, מהפירוט, מגודל הצליל וגם קצת מהשקט. ניכר שהמגבר שולט ביד רמה ברמקולים.
מכל מקום, הצליל היה דיגיטלי ושטוח, מוגבל בין מיד היי למיד בס, רחוק מלהיות מעודן, לא הייתה במה, וההגשה יותר מדי לפנים, למעשה – היא די סנוקרת בפרצוף.
עברנו לכמה תקליטורים לא צרובים (תקליטורים קנויים שהבאנו בעצמנו. די הפתיע אותי שתקליטייה של חובב מוזיקה נלהב נשענת רק על צריבות.) והצליל השתפר במקצת ונעשה עשיר יותר. שיחקנו קצת עם כבלי רמקולים, עד ששניצל ניגש לאוטו והוציא ממנו את כבלי המחץ שלו, המבוססים על גידי זהב טהור. צחי חיבר אותם לרמקולים שלו, ו... וואו! המערכת עברה מטמורפוזה! היא השתפרה כמעט בכל פרמטר. מרשים!
יפה, אז זה בדיוק הזמן, וצחי הגיש לנו תקרובת טעימה של גבינות משובחות ויין נהדר. בלסנו, פטפטנו, והמשכנו הלאה.
כל אחד מאיתנו בונה את המערכת שלו בהתאם לטעמו. צחי אוהב את המוזיקה שלו דינמית ובפנים, כאילו הוא באותה הבמה עם הנגנים. הוא אכן משיג משהו קרוב לזה.
אבל הטעם של צחי מגוון וכולל קלסי וג'ז. לדעתי, המערכת שלו לא נותנת פתרון מספק לסוגי המוזיקה האלה: כפי שאמרתי, הצליל זול ושטוח, אין גוונים, אין עידון, אין במה. ההגשה המוגזמת קדימה לפנים אינה מתאימה בדרך כלל למוזיקה כזאת, המצריכה קצת יותר אוויר ועומק. המיד בס הבומי והאלים, כמעט כמו מערכת PA, אינו מוסיף גם הוא למוזיקה הזאת.
להערכתי, אם צחי מעוניין להישאר כרגע עם האלקטרוניקה (שהיא החלק הטוב במערכת שלו), ועם הרמקולים (שהם החלק הבעייתי במערכת שלו), הוא חייב לשדרג את רמת הכבילה ולטפל בחשמל. זה יעשה למערכת הרבה דברים טובים, ובין השאר, יעדן אותה. אבל מדובר בבית זמני בלבד, כי צחי עסוק עכשיו בבניית בית חדש, ואין לי ספק שבבית החדש הוא יטפל בכל הדברים האלה, כולל באקוסטיקה.
המשכנו לשמוע ולפטפט עוד קצת, קינחנו בסוגי בקלאווה שונים ובקפה, ונפרדנו לשלום מן המארח הנעים.
שניצל
אני כאמור נתבקשתי לכתוב רק את התרשמותי על המערכת של צחי , אבל קשה לי בלי לציין שצחי בחור נחמד ביותר , בעל יוזמה ויצירתיות רבה , והכין לנו קבלת פנים לבבית ומכניסת אורחים להפליא , אפילו הילדה הקטנה לא הלכה לישון עד שראתה את שניצל מגיע.
כאודיופיל מנוסה מייד כשנכנסתי הבנתי שהסלון איננו מאורגן כלל לעזור קצת למערכת, אין אביזרי אקוסטיקה, אין העמדה מיוחדת של המערכת והרמקולים, אלא מין סידור שמתאים לחיי יום יום של המשפחה בסלון. הרמקולים ממוקמים קרוב מאוד לקיר, מאחריהם הופתעתי למצוא זוג קולטי בסים שבניתי בעצמי והלוויתי לנמר, והוא כנראה המשיך והלווה אותם הלאה.
המערכת עצמה ממוקמת בתוך מזנון ביתי שעליו טלוויזיה של 100 קילו החוצצת בין רמקול שמאל לימין.
