תכף חצות, חזרתי אתמול ממינכן, ונפלה עלי מוזה של שיתוף !
לדעתי זאת הפעם השישית שטסתי לתערוכה. תמיד הזמנתי כרטיסים לתערוכה ברישום מוקדם, תמיד הזמנתי טיסות ומלון חודש+ לפני. הפעם היתה התלבטות, כי דברים חוזרים על עצמם, ובכלל הייתי מחוץ לבית הרבה לאחרונה ואני מתגעגע לילדים שלי וליום יום. אז לא הזמתי כרטיסים חודש מראש וגם לא שבוע מראש וכבר חשבתי שלא אטוס. ואז, יום בודד לפני התערוכה, התחלתי להיות חסר מנוחה, ממש לא רגוע, התמלאתי בחשק ותשוקה, לא הצלחתי לעבוד ולא להתרכז בשום דבר, ובום טראח, לחץ דם 120, אני הולך למחשב באמוק, יודע שהכל עכשיו יהיה יקר יותר ולא אכפת לי, ומתחיל לחפש כרטיסי טיסה, מצאתי! שלפתי ויזה, קניתי! טיסה למחרת אחר הצהריים !! אגיע בלילה שלפני התערוכה! בבוקר שלמחרת הזמנתי מלון ב booking, תכלס לקחתי את המלון היחידי שנשאר שעלה פחות מ 500$ ללילה. כרטיסים לתערוכה כבר אי אפשר היה לקנות מראש, האפשרות כבר לא הייתה קיימת. זכרתי תמיד את התורים הארוכים בבקרים לקופות (שמעולם לא עמדתי בהם כי הזמנתי כרטיס מראש) אבל שטויות, פשוט אקום בבוקר מוקדם ואהיה ראשון בתור! כשנחתתי בשדה תעופה במינכן ב 22:00 בלילה, נזכרתי שכדאי שאזמין רכב, אז בתור לביקורת דרכונים, הזמנתי דרך הסלולרי (מזל שהייתה לי תוכנית פעילה דרך hot כי לפני שבועיים הייתי ביוון עם הבת שלי שהתחרתה שם בגודו). הגעתי למלון, אנדרלנין ממלא את גופי, הולך לישון באושר גדול. למחרת לא הצלחתי להיות ראשון בתור, הגעתי ב 10:04 והאמת שהיה ציק צק, 5 דקות והיו לי כרטיסים, פשוט בגרמניה הכל מתקתק כמו שעון (טוב, כמעט). יש 3 קומות בתערוכה, 2 הקומות העליונות מלאים בחדרי ההאזנה השווים. ישר עליתי לקומה השלישית וכך התכוונתי להמשיך במגמת ירידה במשך הימים. וואווווו איזה כיף גדול !!! ולחשוב שכמעט לא הגעתי. אנשים טובים, אווירה טובה, מערכות בוהקות, סאונד מעולה, ומוזיקה טובה. אז הנה, בלי סדר מסויים, אשמיע את מה שמעתי בכמה מהחדרים:
פה ניגנו: Good Times by Mando Diao
Tin Pan Alley (AKA Roughest Place in Town) by Stevie Ray Vaughan
ופה Technics ניגנו:
I'm In The Mood by John Lee Hooker
הסאונד היה מעולה! הרמקולים (הגדולים) עולים 20,000 יורו
totem ניגנו:
Fly Me To The Moon, Frank Sinatra
באסים מצויינים, סאונד "הדוק", גם 20,000 יורו לזוג (הגדולים)
ניגנו:
Running Home by Hans Theessink
ניגנו:
Lieder ohne Worte Book 2, Op. 30
Lied ohne Worte No. 7 in E-Flat Major, Op. 30, No. 1
by Felix Mendelssohn
מנגר ניגנו:
Au suivant by Wende
https://www.youtube.com/watch?v=6DE_JAWDRig
וגם
Momento Magico by Youn Sun Nah
https://www.youtube.com/watch?v=bOvB6gUpsuk
והם עולים 15,000 יורו (האקטיבים) ובלי ה"אקטיביות" זוג עולה 8400 יורו
הסאונד המעולה הזה היה בין החדרים הראשונים שביקרתי והבודדים שחזרתי אליו מספר פעמים לעוד ועוד.
ניגנו:
The Game of Love by Daft Punk
https://www.youtube.com/watch?v=ajGKWk0auOc
והרצפתיים החדשים האלו של wilson beneach עולים 37,000 פאונד (איזה מזל שהפאונד כבר לא 8ש"ח חה חה)
איון (יש לי את אחד המגברים שלהם בבית) ניגנו את השיר החביב:
California Dreamin' by Diana Krall
https://www.youtube.com/watch?v=fk6JtDhA7WI
ובחדר הנחמד הזה, ניגנו:
Blow Up My World by Fanny Beriaux
יש עוד תמונות וחוויות שמיעה, אמשיך אולי מחר לעשות cut & paste.
אז האמת שבשעה שתיים בצהריים כבר הייתי מותש. זה מתיש שם במינכן, לעבור בין חדר לחדר ולשמוע מערכות שונות במשך שעות ושעות.... אחד הדברים שמאוד השתפרו אצלי במשך הכמה שנים שביקרתי בתערוכה זה הניהול זמן. אני כבר לא מנסה להספיק כמה שיותר, שלא אפספס שום דבר, כי זה פשוט לא אפשרי. להיפך אני מאוד רגוע, נכנס רק לחדרים שמעניינים אותי ולא אכפת לי לראות רק 30% מהתערוכה אבל כן למצות את החדרים שאני מבקר בהם. הפעם פשוט דילגתי על חדרים של רמקולים ששוקלים יותר מפי 2 המשקל שלי או שעוברים את מאנוט בול השחקן בגובה, או רמקולים שאפשר לגור בתוכם עם כלב וחתול. ביום הראשון נשארתי עד 17:30 (חצי שעה לפני שסוגרים) כדי להימנע מהפקקים ביציאה מהחניה. היה סופר כיף, התגעגתי, אבל גם היתה לי תחושה של "אני חייב מנוחה". וביום השני בחרתי שלא להגיע לתערוכה, לדלג על יום ולהגיע לשאר הימים. היתה לי תכנית, כמו בכמה מהפעמים שביקרתי בעבר, לנצל את היום האחרון, ולנסות לקנות את אחד המוצרים שמעניינים אותי, אולי בהנחה של 5% אולי 20% (שמתי עין על pre אחד מסויים...) ולחזור איתו הביתה. אבל, תכנונים לחוד ומציאות לחוד. וביום השני במקום ללכת לתערוכה, הסתובבתי בעיר. יש חנות אחת מדהימה לכלי עבודה, בעיקר בעץ (חובבי כלי העבודה יתעלפו עליה) שביליתי בה כמה שעות וכמעט קניתי מסור שחשקתי אבל בסוף לא קניתי כי עדיין חשבתי על היום האחרון בתערוכה. וככה המשכתי להיסתובב בעיר, ומצאתי את עצמי בחנות אופניים מיוחדת כמה שעות, ובהחלטה של רגע, קניתי אופני כביש
וככה ברגע אחד, סגרתי בפני את האפשרות של לקנות איזה pre ביום האחרון!
ביום השלישי חשבתי להגיע לתערוכה באופניים (18 ק"מ) במקום באוטו, אבל היה קר וירד גשם ולא הייתי מצוייד, אז ויתרתי.
היום השלישי היה נהדר כמו היום הראשון. באמצע היום, בשעה אחת בצהריים, בעודי עובר בין החדרים, שמעתי סאונד מדהים, כזה שלא שמעתי בשום חדר, וכגשש בלש, התחלתי לצעוד בעקבותיו. כמה בנות ובן, עם כלי נשיפה (אמיתיים) טיילו ותוך כדי הליכה, ניגנו לעוברים ושבים, עצרו מידי פעם וניגנו עוד ועוד, וזה היה כל כך יפה. אתה מסתובב בחדרים עם מערכות קצה, הכי טובות שיודעים לייצר היום, אבל אף אחת מהן לא מתקרבת לצליל האמיתי שיוצאים מכלי נגינה אמתיים שאנשים מוחשיים מנגנים. וואו איזה הבדל, יש הרבה למה לשאוף !!
הייתי ממש קרציה, והלכתי אחרי התזמורת הקטנה הזאת הרבה זמן, זאת היתה ה"מערכת" הכי טובה ששמעתי בתערוכה!!
אז יש לי עוד חוויות, ותמונות, והחדר עם הסאונד שהכי אהבתי בתערוכה וגם טיפה חוויות מהתערוכה במלון מריוט (שהייתי בו שעתיים), אבל זהו עייפתי, הלכתי לישון, אמשיך מחר אם תהיה מוזה.