המערכת כוללת מגבר מקינטוש טרנזיסטורי ישן ששודרג עיי יאיר פורמן; קדם pv 10 של קונרד לא משודרג; נגן ישן ששודרגו בו הממירים והשעון וכן ספק השעון. כל העסק מחובר בכל מיני כבלים שצחי ליקט מפה ומשם, חלקם שלו וחלקם בהשאלה. כל כבלי החשמל של שינדק מחוברים למסנן חשמל בבניה עצמית של צחי לפי תכנית של גון ריש.
אז ככה שבמבט ראשון נראה לא משהו, אז הלכנו קודם לאכול גבינות ויין שהכינו צחי ואשתו החמודה.
בסוף התיישבנו מפוטמים לשמוע את ה-wander. צחי הדגים לנו כמה דיסקים שהגדיר אותם "עושים רושם", כמו הדיסק של מק'ברייד, ועוד אחרים. פתאום התחוור לנו שרוב האוסף המוסיקלי של צחי הורד באימיול מהאינטרנט ונצרב ע"י המחשב לדיסקים. אבל אנחנו הקדמנו תרופה למכה ובאנו עם דיסקים איכותיים משלנו.
האמת היא שלפני שאדבר על מה ששמענו, יש לזכור שמדובר בזוג צעיר יחסית, מטופל בשלשה ילדים, ונמצאים בשלב של בניית בית במקום אחר. זוהי דירת מעבר זמנית של ההורים, וכל הוצאות הבנייה על ראש הזוג במלא עוצמתם.
הרמקולים – מדובר בזוג קוודרלים ישנים, בעלי קופסא קטנה בגובה של פחות ממטר, בעלי טוויטר ריבון ושני מיד וופרים של שישה אינץ' כמדומני. לטוויטר צליל ריבוני אופייני, אבל לא מתרומם לגבהים של טוויטרים מודרניים, המצילות חסרות קצת את הברק המסחרר והמצטלצל כפי שיש לריבון מודרני.
המיד נישמע חלק ויפה עם מיד בס נהדר.
הבס מאוד דינמי עם כווץ בחלק הגבוה שלו, משהו כעין דפיקה חזקה באזור 100 הרץ, מתאים מאוד לכלי הקשה קטנים, אבל מה – הבס התחתון איננו לגמרי. במקרה הבאנו איתנו דיסק של אבוב בליווי כינור ועוגב, שמגרגר לו בתדר נמוך, העוגב פשוט לא הופיע כלל.
הצליל בכללי מאוד קופסתי.
הבמה לא טובה – מרגישים חזק את הרמקולים, צליל מאוד סטריאופוני.
האמת היא שבשלב מסוים החלפנו בין כבלי הרמקול של מייפל שייד לבין אנליסיס אובל 9. כשהישועה סירבה להופיע, נזכרתי שיש לי בבגז' של המכונית זוג כבלי זהב טהור שבניתי פעם. הלכתי להביא אותם מהמכונית, ולפי הגניחות של חנן ובוזגלו הבנתי שיש אולי איזה שיפור.
הדיסקים שהבאנו נשמעו הרבה יותר טוב מהצרובים של צחי.
האמת היא שככל שחלף הזמן, המערכת נשמעה יותר טוב: מערכת מאוד דינמית ומפורטת למדי, חסר קצת ניקיון בצליל. יחסית למחירה הצנוע של המערכת, התוצאה מרשימה למדי.
אבל אם להתייחס באופן אבסולוטי, מדובר במערכת התחלתית ביותר. אין לה את ה finesse-של מערכת היי אנד רצינית, אין כאן במה טובה, אין שקט והפרדה גדולה בין הכלים. היא אולי מקפיצה ברוק קצבי של להיטי MTV. יש מצב שהדעה הזו גם נובעת מאיכות הדיסקים של צחי. יש לזכור שהמערכת אינה מפונפנת כלל: הטיפול בחשמל מינימלי ביותר, כבלים מה שיש, אקוסטיקה אין בכלל, חוץ מקולטי הבסים שלי, שאולי בלעו את הבס התחתון שאיננו.
האמת היא שיש מחשבות בליבי אולי להיות קצת יותר מנומס כלפי המערכת אחרי האירוח הנחמד של צחי ואשתו. מצד שני, גם לא רוצים לעודד "יאללה, חבר מה שיש" כבר בביקור הראשון, מכיוון שזה לא מה שבאמת אנחנו חושבים.