לילה טוב!
חיים
לדעתי זאת הפעם השישית שטסתי לתערוכה. תמיד הזמנתי כרטיסים לתערוכה ברישום מוקדם, תמיד הזמנתי טיסות ומלון חודש+ לפני. הפעם היתה התלבטות, כי דברים חוזרים על עצמם, ובכלל הייתי מחוץ לבית הרבה לאחרונה ואני מתגעגע לילדים שלי וליום יום. אז לא הזמתי כרטיסים חודש מראש וגם לא שבוע מראש וכבר חשבתי שלא אטוס. ואז, יום בודד לפני התערוכה, התחלתי להיות חסר מנוחה, ממש לא רגוע, התמלאתי בחשק ותשוקה, לא הצלחתי לעבוד ולא להתרכז בשום דבר, ובום טראח, לחץ דם 120, אני הולך למחשב באמוק, יודע שהכל עכשיו יהיה יקר יותר ולא אכפת לי, ומתחיל לחפש כרטיסי טיסה, מצאתי! שלפתי ויזה, קניתי! טיסה למחרת אחר הצהריים !! אגיע בלילה שלפני התערוכה! בבוקר שלמחרת הזמנתי מלון ב booking, תכלס לקחתי את המלון היחידי שנשאר שעלה פחות מ 500$ ללילה. כרטיסים לתערוכה כבר אי אפשר היה לקנות מראש, האפשרות כבר לא הייתה קיימת. זכרתי תמיד את התורים הארוכים בבקרים לקופות (שמעולם לא עמדתי בהם כי הזמנתי כרטיס מראש) אבל שטויות, פשוט אקום בבוקר מוקדם ואהיה ראשון בתור! כשנחתתי בשדה תעופה במינכן ב 22:00 בלילה, נזכרתי שכדאי שאזמין רכב, אז בתור לביקורת דרכונים, הזמנתי דרך הסלולרי (מזל שהייתה לי תוכנית פעילה דרך hot כי לפני שבועיים הייתי ביוון עם הבת שלי שהתחרתה שם בגודו). הגעתי למלון, אנדרלנין ממלא את גופי, הולך לישון באושר גדול. למחרת לא הצלחתי להיות ראשון בתור, הגעתי ב 10:04 והאמת שהיה ציק צק, 5 דקות והיו לי כרטיסים, פשוט בגרמניה הכל מתקתק כמו שעון (טוב, כמעט). יש 3 קומות בתערוכה, 2 הקומות העליונות מלאים בחדרי ההאזנה השווים. ישר עליתי לקומה השלישית וכך התכוונתי להמשיך במגמת ירידה במשך הימים. וואווווו איזה כיף גדול !!! ולחשוב שכמעט לא הגעתי. אנשים טובים, אווירה טובה, מערכות בוהקות, סאונד מעולה, ומוזיקה טובה. אז הנה, בלי סדר מסויים, אשמיע את מה שמעתי בכמה מהחדרים:
פה ניגנו: Good Times by Mando Diao
Tin Pan Alley (AKA Roughest Place in Town) by Stevie Ray Vaughan
ופה Technics ניגנו:
I'm In The Mood by John Lee Hooker
totem ניגנו:
Fly Me To The Moon, Frank Sinatra
ניגנו:
Running Home by Hans Theessink
ניגנו:
Lieder ohne Worte Book 2, Op. 30
Lied ohne Worte No. 7 in E-Flat Major, Op. 30, No. 1
by Felix Mendelssohn
מנגר ניגנו:
Au suivant by Wende
https://www.youtube.com/watch?v=6DE_JAWDRig
וגם
Momento Magico by Youn Sun Nah
https://www.youtube.com/watch?v=bOvB6gUpsuk
והם עולים 15,000 יורו (האקטיבים) ובלי ה"אקטיביות" זוג עולה 8400 יורו
הסאונד המעולה הזה היה בין החדרים הראשונים שביקרתי והבודדים שחזרתי אליו מספר פעמים לעוד ועוד.