בדרך חזרה הביתה קצת שוחחנו אני, שמעון וחנן. קיבלתי בדקות הללו ביקורת קשה ביותר על המערכת שלי, שיצא להם לשמוע לפני שנסענו לצחי. לא מגלה מה, תשאלו אותם אם תרצו.
בכללי, היה מאוד נחמד ומאוד נעים. צחי בחור מדליק, הלכתי איתו למחסן לראות את אופני השטח המושקעות שלו. לא הצלחתי לראות את הנגרייה הקטנה שלו ושל אביו, אבל בחור רב פעלים בכמה תחומים מאוד מעניינים.
חנן
כל התנאים היו מבטיחים: המקום נידח, מזג האוויר היה מלטף, תקרובת מושקעת הוגשה, בחוץ שררה דממה צלולה, נקייה מכל רעש והפרעה, האוזניים התחדדו והלב התרונן. אבל בסופו של חשבון, המערכת של צחי הנחילה לי אכזבה. צריך לדייק: במקרה הזה, הפרה רוצה להיניק יותר משהעגל רוצה לינוק.
המערכת מותאמת להאזנה מעוטת קשב וליצירות שאינן מחייבות האזנה משוכללת יותר. יותר משהיא ניגנה את המוזיקה שהושמעה בה, היא נטתה להטיח בשומע את הצלילים, כמעט לרגום אותו, ובתוך כך צמצמה את מנעד הצלילים הנכון ליצירות שהושמעו בה. מיקום הרמקולים ומערכת הישיבה בסלון יוצר חלל מחניק וכופה על המאזין לשבת בלב הבמה, קרוב כל כך אל מקור הצלילים הבוקעים, כך שאינו יכול כמעט להבחין בחלל מוחשי בעל נפח, ואינו יכול לדמות לו תמונה מובחנת של מיקום הנגנים וכלי הנגינה על הבמה. הבסים דומיננטיים מאוד ובולעים צלילים, פעמים רבות היצירות נשמעות חד-ממדיות, שטוחות, חסרות ניואנסים, הצלילים לעיתים נשמעים מוכניים ודיגיטליים, האוזניים צריכות לעבוד קשה והרבה כדי להפריד את המוזיקה לשכבותיה, והתודעה עמלה לא פחות להשלים מרחבים צליליים שלמים שפשוט אינם מופיעים לאוזן הכרויה, ושבלעדיהם היצירות המוכרות נעשות חלקיות, נבובות, חסרות חיים. ההאזנה אינה יכולה להיות אחידה והיא נעשית לא אחת למטלה מפרכת, למלאכה, למאמץ. השומע נדחק לא פעם אחת לעמדה של התנגדות למערכת, והרי כל האזנה מחייבת שיתוף פעולה טבעי וספונטני של השומע עם המושמע. המערכת והאוזניים מתקשות לטוות ביניהן יחסי גומלין של היענות, של דיבור ושל דיאלוג, ולא אחת מתהווה ביניהן מתח, שלפרקים הוא קשה מנשוא. המערכת אינה מאורגנת באופן המאפשר האזנה נכונה למוזיקה עדינה, מעודנת ורבת גוונים, למשל למוזיקה שביכולתה לספר סיפור ייחודי לכל אוזן. היא מותאמת למוזיקה כבדה יותר, רועשת ושטוחה יותר, למשל לרוק ולפופ. הצלילים הראשונים שבקעו ממנה העלו על דעתי את האיכות המוזיקלית העמומה האופיינית למערכת פשוטה של מחשב ושני רמקולים שולחניים, שאפשר למצוא כמוהם בכל בית בישראל. לצערי, חלק מזמן ההקשבה המערכת של צחי נשמעה מערכת שולחנית כזאת, אם כי משודרגת ומוגדלת. יש לה קצביות, דינמיות, כוח ואנרגיה, אבל היא אינה מצליחה לחבר את כל אלה יחד במארג של עומק ושל עושר טונלי, ובסופו של חשבון מספקת לאוזניים חוויה שטוחה למדי.
תמונות יצורפו בהמשך, שכן אין לי מושג ירוק איך מעבירים אותן לכאן מהמצלמה הדיגיטלית שלי.