ניגנו:
The Game of Love by Daft Punk
https://www.youtube.com/watch?v=ajGKWk0auOc
והרצפתיים החדשים האלו של wilson beneach עולים 37,000 פאונד (איזה מזל שהפאונד כבר לא 8ש"ח חה חה)
איון (יש לי את אחד המגברים שלהם בבית) ניגנו את השיר החביב:
California Dreamin' by Diana Krall
https://www.youtube.com/watch?v=fk6JtDhA7WI
ובחדר הנחמד הזה, ניגנו:
Blow Up My World by Fanny Beriaux
יש עוד תמונות וחוויות שמיעה, אמשיך אולי מחר לעשות cut & paste.
אז האמת שבשעה שתיים בצהריים כבר הייתי מותש. זה מתיש שם במינכן, לעבור בין חדר לחדר ולשמוע מערכות שונות במשך שעות ושעות.... אחד הדברים שמאוד השתפרו אצלי במשך הכמה שנים שביקרתי בתערוכה זה הניהול זמן. אני כבר לא מנסה להספיק כמה שיותר, שלא אפספס שום דבר, כי זה פשוט לא אפשרי. להיפך אני מאוד רגוע, נכנס רק לחדרים שמעניינים אותי ולא אכפת לי לראות רק 30% מהתערוכה אבל כן למצות את החדרים שאני מבקר בהם. הפעם פשוט דילגתי על חדרים של רמקולים ששוקלים יותר מפי 2 המשקל שלי או שעוברים את מאנוט בול השחקן בגובה, או רמקולים שאפשר לגור בתוכם עם כלב וחתול. ביום הראשון נשארתי עד 17:30 (חצי שעה לפני שסוגרים) כדי להימנע מהפקקים ביציאה מהחניה. היה סופר כיף, התגעגתי, אבל גם היתה לי תחושה של "אני חייב מנוחה". וביום השני בחרתי שלא להגיע לתערוכה, לדלג על יום ולהגיע לשאר הימים. היתה לי תכנית, כמו בכמה מהפעמים שביקרתי בעבר, לנצל את היום האחרון, ולנסות לקנות את אחד המוצרים שמעניינים אותי, אולי בהנחה של 5% אולי 20% (שמתי עין על pre אחד מסויים...) ולחזור איתו הביתה. אבל, תכנונים לחוד ומציאות לחוד. וביום השני במקום ללכת לתערוכה, הסתובבתי בעיר. יש חנות אחת מדהימה לכלי עבודה, בעיקר בעץ (חובבי כלי העבודה יתעלפו עליה) שביליתי בה כמה שעות וכמעט קניתי מסור שחשקתי אבל בסוף לא קניתי כי עדיין חשבתי על היום האחרון בתערוכה. וככה המשכתי להיסתובב בעיר, ומצאתי את עצמי בחנות אופניים מיוחדת כמה שעות, ובהחלטה של רגע, קניתי אופני כביש
וככה ברגע אחד, סגרתי בפני את האפשרות של לקנות איזה pre ביום האחרון!
ביום השלישי חשבתי להגיע לתערוכה באופניים (18 ק"מ) במקום באוטו, אבל היה קר וירד גשם ולא הייתי מצוייד, אז ויתרתי.
היום השלישי היה נהדר כמו היום הראשון. באמצע היום, בשעה אחת בצהריים, בעודי עובר בין החדרים, שמעתי סאונד מדהים, כזה שלא שמעתי בשום חדר, וכגשש בלש, התחלתי לצעוד בעקבותיו. כמה בנות ובן, עם כלי נשיפה (אמיתיים) טיילו ותוך כדי הליכה, ניגנו לעוברים ושבים, עצרו מידי פעם וניגנו עוד ועוד, וזה היה כל כך יפה. אתה מסתובב בחדרים עם מערכות קצה, הכי טובות שיודעים לייצר היום, אבל אף אחת מהן לא מתקרבת לצליל האמיתי שיוצאים מכלי נגינה אמתיים שאנשים מוחשיים מנגנים. וואו איזה הבדל, יש הרבה למה לשאוף !!
הייתי ממש קרציה, והלכתי אחרי התזמורת הקטנה הזאת הרבה זמן, זאת היתה ה"מערכת" הכי טובה ששמעתי בתערוכה!!
אז יש לי עוד חוויות, ותמונות, והחדר עם הסאונד שהכי אהבתי בתערוכה וגם טיפה חוויות מהתערוכה במלון מריוט (שהייתי בו שעתיים), אבל זהו עייפתי, הלכתי לישון, אמשיך מחר אם תהיה מוזה.
לילה טוב!
חיים
תמונות מצורפות
נערך לאחרונה ב:
